מימון תרופת ארביטוקס לחולה סרטן

להלן פסק דין בנושא מימון תרופת ארביטוקס לחולה סרטן: פסק דין 1. התובע, חולה במחלת סרטן המעי הגס, ביקש את בית הדין לחייב את הנתבעת 1 לממן את המשך טיפולו בתרופה "ארביטוקס" וכן להחזיר לו את ההוצאות שהוציא עד כה למימון התרופה. 2. התובע הגיש, לכתחילה, בקשה לסעד זמני דחוף למתן מנות ארביטוקס או למימון רכישתן. במסגרת דיון שהתקיים בבקשה, הוחלט כי התובע יגיש בקשה לוועדת חריגים מטעם הנתבעת 1, וכן כי הדיון בהליך הזמני והעיקרי יישמע במאוחד, לאחר קבלת החלטתה של ועדת החריגים. 3. ועדת החריגים שהתכנסה בעניינו של התובע ביום 18.5.06, החליטה שלא לאשר את מימון התרופה לתובע, ומשכך, נמשך הדיון בתובענה. הרקע העובדתי 4. התובע אובחן בשנת 2001 כסובל מגידול סרטני ממאיר במעי הגס. לפי פירוט התובע בתצהירו, הוא טופל בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות ועבר ארבעה ניתוחים, וכאשר טיפולים כימותרפיים נוספים שעבר לא הועילו, הורה לו רופאו ליטול את תרופת הארביטוקס, שאיננה כלולה בסל התרופות. לטענת התובע, תרופה זו הצליחה לעצור את התפשטות הגידול. התובע צירף כנספח לתצהירו ולכתב תביעתו מכתב מיום 30.10.05 מטעם רופאו, ד"ר פיגר, סגן מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי ע"ש "סוראסקי", ובו נאמר: "מר גולדשטיין מטופל במכוננו בגלל שאת של המעי הגס, קיבל טיפול בכל הקווים המקובלים, ומקבל כעת טיפול ב-Erbitux. הובהר לחולה שהתרופה אינה בסל הבריאות, לכן הוא קונה אותה מכספו. הוא מדווח שהתרופה בהחלט יעילה, ויש שיפור ברור ע"פ הסימפטומים ובדיקות ההדמיה". 5. התובע, גימלאי של שירות המדינה, נאלץ לרכוש את תרופת הארביטוקס מכספו, ולאחר מכן בסיוע של מוסד ציבורי, בעלות ממוצעת של כ-28,000 ש"ח לחודש. לטענתו, הוא פנה לנתבעת 1 לקבלת החזר על הוצאותיו מכוח הביטוח המשלים, "כללית מושלם", ואולם בקשתו נדחתה על-ידה, ולאחר שחזר ופנה אליה, נענה כי תרופת הארביטוקס איננה נכללת ברשימת התרופות המזכות בהנחת הביטוח המשלים. 6. כאמור, הגיש התובע לבית הדין בקשה לסעד זמני דחוף, ולצידה תובענה עיקרית, לחייב את הנתבעת לממן עבורו את רכישת תרופת הארביטוקס. בדיון שהתקיים בבקשה לסעד הזמני, הוחלט כי התובע יפנה בבקשה לוועדת החריגים של הנתבעת, אך הוועדה החליטה, לאחר דיון, שלא לאשר את מימון התרופה לתובע. מסמך המפרט את הדיונים שהתקיימו בוועדה ואת קביעותיה הוגש לבית הדין, כאשר מסקנתה הסופית של הוועדה היתה ש"מימון הטיפול לא אושר" לאורם של הנימוקים הבאים: "א. התרופה אינה כלולה בסל התרופות… ב. התרופה אינה מצילת חיים אלא מוגדרת על פי כל המושגים המקובלים בתחום - מאריכת חיים בלבד; גם במקרה של החולה עצמו - מדובר בהארכת חיים ולבטח לא בהצלת חיים. ג. במועד מתן התרופה לחולה… ניתן היה להציע לו טיפול כימוטרפי אחר אשר היה כלול בסל… ואשר אותו מקבלים החולים האחרים במצבו של מר גולדשטיין כיום; כמו כן קיימים משלבים כימוטרפיים אחרים. ד. לא הוכחה כל חריגות במקרה הספציפי של מר גולדשטיין. בשל כך, הערכת עלות כוללת של אישור התרופה לכל החולים במצבו… מגלה שמדובר במעל 100,000,000 ש"ח - אין ספק שה'כללית' לא יכולה לעמוד בעלות כגון זו בלא הכנסת התרופה לסל על פי המנגנונים הקיימים בחוק ותקצובה על-ידי המדינה". 7. בדיון שהתקיים בפנינו בעקבות החלטתה זו של ועדת החריגים, הצהיר ב"כ התובע כי התביעה אינה נסבה על הוספת תרופת הארביטוקס לסל התרופות, אלא על התנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע לבקשותיו למימון התרופה, ובכלל זה התנהלות ועדת החריגים, כמו גם נימוקיה. בקשת ב"כ התובע לזמן לעדות את חברי הוועדה נדחתה, והוחלט כי הצדדים יסכמו טיעוניהם בכתב. 8. לפני שנפרט, בקצרה, את טענות הצדדים, נציין כי גם המדינה צורפה לתובענה כנתבעת, ועמדתה העקרונית, לאורך כל הדיון בתיק, נגעה להעדר עילה לחיוב המדינה בהוספת תרופת הארביטוקס לסל התרופות ולהעדר סמכותו של בית הדין לדון בשאלת הוספת התרופה לסל, מה גם שסוגיית הכללת התרופה בסל תלויה ועומדת בבג"צ. מאחר שהתובע הבהיר כי תביעתו כלל אינה מתמקדת בסוגיית הוספת התרופה לסל התרופות, דנים אנו למעשה במישור היחסים שבין קופת חולים ובין המבוטח בה, קרי - בין הנתבעת 1 והתובע בלבד. טענות התובע 9. טיעוני התובע נשענו על שני ראשים: האחד, המתייחס לכך שלטעמו, מהווה הוא מקרה "חריג" המצדיק את מימון התרופה ע"י הנתבעת 1 על אף שאין היא כלולה בסל התרופות, ולכך שבתנהלות ובהחלטת ועדת החריגים נפלו פגמים המצדיקים דחיית כל מסקנותיה; והשני, המתייחס לזכאותו, לכאורה, למימון התרופה, מכוח הביטוח המשלים של הנתבעת 1. 10. לעניין "חריגות" מקרהו של התובע, טען הוא בסיכומיו כי בעוד מוסכם עליו שבתי הדין לעבודה אינם בעלי סמכות להורות על אספקת תרופה שאינה נכללת בסל התרופות לכל הזקוקים לה, הרי שעליהם לבחון האם ההחלטה שלא לספק תרופה לחולה מסוים, התקבלה תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים ושקילת חריגות המקרה. לטעמו של התובע, מקרהו הינו מקרה "חריג" המצדיק את מימון תרופת הארביטוקס ע"י הנתבעת 1, וועדת החריגים שכינסה הנתבעת 1 לשם בחינת מקרהו התנהלה באופן לקוי, וגם בהחלטה שקיבלה, ובנימוקיה, נפלו פגמים רבים: א. כך, לטענת התובע, קבעה ועדת החריגים כי לפי מחקרים שנערכו ברחבי העולם, רק אחוז מועט מן החולים המטופלים באמצעות תרופת הארביטוקס מגיב לתרופה כפי שהגיב לה התובע - במשך למעלה מ-18 חודשים. למרות קביעה זו, הגיעה הוועדה למסקנה שמקרהו של התובע אינו "חריג", ולטעמו של התובע, היסק זה של הוועדה אינו אלא מופרך. ב. קביעתה של ועדת החריגים כאילו תרופת הארביטוקס אינה מצילת חיים אלא מאריכת חיים אף היא אינה מקובלת על התובע, מן הטעם שהפעילות המחקרית סביב התרופה רחוקה ממיצוי; מה גם שלגבי התובע בלמה תרופת הארביטוקס את מחלת הסרטן במשך שנה וחצי, וממילא היא מנעה אותה לגביו, והלכה למעשה - היא מהווה, עבורו, תרופה "מצילת חיים". ג. התובע טען עוד כי גם הארכת חיים, ללא ריפוי מלא של המחלה, מהווה יעד ראוי, ועל כן דחיית בקשתו ע"י הוועדה מן הטעם שהתרופה אינה מאריכת חיים - אינה מוצדקת. ד. ועדת החריגים הציעה כי קיים טיפול תרופתי תחליפי לתובע, הכלול בסל התרופות, אלא שהתוצאה הצפויה של הטיפול החלופי שונה, ופחות טובה לגבי התובע, מהטיפול בארביטוקס. ה. התובע טען גם טענות לגבי קביעות הוועדה באשר לעלות מימון התרופה לגבי כלל מבוטחי הנתבעת, אשר מצויים במצב דומה לזה של התובע: התובע טען כי חישוב עלות מימון התרופה ע"י הוועדה היה מוטעה; ובנוסף, טען כי הוועדה התבססה בקביעתה באשר לעלות המימון על חישובי ועדת סל הבריאות, שהחליטה בזמנו שלא לכלול את תרופת הארביטוקס בסל. לטענת התובע, משאימצה ועדת החריגים של הנתבעת את נימוקי וחישובי ועדת הסל לאי-הכללת התרופה בסל, לא ניגשה ועדת החריגים לבחינת עניינו "בלב פתוח ובנפש חפצה". ו. קביעתה החד-משמעית של ועדת החריגים, כאילו תרופת הארביטוקס לא הוענקה לחולים אחרים המבוטחים בנתבעת 1 שגויה, כך לטענת התובע, באשר לתובע ידוע על מקרים אחרים בהם סופקה התרופה לחולים (והוא ציין דוגמא אחת מתוך המקרים הידועים לו). ז. התובע ביקר גם את התנהלות הנתבעת בכך שלא הפנתה אותו ישירות לדיון בוועדת החריגים, על אף שפנה אליה מספר פעמים לעניין מימון התרופה עבורו. כל התכתובות שניהל עימה בתחילה, נענו על-ידה בשלילה, תוך הפנייתו לוועדת הערר של הביטוח המשלים, ומבלי שהופנה לוועדה ה"נכונה", שקיומה לא היה ידוע לו והיה "סמוי מן העין", כדבריו. 11. בנוסף לכל אלה, טען התובע כי הוא בעל זכויות כלפי הנתבעת גם מכוח הביטוח המשלים: התובע הסתמך על תקנון הביטוח המשלים של הנתבעת מנובמבר 2004, שהיה בתוקף כשהחל לקבל את הטיפול בארביטוקס, וטען כי לפי פרק "השתלות, ניתוחים וטיפולים רפואיים בחו"ל", זכאי המבוטח בביטוח משלים לטיפול במחלת הסרטן הממאיר, ובכלל זה טיפול כימוטרפי, ובלבד שהטיפול מקובל על רשויות הבריאות בארץ שבה הוא ניתן, כשהזכאות לטיפול כאמור מותנית בכך שהטיפול הרפואי אינו ניתן לביצוע בישראל, ואין לו טיפול חלופי. לטענת התובע, את הסעיף בתקנון הביטוח המשלים יש להבין כשולל זכאות רק אם ניתן לבצע את הטיפול במסגרת ועל חשבון שירותי הבריאות הציבוריים בישראל, ומכיוון שאין זה כך לגבי תרופת הארביטוקס - שאיננה כלולה בסל התרופות - זכאי הוא לכיסוי הטיפול הרפואי, ובמקרה זה, הכימוטרפיה בארביטוקס, עד לגובה של 100,000$. התובע טען כי ציפייתו של מבוטח בביטוח משלים, כי הודות לרכישת תוכנית הביטוח יהא לו ביטוח רפואי שישלים את סל הבריאות, הינה ציפיה סבירה, ומשמקנה הביטוח המשלים זכות לקבל טיפול רפואי נגד מחלת הסרטן, לא יהא זה סביר אם זכות זו תוקנה רק למי שפונה לבי"ח בחו"ל, ולא למי שפונה לבי"ח בארץ, אך עליו לייבא תרופה לטיפול במחלתו, מחו"ל. טענות הנתבעת 1 12. הנתבעת 1 פירטה באריכות בסיכומי טענותיה את תפקידיה ושיקוליה של ועדת החריגים המוקמת מטעמה, וגרסה כי - כפי שקבעה ועדת החריגים - מקרהו של התובע כלל אינו מקרה חריג, באשר לא הוכחה על-ידו חריגותו הנטענת. לטענת הנתבעת, התנהלותה של ועדת החריגים היתה תקינה לחלוטין, היא שקלה את כל השיקולים הרלוונטים ונימקה החלטתה כדבעי, ועל כן - אין כל בסיס לטענות התובע כאילו נפל דופי בתפקודה או בהחלטתה הסופית. 13. הנתבעת פירטה בסיכומי טענותיה גם כי התובע כלל אינו עומד בתנאי הזכאות הקבועים בביטוח המשלים, לצורך מימון תרופת הארביטוקס. להלן - הכרעתנו: 14. לאחר ששקלנו את כל טיעוני הצדדים, מצאנו לדחות את התובענה. 15. כאמור, כל עוד לא נכללת תרופת הארביטוקס בסל התרופות הממלכתי, כל שנותר לתובע הוא לתקוף את החלטת הנתבעת 1 שלא לממן עבורו את הטיפול בתרופה בשני מישורים: זכאותו, לכאורה, מכוח הביטוח המשלים, ופגם שנפל בהחלטתה של ועדת החריגים שנתכנסה בעניינו. 16. בכל הנוגע לטענות התובע באשר לזכאותו למימון התרופה מכוח הביטוח המשלים - הרי שלא מצאנו להן כל ביסוס: ראשית, אכן, כטענת הנתבעת 1, מצאנו כי תקנון הביטוח שחל על מקרה זה הוא תקנון הביטוח החדש שנכנס לתוקף בשנת 2005, ולא התקנון הישן מנובמבר 2004, כטענת התובע. תקנון הביטוח של הנתבעת 1 ניתן לשינוי מדי פעם, ומששונה, תוך קבלת אישור משר הבריאות, הרי שההוראות החדשות בו חלות על התובע, ולא הוראות התקנון הישן, על אף שלטענת התובע הוא זה שהיה בתוקף כשהחל להיות מטופל באורביטוקס. כפי טענת הנתבעת, אכן, אם נקבל את עמדת התובע שבמידה והחל בטיפול רפואי במועד תחולת התקנון הישן, יחולו עליו תנאי התקנון הישן לעולם ועד - יאיין הדבר את האפשרות שניתנה לנתבעת 1 לשנות את תקנונה מעת לעת. ושנית, גם לגופו של עניין מצאנו כי לא הוכח ע"י התובע כי הוא זכאי למימון תרופת הארביטוקס, מכוח מי מהתקנונים של הביטוח המשלים, באשר הוא לא הראה כיצד ומדוע עומד הוא בתנאי הזכאות למימון: הפרק עליו ביסס התובע תביעתו עוסק בהשתתפות בטיפולים רפואיים, ולא במימון תרופות, והכוונה המפורשת בו היא לטיפולים רפואיים ש"אינם ניתנים לביצוע" בישראל - בעוד התובע מטופל בפועל בארביטוקס בישראל. פרשנות התובע כאילו כוונת התקנון היא לזכותו במימון טיפול אשר "אינו ניתן לביצוע" במסגרת ועל-חשבון שירותי הבריאות הציבוריים - אינה עולה מלשון התקנון, וגם אינה סבירה, שהרי אם כך - תאמר כי בעוד תרופת הארביטוקס איננה נכללת בסל התרופות בארץ, תחויב הנתבעת 1 לממנה בכל זאת לכל מבוטחיה המבוטחים גם בביטוח משלים, מכוח הפרק העוסק בטיפולים בחו"ל. יצוין עוד כי בתקנון הביטוח המשלים נאמר עוד במפורש שאחד התנאים לזכאות לקבלת המימון לטיפול הרפואי, הוא שמדובר בטיפול ה"מכוסה בהתאם לחוק הבריאות", בעוד הטיפול בארביטוקס אינו טיפול העונה על תנאי זה. 17. ובאשר לטענות התובע הנוגעות להתנהלות ועדת החריגים - גם אותן לא מצאנו לקבל: פעולתה של ועדת החריגים נתונה לביקורת שיפוטית מן הפן המנהלי, ובית הדין לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה הרפואי. ובכל הנוגע לסמכותנו לבקר את פעולת הוועדה - לא מצאנו כי נפל בהתנהלותה כל דופי: בוועדה ישבו מנהל המחלקה האונקולוגית בביה"ח קפלן, יו"ר הוועדה לבחינת טכנולוגיות מחוץ לסל, ראש המחלקה למדיניות רפואית בקהילה, יו"ר ועדת התרופות הארצית והממונה על סל השירותים - ומן הדו"ח המסכם את דיוניהם בעניינו של התובע עולה כי הם שמעו את טיעוני התובע שהתייצב לדיון עם אשתו, התעמקו היטב בכל החומר הרלוונטי הקשור בו, שקלו את כל השיקולים הרלוונטיים לעניינו, ונימקו את החלטתם היטב, מבלי שמצאנו כי החלטתם זו היתה בלתי-סבירה. 18. הוועדה מצאה - ונימקה החלטתה זו - כי מקרהו של התובע אינו מקרה "חריג" המצדיק מימון התרופה עבורו, וגם במסגרת ההליך שהתקיים בפנינו, לא הוכיח התובע את חריגות מקרהו ואת היותה של החלטת הוועדה שגויה: בתחילה, כל שהגיש התובע כראיה למצבו הרפואי הוא מכתבו של ד"ר פיגר מאוקטובר 2005, שתוכנו הובא לעיל. כל שעלה ממכתב זה הוא שלאחר שהחל התובע את הטיפול בארביטוקס, הוא "דיווח" על יעילות התרופה. עם זאת, בהמשך הציג התובע מכתב נוסף מטעמו של ד"ר פיגר, בו יש פירוט רב יותר על מצבו של התובע, וגם הבהרת האמור במכתב הראשון. במסמך זה - ממאי 2006 - הבהיר ד"ר פיגר כי אכן קיים שיפור ברור במצבו של התובע, עפ"י התרשמותו הקלינית ועיון בבדיקות הרלוונטיות; כי מחלתו של התובע יציבה והסימפטומים נשלטים ע"י הטיפול בארביטוקס; כי עפ"י הספרות המחקרית ונסיונו של ד"ר פיגר, רוב המטופלים אינם מגיבים לטיפול בארביטוקס, וגם בקרב החולים שמגיבים לה, השיפור אינו אחיד, כאשר אצל התובע הושגה בלימה של הגידול הסרטני הודות לטיפול, ותגובה כזו, הנמשכת לאורך זמן של מעלה שנה, באה לידי ביטוי אצל פחות מ-10% מהחולים, "והיא בהחלט חריגה", כאמור במכתב. 19. אכן, האמור במכתבו זה של ד"ר פיגר מספק תשתית עובדתית מפורטת יותר באשר למצבו הרפואי של התובע, ואולם התובע הודה כי מסמך זה הוצג לוועדת החריגים, ומשזו נטלה בחשבון את האמור בו, והחליטה כפי שהחליטה - לא ישים בית הדין שיקול דעתו במקום שיקול דעתה הרפואי. הוועדה פירטה בדו"ח המסכם את דיוניה אף את אחוזי החולים בקרבם חל שיפור בעקבות הטיפול בארביטוקס, ובכל זאת מצאה כי אין המדובר במקרה חריג, מקום בו כ-10% מהמטופלים בארביטוקס מגיבים לתרופה כפי שהגיב לה התובע. ועדת החריגים הבהירה היטב, לטעמנו, מדוע מקרהו של התובע דווקא אינו "חריג", ובנסיבות אלה, צדקה בקביעתה כי התובע אינו חריג יחסית לחולים אחרים, באופן שניתן להפלותו לטובה לעומתם, ולהעניק לו את מימון התרופה. 20. נוסיף, כי עיינו בפסק הדין ב-עב 2495/04 עמרם מילר נ' קופת חולים מאוחדת ואח', אליו הפנה התובע, בו חייב בית הדין האזורי בירושלים את הנתבעת לספק לתובע את התרופה, לאחר שמצא כי ועדת החריגים לא שקלה כראוי את עניינו של התובע, לא ערכה את האיזון הראוי בין השיקול הרפואי הספציפי של התובע לבין השיקול התקציבי הנכון, ולאחר שמצאה כי נסיבות המקרה מצדיקות את מתן התרופה. בעניין אותן "נסיבות" בהן דיבר בית הדין בירושלים, עלה מפסק הדין כי חוות הדעת הרפואית שהוגשה ע"י התובע באותו תיק הצביעה על שיפור מדהים במצבו הבריאותי והתפקודי של אותו תובע לאחר סדרת הטיפולים שעבר, עד כדי כך שהגידול ממנו סבל קטן ב-75%. בית הדין ציין כי השיפור שחל במצבו של אותו תובע בעקבות הטיפול בתרופה חריג מכל הממצאים הסטטיסטיים של מחקרים קודמים, מה גם שלאותו תובע לא היתה כל אלטרנטיבה טיפולית אחרת. 21. בעניין בו עוסקים אנו, לעומת זאת, לא מצויות בפנינו ראיות רפואיות כה חד-משמעיות, למעט חוות דעתו של ד"ר פיגר, לפיה חלה בלימה של התהליך הסרטני אצל התובע ושתגובה כזו, הנמשכת למעלה משנה, באה לידי ביטוי אצל פחות מ-10% מהחולים. עד כמה שתגובתו זו של התובע לתרופת הארביטוקס הינה מבורכת, אין בידינו לקבל את הטענה כאילו מדובר בתגובה "חריגה", עד כדי קבלת תביעתו של התובע והוראה על מימון התרופה ע"י הנתבעת 1 לתובע, ולא לחולים אחרים המצויים במצבו. 22. ובהקשר זה - אחד השיקולים הנוספים שנשקלו ע"י ועדת החריגים, נוגע לעלות מימון התרופה בו עשויה לשאת הנתבעת 1 באם תעניק את התרופה לכל החולים המצויים במצבו של התובע. המדובר בשיקול לגיטימי, רלוונטי, הראוי להישקל, ומצאנו כי החלטת הוועדה בכל הנוגע אליו היתה סבירה לחלוטין. אכן, מכוח עקרון השוויון בו מחויבת לנהוג הנתבעת 1, ההנחה היא שאם יימצא התובע זכאי למימון תרופה, כי אז תהא מחויבת הנתבעת 1 במימון אותה תרופה לכל חולה המצוי במצב זהה לו, ושיקול העלות בו תיאלץ לשאת במקרה כזה הוא שיקול רלוונטי מאין כמוהו. טענת התובע כאילו בכך שהסתמכה הוועדה על חישובים של ועדת הסל באשר לעלות התרופה, הרי שלא בחנה את מקרהו בלב פתוח ובנפש חפצה - אין בה דבר: כל שעשתה ועדת החריגים הוא להסתמך לעניין העלות על נתונים מספריים מוכחים, אשר חושבו ע"י מומחים אובייקטיביים, ובהסתמך על נתונים אלה, החליטה את החלטתה. לא מצאנו כל פגם בהתנהלות זו של הוועדה. 23. לא מצאנו ממש גם ביתר טענות התובע. כך, באשר לטענת התובע נגד קביעת הוועדה כי תרופת הארביטוקס היא תרופה מאריכת חיים, להבדיל ממצילת חיים - המדובר בשיקול לגיטימי ורלוונטי אותו על הוועדה לשקול. התובע לא הוכיח - מעבר לטענותיו כאילו לגביו מדובר בתרופה מצילת חיים, מעצם תגובתו הממושכת לה - כי אכן התרופה הביאה לריפוי מחלתו ולהצלת חייו, מה גם שבנסיבות מקרה זה, לא מצאנו, וגם לא היה כל בסיס לכך שבית הדין ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של חברי הוועדה, שקבעו, בהתאם לידע שלהם בתחום הרפואה, כי תרופת הארביטוקס הינה "מאריכת חיים" ולא "מצילת חיים". באותו אופן דחינו את טענת התובע כי הטיפול החלופי אותו ציינה הוועדה לטיפול בארביטוקס, אינו טיפול זהה לארביטוקס בטיבו. התובע לא הוכיח טענתו זו, ובוודאי ששיקול דעתה הרפואי של ועדת החריגים עדיף במקרה כזה, על שיקול דעתו של בית הדין. 24. התובע גם לא הוכיח טענתו כאילו הנתבעת 1 העניקה את הטיפול בארביטוקס גם למבוטחים אחרים שלה. התובע ציין דוגמא אחת בלבד לטענתו זו, ואילו הנתבעת - בסיכומי טענותיה - טענה שמדובר במקרה ייחודי, בו החולה המסוים אותו הזכיר התובע קיבל הלוואה למימון התרופה מטעם הביטוח המשלים, בנסיבות ספציפיות וכנגד שעבוד כספי פיצויים שהיה צפוי לקבל כפיצוי מתביעת נזיקין. 25. לאור כל המתואר לעיל, מצאנו כי לא נמצאה כל עילה להתערבות בית הדין בהחלטת ועדת החריגים, וכי לא הוכחה ע"י התובע חריגות מקרהו, לעומת מקרים אחרים, המצדיקה את חיוב הנתבעת 1 במימון תרופת הארביטוקס עבורו. 26. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות תביעתו של התובע. 27. לא מצאנו, בנסיבות עניין זה, לעשות צו להוצאות. רפואהמימוןסרטןמימון תרופות / טיפולים