ערעור שכנגד

מהו ערעור שכנגד ?

בין ערעור עיקרי וערעור שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפו, עליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור או למצער בעניינים הקשורים להם.

הרעיון המונח ביסוד סדר הדין של הערעור-שכנגד הוא, שנתבע שהיה מוכן להשלים עם פסק הדין ולא ערער עליו, יוכל לחזור בו מכוונתו ולהשיג את ביטול החיוב, אם גמר אומר התובע ומצדו לא השלים עם פסק הדין והביא את הענין לפני דרגת הערעור. ניתן לומר, כי האפשרות להגיש ערעור-שכנגד - במידה שניתן לתקוף את פסק הדין בדרך זו, ועל כך ידובר - כמוה, למעשה, כהארכת המועד להשגה על פסק הדין; על פי תקנה 431(צ"ל תקנה 434- מ' ש') יכול המשיב להגיש ערעור-שכנגד לאחר שעברו המועדים להגשת הערעור הקבועים בתקנה 397ו- 398ועצם אפשרות זו, של ביטול פסק הדין לבקשת משיב שלא ערער, עשויה גם להרתיע בעל דין מלערער. ולמעט ריב, שכן המערער עומד בסכנה שבית המשפט שלערעור לא רק ידחה את ערעורו. אלא יטול ממנו את פירות נצחונו בדרגה הראשונה.

ערעור-שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו ענין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך ענין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה/

בית הדין הארצי אימץ את המבחן שנקבע בבית המשפט העליון לענין הערעור שכנגד, בקובעו כי בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בענין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בענין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם ענינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד, בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן - לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד.

השאלה היא אם כן, האם במסגרת הערעור שכנגד מועלה "אותו ענין" שמועלה בהודעת הערעור המקורית.

בענין חיננזון סוכמה ההלכה בענין זה ע"י כבוד הרשם אוקון, כתוארו אז, כדלהלן: התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור. כך, למשל, בע"א 803/89 מדינת ישראל ואח' נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695, נפסק כי "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין".התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד (ע"א 584/89, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לוי אלקטריק ס.א., פ"ד מה (1) 256, 263). שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים. עמדה על כך כב' השופטת דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים, תקדין עליון כרך 99 (4) 241, תשנ"ט/תש"ס 1999.

לסיכום, שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו.


להלן החלטה בנושא ערעור שכנגד:

החלטה

1.     בפני בקשה של המערערת (להלן - המעסיק) למחוק את הערעור שכנגד שהוגש ע"י המערערת שכנגד (להלן - העובדת).

2.     ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו:

2.1.     בבית הדין קמא (עב (ת"א) 2552/03 בפני כבוד השופטת אפרתי) עתרה העובדת לחייב את המעסיק לשלם לה הפרשי שכר, פיצויי פיטורים (התפטרות בדין מפוטר), הודעה מוקדמת, דמי הבראה, השלמת הפרשות לביטוח מנהלי ולקרן השתלמות, פיצוי בגין "נזק מיוחד" (בגין קבלת דמי אבטלה מופחתים עקב השכר המופחת) ומכתבי שחרור לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות. כמו כן עתרה לחייב את המשיבים 2 ו- 3 (שהם משיבים פורמאליים בערעור) באופן אישי.

2.2.     ביום 25.11.07 ניתן פסק דינו של בית הדין קמא ובו דחה את רכיבי התביעה למעט שניים: הראשון התביעה להפרשי שכר, והשני - מכתבי השחרור. לגבי הפרשי השכר קבע בית הדין קמא כי העובדת הסכימה להפחתת שכרה החוזי רק לתקופה זמנית באופן שהפרשי השכר כתוצאה מההפחתה ישולמו לה מאוחר יותר (לכשירווח כלכלית). לפיכך, חייב בית הדין את המעסיק לשלם לעובדת את הפרשי השכר שנתבעו (70,250 ₪). לגבי פיצויי הפיטורים קבע בית הדין קמא כך "משקבענו הסכימה להפחתת השכר, הרי שאין לראות בהתפטרותה כהתפטרות על רקע הפחתות השכר", ולפיכך דחה את התביעה ברכיב זה. לגבי הפיצוי המיוחד קבע בית הדין קמא כי "התביעה לנזק המיוחד נדחית. משקבענו כי התובעת התפטרה מעבודתה, הרי שממילא לא היתה זכאית למכתב פיטורים למען הציגו בפני המוסד לביטוח לאומי".

2.3.     ביום 1.1.08 הגיש המעסיק הודעת ערעור המכוונת כנגד חיובו בתשלום הפרשי השכר. המעסיק לא חלק על הקביעה כי העובדת הסכימה להפחתת השכר, אלא על הקביעה כי ההפחתה היתה אמורה להיות זמנית ולאחריה היה עליו להשיב את השכר המופחת. עוד טען המעסיק שבית הדין קמא טעה בגובה השכר והורה על תשלום הפרשי שכר ביתר (סך של 2,784 ₪).

2.4.     ביום 15.1.08 הגישה העובדת הודעת ערעור שכנגד. הודעת הערעור שכנגד כוללת שני ענינים: הראשון מפורט בסעיף 1 להודעת הערעור שכנגד (על סעיפי המשנה שלו) ובו מתייחסת העובדת לענין הפרשי השכר וככל הנראה גם לענין הרמת המסך; והשני, מפורט בסעיף 2 להודעת הערעור שכנגד (על סעיפי המשנה שלו) ובו מתייחסת העובדת לענין הזכאות לפיצויי פיטורים ולפיצוי המיוחד.

3.     תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן - תקנות בית הדין), מאפשרת למשיב בערעור (בדומה לתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984) להגיש ערעור שכנגד. התקנה קובעת כי:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית דין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים."

4.     ביום 22.1.08 הגיש המעסיק את הבקשה שבפני למחיקת הערעור שכנגד. בתמצית טוען המעסיק כי בערעור שכנגד נכללו ענינים שלא הועלו במסגרת הערעור המקורי, ובמסגרת מה שכן נכלל בערעור המקורי - מדובר רק בהעלאת נימוקים אחרים מאלה של בית הדין קמא ולפיכך אין מקומם בהודעת ערעור שכנגד.

5.     ביום 19.2.08 הגישה העובדת את תשובתה. בתמצית היא טוענת כדלהלן:

5.1.     אין בית הדין מוסמך למחוק את הודעת הערעור.

5.2.     אכן במסגרת ערעור שכנגד מוגבל המערער לערעור לגבי "אותו ענין". אך הפסיקה נתנה פירוש מרחיב על המושג "אותו ענין", ולפיו די בכך שהערעור שכנגד יהיה בענין בעל זיקה לענין נשוא הערעור. בערעור שכנגד נכללו "ענינים" שהוזכרו בהודעת הערעור המקורית, ולפיכך כשרים להכלל בהודעת הערעור.

5.3.     ככל שתתקבל הטענה כי ההפחתה בשכר לא נעשתה בהסכמה, כי אז התוצאה תהיה דחית הנמקת בית הדין לגבי העדר הזכאות לפיצויי פיטורים ולפיצוי המיוחד. לפיכך לא ניתן להפריד "מלאכותית" בין שני הרכיבים ויש להותיר את הערעור שכנגד על כנו.

6.     המעסיק לא הגיב לתשובת העובדת. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה, ואלה טעמיי:

7.     תחילה אתייחס לסוגיית סמכות הרשם להכריע בבקשה הנוכחית למחיקת ערעור שכנגד. דין טענת העובדת לפיה אין הרשם מוסמך להזקק לבקשה הנוכחית להדחות, זאת נוכח השילוב של מספר הוראות: סעיף 27 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין); סעיף 105 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984; תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, החלה בבית דין זה מכח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין. לתוצאה דומה נגיע לאור הוראת תקנה 124 לתקנות בית הדין. מן ההוראות הנ"ל במקובץ עולה כי רשם בית דין זה, כמו גם רשם בית המשפט העליון, מוסמך גם מוסמך לבחון האם הודעות ערעור שהוגשו לבית הדין מקיימות את הוראות התקנות, וככל שאין הן מקיימות מוסמך הוא להורות שלא לקבלן לרישום, ואם התקבלו לרישום לבטל את קבלתן לרישום.

8.     סעיף 1 להודעת הערעור שכנגד עוסק אמנם ב"ענין" לגביו הוגש הערעור (הפרשי שכר), אך אין בו טענות שנועדו לשינוי החלטת בית דין קמא באותו ענין. כל שנטען שם הוא השגה על נימוקי בית הדין קמא, תוך שהעובדת טוענת לנימוקים אחרים בנוגע לזכאותה להפרשי השכר. אלא שכבר נפסק כי לצורך תקיפת נימוקי בית הדין קמא לגבי פסיקתו בענין נשוא הערעור והתבססות על הנמקה אחרת אין צורך בהגשת ערעור שכנגד ויכול הצד "שכנגד" לעשות זאת במסגרת הערעור המקורי.

9.     מסעיף 1.2 להודעת הערעור שכנגד משתמע ערעור על החלטת בית הדין קמא לפיה אין מקום להרמת המסך בין המשיבים הפורמאליים 2 ו- 3 לבין המעסיק. ככל שאכן זו היתה הכוונה של העובדת הרי שדין הערעור שכנגד "בענין" זה להמחק, ולו מן הטעם שעסקינן בצד אחר לערעור, ולכן אין ניתן להגיש כנגדו ערעור שכנגד. נקבע כי ערעור שכנגד ניצן להגיש רק כלפי המערער עצמו.

10.     סעיף 2 להודעת הערעור מכוון לשנות את תוצאת פסק הדין הדוחה את התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצוי המיוחד. נפסק כי במסגרת "ערעור שכנגד" מוגבל המערער אך ורק לאותו ענין או ענינים שנכללו במסגרת הודעת הערעור של הצד השני. שכן תכליתה של הודעת הערעור שכנגד היא למעט ריב, והדברים מוסברים הסבר היטב בספרו של זוסמן, כפי שצוטט ע"י כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט שמגר בענין אוזן:

"בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990), 794-795, אומר המחבר בעניין אחת ממטרותיו של הערעור שכנגד:ו
".....הרעיון המונח ביסוד סדר הדין של הערעור-שכנגד הוא, שנתבע שהיה מוכן להשלים עם פסק הדין ולא ערער עליו, יוכל לחזור בו מכוונתו ולהשיג את ביטול החיוב, אם גמר אומר התובע ומצדו לא השלים עם פסק הדין והביא את הענין לפני דרגת הערעור. ניתן לומר, כי האפשרות להגיש ערעור-שכנגד - במידה שניתן לתקוף את פסק הדין בדרך זו, ועל כך ידובר - כמוה, למעשה, כהארכת המועד להשגה על פסק הדין; על פי תקנה 431(צ"ל תקנה 434- מ' ש') יכול המשיב להגיש ערעור-שכנגד לאחר שעברו המועדים להגשת הערעור הקבועים בתקנה 397ו- 398ועצם אפשרות זו, של ביטול פסק הדין לבקשת משיב שלא ערער, עשויה גם להרתיע בעל דין מלערער. ולמעט ריב, שכן המערער עומד בסכנה שבית המשפט שלערעור לא רק ידחה את ערעורו. אלא יטול ממנו את פירות נצחונו בדרגה הראשונה" (ההדגשה שלי - מ' ש').
ובהמשך, שם, בעמ' 798:נ
"נמצא:ב ערעור-שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו ענין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך ענין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה". "

11.     בית הדין הארצי אימץ את המבחן שנקבע בבית המשפט העליון לענין הערעור שכנגד, בקובעו כך:
          
"בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בענין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בענין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם ענינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד ... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן - לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד."

12.     השאלה היא אם כן, האם במסגרת הערעור שכנגד שבפני מועלה "אותו ענין" שמועלה בהודעת הערעור המקורית. בענין חיננזון סוכמה ההלכה בענין זה ע"י כבוד הרשם אוקון, כתוארו אז, כדלהלן:

"התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור. כך, למשל, בע"א 803/89 מדינת ישראל ואח' נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695, נפסק כי "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין".התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד (ע"א 584/89, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לוי אלקטריק ס.א., פ"ד מה (1) 256, 263). שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים. עמדה על כך כב' השופטת דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים, תקדין עליון כרך 99 (4) 241, תשנ"ט/תש"ס 1999. היא קובעת:נ
בין ערעור עיקרי וערעור שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפו... עליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור או למצער בעניינים הקשורים להם."
(הדגשה הוספה - א.א.)

בענין אוזן, הבהיר הנשיא שמגר כי:

"שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו."

13.     מן הכלל אל הפרט - "הענין" שעומד ביסוד הודעת הערעור הוא תוכן הסכמתה של העובדת בנוגע להפחתת השכר. העובדת טענה שלא הסכימה להפחתה. המעסיק טען שהסכימה להפחתה (קרי, מבלי שיחוייב להשלים את מה שהופחת). בית הדין קמא קבע קביעת 'ביניים' שמשמעותה הסכמה של העובדת ל"דחית" שכר. השתמשתי במונח 'ביניים' מאחר ומשמעות קביעת בית הדין קמא היא קבלת מקצת טענת כל אחד מהצדדים, שכן מחד נקבעה הסכמת העובדת לירידה בשכר, ומאידך חוייב המעביד להשלים את מה שהופחת. בהודעת הערעור תוקף המעסיק את "האגף השני של המשוואה" של בית הדין קמא - קרי את חיובו להשיב שכר. בהודעת הערעור שכנגד תוקפת העובדת את האגף הראשון של אותה משוואה - קרי את הקביעה לפיה הסכימה לירידה. זה גם זה הוא בבחינת "אותו ענין", באשר העומד לדיון הוא תוכנה של ההסכמה (או העדרה) של העובדת בנוגע לשכרה.

14.     משבית הדין השתית את נימוקי הדחיה של שני הרכיבים הנ"ל - פיצויי פיטורים והפיצוי המיוחד, על קיומה של הסכמה (לפי המשוואה הנ"ל), ומשהמעסיק תוקף את ההסכמה וזו תעמוד לדיון, יש לאפשר לעובדת להעלות מנגד את כל הרכיבים שנגזרים מאותה הסכמה, באשר בין שלושת הרכיבים הנדונים: הפרשי השכר, פיצויי הפיטורים והפיצוי המיוחד, קיימת זיקה ממשית מאחר וההכרעה בהם נגזרת מקביעת תוכנה של ההסכמה כאמור.

15.     לכאורה יכולה היתה לעלות הטענה כי ענין הפיצוי המיוחד אינו קשור מספיק לסוגיית התוכן, מאחר ונימוקי בית הדין קמא לדחיה היו נעוצים רק בעצם ההתפטרות, אלא שמעיון בכתב התביעה עולה כי הטענה של העובדת לגבי רכיב זה נסובה על הנזק שנגרם לה בגין ההפחתה בשכר, שכאמור - השאלה אם היתה בהסכמה אם לאו עומדת לדיון ממילא במסגרת הערעור. אוסיף כי בענין אוזן ציין כבוד הנשיא שמגר כי:

"ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור, צריך לפעול לטובת אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד, על אף שבמקרה הרגיל המקום ההולם להעלאת טענותיו הוא במסגרת ערעור עצמאי".ב

16.     לאור האמור, בקשת המעסיק מתקבל בחלקה במובן זה שסעיף 1 להודעת הערעור שכנגד ימחק. סעיף 2 יוותר על כנו.

17.     לאור התוצאה אין צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון