על שיקול דעתו של בית הדין בפסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם נאמר בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (לא פורסם) כי עצם העובדה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר מוזכרים נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי הלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב אנו מוצאים סקירה של ההלכה הפסוקה ולפיה נפסק, בעבר, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה, זאת מן הטעם שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד ולהבטיח את מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יחד עם זאת, נפסק, כי לבית הדין נתון שיקול דעת ועליו להפעילו, ובעשותו כאמור על בית הדין לבחון את תום לבו של העובד, תום לבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרו של העובד, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרו של העובד, במועד. כמו כן, ייתן בית הדין דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה של פיצוי הלנת שכר, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה, תוך התייחסות למידת הפגיעה. בית הדין ייתן דעתו, כמובן, לפגיעה בעובד והנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו. להלן פסק דין בנושא הפחתת פיצויי הלנה: פסק דין 1. בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי הלנת שכר עקב הלנת שכרה במהלך שנת 2006 ושנת 2007. לשיטת התובעת, שכרה בשנתיים לעיל שולם לה באיחור, במועדים ובסכומים אשר פורטו בטבלה שצורפה לכתב התביעה שהוגש מטעמה. לפיכך, זכאית היא לתשלום פיצוי הלנת שכר כחוק. בנוסף, נטען על ידי התובעת כי הנתבעת לא הפרישה עבורה לקופת גמל ו/או לקרן השתלמות את הסכומים המתחייבים על-פי דין, זאת החל משנת 2001. אי-לכך, יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים אשר לא הופרשו, כאמור. ייאמר מיד כי התובעת לא פירטה בכתב התביעה שהוגש מטעמה את פרטי קופת הגמל ו/או קרן ההשתלמות, אשר להן אמורה היתה הנתבעת להפריש סכומים אלה או אחרים, כטענתה, ואף לא פירטה את הסכומים אשר אמורים היו להיות מופרשים לקופת הגמל ו/או לקרן ההשתלמות. התובעת טענה, בנוסף, כי התביעה נשוא התיק דנן אינה ממצה את תביעותיה כלפי הנתבעת, ועתרה למתן רשות לפיצול סעדים, כך שיהא בידיה להגיש תביעה נוספת, לכשיתגבשו זכויותיה ! 2. בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבעת נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מפאת התיישנות. הנתבעת הוסיפה וטענה, בין היתר, כי ככל שחל עיכוב בתשלום שכרה של התובעת, אזי יסודו של עיכוב כאמור היה בנסיבות שלא היו בשליטתה של הנתבעת. לפיכך, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת שכר. הנתבעת טענה, בנוסף, כי מבדיקה שנערכה על ידי משרד הפנים עולה כי לתובעת שולמה תוספת שעות נוספות גלובלית בסך של 600 ₪ לחודש וכן תוספת בשיעור 15% ותוספת שקלית בגובה של 22%, כאשר התובעת אינה זכאית כלל לתשלום תוספות אלו. אשר על כן, שכרה של התובעת שנוי במחלוקת ויש לקזז משכרה של התובעת את התוספות והסכומים אשר שולמו לה ביתר. ואולם, לפנים משורת הדין, הסכימה הנהלת הנתבעת (הוועדה הממונה מטעם משרד הפנים) לשלם לתובעת את המשכורת, כפי שמופיע בתלושי שכרה של התובעת, עד אשר תחליט כיצד לנהוג בשכרם של העובדים אשר קיבלו תוספות שכר שאינן מגיעות להם, לרבות התובעת. באשר לבקשה לפיצול סעדים נטען על ידי הנתבעת כי אין התובעת זכאית במקרה דנן לפצל את סעדיה. 3. התובענה נקבעה לדיון מהיר, אשר אמור היה להתקיים בפניי ביום 17/5/09 ונדחה בהסכמת הצדדים ליום 11/6/09. 4. ביום 31/5/09 הוגשה מטעם הצדדים "בקשה לאישור הסדר דיוני וביטול ישיבה", לפיה הודיעו הצדדים על הסכמתם כי בית הדין ייתן פסק-דינו בתיק על סמך הנטען בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם הצדדים ועל סמך סיכומים בכתב שיוגשו, וביקשו לבטל את הדיון שנקבע ליום 11/6/09. 5. בהחלטה מיום 1/6/09 נתבקשו הצדדים להודיע אם הנתונים המפורטים בטבלה שצורפה לכתב התביעה, הן בנוגע לגובה השכר המולן והן בנוגע למועדים בהם שולם השכר בתקופה נשוא התובענה, מוסכמים על שני הצדדים. 6. ביום 3/6/09 הודיעה הנתבעת כי הנתונים המפורטים בטבלה שצורפה לכתב התביעה מוסכמים על שני הצדדים. 7. לנוכח האמור בהודעת הנתבעת, כאמור, אישרתי בהחלטתי מיום 3/6/09 את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, כפי שצוין בבקשה מיום 31/5/09, ונתתי לו תוקף של החלטה. 8. התובעת הגישה סיכומיה ביום 24/6/09. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 28/6/09. 9. לאחר עיון בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם בעלי הדין, על נספחיהם, ולאחר עיון בסיכומים שהוגשו מטעמם, ולאור הסכמת הצדדים כי אפסוק על סמך הנטען בכתבי הטענות, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, עבור התקופה מחודש 3/06 ועד חודש 12/07 (כולל), פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר, בהתאם להוראות דלהלן: א. השכר עליו יחול פיצוי הלנת שכר, כאמור, הוא השכר נטו, לאחר ניכוי הסכומים אשר ניכויים מותר על-פי דין (לרבות עבור מס הכנסה וביטוח לאומי). ב. זאת ועוד, השכר עליו יחול פיצוי הלנת שכר לא יכלול זכויות סוציאליות ו/או החזר הוצאות למיניהן (דמי הבראה, קצובת ביגוד, החזר הוצאות טלפון, החזר הוצאות נסיעה . . . ועוד). ג. לעניין זה, השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הלנת השכר הוא כמפורט בטבלה שצורפה לכתב התביעה, ואשר העתק הימנה מצורף לפסק דין זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. ד. פיצוי הלנת השכר בשיעור שנקבע, לעיל, יחול על השכר בגבולות תקרת השכר הממוצע במשק הידוע ביום ביצוע תשלום השכר בפועל. יתרת השכר המולן, שהיא מעל לשכר הממוצע במשק, ככל שקיימת יתרה כאמור, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, בהתאם לקבוע בסעיף קטן ה', להלן. ה. פיצוי הלנת שכר כאמור יחול מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר של כל חודש מהחודשים המפורטים בטבלה, קרי: מיום 1 בחודש שלאחר החודש נשוא הפיצוי ובו בוצעה העבודה, ועד למועד תשלומו בפועל, כמפורט בטבלה שצורפה לכתב התביעה (הרצ"ב). ו. רכיבי השכר שאינם נושאים פיצוי הלנת שכר, כאמור בסעיף קטן ב' לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר בגין כל חודש (קרי: מיום ה- 1 לחודש) ועד למועד בו שולם השכר בפועל, כמפורט בטבלה שצורפה לכתב התביעה (הרצ"ב). ז. הסכומים המגיעים לתובעת, בין בגין פיצוי הלנת שכר ובין בגין הפרשי הצמדה וריבית, כמפורט לעיל, ישולמו לתובעת כשהם משוערכים על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 נכון למועד התשלום בפועל. 10. התביעה לפיצוי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום השכר עבור חודש 1/06 וחודש 2/06 נדחית מפאת התיישנות, שכן התביעה לפיצוי הלנת שכר בגין חודשיים אלה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הנקובה בסעיף 17 א. (ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. הנתבעת תשלם לתובעת בגין העיכוב בתשלום השכר עבור חודשיים אלה לעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, זאת מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בגין כל חודש מחודשיים אלה (לאמור: ביום 1/2/06 וביום 1/3/06, בהתאמה) ועד ליום בו שולם השכר בפועל, כמפורט בטבלה שצורפה לכתב התביעה (הרצ"ב). סכומים אלה ישולמו לתובעת כשהם משוערכים ליום בו יבוצע התשלום בפועל. 11. בפסיקת שיעור פיצוי הלנת השכר, כמפורט לעיל, נלקחו בחשבון השיקולים דלהלן: א. התובעת נמנית על עובדיה של הנתבעת וקרן השכר המגיע לה בגין התקופה נשוא התובענה בתיק דנן שולמה לה באיחור, זאת במועדים המפורטים בטבלה שצורפה לכתב התביעה, בהם הודתה הנתבעת בהודעתה מיום 3/6/09. ב. התובעת הגישה תביעתה המתייחסת למספר חודשים, ואף לשנים, במרוכז, אך ורק ביום 1/4/09 ובשיהוי רב. ג. נלקחו בחשבון כלל טענות התובעת, כפי שפורטו בכתב התביעה ו/או בסיכומים שהוגשו מטעמה, לרבות הטענה כי תשלום השכר המגיע לה הולן וממשיך להיות מולן חדשות לבקרים מזה שנים; הטענה כי הנתבעת הודתה בעובדה שלא שילמה את שכרה של התובעת במועד, כמתחייב על-פי חוק; הטענה כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים שבדין הנותנים בידי בית הדין הסמכות להורות על הפחתת שיעור פיצוי הלנת השכר בו יש לחייב את הנתבעת. ודאי ווודאי שלא מתקיימים התנאים להורות על ביטול פיצויי ההלנה כליל, כטענת הנתבעת, זאת משהודתה הנתבעת כי נקלעה למצוקה כלכלית עקב ניהול כושל; נלקחה בחשבון גם הטענה שהנתבעת לא הוכיחה כי לתובעת שולמו תוספות שאינן מגיעות לה, זאת למעט העלאת טענה כללית ובלתי מפורטת בכתב הגנתה, מבלי לציין מהן התוספות אשר שולמו לתובעת ביתר ושלא כדין ומהו סכומן של תוספות אלו. ד. מאידך, נלקחו בחשבון טענות הנתבעת, כפי שפורטו בכתב ההגנה ובסיכומים אשר הוגשו מטעמה. בעיקר, שקלתי טענת הנתבעת שהאיחור בתשלום השכר יסודו בנסיבות אשר לנתבעת לא היתה שליטה עליהן; שקלתי הטענה כי הנתבעת, כמו יתר הרשויות המקומיות בארץ, נקלעה לקשיים כלכליים חמורים, בין היתר, עקב המשבר אשר פקד השלטון המקומי, אי-הזרמת התקציבים והמענקים המגיעים לנתבעת מאת המדינה ומשרדי הממשלה במועד, הקיצוץ שנעשה בתקציבים המגיעים לנתבעת מאת משרדי הממשלה, הפליית הנתבעת, הנמנית על הרשויות המקומיות במגזר הערבי, לרעה לעומת רשויות מקומיות אחרות . . .כל אלה גרמו לגרעון כספי אדיר, קופתה של הנתבעת היתה ריקה, נושיה נקטו נגדה בהליכים משפטיים שונים ועל חשבונותיה וכספיה הוטלו עיקולים, דבר אשר הביא לשיתוק הרשות ומנע ממנה לשלם את שכרם של עובדיה במועד, והתובעת בכללם. בנוסף, נתתי את דעתי לעובדה שבעקבות המצב אליו נקלעה הנתבעת מונתה בשנת 2007 על ידי משרד הפנים וועדת חקירה, כאשר ממצאיה והמלצותיה של ועדה זו הביאו את שר הפנים לידי החלטה (מיום 4/11/07) להורות על פיזור המועצה הנתבעת ולמנות תחתה ועדה ממונה, אשר ממשיכה לנהל את הנתבעת נכון להיום. שקלתי, גם שקלתי הטענה כי על שם הנתבעת מתנהל תיק איחוד וננקטים הליכים וצעדים ממשיים להבראתה, כאשר חיוב הנתבעת בפיצוי הלנת שכר אך יביא לסיכול המאמצים הננקטים בכדי להבריא את הנתבעת וישית על קופתה מעמסה כספית שאין בידיה לשאת בה בשלב זה. ה. בפסיקת שיעור פיצוי הלנת השכר, כמפורט לעיל, נתתי את דעתי לסמכותו של בית הדין להורות על הפחתת פיצוי הלנת השכר או ביטולו, בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") המורה בזו הלשון: "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." (ההדגשה שלי - ס.ש.). ו. על שיקול דעתו של בית הדין בפסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם נאמר בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (לא פורסם) (להלן: "הלכת מכון בית יעקב"), כי עצם העובדה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר מוזכרים נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי הלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב אנו מוצאים סקירה של ההלכה הפסוקה ולפיה נפסק, בעבר, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה, זאת מן הטעם שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד ולהבטיח את מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יחד עם זאת, נפסק, כי לבית הדין נתון שיקול דעת ועליו להפעילו, ובעשותו כאמור על בית הדין לבחון את תום לבו של העובד, תום לבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרו של העובד, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרו של העובד, במועד. כמו כן, ייתן בית הדין דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה של פיצוי הלנת שכר, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה, תוך התייחסות למידת הפגיעה. בית הדין ייתן דעתו, כמובן, לפגיעה בעובד והנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו. ז. מעיון בכתב ההגנה ובסיכומים אשר הוגשו מטעם הנתבעת, על נספחיהם, אנו למדים כי הנתבעת שרויה בגירעון כספי מזה זמן. כאמור, הנתבעת מפנה אצבע מאשימה, בין היתר, כלפי משרדי הממשלה והקיצוץ המתמשך בתקציבים ובמענקים המיועדים לנתבעת. הנתבעת הדגישה כי אין בידיה לגייס כספים לתשלום כל סכום אשר יושת עליה בגין פיצוי הלנת שכר, בציינה כי מדובר ביישוב קטן, עם אוכלוסיה המונה מספר מועט של אנשים, אשר חלק ניכר מהם מובטל או בעל משפחה ברוכת ילדים שאין בידיהם לשאת בתשלום המסים וההיטלים המתחייבים מהם. ח. סבורני כי הנסיבות המפורטות בכתב ההגנה ובסיכומים אשר הוגשו מטעם הנתבעת מהוות "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה", המצדיקות הפחתת פיצוי הלנת השכר, אם כי לא מצאתי בטענות הנתבעת נימוק המצדיק ביטול פיצוי ההלנה כליל, כבקשתה (ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן ואחרים). ט. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הפגיעה והנזק אשר נגרמו לתובעת אל מול הנסיבות אשר הביאו להלנת השכר המגיע לתובעת, על ידי הנתבעת, ולאחר שנתתי את הדעת למטרה העומדת ביסוד השתת פיצוי הלנת שכר על מעסיק, לאמור: הרתעתו לבל ילין את שכר עובדו, כמו גם לנטל ההוכחה המוטל על הצדדים, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי הלנת שכר בשיעור אשר נפסק בפרשת עיריית לוד ובפרשת עיריית קריית מלאכי, לאמור: בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר המולן נטו, לאחר ניכוי הסכומים אשר ניכויים מותר על פי דין (לרבות עבור מס הכנסה וביטוח לאומי). כאמור הפיצוי לא יחול על רכיבים המהווים החזר הוצאות או זכויות סוציאליות, הכל כמפורט בסעיף 9 לעיל. 12. באשר לתובענה בנוגע להפרשה לקופת גמל ו/או לקרן השתלמות, כאמור בפתח פסק הדין לעיל - התביעה בהקשר זה אינה מפורטת, התובעת לא נקבה בתביעתה בסכומים המגיעים לה, לשיטתה, בגין הפרשה לקופת גמל ו/או לקרן השתלמות, כאמור, ולא שילמה כל אגרה בגין תביעתה זו. לא זו אף זו, מעיון בסיכומים אשר הוגשו מטעם התובעת עולה כי התביעה בגין "רכיב" זה נזנחה. מאידך, גם הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לטענות התובעת בעניין זה. אשר על כן, הריני מורה על מחיקת התביעה ככל שמתייחסת להפרשה לקופת גמל ו/או לקרן השתלמות, זאת ללא צו להוצאות. 13. הסכומים המגיעים לתובעת בגין פיצוי הלנת שכר ו/או בגין הפרשי הצמדה וריבית, על-פי פסק-דין זה, יחושבו על ידי הנתבעת תוך חמישה עשר (15) יום מיום קבלת פסק הדין. התחשיב יישלח ישירות אל באת-כח התובעת, לבדיקתו. ככל שלא תתקבל התנגדות מטעם התובעת תוך חמישה עשר (15) יום מיום המצאת התחשיב לבאת-כוחה, כי אז תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים המגיעים לה על-פי פסק הדין, וזאת תוך חמישה עשר (15) יום מאותו מועד, כשהסכומים משוערכים נכון ליום התשלום בפועל. 14. היה ותתעורר מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתחשיב, יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין, בעניין זה בלבד, וזאת לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו. 15. היה והנתבעת לא תפעל על-פי האמור בסעיף 13 לעיל, ולא תערוך את החישובים על-פי פסק-דין זה תוך המועד הנקוב לעיל, כי אז תהא התובעת רשאית להגיש לבית הדין תחשיב מטעמה. במקרה אחרון זה, ישקול בית הדין אישור התחשיב אשר יוגש מטעם התובעת ויינתן לו תוקף של פסק-דין משלים. 16. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם לתובעת תוך ארבעים וחמישה יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.פיצוייםהלנת שכר