כי ארגון המורים ביקש להקפיא את הליכי הפיטורים עד למיצוי הליך אחר של פרישה מוקדמת מרצון, השונה מהליך של פיטורים. בית הדין ציין כי הקפאת פיטורים - היא היפוכם של פיטורים, היא הקפאתם. מסלול של פרישה מרצון אינו מסלול של פיטורים. עמדה זו של הסתדרות המורים לא יכולה להתפרש כהסכמה לפיטורים, גם אם הסתדרות המורים לא חלקה על כך שיש לסיים את עבודתה של המערערת כמורה מטעמים פדגוגיים. להלן פסק דין בנושא הקפאת פיטורים של מורה: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1390/04; השופטת יעל אנגלברג שהם). הערעור האחד הוא של הגב' נלי אלאייב (להלן - המערערת) על דחיית תביעתה לביטול פיטוריה, להשבתה לעבודה ולהחזר כל הפסדי השכר וזכויות הפנסיה הנובעים מפיטורים אלה. כמו כן נסב ערעור זה על דחיית תביעתה החלופית לפיצוי כספי בגין הליך פיטוריה. הערעור השני הוא של מדינת ישראל (להלן - המדינה) אשר חויבה לשלם למערערת פיצוי בסך 15,000 ש"ח על פגם במכתב שרת החינוך שדחה את ערר המערערת על פיטוריה. 2. הרקע העובדתי התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי היא זו: "1. התובעת, גב' אלאייב נלי, ילידת 1949, הוכשרה בברית המועצות כמורה לשפה וספרות רוסית, ועבדה כמורה בברית המועצות. 2. התובעת עלתה לארץ בשנת 1990, ומשנת 1992, הועסקה במשרד החינוך, תחילה כגננת לגיל הרך ולאחר מכן, כמורה ומחנכת בבית ספר יסודי. בין השנים 1999 ועד לפיטוריה בסוף חודש אוגוסט 2003, עבדה התובעת כמורה ומחנכת בכיתות ג' - ה' בבית הספר 'נווה מנחם' (להלן - בית הספר). 3. הליכי הפיקוח על תפקוד התובעת כמורה החלו בתקופת עבודתה בבית הספר "מעיין" בשנת תשנ"ו ונמשכו בכל מהלך תקופת עבודתה של התובעת בבית הספר "נווה מנחם". 4. בשנת הלימודים תשס"א, יצאה התובעת לשנת שבתון ועם חזרתה לבית הספר בשנת הלימודים תשס"ב, הוחלט להתחיל בהליך פיטורים פדגוגים, תהליך זה משתרע על פני שתי שנות לימוד. 5. ביום 17.6.02 נשלחה לתובעת אזהרת מנכ"ל בנוסח הבא: "לכבוד גב' נלי אלאייב ... שלום רב, הובאו לידיעתי דוחות שליליים על עבודתך שהוגשו על ידי הממונים עלייך. בדוחות אלה מציינים בין היתר, כי אינך עומדת במשימות מוטלות עליך,תלמידיך אינם מגיעים להשגים לימודיים, את מתקשה בהכנת תכנית עבודה ובתכנון שיעורייך על פי מטרות, רמת ההוראה שלך נמוכה ואינה עונה על ציפיות התלמידים, את דוברת בשגיאות לשון חמורות, ידיעותייך הפדגוגיות והדידקטיות לקויות. אני מוצאת לנכון להעמידך על כך ולהזהירך שמילוי תפקידך בדרך זו עלול לשמש יסוד לפיטורין מהעבודה בסוף שנת עבודתך הבאה. שאלת פיטורייך תובא לדיון במועדה, אלא אם כן ידווח הפיקוח, על הטבה ניכרת בעבודתך ועל תיקון הליקויים שצויינו לעיל. אני מקווה שתתני את דעתך על אזהרתי זו ושיעלה בידייך לשפר את עבודתך החינוכית במידה המניחה את הדעת. בכבוד רב, רונית תירוש המנהלת הכללית". 6. בדיון שנערך במועצת המפקחים ביום 3.4.03 הגיעו המשתתפים למסקנה, כי יש להמליץ על פיטורים פדגוגיים של התובעת (סיכום הדיון צורף כנספח ד' לתצהיר גב' ליכטנברג). 7. ביום 4.5.03, התקיים דיון בנוכחות התובעת בפני ועדה פריטטית בנושא פיטוריה מטעמים פדגוגיים. (פרוטוקול הדיון צורף כנספח ו' לתצהיר התובעת). הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת בפיטורין פדגוגיים תוך מתן זכויות בהתאם לשנות העבודה במשרד ואילו הארגון ביקש את הקפאת הליכי הפיטורין מטעמים פדגוגיים על מנת להגיע עם המורה ונציגי הארגון להבנות לפרישה מוקדמת מרצון. לא הייתה מחלוקת כי יש מקום לסיום עבודתה של התובעת. 8. ביום 11.5.03, המליצה מנהלת המחוז על פיטורי התובעת מטעמים פדגוגיים. (נספח ה' לתצהיר גב' ליכטנברג). 9. ביום 26.5.03, שלחה מנכ"לית משרד החינוך, גב' רונית תירוש לתובעת, מכתב המודיע על פיטוריה שייכנסו לתוקף ביום 31.8.03 (נספח ו' לתצהיר גב' ליכטנברג). 10. ביום 15.6.03, הגישה התובעת לשרת החינוך גב' לימור לבנת, ערר על החלטת הפיטורים. הערר נדחה בהחלטת שרת החינוך מיום 26.8.03". 3. ההליך בבית הדין האזורי א. המערערת טענה בבית הדין האזורי בתמצית את הטענות הבאות: 1. מנהלת בית הספר, שהתנכלה לה, הייתה מעורבת בהליך הפיטורים, והיא שגרמה להם. 2. פיטורי המערערת נעשו בניגוד לתקנון שירות עובדי ההוראה (להלן - התקנון), מבלי שהתקיימו ביקורי מפקחים באופן הנדרש בתקנון. 3. הליך השימוע בפני הוועדה הפריטטית נעשה שלא כדין. 4. נפל פגם בהחלטת שרת החינוך בערר המערערת, כאשר צויינה בה סיבה לא נכונה לפיטורי המערערת (צמצומים). ב. המדינה טענה בבית הדין האזורי בתמצית טענות אלה: 1. פיטורי המערערת נעשו משיקולים עניינים בלבד, ואין יסוד לטענת המערערת, כי פוטרה בשל סכסוך עם המנהלת. 2. כישוריה הפדגוגיים של המערערת נבחנו על ידי הגורמים המוסמכים, ואל לו לבית הדין לבוא במקומם ולבחון את כישוריה. 3. פיטורי המערערת נעשו על פי ההליכים הקבועים בתקנון, ועל בסיס מספר רב של דו"חות פיקוח שהצביעו על רמתה הפדגוגית הנמוכה. החל מחודש ינואר 2003 סרבה המערערת לאשר את כניסת המפקחים לשיעורים, ולפיכך אינה יכולה להישמע בטענה, כי לא מולאו דו"חות הפיקוח כנדרש בתקנון. ג. בית הדין האזורי נימק את דחיית תביעתה של המערערת בנימוקים הבאים שאלו תמציתם: 1. עד לשנת 1999 החליפה המערערת שישה בתי ספר, כשהיא מלמדת בכל בית ספר שנה אחת בלבד. 2. בשנת תשנ"ו החלו הליכי הפיקוח על תפקוד המערערת כמורה בבית הספר "מעיין". דו"חות הפיקוח באותה שנה הצביעו על חוסר שביעות רצון מתפקודה. 3. אי שביעות רצון מתפקוד המערערת בוטאה גם על ידי מנהלת בית הספר "נווה מנחם", שאף הפנתה תלונה עליה למפקחת, הגב' נילי נגר. 4. במהלך השנה השניה לעבודת המערערת בבית הספר "נווה מנחם", ערכה המפקחת נילי נגר שלושה ביקורי צפייה בשיעורי המערערת והגיעה למסקנה שרמת השיעורים נמוכה ביותר. 5. בשנת תש"ס הציעה המפקחת, הגב' נילי נגר, למערערת להתפטר מעבודתה. בשנת תשס"א הייתה המערערת בשנת שבתון ובשנת תשס"ב הוחלט להתחיל בפיטורים פדגוגיים של המערערת בשל חוסר השיפור בתפקודה. באותה שנה בחודש ינואר בקרה הגב' אהרוני צרפתי בשני שיעורים של המערערת בנושא זהירות בדרכים והתרשמה, כי קיימים ליקויים באופן ההוראה של המערערת, בתכנון השיעורים, בארגון הזמן ובבעיות ניסוח ולשון. בדו"ח מיום 24.1.02 הומלץ על פיטוריה של המערערת מטעמים פדגוגיים. 6. גם בדו"ח הפיקוח של הגב' הררי מיום 7.2.02 מצוינת רמת הוראה נמוכה. 7. במהלך שנת הלימודים שלאחר משלוח אזהרת מנכ"ל נצפתה המערערת על ידי המפקחת הגב' אהרוני בשני שיעורים נוספים בנושא זהירות בדרכים וצויין בדו"ח הפיקוח שלה, כי לא חל כל שיפור באיכות ההוראה של המערערת. 8. בתאריכים 26.2.03 ו-28.2.03 סרבה המערערת לאפשר את כניסת המפקחות לכיתתה. ההסתמכות על מכתב גד דיעי מהסתדרות המורים, לפיו על ביקור מפקח הקשור לאזהרת מנכ"ל יש להודיע מראש למורה - אין לה בסיס בחומר הראיות. 9. המערערת סרבה לארבעה ביקורים של מפקחות שנועדו לצפות בשיעוריה. לא היה מקום לסירוב המערערת לביקורי המפקחים. כמי שהייתה מיועדת לפיטורים, היה עליה להיות מוכנה באופן יומיומי לכל שיעוריה ללא כל קשר לביקור המפקחים. בנסיבות אלה נתמלאה מכסת ביקורי הפיקוח על פי התקנון. 10. אין בסיס לטענות המערערת, כי פיטוריה נעשו עקב "סכסוך אישי" הנובע מהתנכלות המנהלת למערערת. הפיטורים נעשו מאחר ונמצאה בלתי ראויה לשמש כמורה מטעמים שונים כפי שפורטו בדו"חות הפיקוח השונים. 11. הדיון בפני הועדה פריטטית נעשה ללא נוכחות עורך דינה, לא בשל התנגדות המדינה, אלא בשל התנגדות נציגי הסתדרות המורים. 12. הליך השימוע נעשה כדין ולא נפל בו פגם. 13. הייתה הסכמה בין נציגי ההנהלה ונציגי הסתדרות המורים באשר לסיום עבודתה של המערערת עקב הליקויים הפדגוגיים. עם זאת, נציגי הסתדרות המורים ביקשו לנסות ולהשיג למערערת תנאי פרישה משופרים במסגרת הליך פרישה מרצון. צעד כזה לא מחייב כינוס הוועדה הפריטטית העליונה. 14. בתשובת שרת החינוך לערר המערערת צויין, כי פיטורי המערערת נבעו מטעמים פדגוגיים ובשל קיצוצים במערכת החינוך. נימוק אחרון זה אינו נכון, שהרי המערערת פוטרה רק מנימוקים פדגוגיים. פגם זה לא מצדיק ביטול הפיטורים, אך מצדיק מתן פיצוי למערערת בסך 15,000 ש"ח. 4. ערעור המערערת א. המערערת חזרה, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בבית הדין האזורי, כשהיא מדגישה את הדברים הבאים: 1. הפיטורים נעשו על רקע סכסוך אישי שנתגלה בינה ובין המנהלת כשמערכת היחסים "לוחמנית", וכאשר המנהלת לא סייעה למערערת, כשביקשה לצאת להשתלמות במקצוע החשבון ובנושא זהירות בדרכים. 2. הפיטורים נעשו בניגוד לתקנון, באשר לא מולאה מכסת הביקורים הנדרשת לאחר אזהרת מנכ"ל. 3. סירוב המערערת להתיר כניסת מפקחי משרד החינוך מצדיקים אמצעי משמעת, אך לא סנקציה כה חריפה הרואה בביקורי מפקחים שלא הותרה כניסתם, כביקורים שבוצעו בפועל ותוצאותיהם הערכה שלילית. 4. מן המערערת נמנעה הזכות להיות מיוצגת על ידי עורך דין בוועדה הפריטטית. 5. בוועדה הפריטטית היו חילוקי דעות, כאשר בניגוד לדעת המדינה, נציג הסתדרות המורים ביקש להקפיא את הליכי הפיטורים במגמה להגיע עם המורה להבנות של התפטרות מרצון, לתנאי פרישה ולא - להעביר את הנושא לוועדה הפריטטית העליונה. הנושא שבמחלוקת לא הועבר לוועדה הפריטטית העליונה, ויש לראות בכך פגם מסויים בהליך הפיטורים. ב. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהיא מציינת את הדברים הבאים: 1. ערעור המערערת מכוון כנגד ממצאים עובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי. 2. בית הדין אינו שם עצמו בנעליו של הגורם המנהלי המוסמך אלא בוחן החלטתו על פי עקרונות המשפט המנהלי. בחינה זו מגלה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הפיטורים. 3. פיטורי המערערת נעשו משיקולים ענייניים ומקצועיים, נוכח הליקויים הבולטים בתפקודה כמורה. 4. תחושותיה של המערערת להתנכלות המנהלת אין להן בסיס ראייתי, ולא נטענו על ידה קודם להגשת התביעה. 5. הליך הפיקוח נעשה כדין. אי מילוי מכסת ביקורי המפקחים נובע אך ורק מסירוב המערערת לקבלם. 6. המדינה לא סירבה לאפשר נוכחותו של פרקליט המערערת בדיוני הוועדה הפריטטית. 7. הסתדרות המורים לא טענה בוועדה הפריטטית כנגד הפיטורים של המערערת מטעמים פדגוגיים, ולכן לא הייתה הצדקה להעברת הנושא לוועדה פריטטית עליונה. ערעור המערערת 5. דינו של ערעור המערערת להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, למעט בנושא הוועדה הפריטטית העליונה כפי שנפרט להלן. 6. לאחר עיון בחומר הראיות הגענו לכלל מסקנה כי טענות המערערת נדונו לפרטיהן בבית הדין האזורי, תוך ניתוח רחב של חומר הראיות והתרשמות מן העדים ויתר הראיות. התרשמות זו הביאה את בית הדין האזורי למסקנה, כי פיטורי המערערת נעשו מטעמים ענייניים ומשיקולים פדגוגיים לאחר שהשיגה השגים נמוכים כמורה ונמצאה בלתי מתאימה להמשיך וללמד. 7. מסקנות אלה של בית הדין האזורי התבססו על דוחות המפקחים, שהם אנשי מקצוע, אשר בחנו את התנהלות המערערת כמורה והגיעו למסקנה שהגיעו. אנו כבית דין לא נבוא במקומם של המפקחים, אנשי המקצוע, אלא אם כן נגיע למסקנה, שהדברים נעשו שלא בתום לב ובניגוד לדרך המותרת בתקנון. בית הדין האזורי לא מצא פגם שכזה בדו"חות המפקחים ומסקנתו זו מעוגנת בחומר הראיות. 8. בית הדין האזורי גם מצא שפיטורי המערערת לא נבעו מסכסוך אישי בינה ובין המנהלת. זהו ממצא עובדתי הבנוי על התרשמות מחומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי. לא מצאנו מקום להתערב בממצא עובדתי זה המבוסס על חומר הראיות ועל התרשמות בית הדין האזורי ממנו. 9. אנו סוברים, שבדין דחה בית הדין האזורי את טענות המערערת על אי מתן הודעה מראש על ביקור המפקחים ועל ענישה מופרזת בשל סירובה להכניס את המפקחים לשיעוריה. לא הוכח, כי יש להודיע מראש על ביקור המפקחים. המורה המועמדת לפיטורים ככל מורה צפויה לביקורת ביחס לתפקודה ומצפים ממנה להיות מוכנה כדבעי לכל השיעורים, בין אם הם מבוקרים ובין אם לאו. 10. המערערת איננה יכולה לטעון, כי המדינה לא עמדה במכסת הביקורים המוקצבים למורה העומדת בפני פיטורים על פי התקנון, כאשר היא עצמה מנעה ביקורים אלה. מצבה דומה למצבו של מי שמונע את קיומו של תנאי מתלה ובשל כך אין הוא זכאי להסתמך עליו (סעיף 27(ב) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973 וראה לעניין זה גם : ע"ע 174/05 ענת סחרטוב - מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 30.8.2005 ; דב"ע מו/165-3 חיים סוחרוביץ - מדינת ישראל פד"ע יח' 337, 342). 11. המערערת אינה יכולה להלין על המדינה על כך, שהסתדרות המורים מנעה בעד פרקליטה מלהשתתף בדיוני הוועדה הפריטטית. כאן מן הראוי להבהיר, כי אין למנוע בעד פרקליט של צד מלהיות נוכח בדיוני הוועדה הפריטטית. השתתפות ארגון העובדים כצד בדיוני הוועדה הפריטטית לא צריכה למנוע בעד פרקליטו של העובד מלנכוח בדיוני הוועדה ולייצגו. 12. יחד עם זה, סבורים אנו שעל פי תוצאות הדיון בוועדה הפריטטית היה מקום להעביר את הנושא לוועדה הפריטטית העליונה. בפרוטוקול הוועדה הפריטטית נכתבו הדברים הבאים: "דעת המשרד לאחר שמוצו כל ההליכים היא פיטורין פדגוגיים ותוך מתן זכויות בהתאם לשנות עבודתה במשרד (או בתנאי פרישה או בתנאי פיצויים). הארגון מבקש הקפאת הליכי פיטורין מטעמים פדגוגיים ומבקש להגיע המורה ואתם להבנות לפרישה מוקדמת מרצון מהעבודה ולא מבקשים להעביר הנושא לוועדה עליונה אם לא תתאפשר פרישה מטעמי וותק". מדברים אלה אנו למדים, כי ארגון המורים ביקש להקפיא את הליכי הפיטורים עד למיצוי הליך אחר של פרישה מוקדמת מרצון, השונה מהליך של פיטורים. הקפאת פיטורים - היא היפוכם של פיטורים, היא הקפאתם. מסלול של פרישה מרצון אינו מסלול של פיטורים. עמדה זו של הסתדרות המורים לא יכולה להתפרש כהסכמה לפיטורים, גם אם הסתדרות המורים לא חלקה על כך שיש לסיים את עבודתה של המערערת כמורה מטעמים פדגוגיים. תקנון עובדי ההוראה קובע כך: "1.28.2.1 - תהליך הפיטורין 5. דיונים בוועדות פריטטיות שלא יגיעו לכלל סיכום עקב בעיות פרופסיונליות או חילוקי דעות המתגלים לאחר ביצוע פיטורין שנעשו עד ה-31 במאי, יועברו לאגף כוח אדם בהוראה, אשר ייזום ויטפל בהקמה ובניהול של ועדה פריטטית עליונה בראשות המנהל הכללי או משנהו או מנהל האגף. בוועדה זו ישותף חשב המשרד או נציגו". משלא נתנה הסכמה מפורשת של הסתדרות המורים לפיטוריה של המערערת הייתה חובה להעביר את עניינה של המערערת להחלטה הפריטטית העליונה, כפי שנקבע בתקנון עובדי ההוראה. אי העברת עניינה של המערערת לוועדה הפריטטית העליונה מהווה פגם בהליך הפיטורין המצדיק מתן פיצוי למערערת. בית הדין האזורי פסק לזכות המערערת פיצוי כאמור בסך 15,000 ש"ח מסיבות אחרות אליהן נתייחס כשנדון בערעור המדינה. אנו סוברים, כי פיצוי זה ראוי להיפסק לזכות המערערת לא מטעמיו של בית הדין האזורי, אלא מן הטעם, שהיה מקום בנסיבות אלה להעביר את נושא פיטורי המערערת לוועדה הפריטטית העליונה והדבר לא נעשה. ערעור המערערת נדחה למעט חיוב המדינה לפצותה בסכום של 15,000 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.03 ועד התשלום המלא בפועל. ערעור המדינה 13. א. בית הדין האזורי פסק, כי נפלה טעות סופר בנוסח מכתבה של שרת החינוך, בו דחתה את הערר שהגישה המערערת על החלטת הפיטורים. הטעות באה לידי ביטוי במכתב שרת החינוך בו התווסף לטעם של פיטורים פדגוגיים גם הטעם של קיצוצים, שלא היה קיים במקרה זה. על בסיס טעות זו פסק בית הדין האזורי לזכות המערערת סך 15,000 ש"ח. ב. לטענת המדינה, טעות זו לא גרמה לכל נזק למערערת ולא היה מקום לחייב את המדינה בפיצוי זה. ג. המערערת טענה, כי טעות זו אינה עניין של מה בכך, והיא מעידה על כך שלא הייתה התייחסות רצינית לטענות המערערת בערר. ד. אנו סוברים, כי אכן טעות זו לא מהווה פגם בהליך הפיטורין המצדיק את פיצוי המערערת, ולכן אנו מקבלים את הערעור. ברם, התוצאה של פסק הדין של בית הדין האזורי אינה משתנה כפי שפסקנו בערעור המערערת. 14. סוף דבר א. ערעור המערערת נדחה למעט פסיקת פיצוי בסך של 15,000 ש"ח לזכותה בשל אי העברת עניינה לוועדה הפריטטית העליונה. ב. ערעור המדינה על חיובה ב-15,000 ש"ח בשל טעות הסופר שנפלה במכתב שרת החינוך מתקבל, וחיוב המדינה בסך 15,000 ש"ח בעילה זו מתבטל. ג. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. דיני חינוךפיטוריםמורים