זכויות רופאים משרד הביטחון

אגף השיקום במשרד הבטחון מחולק למחוזות ובכל מחוז יש משרה של "רופא מחוזי". בעבר, הדרגות שהיו צמודות למשרה של "רופא מחוזי" היו 5-8 בדירוג הרופאים. בשנת 1992 דרש משרד הבטחון לקבוע לרופאי אגף השיקום בשלושת המחוזות הגדולים (תל-אביב, חיפה ומחוז דן) תקן במתח דרגות של 7-9 בדירוג הרופאים. בקשר לכך התקיימה ישיבה מיום 13.8.92, בהשתתפות נציגי משרד הבטחון, אגף השיקום ונציבות שירות המדינה ובה סוכם כך:

"לאשר תקן של רופא ראשי במחוז, מתח דרגות 9-7 רופאים. ותפקידים אלו יוקבלו לרופא נפתי במשרד הבריאות. משרד הבטחון ימציא תיאורי תפקידים ל-3 משרות אלו. הרופאים המוגדרים כיום כרופא מחוזי - במתח דרגות 8-5 יוקבלו לרופא אחראי לנושא".

בעקבות החלטה זו אמנם שונה מתח הדרגות הצמוד למשרה של "רופא מחוזי" לדרגות 7-9. ככל הנראה, בעקבות החלטה זו שונה גם תואר המשרה ל"רופא נפתי".

להלן פסק דין בנושא זכויות רופאים משרד הביטחון:

פסק דין

השופט שמואל צור

1.     המערערים הם רופאים, עובדי מדינה, המועסקים באגף השיקום של משרד הבטחון. המערער 1 החל שרותו באגף השיקום בשנת 1988 ומיום 1.5.95 הוא מכהן כרופא נפתי באותו אגף. המערער 2 החל שרותו באגף השיקום בשנת 1983 ומיום 1.5.95 מכהן אף הוא כרופא נפתי באותו אגף. מערער 2 פרש לפנסיה בשנת 2004. שכרם ותנאי שרותם של המערערים מעוגנים בהסכמים קיבוציים החלים על רופאים עובדי המדינה, כמו גם בהסכמים והסדרים קיבוציים מיוחדים החלים על עובדי מערכת הבטחון.

2.     אגף השיקום במשרד הבטחון מחולק למחוזות ובכל מחוז יש משרה של "רופא מחוזי". בעבר, הדרגות שהיו צמודות למשרה של "רופא מחוזי" היו
5-8 בדירוג הרופאים. בשנת 1992 דרש משרד הבטחון לקבוע לרופאי אגף השיקום בשלושת המחוזות הגדולים (תל-אביב, חיפה ומחוז דן) תקן במתח דרגות של 7-9 בדירוג הרופאים. בקשר לכך התקיימה ישיבה מיום 13.8.92, בהשתתפות נציגי משרד הבטחון, אגף השיקום ונציבות שירות המדינה ובה סוכם כך:
"לאשר תקן של רופא ראשי במחוז, מתח דרגות 9-7 רופאים. ותפקידים אלו יוקבלו לרופא נפתי במשרד הבריאות. משרד הבטחון ימציא תיאורי תפקידים ל-3 משרות אלו. הרופאים המוגדרים כיום כרופא מחוזי - במתח דרגות 8-5 יוקבלו לרופא אחראי לנושא".

(להלן - החלטת ההקבלה).

     בעקבות החלטה זו אמנם שונה מתח הדרגות הצמוד למשרה של "רופא מחוזי" לדרגות 7-9. ככל הנראה, בעקבות החלטה זו שונה גם תואר המשרה ל"רופא נפתי". כך או כך, אין חולק כי שלושת המשרות של רופא מחוזי באגף השיקום הוקבלו למשרה של "רופא נפתי" במשרד הבריאות. כפי שנראה להלן, המחלוקת בין הצדדים סבה על היקף ההקבלה : האם לעניין הדרגות בלבד, כגרסת המשיבה, או גם לעניין תוספת השכר בשיעור 22% המוענקת לרופאים נפתיים במשרד הבריאות, כגרסת המערערים.

3.     ביום 20.6.94 נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה, קופת חולים והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרופאים בישראל לעניין שכרם ותנאי עבודתם של המועסקים בדירוג הרופאים (להלן - הסכם 94). בסעיף 6 להסכם 94 (נספח ב' לתצהירה של גב' רות גילה - מוצג מש/2 בפנינו) נקבע כי החל מיום 1.6.94 יהיו זכאים "רופאי מינהל בכירים" הממלאים תפקידים מוגדרים, לתוספת של 22% לשכרם. בנספח ז' להסכם 94 מופיעה רשימה של "רופאי מינהל בכירים" הזכאים לאותה תוספת ובהם "רופא נפתי" במשרד הבריאות. אין חולק כי משרת רופא מחוזי או רופא נפתי באגף השיקום של משרד הביטחון אינה כלולה ברשימה זו.

4.     ביום 1.5.95 נבחרו המערערים במכרז למשרת "רופא נפתי" באגף השיקום (נספח ב' למוצג ע/1). בעקבות בחירה זו החלו המערערים לקבל את תוספת 22% שניתנה מכח הסכם 94 לרופאים הנפתיים במשרד הבריאות. תוספת זו שולמה למערערים עד יום 1.7.97, מועד בו הופסק תשלומה על פי דרישת משרד האוצר.

5.     על רקע זה הגישו המערערים תביעה בבית הדין לעבודה בתל-אביב, בה ביקשו להצהיר שהם זכאים לכל ההטבות להן זכאי רופא נפתי במשרד הבריאות, לפי הסכם 94. לטענתם, מכח ההחלטה משנת 1992 להקביל את משרתם לזו של רופא נפתי במשרד הבריאות, קמה להם זכאות גם לתוספות השכר הניתנות לאותם רופאים נפתיים. המדינה טענה כי החלטת ההקבלה מתייחסת אך ורק לעניין מתח הדרגות של משרתם של המערערים ולא להטבות השכר שיוחדו בהסכם 94 לרשימה מוגדרת של משרות רופאים. כמו כן תבעה המדינה לחייב את המערערים להחזיר את תוספות השכר ששולמו להם בטעות בתקופה 1.5.95 - 1.7.97.

6.     בית הדין האזורי (כב' השופטת חנה בן - יוסף ונציגי ציבור מר אברהם מצא; ע"ב 3/4938/97, ע"ב 301071/98) דחה את שתי התביעות. לעניין תביעת המערערים קבע בית הדין האזורי כי לא עומדת למערערים טענה על "התחייבות שלטונית". בית הדין האזורי קבע כי נציבות שירות המדינה מוסמכת לקבוע את תקן המשרה ואת מתח הדרגות הצמוד לה בלבד, בעוד שתנאי השכר ותוספות השכר נקבעים בהסכמים קיבוציים. בית הדין האזורי קבע כי הסכם 94 לא מנה את הרופאים המחוזיים במשרד הבטחון כזכאים לתוספת של 22% ולכן אין המערערים זכאים לתוספת זו רק מכח החלטת ההקבלה. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים כי הם זכאים לתוספת השכר מכח הבטחה מינהלית שניתנה להם וקבע כי נציג הנציבות שאישר את החלטת ההקבלה - הוא מר צבי ויינר - היה מוסמך לפעול רק בעניין שינוי מתח הדרגות ולא בעניין השכר. הוא הדין באשר לטענת ההבטחה המתבססת על דבריו של ד"ר דולפין, הוא הרופא הממונה על המערערים. בית הדין האזורי קבע כי ד"ר דולפין הוא הממונה המקצועי על המערערים ולא היתה לו כל סמכות בתחום תוספות השכר. עוד קבע בית הדין האזורי, על סמך עדותו של מר ויינר, כי אין הצדקה עניינית לתשלום תוספת השכר למערערים שכן הם מתוגמלים, מכח הסכמים או הסדרים מיוחדים החלים במשרד הביטחון, אף מעבר להסכמים החלים על כלל הרופאים עובדי המדינה ושכרם עולה בהרבה על זה המקובל במשרד הבריאות.

     כאמור, בית הדין האזורי דחה גם את תביעת המדינה להשבת התוספת ששולמה למערערים בפועל למעלה משנתיים ימים. לא נעמוד כאן על ההנמקה לדחיית תביעה זו מן הטעם הפשוט שאין ערעור בפנינו על פסיקה זו.

7.     המערערים משיגים על פסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתם, החלטת ההקבלה משנת 1992 יצרה הקבלה מלאה של משרתם ושכרם כאחד לאלה של רופאים נפתיים במשרד הבריאות. לטענתם, נציגי נציבות שירות המדינה שהיו שותפים להחלטת ההצמדה היו מוסמכים לעסוק בתחום השכר ולא רק בעניין הדרגות. לחילופין טוענים המערערים כי הם זכאים לתוספת השכר מכח הסתמכותם על החלטת ההקבלה משנת 1992, בין השאר בעקבות בחירתם לתפקיד "רופא מחוזי" (או "רופא נפתי") בשנת 1995. לטענתם, המדינה מתעשרת שלא כדין על חשבונם שכן היא מקבלת מהם שרות של תפקיד בכיר בלא לשלם את התמורה הראויה לכך. המערערים טוענים כי לא הוכחו דבריו של מר ויינר כי שכרם עולה על זה של רופאים נפתיים במשרד הבריאות. בנוסף טוען המערער מס' 1 כי בית הדין האזורי התעלם מתביעתו להצהיר כי, מכח ההצמדה של משרתו לרופא נפתי במשרד הבריאות, הוא זכאי לדרגה 10 בדירוג הרופאים. עוד טענו המערערים לחילופין כי היה מקום שדרישתם לתוספת שכר תידון בועדת המעקב הפועלת לפי סעיף 14 להסכם 94.

8.     המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. המשיבה מסתמכת על עדותו של מר ויינר לפיה לא היתה כוונה ליצור הקבלה אוטומטית ומלאה בין משרות המערערים למשרות של רופא נפתי במשרד הבריאות. המשיבה טוענת כי בעל הסמכות היחיד בנושאי שכר הוא הממונה על השכר ואיש מבין המשתתפים בהחלטת ההקבלה לא היו מוסמכים לעסוק בכך. מעבר לכך טוענת המשיבה כי הממונה לא נתן הסכמתו למתן תוספת שכר לרופאים המחוזיים של אגף השיקום ואף פעל להחזרת התוספת ששולמה. המשיבה שבה וטוענת כי אין הצדקה עניינית להענקת התוספת בשל העובדה ששכרם של המערערים עולה על זה של רופאי משרד הבריאות ובשל העובדה שהיקף תפקידיהם וסמכויותיהם של רופאים נפתיים במשרד הבריאות עולה על זה של רופא מחוזי באגף השיקום.

9.     בתום הדיון בפנינו ביקשנו מן היועץ המשפטי לממשלה להודיע לנו את עמדתו באשר למחלוקת שנתגלעה בין גורמי משרד הביטחון לבין הממונה על השכר בעניינם של המערערים. ביקשנו מן היועץ להודיע לנו אם קיימת נכונות להעביר את הסכסוך להכרעת ועדת המעקב הפועלת לפי הסכם 94. בתשובה שהוגשה לנו רק ביום 30.5.06, חזרה נציגת המדינה על עיקרי טיעון המדינה בערעור. מעבר לכך נמסר לנו כי הן גורמי נציבות שרות המדינה והן הממונה על השכר סבורים גם כיום שאין הצדקה להעביר את העניין להכרעת ועדת המעקב וכי אין דרישה לכך מצד ההסתדרות הרפואית.

     לאור הודעה זו של המדינה עלינו להכריע בערעור גופו.

דיון

10.     לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים לגופו של ערעור, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות. אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי, מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. מעבר לצורך נוסיף מיקצת דברים משלנו לעניין הנדון.

11.     המערערים הם עובדי מדינה. המערערים מועסקים במשרד הבטחון במשרה הקבועה בתקן. תקן המשרה הוא מושג הנגזר מן המבנה הארגוני של המשרד וכלולים בו תאור התפקיד ולצידו הדרגה בדירוג כלשהו או מתח הדרגות הקשורה אליו (סעיף 13 לחוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט - 1959). קביעת התקן בשירות המדינה מסורה מכח החוק לנציב שרות המדינה והוא פועל בתחום זה באמצעות עוזריו המקצועיים. קביעת התקן היא ייחודית לנציב שירות המדינה והיא נעשית כפעולה מינהלית על ידי הגורמים המקצועיים לבדם. קביעת התקן, על השינויים שבו, מעצם טיבה, אינה נושא להסכמים או למשא ומתן מתחום שכר העבודה.

12.     בשונה מדרך קביעת התקן כמעשה מינהלי חד - צדדי, השכר ותנאי העבודה בשרות המדינה הם נושא למשא ומתן בין הנציגים המוסמכים של המדינה והעובדים שפירותיו הם הסכמים קיבוציים או הסדרים קיבוציים החלים על העובדים. קיימת חלוקה מינהלית ברורה בין גורמי המדינה האמונים על קביעת התקן (נציב שירות המדינה) לבין גורמי המדינה המוסמכים לעסוק בתחום השכר (הממונה על השכר במשרד האוצר) והדברים ידועים.

13.     משרד הביטחון ביקש לשנות את תקן המשרה של רופא מחוזי באגף השיקום שלו וליתר דיוק - את מתח הדרגות הצמודות למשרה. פנייה זו, מעצם טיבה, הופנתה אל הגורם המוסמך בנציבות שרות המדינה. בישיבה שהתקיימה ביום 19.8.92, בהשתתפות כל הגורמים המוסמכים, סוכם "לאשר תקן של רופא ראשי במחוז, מתח דרגות 9-7 רופאים ותפקידים אלה יוקבלו לרופא נפתי במשרד הבריאות" (החלטת ההקבלה, נספח ו' לתצהיר המערער מס' 2; מוצג מע/3 בפנינו). מה פשר הקבלה זו ומה היקף פרישתה? האם היא חלה בתחום הדרגות בלבד או שכוחה יפה גם לתחום השכר?

14.     החלטת ההקבלה היא החלטה מינהלית. ההחלטה התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים והיא הועלתה עלי כתב. נוסח ההחלטה מצוי בפנינו והוא טעון פירוש. לצורך פרשנות ההחלטה יש לתת את הדעת ללשונה, לכוונת יוצריה, לתכליתה ולכלל הנסיבות האופפות אותה. ההחלטה נוקטת לשון "הצמדה". מושג זה מוכר ביחסי עבודה ובדרך כלל מקורו בהסכמי שכר. לעניין הוראת
הצמדה בהסכם שכר פסקנו:


"הצמדה יכולה להיות אישית או קיבוצית, מלאה או חלקית, מותנית או לא מותנית בתנאים, הכל כפי שהצדדים ליחסי עבודה קבעו אותה. המקור להצמדה יכול להיות מעוגן בחוק (ראה, לדוגמה, סעיף 22(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995), בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי, בהסכם אישי או בכל מקור משפטי מוסמך היכול להעיד על קיומה של ההצמדה"

ובהמשך...


"הוראת הצמדה בהסדר חוזי יכולה להיות כללית או מיוחדת, ברורה ומפורשת יותר או פחות ובדרך כלל היא טעונה פירוש. פרשנותה של הוראת הצמדה חוזית נתונה, נעשית על פי הכללים הרגילים החלים על פרשנות של חוזים בכלל והסדרים והסכמים קיבוציים בפרט. לעניין זה, אין הבדל בין הוראה כללית להוראה מיוחדת. לזו, כמו לזו, יש משמעות לה התכוונו הצדדים וזו, כמו זו, טעונה פירוש מתאים. עצם קיומה של הוראת הצמדה כללית אינו מלמד בהכרח שהיא אינה תקפה בשל כך שהיא בלתי מפורטת או בלתי מסוימת. הוראת הצמדה כללית היא בעלת תוכן משלה ואין לשלול אותה או להצר את משמעותה בשל כלליותה".

(ע"ע 1184/02 אליהו חגואל ואח' - אמקור בע"מ ואח', ניתן ביום 21.8.03)


עקרונות אלה כוחם יפה גם לגבי הוראת הצמדה שמקורה בהחלטת מינהל שאינה פרי של משא ומתן קיבוצי דווקא.

15.     בחינה מקרוב של החלטת ההקבלה מובילה בבירור למסקנה שהיא נועדה לחול בתחום הדרגות בלבד ולא בתחום השכר. מלשון ההחלטה עולה בבירור
שנושא הדיון שעמד על הפרק היה הדרגות הצמודות למשרה של רופא מחוזי באגף השיקום. זה היה הנושא כפי שהוצג על ידי המשרד. זה היה הנושא לגביו התקבלה ההחלטה האופרטיבית. מכאן שהדיבור "... ותפקידים אלה יוקבלו לרופא נפתי במשרד הבריאות..." מתייחס, על פניו, להקשר של דרגות המשרה ולא להקשר של שכר ותוספות שכר.

16.     יש לזכור כי בקשת משרד הביטחון לשינוי דרגות משרתם של המערערים הובאה בפני הגורמים המוסמכים של נציבות שירות המדינה האמונים על קביעת התקן ושינויו. גורמים אלה - ובראשם מר צבי ויינר שהשתתף בפגישה - אינם מוסמכים לעסוק בנושאי שכר וגורמי משרד הביטחון בוודאי היו מודעים לכך. מושכלות ראשונים של סדרי מינהל תקין מחייבים שכל גורם מינהלי יעסוק אך ורק בדלת אמות תפקידו. מכאן גם החזקה המשפטית הקיימת לנו שגורמי המינהל פועלים כדין ובגדר הסמכויות הנתונות להם. מעבר לכך העיד מר ויינר במפורש בתצהירו שהחלטת ההקבלה נסבה על שינוי מתח הדרגות למשרה והוסיף:

"אף לא אחד מן המשתתפים בישיבה היה בעל סמכות בענייני קביעת תנאי שכר של עובדים, הנתונה לממונה על השכר באוצר וסבורני כי אף לא אחד מן המשתתפים התיימר לקבוע כאמור" (סעיף 3 (ה) לתצהירו).


כדברים האלה העיד מר ויינר גם בחקירתו בבית הדין (עמ' 8 ואילך לפרוטוקול מיום 6.11.02).

לא יכול אפוא להיות ספק שהכוונה של מקבלי החלטת ההקבלה היא לקבוע הסדר חדש בתחום הדרגות ולא בתחום השכר ולכך בלבד מכוון לשון "ההצמדה" שבמסמך.

17.     אין יסוד לטענת המערערים על הבטחה שכביכול ניתנה להם. גורמי הנציבות מעולם לא הבטיחו להם דבר. עם זאת, מן המסמכים והעדויות עולה שגורמי משרד הביטחון - ובראשם ד"ר דולפין, הממונה על המערערים - סברו שהמערערים צודקים בטענתם (ראו תצהירו של ד"ר דולפין - מוצג מש/1).
אלא שלכל הדעות גורמי משרד הביטחון ובמיוחד ד"ר דולפין אינם הגורמים המוסמכים לעסוק בענייני שכר, להבטיח דבר בנושא שכר או "למשוך" את החלטת ההקבלה אל עבר תחום השכר, למרות לשונה וכוונתם של אלה שהיו מוסמכים לאשרה. באין סמכות בידי הגורם המבטיח, אין כל תוקף להבטחה מינהלית (בג"צ 135/75 סאי טקס קורפוריישן בע"מ ואח' נגד שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1), 673).

18.     אכן, אפשר שנפלה טעות או אי הבנה בקרב אנשי משרד הביטחון אשר
סברו- בודאי בתום לב - כי החלטת ההקבלה מתייחסת גם לנושא השכר. אלא שלימים הועמדו אנשי משרד הביטחון על טעותם ונדרשו לתקנה (מכתב הממונה על השכר מיום 14.5.97 - מופיע בקובץ המסמכים מע/5). טעות לעולם חוזרת ויש להעמיד דברים על תיקונם. טעות אינה מקור לזכויות. ואמנם, עוד קודם לדרישת הממונה, נעשתה פניה של הממונה על מערכת הביטחון בנציבות אל הממונה על השכר בבקשה לאשר את תוספת השכר (מכתבו של מר בר-נר מיום 23.1.97 - קובץ המסמכים מע/5). על כך באה התנגדות של מר ויינר, אף הוא מנציבות שירות המדינה (מכתבו מיום 23.1.97 - שם). בסופו של דבר הבקשה לא אושרה ומשרד הביטחון החליט לפנות בעניין זה אל ועדת המעקב הפועלת מכח הסכם 94 (סיכום דיון מיום 12.3.97 - שם). הפניה אל ועדת המעקב יכולה להיעשות על ידי הממונה על השכר ולאור עמדתו השוללת את דרישת המשרד, לא נעשתה פניה אל הועדה. סופם של דברים הוא שעל פי דרישת הממונה על השכר הפסיק המשרד לשלם למערערים את התוספת ומכאן פנייתם לבית הדין לעבודה. על כל פנים, כל התהפוכות והניסיונות להכשיר את התשלום, אין בהם כדי להעיד על קיומה של זכות למערערים, מלכתחילה, לקבלת התוספת. משעה שהוברר - ולו בדיעבד - שהחלטת ההקבלה מתייחסת לעניין הדרגות ולא משתרעת אל עבר תחום השכר, דין התוספת ששולמה למערערים בטעות - להתבטל.

19.     טוענים המערערים כי הם זכאים לתוספת מכח הסתמכות על הליכי המכרז בו נבחרו למשרה. טענה זו יש לדחות. המערערים נבחרו למשרת "רופא נפתי" באגף השיקום במסגרת של מכרז שהתקיים בשנת 1995 (נספח ב' לתצהיר המערער מס' 1) . במכרז יש תאור מפורט של התפקיד ואף יש בו ציון של מתח הדרגות החדש של המשרה (7-9 בדירוג הרופאים). אין במכרז כל התייחסות לתנאי השכר של המשרה ואלה מעוגנים, על פי סדר הדברים הרגיל, בהסכם הקיבוצי. אין חולק שבהסכם הקיבוצי נקבע שהתוספת המיוחדת של 22% תשולם לרופאי מינהל בכירים במשרד הבריאות, על פי רשימה מפורטת של משרות שאינה כוללת את משרתם של המערערים. מכאן שלא קמה למערערים זכות לקבלת התוספת מכח ההסכם הקיבוצי או מכח הסתמכותם על הליכי המכרז.

20.     בחינת זכאותם של המערערים לתוספת השכר שניתנה לרופאים נפתיים במשרד הבריאות נבחנת על ידינו בכלים משפטיים. ראינו שהחלטת ההקבלה עסקה בנושא הדרגות ולא נועדה ולא התיימרה להעניק למערערים תוספות שכר. ראינו שהמערערים אינם זכאים לתוספת לפי הסכם 94 וכי לא עומדת להם זכות לקבלת התוספת מכח הבטחה, הסתמכות או כל עילה אחרת. די באלה כדי לדחות את הערעור.


21.     בשולי הדברים נציין שבית הדין האזורי התייחס גם להצדקה
העניינית - וליתר דיוק לחוסר ההצדקה - שבמתן התוספת למערערים (עמוד 9 לפסק הדין). בית הדין היפנה לעדותו של מר ויינר, אשר ציין שאין הצדקה לתשלום התוספת למערערים שכן הם מתוגמלים על פי ההסכמים במשרד הביטחון, כמו גם על פי הסכמי הרופאים ושכרם עולה בהרבה על זה המקובל במשרד הבריאות.

     בקשר לכך טענו המערערים שטיעון זה של מר ויינר לא הוכח. טענה זו דינה להידחות. עדותו של מר ויינר לא הופרכה (סעיף 7, לנספח ה' לתצהירו של מר ויינר ועמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.01). אף שעדות זו לא היתה מפורטת, היא מדברת בעד עצמה ומשקפת מציאות עובדתית כלכלית נתונה. עם זאת, שאלת ההצדקה העניינית למתן התוספת חורגת מגדר הדיון בבית הדין האזורי ובפנינו. שאלת ההצדקה היא, בעיקרה, הנמקה כלכלית לעמדת המשיבה כלפי תביעת המערערים. הצדקה זו נועדה לסבר את האוזן ובמקרה זה אין היא שקולה כנגד זכויות משפטיות של המערערים, ככל שאלה קיימות. משעה שנקבע שאין למערערים עוגן משפטי לתביעתם, ההצדקה העניינית - כלכלית לאי הכרה בזכותם אינה בעלת משקל והיא נמצאת מחוץ לגדר דיוננו. לפיכך - גם אם יש בסיס ראייתי לעדותו של מר ויינר לגבי אי ההצדקה העניינית - כלכלית להכרה בתוספת השכר למערערים, נימוק זה לא מובא על ידינו בחשבון ואיננו מבססים פסיקתנו עליו.
22.     בתיק בש"א 661/05 ביקשה המשיבה להורות על משיכת המסמך מיום 17.6.99 שצורף כנספח מע/6 לכתב הערעור מן הטעם שמדובר במסמך חסוי שנערך במסגרת התייעצות פנימית במשרד הביטחון. בתגובה לבקשה הבהירו המערערים כי המסמך צורף לערעור מתוך הנחה - בתום לב - שהוא היה חלק מחומר הראיות בתיק. לגוף העניין טענו המערערים כי המסמך מהותי ויש להותירו בתיק.

     אכן, המסמך בו מדובר (מע/6) הוא מסמך המשקף התייעצות פנימית שהתקיימה במשרד הביטחון ואין הוא משקף, בהכרח, את עמדת המדינה המוסמכת בעניינם של המערערים. משום כך, עקרונית, לא היתה הצדקה לעשיית שימוש במסמך במסגרת ההתדיינות בבית הדין האזורי או בפנינו. על כל פנים, לצורך הכרעתנו בערעור לא נזקקנו למסמך זה, כך שהאמור בו לא העלה או הוריד לעניין תוצאות הערעור.

23.      סוף דבר - הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 5,000 ש"ח.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כאבי גב תחתון בצבא

  2. שייטת 13 - פציעה בגב

  3. כאבי גב כרוניים בצבא

  4. הטבות לפנים משורת הדין

  5. תביעות נגד משרד הביטחון

  6. הפרת הבטחה של משרד הביטחון

  7. פיטורי עובד במשרד הביטחון

  8. ועדת התעסוקה במשרד הביטחון

  9. התנהגות רעה חמורה - סעיף 9

  10. עורכי דין מול משרד הביטחון

  11. ביטול חוזה עם משרד הביטחון

  12. פגיעה בגב עקב שירות בשב''ס

  13. זכויות רופאים משרד הביטחון

  14. עורך דין לתביעות משרד הביטחון

  15. קצבה מביטוח לאומי וגם ממשרד הביטחון

  16. זכאות לטיפול רפואי על חשבון משרד הביטחון

  17. צו חופש המידע (יחידות במשרד הבטחון שהחוק לא יחול עליהן), התשנ"ט-1999

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון