עקרון הסיכון הכפול

האם נקיטת צעד במישור האחד מבטלת את האפשרות לנקוט צעדים במישורים האחרים ?

התשובה שלילית.

נקודת המוצא היא עקרון "הסיכון הכפול" המונע נקיטת הליכים כלפי אדם אם כבר עמד לדין על אותו מעשה. עקרון זה גלום, למשל, בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, לפיו "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו;.." עקרון זה גלום גם בהוראת סעיף 62 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 לפיה אין מענישים פעמיים על אותה עבירת משמעת, בהוראת סעיף 27(2) לחוק המשמעת לפיה הליכים בוועדת משמעת יופסקו משעה שמוגשת תובענה לבית הדין למשמעת באותו עניין וכן בהוראת סעיף 63(א) לחוק המשמעת העוסק בכפל הליכים משמעתיים לפי חוקים שונים.

אלא שעקרון זה מוגבל והוא חל בתחומיו של כל מישור משפטי בפני עצמו. כך, למשל, אדם שהורשע או זוכה בהליך פלילי לא ניתן לנקוט כלפיו הליך פלילי נוסף בשל אותו מעשה, אך אין מניעה לנקוט כלפיו - בשל אותו מעשה - הליך משמעתי.

עקרון הסיכון הכפול אינו מונע נקיטת הליכים משמעתיים לאחר נקיטת הליכים פליליים והדבר נקבע במפורש בסעיף 61 לחוק המשמעת. מצב זה נובע מהתכלית השונה העומדת ביסודו של ההליך הפלילי לעומת זו של ההליך המשמעתי (ראו עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נגד כתב, פ,ד נ"ב(5) 88, 93; עש"מ 5550/98 גל אור נגד מדינת ישראל, פ"ד נג'(1) 326, 331 - 334).

אותו עקרון חל גם ביחסים שבין הליך משמעתי לצעד מינהלי הננקט כלפי עובד בשל אותו מעשה. אין זה בלתי נמנע להגיש נגד עובד מדינה תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת ובמקביל לה לנקוט, בשל אותו מעשה, גם צעד מינהלי המתאים לנסיבות המקרה.

כך, למשל, עובד מדינה המבצע את תפקידו באופן בלתי הולם או באופן הפוגע בתדמית שרות המדינה יכול לעמוד לדין משמעתי על מעשיו לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת, אך יכול להיות צפוי - בשל אותו מעשה - גם להעברה מתפקידו מתוקף החלטה מינהלית של הממונים עליו. אכן, ניתן לאמר שתכליתו של הדין המשמעתי היא להבטיח את תפקודו התקין של השרות הציבורי ואת אמון הציבור בפעילותו התקינה (עש"מ 4411/99 מדינת ישראל נגד אלקלעי פ"ד נג'(5) 302, 308) וזו גם תכליתה של החלטה מינהלית הננקטת בשל אותו מעשה. אלא שקיים הבדל בין השניים: הדין המשמעתי נועד להבטיח את תקינות השרות בהיבט הרחב של השרות והוא נושא גם מטען הרתעתי. לעומתו, החלטה מינהלית נועדה לתת מענה קונקרטי ונקודתי לתפקוד לקוי של עובד המדינה או להתאמתו לתפקידו ובמובנים מסוימים הוא דומה להשעיה, אף שהיא נחשבת לנחותה בחומרתה ממנה. מעבר לכך, החלטה מינהלית שונה במהותה מן ההליך המשמעתי גם מבחינת הפרוצדורה הננקטת והתשתית הראייתית, כך שאין מדובר בהליכים חופפים או דומים היכולים לחסות בצל עקרון הסיכון הכפול. מכאן שבעיקרו של דבר, אין מניעה שהחלטה מינהלית תדור בכפיפה אחת עם הליך משמעתי הננקט באותו עניין.

עם זאת, קיים סייג אחד הנוגע ליחס שבין הליך משמעתי להחלטה מינהלית והוא קבוע בסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. לפי סעיף זה אין לפטר עובד מדינה בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית דין למשמעת. כידוע, הוראה זו אינה שוללת את אפשרות הפיטורים המינהליים בשל סיבות שאינן עבירת משמעת (עש"מ 4411/99 הנ"ל, בעמוד 309 וכן ראו ע"ע 135/04 גדעון כהן - משרד הבריאות; לא פורסם; ע"ע 525/06 מדינת ישראל - שמאי סגל; לא פורסם; ע"ע 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט; לא פורסם) אך היא מגבילה את יכולת הפיטורים המינהליים במקרה של נקיטת הליך משמעתי באותו עניין. אלא שהוראה זו בחוק המשמעת מתייחסת במפורש ובמיוחד לפיטוריו של עובד מן השרות ואין היא מגבילה נקיטת צעדים מינהליים אחרים שאינם כרוכים בפיטורים, כגון - העברת עובד מתפקידו, או העברתו ממקום שרות אחד למשנהו או השעייתו.

להלן פסק דין בנושא עקרון הסיכון הכפול:

פסק דין

השופט שמואל צור

1.     ערעור בפנינו על פסק דין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; תיק עב' 1426/05), בו נדחתה תביעה שהגיש המערער להצהיר כי החלטת המשיבה מיום 15.12.04 להעבירו מתפקידו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע - בטלה ולהורות על החזרתו לתפקידו כ"בודק מכס" במסוף המכס ברפיח.

2.     וזה הרקע העובדתי בנוגע לעניין:

א.     המערער, תושב באר שבע, מועסק באגף המכס במשרד האוצר מאז שנת 1993. עד חודש דצמבר 2004 הועסק המערער בתפקיד של בודק מכס במסוף המכס ברפיח.

ב.     ביום 29.12.03 התקבלה תלונה נגד המערער לפיה ביום שבת, 27.12.03, במהלך עבודתו של המערער במסוף המכס ברפיח, הוא הפעיל זרנוק של מים כלפי ציבור נוסעים במסוף על מנת להרחיקם מאולם המכס.
ג.     בעקבות אירוע זה נערכה חקירה מקיפה על ידי יחידת הבטחון באגף המכס והמע"מ. חקירה זו העלתה כי המערער אומנם עשה שימוש בזרנוק מים כלפי נוסעים באולם המכס, בנסיבות בהן לא היה עומס או לחץ חריג במעבר הגבול. לפי ממצאיה החקירה, יכול היה המערער לבצע פעולות אחרות לצורך שליטה במצב, אך נמנע מכך (סיכום החקירה מיום 12.9.04 צורף כנספח א/1 לסיכומי המדינה).

ד.     ביום 9.12.04 זומן המערער לפגישה עם מנהל המכס והסמנכ"ל למשאבי אנוש. בפגישה זו נערך למערער בירור בקשר לאירוע מיום 27.12.03 ולמימצאי החקירה בעניינו ונאמר לו כי נשקלת האפשרות להעבירו לתפקיד אחר במשרדי מע"מ בבאר שבע (סעיף 11 לתצהיר מר ברקוביץ ז"ל מיום 13.3.05 ונספח ד' לאותו תצהיר).

ה.     ביום 15.12.04 נמסרה למערער החלטת המשיבה להעבירו, יחד עם משרתו, מעבודתו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע (סעיפים 12 - 13 לתצהירו של מר ברקוביץ ונספח ה' לאותו תצהיר). בהתאם להחלטה זו החל המערער לשרת במשרדי מע"מ בבאר שבע מיום 16.12.04.

ו.     בקשר לאותו אירוע הוגשה נגד המערער תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (נספח ג' לסיכומי המדינה בערעור). תובענה זו נקבעה לדיון אשר, ככל הנראה, טרם הסתיים.

ז.     ביום 2.5.05 נערך למערער שימוע נוסף, בו נבחנה שוב ההחלטה להעבירו למשרדי מע"מ בבאר שבע. בעקבות שימוע זה הוחלט להותיר את החלטת ההעברה בעינה.

ח.     ביום 26.1.06 החליט נציב שירות המדינה להשעות את המערער מעבודתו, זאת בעקבות חקירה פלילית שהתקיימה בעניינו בקשר לביצוע עבירות של קבלת שוחד, סחיטה באיומים והפרת אמונים (נספח א' - ב' לסיכומי המדינה בערעור). החלטה זו אינה מתייחסת לאירוע זרנוק המים, בגינו הוחלט להעביר את המערער מתפקידו.

ט.     נגד המערער הוגשה תלונה על תקיפה מיום 2.12.02 (נספח ה' לסיכומי המדינה) אשר נסגרה בלא נקיטת צעדים משמעתיים. מעבר לכך ננקט נגד המערער הליך משמעתי בקשר לשימוש שעשה בשנת 1997 במחשבים במקום העבודה שלא לצרכי העבודה. הליך זה הסתיים בהטלת אמצעי משמעת על המערער במסגרת הסדר טיעון.

3.     תביעת המערער בבית הדין האזורי התייחסה, כאמור, להחלטת המדינה להעבירו מעבודתו במסוף המכס ברפיח למשרדי מע"מ בבאר שבע. לטענת המערער, החלטת ההעברה היתה, למעשה, נקיטת אמצעי משמעת שלא באמצעות ההליך הקבוע לכך בחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת) ומשום כך היא בטלה. עוד טען המערער כי החלטת המדינה נגועה בחוסר תום לב ושרירות, תוך קביעת דעה נחרצת מראש. לטענתו, החלטה להעבירו למקום עבודה אחר נגועה בחוסר סבירות והעדר מידתיות שכן, בין השאר, היא מתעלמת מתיפקודו התקין לאורך השנים והיא פוגעת בו במישור הכספי.

4.     בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין קבע כי לא בכל מקרה בו מועבר עובד מתפקידו מדובר בנקיטת אמצעי משמעת החייבת להעשות לפי חוק המשמעת. בית הדין האזורי מצא כי, בנסיבות העניין, החלטת המדינה להעביר את המערער מתפקידו היתה החלטה הצופה פני עתיד והיא לא נועדה למטרת ענישה (סעיף 16 לפסק הדין). בית הדין קבע כי החלטת ההעברה התקבלה על רקע מקצועי ניהולי (סעיף 18 שם). בית הדין קבע כי החלטת ההעברה היתה סבירה והיא נועדה להבטיח תפעול תקין של מסוף הגדול ברפיח, תוך מזעור סיכון העובדים והנוסעים ותוך הבאה בחשבון של זכויות המערער (סעיף 23 - 24 לפסק הדין).

5.     בערעור שב המערער וטוען כי החלטת ההעברה אינה צופה פני עתיד אלא מדובר בהחלטה משמעתית המחייבת נקיטת הליך משמעתי לפי חוק המשמעת. לטענתו, החלטת ההעברה שהתקבלה בעניינו היתה עונשית ונעשתה בשרירות ובחוסר תום לב. לטענתו, החלטת ההעברה התעלמה מחוות הדעת החיוביות הנוגעות לתיפקודו של המערער במהלך השנים. לטענתו, טענות המדינה בדבר אי התאמת המערער לתפקידו הינן בעלות משקל שולי בלבד. לטענתו, נפלו פגמים בהליך השימוע, הן בשימוע הראשון והן בשימוע המאוחר.

6.     המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. עם זאת מבהירה המדינה בסיכום טענותיה כי, בעניינו של המערער, הוגשה תובענה משמעתית בקשר לאירוע זרנוק המים. לטענתה, אותו אירוע העלה גם שהמערער אינו מתאים לעבודה במסוף רפיח ולכן התקבלה ההחלטה להעבירו לעבודה במשרדי מע"מ בבאר שבע. לטענת המדינה, אירוע משמעתי יכול לבסס גם מסקנה בדבר חוסר התאמה לעבודה ואין סתירה בין השניים. לטענת המדינה, החלטת ההעברה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, היא נעשתה בסמכות ואין היא נגועה בחוסר סבירות. מוסיפה המדינה וטוענת כי הליכי השימוע נעשו כדין וככל שנפל פגם בשימוע הראשון, הרי הוא תוקן בשימוע הנוסף אשר התקיים בהסכמת המערער.
דיון והכרעה
7.     בפתח הדברים ראוי להעמיד עובדות על מכונן: בעקבות אירוע זרנוק המים הועבר המערער מתפקידו ובקשר לאותו אירוע עצמו הוגשה נגדו גם תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת. בפסק דינו של בית הדין האזורי נאמר כי תובענה זו נסגרה בשל העדר ראיות (סעיף 15 טו' לפסק הדין), אך לא כך הם פני הדברים. כפי שעולה מסיכומי המדינה בפנינו, התובענה המשמעתית תלויה עדיין ועומדת בבית הדין למשמעת והדיון בה טרם הסתיים. מסתבר שבעניינו של המערער התקיימו חקירה פלילית וחקירה משמעתית בקשר לאירוע אחר והליכים אלה נסגרו מחוסר עניין לציבור ומחוסר ראיות (סעיפים 5 ו-28 לסיכומי המדינה). בשל כך, כנראה, טעה בית הדין האזורי לחשוב שהתובענה המשמעתית בעניין זרנוק המים נסגרה וכאמור - לא כך הוא. מכאן שנקודת המוצא המשפטית של בית הדין האזורי היתה שההחלטה המינהלית להעביר את המערער מתפקידו עמדה בפני עצמה, בלא זיקה להליך משמעתי מקביל באותו עניין. מצב דברים זה מחדד את השאלה הנכונה שבפנינו, לאמור - האם ניתן לנקוט, בשל אותו מעשה, הליך משמעתי וצעד מינהלי של העברת עובד מתפקידו. נדון בסוגיה זו להלן.

8.     מעשה פיסי כלשהו יכול להצמיח תוצאות בעולם המשפט במספר מישורים השונים זה מזה. כך, למשל, מעשה של תקיפה יכול להצמיח אישום פלילי ואותו מעשה עצמו - אם בוצע, למשל, על ידי עובד מדינה כלפי אדם שבא לקבל ממנו שרות - יכול להוות עבירת משמעת. כך, אותו מעשה עצמו גם יכול להוות בסיס להחלטה מינהלית בדבר התאמתו של עובד המדינה לתפקידו שתוצאתה יכולה להיות העברתו לתפקיד אחר או פיטוריו מן השרות.

9.     האם נקיטת צעד במישור האחד מבטלת את האפשרות לנקוט צעדים במישורים האחרים? התשובה שלילית. נקודת המוצא היא עקרון הסיכון הכפול המונע נקיטת הליכים כלפי אדם אם כבר עמד לדין על אותו מעשה. עקרון זה גלום, למשל, בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, לפיו "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו;.." עקרון זה גלום גם בהוראת סעיף 62 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת) לפיה אין מענישים פעמיים על אותה עבירת משמעת, בהוראת סעיף 27(2) לחוק המשמעת לפיה הליכים בוועדת משמעת יופסקו משעה שמוגשת תובענה לבית הדין למשמעת באותו עניין וכן בהוראת סעיף 63(א) לחוק המשמעת העוסק בכפל הליכים משמעתיים לפי חוקים שונים. אלא שעקרון זה מוגבל והוא חל בתחומיו של כל מישור משפטי בפני עצמו. כך, למשל, אדם שהורשע או זוכה בהליך פלילי לא ניתן לנקוט כלפיו הליך פלילי נוסף בשל אותו מעשה, אך אין מניעה לנקוט כלפיו - בשל אותו מעשה - הליך משמעתי. עקרון הסיכון הכפול אינו מונע נקיטת הליכים משמעתיים לאחר נקיטת הליכים פליליים והדבר נקבע במפורש בסעיף 61 לחוק המשמעת. מצב זה נובע מהתכלית השונה העומדת ביסודו של ההליך הפלילי לעומת זו של ההליך המשמעתי (ראו עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נגד כתב, פ,ד נ"ב(5) 88, 93; עש"מ 5550/98 גל אור נגד מדינת ישראל, פ"ד נג'(1) 326, 331 - 334).

10.     אותו עקרון חל גם ביחסים שבין הליך משמעתי לצעד מינהלי הננקט כלפי עובד בשל אותו מעשה. אין זה בלתי נמנע להגיש נגד עובד מדינה תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת ובמקביל לה לנקוט, בשל אותו מעשה, גם צעד מינהלי המתאים לנסיבות המקרה. כך, למשל, עובד מדינה המבצע את תפקידו באופן בלתי הולם או באופן הפוגע בתדמית שרות המדינה יכול לעמוד לדין משמעתי על מעשיו לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת, אך יכול להיות צפוי - בשל אותו מעשה - גם להעברה מתפקידו מתוקף החלטה מינהלית של הממונים עליו. אכן, ניתן לאמר שתכליתו של הדין המשמעתי היא להבטיח את תפקודו התקין של השרות הציבורי ואת אמון הציבור בפעילותו התקינה (עש"מ 4411/99 מדינת ישראל נגד אלקלעי פ"ד נג'(5) 302, 308) וזו גם תכליתה של החלטה מינהלית הננקטת בשל אותו מעשה. אלא שקיים הבדל בין השניים: הדין המשמעתי נועד להבטיח את תקינות השרות בהיבט הרחב של השרות והוא נושא גם מטען הרתעתי. לעומתו, החלטה מינהלית נועדה לתת מענה קונקרטי ונקודתי לתפקוד לקוי של עובד המדינה או להתאמתו לתפקידו ובמובנים מסוימים הוא דומה להשעיה, אף שהיא נחשבת לנחותה בחומרתה ממנה. מעבר לכך, החלטה מינהלית שונה במהותה מן ההליך המשמעתי גם מבחינת הפרוצדורה הננקטת והתשתית הראייתית, כך שאין מדובר בהליכים חופפים או דומים היכולים לחסות בצל עקרון הסיכון הכפול. מכאן שבעיקרו של דבר, אין מניעה שהחלטה מינהלית תדור בכפיפה אחת עם הליך משמעתי הננקט באותו עניין.

11.     עם זאת, קיים סייג אחד הנוגע ליחס שבין הליך משמעתי להחלטה מינהלית והוא קבוע בסעיף 68 לחוק המשמעת. לפי סעיף זה אין לפטר עובד מדינה בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית דין למשמעת. כידוע, הוראה זו אינה שוללת את אפשרות הפיטורים המינהליים בשל סיבות שאינן עבירת משמעת (עש"מ 4411/99 הנ"ל, בעמוד 309 וכן ראו ע"ע 135/04 גדעון כהן - משרד הבריאות; לא פורסם; ע"ע 525/06 מדינת ישראל - שמאי סגל; לא פורסם; ע"ע 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט; לא פורסם) אך היא מגבילה את יכולת הפיטורים המינהליים במקרה של נקיטת הליך משמעתי באותו עניין. אלא שהוראה זו בחוק המשמעת מתייחסת במפורש ובמיוחד לפיטוריו של עובד מן השרות ואין היא מגבילה נקיטת צעדים מינהליים אחרים שאינם כרוכים בפיטורים, כגון - העברת עובד מתפקידו, או העברתו ממקום שרות אחד למשנהו או השעייתו.

12.     הסמכות להעביר עובד ממקום למקום מעוגנת בהוראות התקשי"ר לאמור:
"12.21 העברת עובד ממקום למקום
11.211     קביעת מקום עבודתו הקבוע או הזמני של העובד, בכניסתו לשירות ובהמשך שירותו, היא בסמכותו של האחראי. אחראי רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו, בקביעות או לזמן מוגבל, אגב התחשבות בצורכי השרות ובכפיפות להוראות התקשי"ר..."

זוהי הסמכה מינהלית מפורשת המקנה לאחראי סמכות להעביר עובד ממקום למקום בשל צורכי השרות. אין כל הוראה השוללת סמכות זו או מגבילה אותה בשל הליך משמעתי הננקט בקשר לאותו מעשה העומד ביסוד ההחלטה. עם זאת אך ברור הוא שהחלטת האחראי לפי הסמכה זו - כמו כל החלטה מינהלית - צריכה לעמוד בדרישות הכלליות הנוגעות להחלטה מינהלית, כגון - הצורך שההחלטה תשרת את המטרה האמיתית לשמה נועדה, שהיא תתבסס על נתונים עובדתיים ברורים ומוכחים, שתהיה סבירה בנסיבות העניין תוך עמידה באמות המידה המקובלות של מידתיות, ושתתקבל לאחר בירור עם העובד במסגרת של שימוע מסודר והוגן. אין צורך לאמר שכל החלטה מינהלית שכזו כפופה, מעצם טיבה, לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה והדברים ידועים.

13.     בענייננו, היו בפני בית הדין האזורי ראיות למכביר כי החלטת מנהל אגף המכס להעביר את המערער מתפקידו היתה כדין. נגד המערער הוגשה תלונה על שימוש בזרנוק מים נגד קהל נוסעים במסוף הגבול ברפיח. בעניין זה נערכה חקירה והתלונה נמצאה מבוססת (נספח א1 לסיכומי המדינה בערעור). עם קבלת סיכום החקירה נערך למערער שימוע (נספח ד' לתצהירו הראשון של מר ברקוביץ בבית הדין האזורי) ובעקבותיו הוחלט להעבירו מתפקידו (נספח ב' לכתב התביעה). לימים נערך למערער אף שימוע נוסף שלא הביא לשינוי החלטת ההעברה (סעיף 2(ז) לעיל). בקשר לאותו אירוע הוגשה נגד המערער גם קובלנה משמעתית אשר הפכה לתובענה בבית הדין למשמעת (נספח ג' לסיכומי המדינה בערעור). השיקול שעמד ביסוד ההחלטה להעביר את המערער מתפקידו היה ארגוני - מינהלי ונגע לדרך תיפקודו. בין השאר נשקלו גם תלונות אחרות על המערער בעבר והערכות לא חיוביות אחרות על תיפקודו (סעיף 15 לתצהירו הראשון של מר ברקוביץ ז"ל, סעיף 3 לתצהירו השני של מר ברקוביץ ז"ל וכן עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול). כל אלה היו בפני בית הדין האזורי אשר קבע כי ההחלטה להעביר את המערער מתפקידו נעשתה על רקע מקצועי ניהולי ולא כצעד משמעתי וכי היא סבירה ואינה נגועה בחוסר תום לב מצד מי מן המעורבים בעניין.

14.     טוען המערער כי ההחלטה להעבירו מתפקידו לא עלתה בקנה אחד עם חוות הדעת החיוביות שניתנו עליו במרצות השנים. טענה זו דינה להידחות. חוות הדעת שניתנו על המערער היו חלקן בינוניות וחלקן קצת גבוהות מכך והן משקפות מציאות לפיה תיפקודו של המערער לאורך השנים היה פחות או יותר לשביעות רצון הממונים עליו (מוצגים ת/1 - ת/10 בתיק המוצגים מטעם המערער). אלא שההחלטה להעביר את המערער מתפקידו התקבלה על רקע ארוע מסויים - חריג וחמור - בו פעל המערער באופן בוטה ואלים כלפי ציבור של נוסעים ונוכח ארוע שכזה אין משקל רב לחוות דעת מן העבר, אף אם יש במיקצתן משום הבעת דעה חיוביות על תיפקוד המערער.

15.     לא מצאנו כל יסוד בטענות המערער בעניין השימוע שנערך לו. על פני הדברים, השימוע הראשון נערך כדין וגם אם נפל בו פגם, הרי נערך למערער שימוע נוסף - בהסכמתו - אשר היה אף הוא כדין, כך שהפגם נרפא.

16.     לסיכום, נדמה שלא יכול להיות ספק בדבר שעובד מדינה אשר תפקידו מחייב קיום מגע שוטף עם ציבור של נוסעים, במסוף גבול בינלאומי, אינו רשאי לנקוט אלימות נגד ציבור הנוסעים בדרך של התזת מים עליהם, כפי שעלה ממימצאי החקירה. בנסיבות אלה, ההחלטה להעביר את המערער מתפקידו היתה מתבקשת. מדובר בהחלטה סבירה ומידתית, אשר התקבלה תוך בירור ושימוע מתאימים שנערך על ידי מקבלי ההחלטה. המערער הועבר מתפקידו כדי להבטיח תפעול תקין של מסוף הגבול וכדי למנוע סיכונם של הנוסעים במסוף. בנסיבות העניין ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המערער אינה נגועה בפגם ובמיוחד אין לבטלה או להמעיט מתוקפה בשל ההליך המשמעתי התלוי ועומד נגד המערער בקשר לאותו אירוע.

17.     הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המערער בערעור בסכום של 5,000 ש"ח.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון