מהי התפטרות לרגל העתקת מגורים ?

סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 קובע כדלקמן: "התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים - 8. לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו - (1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת" תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן - תקנות פיצויי פיטורים), מוסיפות וקובעות כדלקמן: "התפטרות לרגל העתקת מגורים (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה". בעניין סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים והוראות התקנות, נפסק כך: "עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרות באה עקב העתקת מקום מגוריו. נחזור ונצטט את האמור בדב"ע לב/3-8 היינו כי סעיף 8 אינו עוסק במניע להעתק מקום המגורים כי אם בסיבה להתפטרות (צוטט בסעיף 5 דלעיל). הצד השווה לכל ה"אירועים" המנויים בסעיף ובתקנה 12 הוא שהעתקת מקום המגורים יצרה מצב שהביא להתפטרות מן העבודה, בין שהמניע להעתקה היה כורח של חיי המשפחה ובין שהיה בהיענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה. שהרי - השורה התחתונה בכל אותם "אירועים" אחת היא: שהמעביד חייב לשלם פיצויי פיטורים לעובד שהוא היה מעוניין, ואולי אף מעוניין מאוד, שימשיך לעבוד אצלו. על כן צריך שכל מקרה ייבחן על נסיבותיו כדי לוודא אם היה קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום המגורים וההתפטרות". (ראה: דב"ע מח/ 159-3 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). כן נפסק כי יש להוכיח שהמדובר במעבר המלווה בכוונה להתגורר במקום החדש, ולא באופן ארעי וחולף וזאת גם כאשר מדובר במעבר לרגל נישואים הגם שבעניין זה התקנות אינן דורשות תקופה מינימלית בת ששה חודשים. (ראה: תב"ע (ב"ש) מא/3-329 מלכה אלינור נ' עירית באר שבע, פד"ע יג' עמ' נב', נד'). להלן פסק דין בנושא התפטרות לרגל העתקת מגורים: פסק דין לפנינו תביעתה של התובעת נגד גיל נויהאוז (להלן - הנתבע 1) ונגד נויהאוז תכשיטים בע"מ (להלן - הנתבעת 2) בגין תקופת העסקתה ובגין סיומה. הרקע העובדתי ועדויות הצדדים: 1. עיסוקה של הנתבעת בתחום התכשיטנות. 2. בין התקופה שמחודש 6/99 ועד לחודש 6/03 קיבלה התובעת את תלושי שכרה מאת הנתבע 1. בין התקופה שמחודש 7/03 ועד לסיום יחסי העבודה במהלך חודש 7/04 קיבלה התובעת את תלושי שכרה מאת הנתבעת 2. 3. עיון בתלושי השכר אשר צורפו לתצהיר התובעת מלמד כי שכרה של התובעת השתנה מידי חודש בהתאם להיקף שעות עבודתה. תלוש השכר האחרון אשר צורף הינו לחודש 5/04, ולפיו השכר האחרון עמד על סך של 3,141.36 ₪. 4. אין מחלוקת כי בין התאריכים 18.7.04 ועד 22.7.04 שהתה התובעת בחופשה בחו"ל. עם שובה מחופשתה, הודיעה התובעת על הפסקת עבודתה, לטענתה, בשל נישואיה והעתקת מקום מגוריה בעקבות זאת. יחסי העבודה הגיעו לסיומם ביום 23.7.04. לתובעת לא שולם שכר חודש יולי 04'. 5. בתקופה אשר לאחר סיום העבודה, התנהל בין התובעת לבין הנתבע 1 דין ודברים בעניין טענותיה באשר לזכויותיה, אולם ללא הצלחה. 6. ביום 5.1.05 הגישה התובעת תביעתה. כעולה מכתב התביעה המתוקן, עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חופשה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל ושכר חודש 7/04. בכתב הגנתם דחו הנתבעים את תביעת התובעת על כל רכיביה. 7. מטעם התובעת הוגש תצהיר התובעת עצמה, תצהיר בעלה מר פבל קמבולין, תצהירה של הגב' אלכסנדרה קשבסקי ותצהירו של מר משה כהן. כן העיד מטעם התובעת מר אריה כהן. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1. כן הוגש תצהירו של אלון לוי בעניין ממצאי חקירה פרטית אשר ערך. עם תום שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה: 8. ראשית דבר נדרש לשאלת זהות המעסיק. בכתב התביעה ובתצהירה טענה הנתבעת כי הנתבע 1 היה מעסיקה משך כל הזמנים הרלוונטיים לתביעה וכי הגם שהחל משנת 2003 החל להוציא תלושי שכר על שם הנתבעת 2, הרי שמבחינת אופי ומקום עבודתה - לא חל כל שינוי. בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע 1 נטען כי הנתבעת 2 הינה חברה שהתאגדה ונרשמה כדין במהלך שנת 2003 וכי החל מחודש 3/03 הועסקה התובעת בעסק של הנתבעת 2, אשר בעליה ומנהלה הינו הנתבע 1. נבהיר כי לא הועלתה מצד התובעת טענה להרמת מסך ההתאגדות שבין הנתבעת 2 לבין הנתבע 1, כבעל מניות בה. כל שנטען הוא כי לא חל כל שינוי באופי העסקת התובעת עם הקמת הנתבעת 2. נוכח הראיות אשר לפנינו, לרבות תלושי השכר ותעודת ההתאגדות של הנתבעת 2, אנו קובעים כי בין התקופה שמחודש 6/99 ועד 6/03 התקיימו יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבע 1 בעוד שבין התקופה שמחודש 7/03 ועד 7/04, לאחר שייסד הנתבע 1 את הנתבעת 2, התקיימו יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעת 2, אך אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת, בהתאם להוראות החוק, כפי שיובהר. (יובהר כי חלוקה זו הינה על פי תלושי השכר, אשר אינם תואמים את האמור במוסכמה 1.2 ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות אשר הגישו הצדדים). 9. תחולת הסכם קיבוצי על יחסי העבודה שבין הצדדים בכתב תביעתה טענה התובעת כי "על הצדדים חל הסכם קיבוצי כללי בתעשיית היהלומים ו/או הסכם קיבוצי כללי לתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (מלאכה ותעשיה זעירה) ו/או צו הרחבה לאותו הסכם ו/או צו הרחבה בדבר הנהגת פנסית זיקנה (יסוד) במלאכה, תעשייה ותחנות דלק ו/או הסכם קיבוצי או צו הרחבה ענפי רלוונטי". נזכיר - נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה על יחסי הצדדים, שהיא טענה שבעובדה, מוטל על העובד. (ראה: דב"ע שן/7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45). 10. בענייננו, התובעת טענה כי עיסוקם של הנתבעים בעיצוב וייצור תכשיטים. בעדותה בפנינו פירטה כי עסקה בחידוש תכשיטים, הלחמת תכשיטים שבורים ועיצוב תכשיטים. הנתבעים מצידם טענו כי עיסוקם במסחר של תכשיטים והערכת שווי. הנתבע 1 העיד כי לא עסק בייצור תכשיטים. לתצהירו צורף אישורו של מר סמי פלג, רואה חשבון לפיו הנתבעת 2 אינה מוגדרת כחברה יצרנית ו/או תעשייתית וכי החברה "עוסקת בשיווק קמעונאי של תכשיטים". נוכח הראיות אשר בפנינו אנו קובעים כי יש לקבל טענת הנתבעת לפיה עיסוקה בשיווק תכשיטים ואין עיקר עיסוקה בייצורם. לפיכך, לא הוכיחה התובעת תחולתם של ההסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה, המוזכרים לעיל. 11. מכאן לשאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. התובעת מבססת תביעתה לפיצויי פיטורים על הוראת סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). הוראה זו קובעת כדלקמן: "התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים - 8. לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו - (1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת" תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן - תקנות פיצויי פיטורים), מוסיפות וקובעות כדלקמן: "התפטרות לרגל העתקת מגורים (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה". בעניין סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים והוראות התקנות, נפסק כך: "עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרות באה עקב העתקת מקום מגוריו. נחזור ונצטט את האמור בדב"ע לב/3-8 היינו כי סעיף 8 אינו עוסק במניע להעתק מקום המגורים כי אם בסיבה להתפטרות (צוטט בסעיף 5 דלעיל). הצד השווה לכל ה"אירועים" המנויים בסעיף ובתקנה 12 הוא שהעתקת מקום המגורים יצרה מצב שהביא להתפטרות מן העבודה, בין שהמניע להעתקה היה כורח של חיי המשפחה ובין שהיה בהיענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה. שהרי - השורה התחתונה בכל אותם "אירועים" אחת היא: שהמעביד חייב לשלם פיצויי פיטורים לעובד שהוא היה מעוניין, ואולי אף מעוניין מאוד, שימשיך לעבוד אצלו. על כן צריך שכל מקרה ייבחן על נסיבותיו כדי לוודא אם היה קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום המגורים וההתפטרות". (ראה: דב"ע מח/ 159-3 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). כן נפסק כי יש להוכיח שהמדובר במעבר המלווה בכוונה להתגורר במקום החדש, ולא באופן ארעי וחולף וזאת גם כאשר מדובר במעבר לרגל נישואים הגם שבעניין זה התקנות אינן דורשות תקופה מינימלית בת ששה חודשים. (ראה: תב"ע (ב"ש) מא/3-329 מלכה אלינור נ' עירית באר שבע, פד"ע יג' עמ' נב', נד'). 12. לאחר שבחנו את הראיות אשר לפנינו, אנו קובעים כי התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים. ונפרט - מחומר הראיות עולה כי במהלך החודשים יוני ויולי 2004, נעדרה התובעת מעבודתה - קודם עקב היותה בחופשת מחלה ובהמשך עת שהתה בחופשה, לדבריה לצורך נישואיה בחו"ל. (בעניין זה עדות התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול). יום לאחר שובה של התובעת מחופשתה, במהלכה כאמור נישאה, הודיעה התובעת למעבידה על התפטרותה. בהודעתה ציינה כי בעקבות נישואיה החליפה מקום מגורים הנמצא יותר מארבעים ק"מ ממקום עבודתה ולכן קשה לה להגיע לעבודה. ואולם - שוכנענו מהראיות כי העתקת המגורים מראש העין לבית שמש נעשתה באופן זמני בלבד ומבלי שהיתה לתובעת כוונה אמיתית להתגורר שם. התובעת ובעלה התגוררו בדירה אשר הושכרה על ידי הוריו של הבעל מבלי שנחתם חוזה שכירות חדש בינם לבינו. מעדות הגב' אלכסנדרה קשבסקי, המתגוררת בשכנות, עלה כי אמו של בעלה של התובעת היתה בדירה כל הזמן. עדותה של התובעת ניתנה בשני מועדים. במהלך הדיון הראשון, לא ידעה התובעת מה שם בעל הדירה בבית שמש. כן אישרה כי הרישום בעירייה נותר על שם אימו של בעלה. התובעת לא הציגה קבלות המעידות על תשלומים שונים הנלווים למגורים. כך, לא הוצגו חשבונות עבור ארנונה ואף לא תשלומים עבור גז או חשמל. נבהיר כי לא היה בעדותו של בעל הדירה, מר כהן, כדי להואיל לגרסת התובעת. אף מעדות מר כהן עלה כי לא נחתם חוזה בינו לבין התובעת. מר כהן אישר כי לאחר עזיבת התובעת ובעלה נחתם חוזה שכירות בינו לבין שוכרים חדשים. עיון בחוזה (נ/1) מלמד כי תקופת השכירות נקבעה מיום 15.12.04 ועד 15.12.05, כאשר מועד חתימת החוזה הינו עוד ביום 27.10.04. אף גרסת התובעת באשר להחלטה לעזוב את בית שמש, מעוררת תהיות. הן התובעת והן בעלה התפטרו מעבודתם בבית שמש, כאשר התובעת עצמה עבדה חודשים ספורים בלבד. התובעת מצהירה כי בעלה לא הצליח למצוא עבודה שאינה פיזית באזור בית שמש. לכן, החליטו לעבור לראש העין - שם לטענתה המגורים אינם יקרים. יצויין כי התובעת לא עשתה ניסיון להוכיח כי אמנם המעבר לראש העין הוזיל עבורה את עלות המגורים. החפזון בו נקטו התובעת ובעלה כאשר שניהם מתפטרים מעבודתם ועוזבים דירה, אליה רק נכנסו, אף בכך היה כדי לעורר תהיה באשר לכנות כוונת התובעת במעבר מראש העין אל בית שמש. התמונה אשר התקבלה בפנינו מובילה אל המסקנה כי המעבר מראש העין אל בית שמש נועד כדי לזכות את התובעת בפיצויי פיטורים ולא מתוך כוונה אמיתית להעתיק את מקום מגוריה למקום מגוריו של בעלה. לפיכך, אנו קובעים כי התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים. 13. תמורת הודעה מוקדמת התובעת הוסיפה וטענה כי הינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, זאת מאחר ולגרסתה הציעה לנתבע 1 כי תמשיך לעבוד משך חודש ימים, אולם הנתבע 1 דחה הצעתה. הנתבע הכחיש זאת. ואולם, במכתב התובעת מיום 23.7.04 בו הודיעה התובעת על התפטרותה, אמנם צויין כי התובעת מבקשת שתוקף התפטרותה יהא מיום 23.8.04. כן יש לציין כי לא הוצגה בפנינו תשובת הנתבעים לאף אחד ממכתבי התובעת, באופן שיכול ללמד על התכחשותם טרם הגשת התביעה לטענותיה. לפיכך תשלם הנתבעת 1 לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.04 ועד לתשלום המלא בפועל. 14. דמי חופשה, פדיון חופשה שנתית ושכר חודש יולי 04' התובעת הוסיפה וטענה כי הינה זכאית לדמי חופשה בגין הימים 18/7/04 ועד 22/7/04 (5 ימים סך הכל), בהם שהתה בחופשה ללא תשלום ולפדיון חופשה שנתית בגין 49 ימים. כן טענה התובעת כי הינה זכאית לשכר עבור 14 ימי עבודה בחודש יולי 04'. את חישוביה ערכה התובעת על בסיס יום עבודה בן 6 שעות. לתצהירה של התובעת צורף אישור מחלה לפיו הומלץ לתובעת על מנוחה החל מיום 7.7.04 ועד ליום 13.7.04. הנתבעים טענו כי התובעת נעדרה מעבודתה החל מאמצע חודש יוני ועד אמצע חודש יולי 04'. יום לאחר שובה לעבודתה, הודיעה על יציאתה לחופשה. הנתבע 1 טען כי במועד זה לא עמדו לזכות התובעת ימי חופשה וכי יציאתה לחופשה לא אושרה. למרות זאת יצאה התובעת לחופשה והודיעה על התפטרותה מייד עם חזרתה. בנסיבות אלה, לטענת הנתבעים לא זכאית התובעת לדמי חופשה ולפדיון חופשה שנתית. אשר לשכר חודש יולי 04' נטען כי התובעת עבדה בפועל בין ה - 1.7.04 ועד 6.7.04 ובין 14.7.04 ועד 16.7.04 וכי בימים 7.7.04 ועד 13.7.04 שהתה בחופשת מחלה. לפיכך לטענת הנתבעים, התובעת זכאית לשכר בסך של 1,466 ₪ בגין יולי 04'. 15. נוכח אישור המחלה אשר צורף לתצהיר התובעת ובהעדר פירוט מצד התובעת עצמה, מקובלים עלינו חישובי הנתבעים לעניין שכר חודש יולי 04'. לפיכך על הנתבעת 1 לשלם לתובעת שכר חודש יולי 04' בסך של 1,466 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.04 ועד לתשלום המלא בפועל. 16. אשר לדמי חופשה ופדיון חופשה שנתית - אין לקבל תביעת התובעת לדמי חופשה וזאת משום שאף מגרסתה עולה כי טרם צאתה לחופשה, הודיע לה הנתבע 1 כי הוא אינו מאשר לה יציאה לחופשה. ואולם - הנטל להוכחת יתרת החופשה המגיעה לעובד מוטל על המעביד (ראה: סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התש"א -1951, ו-דב"ע לא3-22/ ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג 215). אין ללמוד דבר מתלושי שכרה של התובעת בעניין זה מאחר ומשך תקופה ארוכה צויין כי לזכות התובעת "0" ימי חופשה ומאחר ולא ניתן הסבר לכך שבהתאם לתלוש חודש 6/03 עמדו לזכות התובעת 39 ימי חופשה ובהתאם לתלוש חודש 8/03 עמדה היתרה על "0". יצויין כי בסיום עדות הנתבע 1, ביקש בא כח הנתבעים להעיד את עובדת הנתבעת 2 אשר טיפלה בחופשות. בקשה זו נדחתה נוכח התנגדות בא כח התובעת והמועד בו הועלתה. לפיכך - אין לנו אלא לקבל תביעת התובעת לפדיון חופשה שנתית בסך של 6,156 ₪ (בגין 49 ימים שלא נוצלו). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.04 ועד לתשלום המלא בפועל. 17. דמי הבראה לטענת התובעת הינה זכאית לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתה. דין התביעה ברכיב זה להדחות. ראשית, עיון בתלושי השכר מלמד כי לתובעת שולמו דמי הבראה במסגרת שכר 11/02 ושכר 1/04. ככל שקיימים הפרשים, הרי שמאחר והתובעת כימתה תביעתה בהתעלם מחלקיות משרתה, דין תביעתה ברכיב זה להדחות. 18. אי הפרשה לגמל משדחינו טענות התובעת לעניין תחולת הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה, הרי שדין תביעתה ברכיב זה להדחות. 19. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: הנתבעת 1 תשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,190 ₪. הנתבעת 1 תשלם לתובעת שכר חודש יולי 04' בסך של 1,466 ₪. הנתבעת 1 תשלם לתובעת פדיון חופשה שנתית בסך של 6,156 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.04 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. שאלות משפטיותזכויות יוצרים (הפרת)התפטרות