להלן פסק דין בנושא זכויות גרושה לפנסיה של בעל שנפטר: פסק דין 1. האם לאור הסכם גירושין אשר קיבל תוקף פסק דין לפיו מבטחים תעביר לאישה בכל חודש 47% מהפנסיה לה זכאי הבעל למשך כל חיי האשה, זכאית האישה להמשיך ולקבל אותו חלק מהפנסיה גם אחרי פטירת הבעל. 2. העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. א. התובעת היתה נשואה למר יוסף X ז"ל (להלן:"המנוח"). ב. המנוח היה מבוטח אצל הנתבעת (להלן: "הקרן" או "מבטחים") הוכר כנכה והחל לקבל קצבת נכות החל מחדש 1/1999. מחדש 3/2000 החל המנוח לקבל מהקרן קצבת זיקנה. ג. המנוח נפטר ביום 15/9/2005. ד. ביום 7/1/2003 נחתם בין המנוח לתובעת הסכם גירושין. ה. סעיפים 13 ז'ו-ח' להסכם הגירושין קובעים: "ז. הבעל מסכים ומתחייב להעביר לאישה 47% מתשלומי הפנסיה המשולמים לו בכל חודש ממבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, תיק מספר 1297000 (שם המעביד "דן" אגודה שיתופית). חתימת בני הזוג על הסכם זה כמוה כחתימה על בקשה משותפת בלתי חוזרת למבטחים להעביר לאישה בכל חודש לחשבונה הפרטי 47% מהפנסיה שהבעל זכאי לקבל וזאת למשך כל ימי חייה של האישה. ח. בני הזוג יבקשו מבית משפט לענייני משפחה ליתן הוראה למבטחים להעביר החלק מכספי הפנסיה לאישה כאמור לעיל, למשך כל ימי חייה. האישה תהא זכאית לקבל חלקה בפנסיה של בעלה כאמור לעיל החל מ-1/1/2003 וזאת אף לאחר אחרית ימיו של הבעל". ו. הסכם הממון אושר על ידי בית משפט לענייני משפחה ביום בו נחתם(להלן" "פסק הדין") . סעיף 2 לפסק הדין קובע: "בהתאם להסכמת הצדדים אני מורה ל"מבטחים" מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ, להעביר לגב' X אביבה ת.ז. X מדי חודש סכום בשיעור 47% מהפנסיה שמקבל X יוסף ת.ז. X וזאת החל מיום 1/1/2003 ועד אריכות חייה של אביבה X הנ"ל (תיק מס' 1297000, שם המעביד "דן" אגודה שיתופית)". ז. ביום 27/1/2003 כתבה הקרן למנוח: "הריני להודיעך כי התקבל במבטחים צו לעקול 47% מהפנסיה המגיעה לך לטובת גב' X אביבה. בהתאם לכך ננכה מהפסניה של 1/2003 שתשולם לך ב-1/2/2003 סך 2,315.15 ₪ לכל החיים או עד להוראה אחרת מבית המשפט". העתק המכתב נשלח לב"כ התובעת. ח. עם פטירת המנוח הפסיקה הקרן את העברת החלק מכספי קצבת הזיקנה של המנוח לתובעת. מכאן התביעה. 3. טענות התובעת - א. פסק הדין קובע כי הקצבה תשולם לתובעת לכל ימי חייה. הקרן קיבלה את פסק הדין, פעלה על פיו, ובמכתב מיום 27/1/2003 התחייבה לשלם לתובעת את החלק מהקצבה לכל ימי חייה או עד קבלת הוראה אחרת מבית המשפט. ב. הקרן לא יכולה להתנער מפסק הדין שקבע במפורשות שהתשלום הוא לכל ימי חייה של האישה. הקרן שהיתה מודעת לפסק הדין לא פנתה לביטולו, לא הודיעה על הסתייגות ממנו. בהתנהגותה גרמה למצג כלפי התובעת אשר הסתמכה על התשלומים. ג. הקרן התרשלה ולכן מנועה היום מלהעלות טענותיה כנגד פסק הדין. ד. פרשנות הקרן את האמור במכתב מיום 27/1/2003 כמתייחס לחיי המנוח ולא לחיי התובעת היא שגויה. ה. אין לקבל את טענת הקרן כי שילמה לתובעת כספים מכח צו עיקול ולא מכח פסק דין. ו. לתובעת זכות עצמאית מכח הלכת השיתוף בין בני זוג לקבל מחצית הקצבה מהקרן. ז. התובעת הסכימה להתגרש רק לאחר שקיבלה את מכתב מבטחים מיום 27/1/2003 עליו הסתמכה. אם התובעת היתה נשארת נשואה היתה קמה לה זכאות לפנסיה. התובעת זכאית לתשלום של 2,300 ₪ למשך כל ימי חייה. 4. טענות הקרן - א. התובעת ערכה הסכם גירושין מבלי לבדוק את המצב המשפטי בכל הנוגע לזכויות להן היא זכאית מהיות המנוח מבוטח בקרן. מאחר והסכם הגירושין כולל התחייבות בשמה של הקרן והקרן אינה צד להסכם, הרי שלתובעת אחריות מלאה בגין המצב המשפטי שנוצר. זאת ועוד קימת חזקה שתקנון מבטחים גלוי וידוע ויש בכך כדי לחזק את אחריות התובעת. ב. המכתב מיום 27/1/2003 הופנה אל המנוח ולא אל התובעת ויש בו התיחסות לפסק הדין באופן שהקרן תנכה מקצבתו את חלקה של התובעת כך למשך כל חייו או ככל שתינתן הוראה אחרת מבית המשפט. ב"כ התובעת קיבל העתק מהמכתב. ג. ביום 1/8/2002 התקבלה הודעה למחזיק על הטלת עיקול בחשבונו של המנוח בקרן. פסק הדין ניתן ביום 7/1/2003 ואילו ביטול העיקול נתקבל בקרן ביום 6/3/2003. לפיכך ראתה הקרן בהנחית פסק הדין הוראה על מימוש עיקול. ביטול העיקול התקבל לאחר מכן. ד. גם אם נפלה טעות במכתב ביום 27/1/2003 באשר למילים "לכל החיים" הרי שנפסק כי טעות של פקיד אינה יכולה להקים חבות יש מאין. הלכה פסוקה היא כי זכויות חבר בקרן הפנסיה נקבעות אך ורק על פי התקנון. ה. זכויות בקרן הפנסיה הינן אישיות ואינן ניתנות להעברה. זכאות התובעת לכספים נבעה מזכאות המנוח לפנסיה ולתובעת אין זכות ישירה כלפי הקרן. משפקעה זכותו של המנוח שהלך לעולמו פוקעת זכותה של התובעת. פסק הדין לא יצר ולא יכול היה ליצור לתובעת זכויות יש מאין. 5. דיון והכרעה - "שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי - שיתופי שאושיותיו, עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן". [ע"ע 6000029/97 אליאב ואח' נ' קרן מקפת פד"ע לו 721]. מערכת הזכויות והחובות בין הקרן לעמותה מוסדר בתקנון הקרן. על פי תקנה 41 כו' (ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) , תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה") "קופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנותיה, אף אם שולם עבורם". בהתאם לכך נפסק כי הקרן חייבת לפעול בהתאם לתקנונה ואין היא זכאית להעניק זכויות העולות על הקבוע בתקנון. [ע"ע 600026/97 מרק פיורסט נ' מבטחים פד"ע לט 831]. ובאותו אופן גם חבר הקרן אינו רשאי להגדיל את חבותה של הקרן בניגוד לתקנון. תקנון הקרן מגדיר "מבוטח" "פנסיונר" "שאיר מבוטח" ו"שאיר פנסיונר". אין מחלוקת כי התובעת אינה נכללת בגדר הגדרות אלה ואינה בבחינת "שאיר מבוטח" או "שאיר פנסיונר". לפיכך אין כל מערכת של זכויות וחובות בין הקרן לבין התובעת. 6. התובעת טוענת כי היא בעלת זכות עצמאית בכספי הקרן מכח הלכת השיתוף, מכח הסכם הגירושין ומכח פסק הדין. בית המשפט העליון נזקק לאחרונה לשאלה זו ופסק כי "אין למערערת מעמד ישיר אל מול הקרן בהקשר דנא". [בע"מ 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני ניתן ביום 24/3/2008]; בע"מ 4870/06 הנ"ל התעוררה גם השאלה מה דינה, לצורך קצבת שארים מקרן פנסיה, של אישה שבהסכם גירושיה מבעלה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, נקבע כי תקבל מזונות מן הפנסיה של בעלה. הבעל נשא לאחר הגירושין אישה אחרת שהינה אלמנתו ונפטר לאחר זמן קצר. בית המשפט העליון פסק כי להוראה בהסכם המזכה את המערערת בפנסיה מהקרן אין כל תחולה עם מותו של המנוח. השופטים נחלקו באשר לגביית חוב המזונות מן העזבון אלא שמחלוקת זו אינה משפיעה על השאלה שבפנינו. הלכה דומה נפסקה גם על ידי בית הדין הארצי בע"ע 540/05 אביבה שאוה שוע נ' אוניברסיטת ת"א: "המנוח בחיו, לא יכול היה להעניק למערערת זכות אשר תקנוני קרנות הפנסיה אינן מעניקות לה. שכן אין הזכות שבקרן הפנסיה חלק מנכסי העזבון. זכאות לפנסיית שאירים מתגבשת על פי המצב המשפטי של שאירי המנוח, החבר ביום פטירתו, לפיכך, בחיוב של המנוח שהיה חבר בקרנות הפנסיה, כלל לא קמה לאיש זכות לקבלת פנסיית שאירים וסעיף 36(ב) לחוק החוזים כלל אינו נבחן". 7. ישום ההלכות על נסיבות המקרה שלפנינו מביא למסקנה כי אין לתובעת כל זכות ישירה כלפי הקרן ואין בהסכם הגירושין כדי להעניק לה זכות מעין זו. קביעה שונה לפיה יש בכוחו של עמית להטיל על הקרן חבות כלפי צדדים שלישיים אשר אינם מבוטחיה או שאיריה תיצור זיקות וחובות העולים על אלה הנובעים מהתקנון ותפגע בעקרון השיוויון. יתירה מכך, קביעה שונה עשויה להביא לתוצאה לפיה יש בהסכם גירושין להעניק לאישה זכויות יתר לעומת אלמנה שהינה בגדר "שאיר", תוצאה אשר אינה יכולה להתקבל על הדעת. המנוח כמבוטח או פנסיונר לא יכול להעניק לצד ג' זכויות אשר אינן קימות לו עצמו. למנוח אין זכות קנינית לקבלת תשלומים אותה יכול היה להוריש וזכותו של המנוח לקבלת פנסיה מאת הקרן פוקעת עם מותו.ככל שהמנוח הותיר אחריו שארים, זכויותיהם תקומנה בהתאם לקבוע בתקנון. 8. לא זו אף זו, על פי סעיף 7 לתקנות מס הכנסה הזכויות בקרן פנסיה אינן ניתנות לשיעבוד או העברה ולפיכך פנסיה של פלוני היא אישית והפועל יוצא הוא כי עם מותו פוקעת זכותה של התובעת לקבלת חלקה בפנסיה אשר אינה קיימת עוד. מגבלת העבירות נקבעה אף בתקנון הפנסיה בסעיף 74 כמו גם בחוקי גמלאות שונים. מגבלה זו באה להבטיח את התכלית הסוציאלית אשר בבסיס חקיקה זו. תכלית זו באה בין היתר להבטיח שהתגמולים או הגמלאות המיועדים למחייתם של הזכאים להם לא ישועבדו (בין אם על ידי הזכאים ובין אם על ידי נושיהם) לחובות שאינם קשורים במחייתם או במזונות בני משפחותיהם, וכי לא יגרע האזון התקציבי הקבוע באותם החוקים אשר הביא בכלל חשבון אך חבויות וזכויות מסויימת. ובלשון בית הדין הארצי בנוגע לאיסור העברת זכות לגמלה מאת הביטוח הלאומי: "הגמלאות הניתנות מכוח חוק הביטוח הלאומי אינן "הכנסה" במשמעות הרגיל של הציבור ואין הם נתונות למלוא השליטה שבה שולט אדם ברכושו - הן באות למלא יעד מסוים והוראות מפורשות שבחוק באות להבטיח שהגמלאות תשמשנה אותו יעד". [דב"ע לד/ צלוקס זליג טייכברג נ' ברטה טיכבר והמוסד פד"ע 53]. מסקנת הדברים איפוא כי קנינו של המבוטח בגמלה מתגבשת רק לאחר תשלום הגמלה לחשבונו וכי הקרן שילמה באופן טכני את חלקה של התובעת ישירות לחשבונה אך אין בתשלום זה כדי ליצור זיקה ישירה של מערכת זכויות וחובות בין הקרן ובין התובעת. 9. התובעת מבססת את זכותה על פסק הדין ועל התנהגותה של הקרן. אשר לפסק הדין אכן כלולה בו הוראה לקרן לשלם לתובעת 47% מהפנסיה של המנוח עד לאריכות ימיה של האישה. אלא שהקרן לא היתה צד להליך, לא צורפה אליו ואינה צד לפסק הדין. לפיכך אין בו בפסק הדין ליצור לתובעת זכויות מהקרן אשר אינן קיימות. התובעת טוענת כי מבטחים קיבלה את פסק הדין ולא הפנתה את תשומת לבה למגבלות התקנון ואף אשרה את פסק הדין במכתב מיום 27/1/2003. כאמור לעייל מכתב מבטחים נשלח אל המנוח ולא אל התובעת והודיע לו כי בהתאם לצו העיקול תנכה מבטחים מהפנסיה שלו את הסכום הנקוב לכל החיים או עד להוראה אחרת של בית המשפט. מקריאת מכתב זה המכוון אל המבוטח עולה כי הקרן הודיעה למנוח על ניכוי מקצבתו כל החיים. אין מדובר על תשלום עצמאי אלא על ניכוי מהקצבה ולפיכך יש לפרש את המילים "לכל החיים" כמתיחסות לחיי המנוח אליו מופנה המכתב ולא אל חיי האישה. 10. מבטחים מוסיפה וטוענת כי לאור נוסחו של המכתב ולאור העובדה כי במועד קבלת פסק הדין היתה מונחת בפניה הודעת למחזיק על הטלת עיקול, הרי שהיה במכתב מידע בגין מימוש העיקול אשר ביטולו התקבל רק ביום 6/3/2003. אין לנו צורך להכריע בטענה זו שכן כך או כך לא מצאנו כי יש במכתב הקרן מיום 27/1/2003 אשר נשלח אל המנוח כדי להקנות לתובעת זכויות אשר אינן קימות לה או כדי ליצור מצג על קיומן של זכויות כאמור. 11. התובעת טוענת כי על הנתבעת היה להביע הסתיגות מפסק הדין או להודיע לתובעת ולבא כוחה כי התשלומים יופסקו עם פטירת המנוח. לטענתה התנהגות הקרן יצרה מצג שוא כלפי התובעת. אלא שאין בכל אלו ליצור זכויות לתובעת. אכן אין ספק כי התובעת נקלעה למצוקה קשה עם הפסקת תשלום חלקה המוסכם בפנסיה של המנוח. בעניין זה נאמר בעמ' 4870/06 הנ"ל: ”אפתח ואומר, כי יש לדידי קושי רב במונחי צדק בסיסי, בכך שמאמצים משותפים של בני זוג לאור שנים רבות אינם יכולים לקבל את ביטויים הכלכלי הראוי, למרות הסכם בין הצדדים, זאת - כיוון שתאונה אנושית עצובה, אירעה, נסיבות שבני זוג המתגרשים לא הביאו לאמיתו של דבר בחשבון, דהיינו כי המנוח ימות בלא עת, בטרם יגיע לגיל הפנסיה, וכתוצאה מכך לא ניתן יהא לקיים את ההסכם ככתבו וכרוחו". אלא שלמרות האמור נפסק גם באותו עניין כי בשל הוראות קרן הפנסיה אין להוראות ההסכם המזכות את המערערת בפנסיה למשך כל חייה כל תחולה עם מותו של המנוח. לכך יש להוסיף כי התובעת אשר היתה מיוצגת ערכה את הסכם הגירושין מבלי ליידע את מבטחים ומבלי לצרף את מבטחים כצד להליך המשפטי בינה לבין המנוח. משבחרה התובעת לא לצרף את מבטחים להסכם הגירושין ולהליך המשפטי אין לה אלא להלין על עצמה. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית. בנסיבות הענין ובהתחשב במצבה הקשה של התובעת אין צו להוצאות. פנסיה