הטלת הוצאות אישיות על נבחרי ציבור

להלן פסק דין בנושא הטלת הוצאות אישיות על נבחרי ציבור: פסק דין השופטת נילי ארד 1. עניינו של ערעור זה בהשתת הוצאות משפט אישיות על נבחר ציבור שכיהן כראש מועצה, במסגרת ההליכים שנקט לפיטוריו של המשיב מעבודתו במועצה. ההליכים בבית הדין האזורי 2. בתאריך 27.6.05 בעת שכיהן כראש המועצה המקומית ירוחם, הוציא המערער מכתב פיטורים למשיב 1 (להלן: המשיב), שהועסק כגזבר במועצה, היא המשיבה 2 (להלן: המועצה). 3. המשיב הועסק כגזבר המועצה. משהוציא לו המערער (להלן גם: ראש המועצה) מכתב פיטורים והורה על איסור כניסתו למועצה, הגיש המשיב לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי ציבור מר דוד דיין ומר שרגא כץ; עב 2555/05) בקשה לסעדים זמניים, תוך שעתר לביטול הודעת הפיטורים; להשבתו לתפקידו; לצו מניעה האוסר על ראש המועצה להתנכל לו במילוי תפקידו; לאפשר כניסתו למשרדי המועצה, ולא למנוע ממנו מידע הנדרש לצורך מילוי תפקידו כראוי. בנוסף הגיש המשיב תביעה עיקרית, בה עתר לסעדים קבועים נגד המשיבים. 4. בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים ובדיון שנועד ביום 21.7.05, הודו המועצה וראש המועצה, כי עובר למסירת מכתב הפיטורים למשיב, לא נקטו בפעולות המתחייבות בדין לפיטוריו, או להשעייתו, מהעבודה. למרות זאת, דחה ראש המועצה את המלצת בית הדין לקבלת את עתירת המשיב, והודיע, כי על אף שנהיר לו כי פיטר את המערער שלא כדין, לא יאפשר למשיב להיכנס למשרדו, במועצה. 5. בנסיבות אלה, קיבל בית הדין את בקשת המשיב ובהחלטתו הורה למועצה ולראש המועצה לאפשר למשיב להמשיך ולמלא את תפקידו כמקודם "על כל המשתמע מכך". הוסיף בית הדין וציין, כי הוא רואה "בחומרה רבה את העובדה שראש המועצה מסרב לאפשר למבקש להיכנס למשרדו ולמלא את תפקידו" הגם שברור לו, כי המבקש, מבחינת הדין, ממשיך לשאת בתפקידו". פסיקת ההוצאות בבקשה למתן סעדים זמניים נדחתה לסיום ההליך, והצדדים נדרשו לדווח לבית הדין על ההתפתחויות בתובענה. 6. שלושה ימים לאחר ישיבת בית הדין והחלטתו, שלח ראש המועצה מכתב לחברי מליאת המועצה, בו דיווח להם, בין היתר, על החלטת בית הדין והוסיף וציין כי הוא מקבל עליו "את החלטת בית הדין במלואה ככתבה וכלשונה" (הדגשה במקור - נ.א.). במאמר מוסגר יוער, כי לטענת המשיב, נותרו יחסי העבודה בינו לבין המועצה וראש המועצה מעורערים, והוא נאלץ לנקוט הליכים משפטיים נוספים, עד אשר הוסדר תשלום שכרו, דרך קבע. 7. בדיון בתביעה לסעדים קבועים, שנועד בפני בית הדין האזורי ביום 27.2.06 ביקש המשיב למחוק את תביעתו נגד המשיבים, הן משום שהמערער חדל מלכהן כראש מועצה והן מן הטעם שחזר בינתיים לעבודתו וקיבל שכרו. עם זאת, ביקש המשיב לפסוק הוצאותיו בהליכים המשפטיים אותם נאלץ לנקוט כלפי המשיבים למימוש זכויותיו. בתוך כך הגיש פירוט הסכומים ששילם לבא כוחו על ייצוגו בתובענה לסעדים זמניים ובתביעה העיקרית, והוצאותיו בקשר להגשת התובענות הללו. בא כוח המועצה טען למועצה בלבד, וביקש שלא לחייבה בהוצאות משפט, לאחר שעלו על שרטון המגעים שקיים ערב קודם לכן עם ב"כ המשיב במסגרת הסדר לפשרה בנדון זה. המערער לא התייצב לאותו דיון, והתעורר ספק אם ידע על קיומו. 8. בית הדין האזורי הורה על מחיקת התובענה כמבוקש. את הכרעתו בבקשת המשיב לפסיקת הוצאות משפט, דחה בשבעה ימים, במהלכם ניתנה למערער אפשרות להגיש טענותיו בכתב. בכתב התגובה שהגיש לבית הדין, ביקש המערער שלא לחייבו בהוצאות משפט, בטענה ש"כל טיפולי בענין נשוא ההליך היה בתוקף תפקידי כראש המועצה דאז". 9. בפסק הדין נתן בית הדין האזורי דעתו לטענותיו של המשיב, לפיהן נאלץ לעתור בבקשה לסעד זמני, להגיש כתב תביעה ולהתייצב לדיון. וכל זאת בשל התנהגותו של ראש המועצה, אשר פיטר את המשיב מעבודתו ומנע בעדו מלמלא את תפקידו במועצה. בית הדין הדגיש את החומרה הרבה שהוא מייחס לסירובו של ראש המועצה להתיר למשיב להיכנס למשרדו ולמלא תפקידו, למרות המלצת בית הדין, ועל אף שהיה ברור לו שהמשיב ממשיך למלא את תפקידו, וכי על כן נאלץ בית הדין ליתן צו המחייב את המועצה המקומית ואת ראש המועצה לפעול כדין כלפי המשיב. בנסיבות אלה, ומשחרג ראש המועצה מסמכויותיו ונהג שלא כדין במשיב, ואף סירב לקבל את המלצת בית הדין, נקבע, כי "עליו לשאת בהוצאות באופן אישי". בית הדין גרס, כי אין זה ראוי להשית על המועצה "ובעקיפין על תושביה" הוצאות אשר נגרמו עקב התנהגותו של המערער. מטעמים אלה, חייב בית הדין האזורי את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח והחזר הוצאות משפט בסך 400 ש"ח. כנגד פסק דין זה מכוון הערעור שלפנינו. הערעור - דיון והכרעה 10. המערער הלין בערעורו על חיובו האישי בהוצאות משפט, מן הטעם שפעולותיו כלפי המשיב נעשו בתוקף תפקידו כראש מועצה ובשמה. אשר להתנהגותו במהלך הדיון וסירובו להיענות להצעת בית הדין למרות שידע כי פעל שלא כדין כלפי המשיב, טען המערער, כי בפועל מילא אחר החלטת בית הדין ככתבה וכלשונה והמשיב הוחזר לתפקידו כמקודם. המערער הביע חרטה על התנהגותו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" וגרס כי המועצה בלבד היא החייבת בתשלום הוצאותיו של המשיב, כפי שהייתה נכונה לעשות, במגעי הפשרה שקיימה עם בא כוח המשיב. המועצה התנערה מחבותה כלפי המשיב, בין היתר, בטענה שלא עמד בהסכמה לפשרה שגובשה עם בא כוחו בדבר סכום ההוצאות, שהיה נמוך באופן משמעותי מן הסכום שפסק לזכותו בית הדין האזורי. המשיב, תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, והוסיף וטען כי בגין ההליכים הבלתי חוקיים שנקטו כלפיו המשיבים, נקלע להוצאות כלכליות ניכרות, שלא בטובתו ושלא באשמתו. מהותן של הוצאות אישיות 11. כבר נפסק כי היסוד העונשי אינו עומד ביסוד ההליך של הטלת הוצאות אישיות (ע"א 357/64רקביץ נ' פקיד השומה, פ"ד יח(4) 729, 738; ע"א 2664/90, 2678/90 פרידה פרלוב נ' יואל נסימי, לא פורסם, ניתן ביום 8.2.94). החיוב בתשלום הוצאות אישיות, נובע בעיקרו של דבר, מהתנהלותו של מי שחויב בתשלומן, בעת ההליך המשפטי. התנהגות בלתי נאותה מחוץ לכותלי בית הדין, שאינה קשורה עם ההליך המשפטי, לא תבוא במניין השיקולים המחייבים השתת הוצאות משפט. לבחינת בית המשפט יעמוד היחס להליך המשפטי (ע"א 5075/02 עו"ד ברדוגו נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 860, 863). בהחלטתו להשית הוצאות אישיות יידרש בית הדין, בין היתר, לשיקולים אלה: התנהגותו של מי שחויב בהוצאות אישיות, בעת ניהול הדיון; האם גרם בהתנהגותו להכשלת ההליך השיפוטי, האם הסבה התנהגותו נזק מהותי וממשי לעבודת בית הדין; האם בנסיבות המקרה, השימוש באמצעי של חיוב בהוצאות, חיוני והכרחי למניעת פגיעה ביכולתו התפקודית-מוסדית של בית הדין; והאם בנסיבות המקרה הושגה, בסופו של דבר, מטרת המשפט (עא 4845/95, 4846/95 שמחה ניר, עו"ד נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639, 649). 12. לענייננו, נדרש היבט נוסף, ספציפי, להטלת הוצאות אישיות על בעל דין. זאת, במקרה בו נשקל חיובו של נבחר ציבור בהוצאות אישיות. כפי שנפסק בעניין פרץ, יוטלו הוצאות אישיות על נבחר ציבור, כאשר הוכח כי עשה שימוש מכוון לרעה בכוח המשרה (עעמ 8070/04 מר יעקב פרץ - ראש עיריית קרית אתא נ' דוד ראם, לא פורסם, ניתן ביום 9.2.05); או משנקבע כי נבחר הציבור פעל שלא כדין, בחריגה מסמכות, בנסיבות שאינן עולות לכדי טעות בתום לב. כך, בפרשת מהרי, חויב ראש רשות מקומית בתשלום הוצאות אישיות, משהוברר כי ביצע מינוי פוליטי פסול (ע"ע 118/03 מהרי - עיריית קרית מלאכי, ניתן ביום 8.6.04, בו אושר החיוב בהוצאות אישיות ושיעורן, מטעמיו של בית הדין האזורי בבאר-שבע, עב 1098/00 מהרי גדעון - ליאור קצב, מיום 16.3.03). יוטעם, כי בכל מקרה, טרם החלטתו בדבר השתת הוצאות אישיות, יודיע בית הדין על כך לבעל הדבר, ויתיר לו לטעון טענותיו כנגד הכוונה לחייבו בתשלום הוצאות אישיות. מן הכלל אל הפרט 13. לפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, התנהגותו של המערער בעת הדיון בבקשה לסעדים זמניים, היא שהצדיקה חיובו בתשלום הוצאותיו האישיות של המערער. שיעור ההוצאות נקבע בשים לב לנסיבות שבגינן נאלץ המשיב לנקוט בהליכים משפטיים נגד המשיבים, בתביעתו לסעדים זמניים וקבועים בקשר לפיטוריו. בבחינתנו, נידרש לחיובו של המערער בהוצאות אישיות, לחיוב המועצה בתשלום הוצאות המשיב, ולשיעורן. חיוב המערער בהוצאות 14. בבחינת התנהגותו של המערער, כאמור, שומה היה על בית הדין האזורי להידרש לשאלה, האם מעשיו או מחדליו של המערער הכשילו את מהלך המשפט; האם המערער נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו בעת ניהול הדיון; והאם פעל שלא על דעת המועצה. אכן, אין להקל ראש בהתנהגותו של המערער בעת הדיון, הן בסירובו להמלצת בית הדין לחזור בו מרצונו מהליך הפיטורים למרות שהיה נהיר לו כי פעל שלא כדין, והן בדבריו הבוטים, בהצהרתו, שלא יתיר כניסת המערער למשרדו. על כך חזר המערער והתנצל גם בטיעוניו בפנינו. בפועל, וכעולה מפרוטוקול הדיון בפני בית הדין האזורי, הודיע המערער במהלך הדיון, הגם שתחת מחאה "אני מכבד את החלטת בית הדין". ראיה לכך מצאנו אף במכתב ששלח המערער לחברי מליאת המועצה, שלושה ימים בלבד לאחר החלטת בית הדין האזורי, בו הבהיר בין היתר כך: "בשעת צער במהלך הדיון הבהרתי את דעתי כי אין אני יכול לקיים את הוראות בית הדין ולא אוכל לחתום את חתימתי לצד חתימת הגזבר נוכח טיעוניי הרבים. מובן לי כי הנושא אינו אישי אלא נוגע לכלל הישוב ועל מנת לחזור לשגרה תקינה של פעולות המועצה קרי, קיום וזמינות של מורשה חתימה מטעמה, על כן אני מקבל עלי את החלטת בית הדין במלואה ככתבה וכלשונה". העתק ממכתבו זה שלח המערער גם לבית הדין האזורי ולמשיב. ועוד זאת. הגם שמערכת היחסים בין המערער למשיב הייתה עכורה, לא הוכח כי המערער ניצל את כוח המשרה כדי להטיל שררה במשיב. הודעתו של המערער בעת הדיון, על סירובו להתיר כניסת המשיב למשרדו, ממנה חזר באותו מעמד, למרות שפסולה היא כשלעצמה, אינה עולה לכדי התנהגות שהיא בגדר שימוש מכון לרעה בכח משרה (השוו: ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות, פ"ד נ(5), 367) זאת ועוד זאת. התנהגותו של המערער לא גרמה להכשלת ההליך המשפטי. כמפורט לעיל, ציית המערער לפסיקת בית הדין, למרות מחאות שהשמיע בעת הדיון, והמשיב הוחזר לתפקידו ולעבודתו במועצה כמקודם, כפי שהורה בית הדין, בהחלטתו בבקשה לסעד הזמני. בכך הושגה מטרת המשפט. 15. בנסיבות אלה, אין ניתן לומר, כי התנהגותו של המערער בעת ההליך הדיוני, הצדיקה חיובו בהוצאות אישיות. עם זאת, נחזור ונטעים, כי על המערער חלה חובה מוגברת של כיבוד בית הדין וקיום הוראותיו, בה חייב ראש רשות מקומית, בתוקף מעמדו כנבחר ציבור, בפעולתו בשם הרשות ומטעמה, במהלך הדיון ולאחריו. חבות המועצה בתשלום ההוצאות 16. בחינת כלל החומר שהובא לפנינו, מעלה, כי המועצה הייתה שותפה מלאה להחלטת הפיטורים ולטעמיה. כך בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים, טענו המועצה וראש המועצה כאחד, כי "הבסיס לכוונת המשיב 2 [הוא המערער - נ.א.] לפטר את המבקש מתפקיד גזבר ומזכיר המועצה הינו מקצועי בלבד ונובע מהערכתו הנמוכה של המשיב 2 את יכולתו של המבקש לבצע תפקידים אלה". לטענת המועצה, מאז שהמשיב נכנס לתפקידו "קיימים ליקויים חמורים מבחינתה... דבר הפוגע בעבודה היומיומית ומשפיע בצורה ישירה על מצבה של המועצה...". ובכתב הסיכומים, הוסיפה המועצה וטענה, כי המשיב "אינו מתאים למלא את התפקידים לשמם התמנה..., ראש המועצה ביקש לתקן את הטעות שבמינויו, בהקדם ובמינימום נזקים". נמצא, איפוא, כי בהחלטתו לפטר את המשיב, פעל המערער בתוקף תפקידו, על דעת המועצה, ומטעמה. 17. בנסיבות אלה, כאשר פיטוריו הפסולים של המשיב, נעשו מטעם המועצה ועל דעתה, המועצה היא החייבת לפצות את המשיב על הוצאותיו בהליכי המשפט. שיעור ההוצאות 18. ככלל, אין להטיל על העובד את נטל הוצאות המשפט, בגין הליכים שנגרמו עקב פעולתו הבלתי חוקית של המעסיק כלפיו. קל וחומר כאשר המעסיק הוא רשות מקומית או רשות ציבורית, החבה בחובת תום לב מוגברת כלפי העובד. דוגמא לכך הוא ענייננו, בו נקלע המשיב, שלא בטובתו להליך משפטי מורכב, ונאלץ להיזקק לשירותי עורך דין בעתירתו לסעדים זמניים ולסעדים קבועים, לביטול פיטוריו ולהשבתו כדין לעבודתו ולתפקידו כגזבר במועצה. המשיב אף הציג בפני בית הדין את הסכומים ששילם תמורת הייצוג המשפטי והם עולים על הסכום הכולל שנפסק לו בסופו של דבר. במצב דברים זה, ונוכח פעולותיהם הנפסדות של המשיבים, עמן נאלץ המשיב להתמודד בערכאות, שלא בטובתו ושלא מרצונו, צדק בית הדין בקביעת שיעור ההוצאות לו זכאי המשיב, ולא נתערב בהן לשנותן. 19. סוף דבר - הערעור מתקבל באופן הבא: המועצה המקומית ירוחם היא בלבד החייבת בתשלום הוצאות משפט של המשיב. ככל שלא שולמו למשיב הוצאות המשפט שפסק לו בית הדין האזורי, תשלם המועצה למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, והחזר הוצאות משפט בסך 400 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 23.4.06 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות המקרה, הוצאות המשיב בערעור זה, כלולות בסכום ההוצאות הפסוק, כמפורט לעיל. הטלת הוצאות אישיות