המחלוקת, הנמצאת בבסיסה של תביעה זו, מבוססת על השאלה, האם כטענת הנתבעת התובעת התפטרה מעבודתה, או שמא כטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעת, או לחלופין, האם הייתה הרעת תנאים שבגינה התובעת התפטרה ומדובר בפיטורים אסורים על פי חוק. להלן פסק דין בנושא מחלוקת לגבי נסיבות סיום יחסי עבודה: פסק דין 1. לפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פיטוריה בהריון, בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. תביעתה כוללת תביעה להפסד השתכרות ממועד הפיטורים ועד מועד הלידה ובעבור 45 הימים שלאחר הלידה בהם היתה הנתבעת מחויבת להעסיקה; פיצויים בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי, צפייה והסתמכות על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ותשלום פיצויי פיטורים , דמי הודעה מוקדמת והפסד דמי לידה שלא שולמו לה במלואם. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת התפטרה מעבודתה ואין היא זכאית לסעדים הנתבעים. 2. בתיק זה הגישה התובעת תצהיר מטעמה. הנתבעת הגישה תצהיר מטעמה וכן תצהיר של שתי עובדות שלה, גב' סיון קצב (להלן:"גב' קצב") וגב' אילנה קריגר (להלן:"גב' קריגר"). 3. ואלו עיקר העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. הנתבעת הינה בעלת מכון "יעלת חן" העוסק בקוסמטיקה וטיפולי הסרת שיער באמצעות ליזר. ב. התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 22.2.05 ועד ליום 23.8.05, בתפקיד מזכירה (בסה"כ 6 חודשים ויום אחד). ג. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח א' לכתב ההגנה). ד. בתחילת יוני 05 בעקבות ויכוח עם גב' קריגר, עזבה התובעת את המכון באמצע המשמרת שלה מבלי להודיע לנתבעת ולאחר כחצי שעה חזרה (סעיף 3 לתצהיר גב' קריגר; עמ' 17 ש' 1-5 , עדות הגב' קריגר; סעיף 5 לתצהיר הנתבעת; עמ' 6 ש' 13-21 ועמ' 7 ש' 12-14, עדות הנתבעת). ה. בעקבות האירוע לעיל שלחה הנתבעת את התובעת לקורס תקשורת ואף מימנה את עלות הקורס. ו. ביום 15.7.05 השאירה התובעת "מזכר" לנתבעת ובין היתר כתבה כי המקום שלה לא במכון (נספח ב' לתצהיר הנתבעת; עמ' 6 ש' 26-30 ועמ' 7 ש' 4-1, עדות התובעת). ז. ביום 23.8.05 התקיימה פגישה בין התובעת לנתבעת ובסיומה השאירה התובעת במכון את מפתחות המכון, פנקס ההמחאות וכרטיס העובד. ח. ביום 29.8.05 התקיימה פגישה נוספת בין התובעת לנתבעת בביתה של הנתבעת. ט. ביום 30.8.05 פנתה התובעת לממונה על חוק עבודת נשים בתמ"ת (נספח ו' לכתב התביעה). י. ביום 31.8.05 ביקרה התובעת במרפאת קופת חולים וקיבלה אישור מחלה לתקופה שהחל מיום 24.8.05 ועד ליום 10.9.05. יא. ביום 1.9.05 שלחה התובעת לנתבעת בפקס את אישור המחלה וציינה על גביו "...לידיעתך על הימים שלא הייתי במכון המקור יעובר מתי שאחזור לעבוד.." (נספח ג' לכתב ההגנה). יב. במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים התובעת הייתה בהריון. יג. ביום 15.11.05 כתבה גב' רבקה מרקובר, הממונה על חוק עבודת נשים כי "ישנם ממצאים לכאורה לעבירה של (פיטורים ללא היתר) בניגוד לסעיף 9,14 לחוק עבודת נשים, והתיק יועבר להמשך טיפול המחלקה המשפטית" (הדגשה לא במקור א.א.). יד. ביום 15.12.05 הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין. טו. התובעת ילדה ביום 14.2.06. 4. טענות התובעת בקליפת האגוז: לטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון ומבלי שניתן היתר לפיטוריה ממשרד העבודה, כנדרש בחוק ולפיכך היא זכאית לסעדים שתבעה. לטענתה במהלך פגישה שהתקיימה ביום 29.8.05 , הודיעה לה הנתבעת כי היא מפוטרת וכי ניתנת לה אפשרות לחזור לעבודה רק בתנאי שהיא תעבור מספר קורסים ותקופת ניסיון. 5. טענות הנתבעת בקליפת האגוז: לטענת הנתבעת, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 23.8.05 כאשר בסיום הפגישה שהתקיימה בין התובעת לנתבעת, התובעת התפטרה מעבודתה ביוזמתה והשאירה במכון את מפתחות המכון, פנקס ההמחאות וכרטיס העובד . לאחר התפטרותה התובעת לא הגיעה לעבודה ולא המציאה אישור מחלה וגם במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 29.8.05 , התובעת לא ביקשה לחזור לעבודה. דיון והכרעה 6. המחלוקת, הנמצאת בבסיסה של תביעה זו, מבוססת על השאלה, האם כטענת הנתבעת התובעת התפטרה מעבודתה, או שמא כטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעת, או לחלופין, האם הייתה הרעת תנאים שבגינה התובעת התפטרה ומדובר בפיטורים אסורים על פי חוק. 7. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לעדויות הצדדים, לחומר שהובא בפני ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת התובעת באשר לנסיבות סיום העסקתה כללית ואינה מהימנה ומשכנעת. מנגד , האמנתי לעדותה של הנתבעת, שהיתה קוהרנטית ומהימנה. אציין עוד כי בחומר הראיות שהוצג בפני לא נמצא ביסוס ראייתי מספיק לטענת התובעת כי פוטרה על ידי הנתבעת. להלן אפרט את השתלשלות האירועים שהביאו את יחסי העבודה לידי סיום. הפגישה ביום 23.8.05 8. בתצהירה תיארה התובעת את הפגישה שהתקיימה בינה לבין הנתבעת כדלקמן: "ביום 23.8.05 נקראתי לשיחה עם הנתבעת והיא החלה להטיח בי אשמות שווא ועלבונות וכל זה בפני יתר עובדי הנתבעת ששהו באותה עת במקום. אחרי מסע ההשפלה שעברתי חשתי ברע ופניתי לרופא המטפל בי והוא הורה לי לנוח" (סעיפים 4-5 לתצהירה). 9. תחילה עלי לציין כי גרסת התובעת, כפי שהופיעה בתצהירה, באשר לפגישה שהתקיימה ביום 23.8.05 כללית מאוד וחסרים בה פרטים רבים. חרף העובדה שהנתבעת פירטה בכתב ההגנה את גרסתה באשר לנסיבות שהביאו אותה לזמן את התובעת לפגישה, את מהלך הפגישה ומה קרה בסיומה (סעיף 10 לכתב ההגנה) התובעת הסתפקה בתצהירה באמירות כלליות שאף נסתרו בחקירה הנגדית. 10. ראשית, בניגוד להצהרתה כי הפגישה התנהלה בפני יתר העובדים העידה התובעת בחקירתה הנגדית כי הפגישה התקיימה במשרד של הנתבעת ורק היא והנתבעת היו בחדר (עמ' 1 ש 18). שנית, בניגוד להצהרתה כי פנתה לרופא המטפל לאחר הפגישה התברר כי התובעת פנתה לרופא כ-8 ימים לאחר הפגישה (נספח ד' לכתב ההגנה, עמ' 4 ש 2-1). 11. למעשה בחקירתה הנגדית אישרה התובעת את עיקרי גרסתה של הנתבעת. התובעת אישרה כי הפגישה התקיימה על רקע דברים שאמרה למנקה מספר ימים לפני כן , כי היא שרפה עציץ במכון מתוך מטרה שיאשימו את גב' קצב (עמ' 1 ש' 22-16). בנוסף אישרה כי בסיום הפגישה היא השאירה את מפתחות המכון, כרטיס העובד ופנקס ההמחאות למרות שהנתבעת לא ביקשה ממנה לעשות זאת (עמ' 2 ש' 1-18) . יתר על כן, התובעת הוסיפה וטענה כי היא היתה נסערת מאוד ולכן אמרה לנתבעת, שהיא צריכה מספר ימים לנוח ובימים הקרובים היא לא תגיע לעבודה (עמ' 2 ש' 1-18). 12. נוכח הסתירות בגרסתה של התובע, טענותיה הכלליות ו"כבישת" טענותיה בדבר האירועים, עדיפה ומהימנה עלי גרסתה העקבית של הנתבעת בכל הנוגע לאירועים שהתרחשו ביום 23.8.05. 13. ממכלול העדויות שנשמעו בפני עולה כי ביום 16.8.05 גילו עובדות המכון בחצר, עציץ שעלה באש וכיבו את השרפה. ביום 20.8.05 פנתה גב' קצב לנתבעת וסיפרה לה , שיום למחרת השריפה, המנקה פנה לתובעת ושאל אותה האם היא שרפה את העציץ והתובעת השיבה בחיוב, ושהיא עשתה את זה מכיוון שגב' קצב סגרה את המכון באותו היום והיא חשבה שיאשימו אותה. הנתבעת זימנה את התובעת לפגישה כדי לערוך בירור מה אכן קרה ושאלה את התובעת מדוע שרפה את העציץ ומדוע אמרה למנקה ששרפה את העציץ. בתחילה הכחישה התובעת את הדברים ולאחר מכן הודתה כי אמרה למנקה את הדברים "בצחוק" וזו היתה פליטת פה. עוד עולה מהעדויות שהתובעת היתה נסערת מאוד ובסופו של דבר קמה ועזבה והחליטה על דעת עצמה להשאיר את מפתחות המכון, כרטיס העובד ופנקס המחאות של הנתבעת שהיה ברשותה . 14. המסקנה המתבקשת מהתנהלות התובעת היא, כי התובעת התפטרה מיוזמתה בסיום הפגישה ובאמצעות מסירת המפתחות, כרטיס העובד ופנקס ההמחאות מבלי שהתבקשה, הביעה בצורה חד משמעית את כוונתה. הפגישה ביום 29.8.05 15. לטענת התובעת לאחר הפגישה היא פנתה לגב' לוי ממשרד התמ"ת שייעצה לה להיפגש עם הנתבעת (סעיף 6 לתצהיר התובעת) "ולנסות לסדר את העניינים איתה" (עמ' 3 ש' 10). התובעת התקשרה לנתבעת והצדדים קבעו להיפגש בביתה של הנתבעת ביום 29.8.05. 16. בסיכומיה טוענת התובעת, כי למעשה היא פוטרה ביום 29.8.05 ולא ביום 23.8.05 והמחלוקת בין הצדדים היא באשר לדברים שנאמרו לה במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 29.8.05 (סעיף 6) נקדים ונאמר, כי טענת התובעת כי פוטרה ביום 29.8.05 אינה עומדת בכפיפה אחת לטענת התובעת בכתב התביעה כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 23.8.05 (סעיף 4) וכן למועד סיום הפסקת העבודה שנרשם בטופס התלונה שהגישה התובעת למשרד התמ"ת (סעיף 2.3) וכן למוסכמה מס' 1 שנקבעה במהלך הדיון המוקדם. אם לא די בזה התובעת בסיכומיה מתעלמת מהאירועים שהתרחשו ביום 23.8.05 כפי שפורטו לעיל. 17. לטענת התובעת, בפגישה זו הנתבעת הבהירה לה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי היא מפוטרת. במקביל היא טוענת, כי הנתבעת אמרה לה שאם היא מעוניינת להתקבל מחדש לעבודה, עליה לעשות מספר קורסים על חשבונה, ורק לאחר סיום אותם קורסים היא תקבל אותה בחזרה לתקופת ניסיון של 45 ימים. 18. מנגד טענה הנתבעת, כי במהלך הפגישה התנצלה התובעת על מה שקרה ואמרה שאין לה שליטה על מה שקורה לה. התובעת אמרה שחשוב לה לעבוד, אך היא כבר לא רוצה לחזור לעבודה וביקשה לדעת אם היא יכולה לקבל מכתב פיטורים. לטענת הנתבעת, היא הבהירה לתובעת כי אין מקום שהיא תיתן לה מכתב פיטורים מאחר שהיא לא פוטרה. מעבר לכך הציעה הנתבעת לתובעת, לאור היותה בהריון, לעבור קורסים שישפרו את התנהגותה, מבלי שנושא עלות הקורסים עלה, אך התובעת סירבה להצעה (סעיף 12 לתצהיר הנתבעת). 19. לאחר שנתתי דעתי לעדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבעת פיטרה אותה ביום 29.8.05 או לחלופין, כי הנתבעת הציעה לה לחזור לעבודה רק בתנאי שהיא תצא לקורסים אותם תממן בעצמה. נוסף לכך, גרסת התובעת מעוררת תמיהות ואינה מתיישבת עם התנהלותה לאחר הפגישה. באופן זה לא ברור מדוע לאחר שפוטרה לטענתה, כתבה התובעת לנתבעת ביום 1.9.05, על גבי אישור המחלה ששלחה לנתבעת, כי היא תמציא את אישור המחלה המקורי כאשר תחזור לעבודה. 20. כאן המקום לציין, אף על פי שטענה זו לא נטענה על ידי התובעת, כי לא ניתן לראות בנסיבות התפטרותה של התובעת ביום 23.8.05 כהתפטרות ב"עידנא דריתחא". מעשיה של התובעת לאחר הפגישה ביום 23.8.05 מעידים כי היא לא רצתה לחזור לעבודה. התובעת אומנם קבעה פגישה עם הנתבעת, בהתאם לעצתה של גב' לוי ממשרד התמ"ת, אך היא לא הגיעה לעבודה ולא המציאה לנתבעת אישור מחלה. גם במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 29.8.05, לא ביקשה לחזור לעבודה ולא המציאה אישור מחלה לימים שנעדרה (עמ' 3 ש' 29-24 ועמ' 4 ש' 9-4, עדות התובעת). היוצא מכל האמור, שלתובעת לא היתה כוונה אמיתית לחזור לעבודה ולחזור בה מדבריה. 21. באשר לטענת התובעת, כי היא פוטרה כדי לאפשר לכלתה של הנתבעת לחזור לעבודה מחופשת הלידה (סעיף 7 ח' לסיכומים). מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית ורק מהטעם הזה יש לדחות את הטענה, מצאנו לנכון לציין כי טענה זו אינה הגיונית וסבירה. אם הנתבעת רצתה לפטר את התובעת על מנת לאפשר לכלתה לחזור לעבודה, היא יכלה לעשות זאת זמן קצר לפני מועד האירועים נשוא דיוננו, שאז התובעת טרם השלימה חצי שנה ועל פי חוק לא היתה מניעה לפטרה. דווקא העובדה שהנתבעת המשיכה להעסיק את התובעת, חרף הקשיים בהתנהלות התובעת כפי שפורטו לעיל, מחזקת את גרסת הנתבעת כי לא רצתה לפטר את התובעת והיתה זקוקה לה. 22. באשר לקביעותיה לכאורה של גב' מקובר, הממונה על חוק עבודת נשים. לא הובא לידיעתנו מה עלה בגורל תלונתה של התובעת במשרד התמ"ת ובנוסף גב' מקובר וכן גב' אמירה ביבי, שערכה את החקירה בעניינה של התובעת (סעיף 15 לכתב התביעה) לא זומנו ליתן עדות. לאור כל האמור, אין נפקות למכתבה של גב' מקובר ואין הוא מערער את מסקנת בית הדין המבוססת על עדויות הצדדים והראיות שצורפו לעדותם. 23. סיכומו של דבר, קובע בית הדין כי התובעת התפטרה ביום 23.8.05 וכל פעולותיה ומעשיה לאחר מכן נעשו למראית עין ולא מתוך כוונה אמיתית לחזור לעבודה. משהתפטרה התובעת ולא מאחד הטעמים שבהם דין ההתפטרות כפיטורים, כל תביעותיה נדחות. סוף דבר 24. התביעה נדחית. לאור תוצאות פסק הדין תישא התובעת בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. יחסי עבודה