החתמת כרטיס נוכחות

הטענה האחת על הפרת משמעת נגעה להחתמת כרטיס הנוכחות. אף שמבחינה טכנית ניתן לראות בכך משום עבירת משמעת, בית הדין לעבודה ציין כי אין ספק שמדובר בעבירת משמעת קלה לג?יה גם המשיבה הסכימה שמדובר בעניין שולי שאינו בעל משקל בהחלטת הפיטורים. בהדין הדין לעבודה ציין כי שהחתמת כרטיס עבודה בטרם לבישת בגדי עבודה בניגוד לנהלים, ואי מילוי הוראת מעביד לשם נטילת תרופה הנמשכת כחמש דקות אינן הפרות משמעת בעוצמה המגיעה לכדי "פגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה". להלן פסק דין בנושא החתמת כרטיס נוכחות: פסק דין הנשיא סטיב אדלר לפנינו ערעור לאחר מתן רשות על החלטת בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר איתן פלד וגב' אסתר בכר; בשא 1871/08 עב 2277/08) מיום 2.7.2008 אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו שיורה על החזרתו לעבודה. תמצית העובדות הלכאוריות, הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי או כפי שהן עולות מחומר הראיות: [א] החל מיום 13.1.2005 שימש המערער (להלן גם - מר גיטליץ) כמפעיל מכונה במשיבה (להלן גם - חברת איסכור). תחילה עבד באמצעות חברת כוח אדם והחל מיום 1.1.2007 עבד ישירות בחברת איסכור. מר גיטליץ נחשב לעובד טוב המוערך על ידי המשיבה. [ב] ביום 18.7.2007 נפצע מר גיטליץ בתאונת עבודה בה נחתכה ידו, ובעקבותיה יצא לחופשת מחלה של שלושה חודשים. בזמן חופשת המחלה נודע למערער, כי הוא חולה בצהבת. בסופה של חופשת המחלה שב המערער לעבודתו כשהוא מודיע לממונה עליו, כי הוא חולה בצהבת. בשל תאונת העבודה הגיש מר גיטליץ תביעה למוסד לביטוח לאומי וכן תביעת נזיקין נגד חברת הביטוח של חברת איסכור. [ג] ביום 11.5.2008 חתם מר ויינברגר, הממונה הישיר על המערער ומנהל הייצור במפעל, על טופס לחברת הביטוח לפיו התאונה התרחשה באשמת המערער בשל אי מילוי אחר הוראות בטיחות בעבודה. ככל הנראה, ביום 16.5.2008 מנהל מטעם המפעל מסר את הטופס האמור למערער כשהוא מנסה להחתים את המערער על הטופס. מכיוון שהמערער אינו דובר עברית הוא לקח הטופס עמו הביתה והחזיר אותו, ככל הנראה, כעבור יום והודיע לממונה עליו, כי אינו מוכן לחתום על הטופס. [ד] ביום 18.5.2008, כיומיים לאחר הודעתו של המערער כי הוא מסרב לחתום על הטופס האמור, אירעו שתי תקריות. התקרית הראשונה אירעה כאשר מנהל הייצור, מר ויינברגר, העיר למר גיטליץ כי הוא החתים את כרטיס העבודה שלו ורק כעבור 20 דקות החל עבודתו, וזאת כביכול בניגוד לנוהלי העבודה המחייבים בחברת איסכור. התקרית השנייה אירעה כאשר פרץ ויכוח בין מר גיטליץ לבין מר ויינברגר שעה שמר ויינברגר ביקש ממר גיטליץ לבצע מספר משימות והלה ענה לו כי הוא יבצע אותן אך הוא זקוק לחמש דקות הפסקה על מנת ליטול תרופה אותה הוא חייב ליטול בשעות קבועות בשל מחלתו. לטענת המערער, מר ויינברגר לא נענה לבקשתו, התפתח ויכוח חריף ביניהם, שבסופו הורה מר ויינברגר למערער לעזוב את העבודה באמצע המשמרת. לטענת המערער הוא פוטר לאלתר, אך לטענת מר ויינברגר הוא רק אמר לו "ללכת הביתה". [ה] ביום 19.5.2008 זומן המערער לשימוע, שהתקיים ביום 22.5.2008. בשימוע נכחו מנהל התפעול, משה זיו; מר ויינברגר; יו"ר ועד העובדים, המערער ובנו. לטענת המערער, הוא ביקש להזמין נציג ממרחב ההסתדרות, אולם הממונים סירבו לכך. [ו] ביום 25.5.2008 נמסר למערער הודעת פיטורים לפיה פיטוריו נכנסים לתוקף לאלתר. [ז] ביום 3.6.2008 הגיש מר גיטליץ לבית הדין האזורי בקשה לסעד זמני לפיו יורה בית הדין על החזרתו המיידית לעבודה עד למתן פסק הדין בהליך העיקרי, ועל תשלום מלוא שכרו. לטענת מר גיטליץ הוא פוטר שלא כדין, כיוון שסירב לחתום על טופס המסיר את האחריות לתאונת העבודה מהמשיבה, כאמור. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה, וזאת משהעובד פוטר עקב שני אירועים של הפרת משמעת וכי קדמה להחלטה על הפיטורים שימוע שנערך לו כדין ובו ניתן למערער להעלות טענותיו נוכח הכוונה לסיים את העסקתו בחברה. [2] ביום 2.7.2008, דחה בית הדין האזורי את הבקשה למתן צו זמני, תוך שקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. על כך הערעור ברשות (בר"ע 438/08) שבפנינו. יצוין, כי התקיימה ישיבת גישור אחת אך לא הושגה הסכמה בין הצדדים. טענות הצדדים בערעור [3] תמצית טענות המערער באלו: המערער פוטר על רקע הגשת תובענת הנזיקין כנגד המשיבה בגין תאונת העבודה שלא דווחה על ידי המשיבה למשרד התמ"ת כמתבקש על פי חוק, ובשל סירובו לחתום על מסמך אשר מסיר אחריות מהמשיבה לקרות תאונת העבודה. לטענת המערער בשל עובדה זו ביים מר ויינברגר את שני האירועים מיום 18.5.2008 ואשר הביאו לפיטוריו. בשל כך טוען המערער כי הפיטורים פסולים. עוד הוסיף המערער כי פיטוריו לא בוצעו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וכי נפלו פגמים בהליך השימוע בעניינו. בשל כל אלה טוען המערער כי ראוי לנקוט בסעד של אכיפה בעניינו. [4] מנגד תמכה חברת איסכור בהחלטתו של בית הדין האזורי והוסיפה, כי: אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה שניתנה על בסיס התרשמותה של הערכאה הדיונית. אף אם נפלה טעות בהחלטה ניתן לתקנה באמצעות זירוז הדיון בהליך העיקרי ו/או באמצעות פיצוי כספי שהינו דרך המלך בתביעות כגון דא. לטענת המשיבה, הפרות המשמעת של המערער מיום 18.5.2008 והעובדה כי מזה זמן מה החברה אינה שבעת רצון מתפקודו הן הסיבות היחידות לפיטוריו, וכי הוא פוטר משיקולים ראויים ולגיטימיים ובהליך תקין. עוד הוסיפה המשיבה, כי חלף הזמן הופך את החזרתו של המערער לעבודה לבלתי סבירה. דיון והכרעה [5] לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. בפתח הדברים נציין, כי מצויים אנו בערעור על החלטה בסעד זמני ועל כן אין באמור בפסק דין זה כדי לחוות דעה באשר לממצאים עובדתיים, אותם יהא על בית הדין האזורי לקבוע על יסוד מסכת הראיות המלאה, כפי שתפרש לפניו במסגרת ההליך העיקרי. בנוסף, לא נעלם מאיתנו הכלל לפיו לא תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ראו: עע215/03 נורית ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 3.11.2006). אולם, אנו סבורים כי נסיבות המקרה, כפי שהתבררו לפנינו ובשים לב לשלב זה של בירור המחלוקת בין הצדדים, הינן מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור במסקנת הערכאה הדיונית, ונבאר להלן. [6] הפרת ההסכם הקיבוצי, לכאורה, החל על הצדדים - על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 26.5.1998. סעיף 1(ב) בפרק 18 להסכם הדן בפיטורי עובדים קובע, כי עילה לפיטורים יכולה שתהיה עקב "הפרות של משמעת בעבודה ופגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה" (ההדגשות שלי, ס.א.). בשל כך, אף אם תתקבל גרסת המשיבה, כי שתי התקריות מיום 18.5.2008 הינן הפרות משמעת, אין הפרות אלה עונות על דרישת הסעיף. זאת, מאחר שהחתמת כרטיס עבודה בטרם לבישת בגדי עבודה בניגוד לנהלים, ואי מילוי הוראת מעביד לשם נטילת תרופה הנמשכת כחמש דקות אינן הפרות משמעת בעוצמה המגיעה לכדי "פגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה". יתרה מכך, במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי בבקשת הסעד הזמני טען מר זיו, כי "עצם עניין החתמת הכרטיס זה לא הדבר המרכזי", וכי "הדבר המרכזי שצריך להיות ברור זה שהיה אירוע בין עובד למעביד שלו שלא ביצע הוראה מפורשת. זו הנקודה" (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 11.6.2008, בעמוד 19). אם כך, ספק אף אם התמלא התנאי בסעיף לפיו נדרשות "הפרות" משמעת ולא רק הפרה יחידה. אמנם הממונים מטעם המשיבה טענו כי היו בעבר הפרות קודמות, אך אין לכך כל הוכחה בכתב ואף בעדותו בבית הדין האזורי העיד מר ויינברגר, כי המערער היה "עובד בלי בעיות בעבר, אפילו עובד טוב" וזאת עד פציעתו. [7] תגובת מר ויינברגר לבקשת המערער לקחת הפסקה בת חמש דקות לשם נטילת תרופה, לכאורה, אינה תואמת התנהגות נכונה של ממונה - על פי גרסאות שני הצדדים ביקש המערער ממר ויינברגר הפסקה כדי ליטול תרופה וכן כי מר ויינברגר ידע כי המערער חולה בצהבת. לכאורה, אף אם יש באי מילוי הוראת המעביד, כאמור, עבירת משמעת, ספק רב אם המדובר בעבירת משמעת המצדיקה נקיטה בפעולה קיצונית כפיטורים. כמו כן, אי מילוי הוראת הממונה באה על רקע רצונו הטבעי של העובד לשמור על בריאותו, וליטול את תרופותיו בזמנים קבועים. יתרה מזו, אף עצם הויכוח הקולני שאירע בין מר ויינברגר למערער אינו שנוי במחלוקת. ואולם, לכאורה אף בזה אין הפרת משמעת המצדיקה פיטורים, במיוחד נוכח נסיבותיו המיוחדות של המערער, אשר הביאו אותו לבצע את הפרת המשמעת הנטענת. [8] הסתירות, לכאורה, בגרסאותיו של מר ויינברגר - לכאורה, גרסת המערער עדיפה על פני גרסת מר ויינברגר, וזאת בשל הסתירות בין האמור בתצהירו של מר ויינברגר לבין עדותו בבית הדין האזורי. כך, בתצהירו טען כי המערער ביקש הפסקת אוכל ארוכה לצורכי אכילה לאחר שיטול את תרופתו, ואילו בחקירה הנגדית חזר בו מגרסתו והסכים כי המערער ביקש הפסקה לשם נטילת תרופה. [9] סמיכות הזמנים בין סירובו של המערער לחתום על הטופס לבין פיטוריו - עוד טוענים באי כוח העובד כי פיטוריו של המערער נעשו על רקע סירובו לחתום על מסמך המטיל עליו אחריות לקרות תאונת העבודה. זאת, נוכח סמיכות הזמנים בין סירובו לחתום על המסמך האמור, בערך ביום 16.5.2008 לבין שני האירועים מיום 18.5.2008. על בית הדין האזורי להידרש לעניין זה באופן מעמיק במסגרת ההליך העיקרי בו יתברר האם האירועים מיום 18.5.2008 קשורים לפיטוריו. יש לציין, כי הערת מר ויינברגר, כי החתמת כרטיס העבודה 20 דקות לפני תחילת העבודה נוגדת את הנהלים בחברה עומדת בסתירה לגרסת המערער ולגרסת עדויות של עובדים נוספים אשר אישרו בבית הדין האזורי את גרסת העובד כי לא קיים נוהל המורה על החתמת כרטיס עבודה רק לאחר לבישת בגדי עבודה. גם בעניין זה יהיה על בית הדין האזורי לקבוע ממצאים עובדתיים. כמו כן, יש להתייחס לכך, כי, לכאורה, רק בעת השימוע הועלה נושא החתמת הכרטיס ולא קודם לכן, ואף לא במכתב המזמין את המערער לשימוע. בנוסף, על פי הראיות שהוגשו עד לשלב זה ניתן לטעון, כי טענות הנהלת המפעל בעניין התנהגות חריגה מתמשכת של המערער, ואי שביעות רצונם מתפקודו, לא גובו במכתב, מסמך, התראה או כל תיעוד אחר. [10] פגמים לכאוריים בהליך השימוע - על בית הדין האזורי לבדוק האם הליך השימוע היה כדין, שכן לטענת המערער נפלו בהליך השימוע מספר פגמים. לטענתו, מר ויינברגר היה אחד משני הממונים שהחליטו בעניין פיטוריו. עוד נטען כי במכתב הזימון לשימוע לא צויינו כלל הטענות שהיו למשיבה נגדו, וכי ביקש להזמין את נציג המרחב בהסתדרות והממונים סרבו לכך. עם זאת, לא מצאנו חובה בהסכם הקיבוצי שיהיה נוכח נציג המרחב אלא נציג ועד העובדים כפי שאכן היה בהליך השימוע של המערער. זאת ועוד, המערער טוען כי לא הייתה לו הזדמנות הוגנת להעלות טיעוניו בשימוע ואף לא נערך פרוטוקול העונה על דרישות הפסיקה. [11] מאזן הנוחות - לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי במקרה שלפנינו, מאזן הנוחות נוטה לטובת המערער. הנזק שנגרם למערער עקב פיטוריו, הינו גבוה, בייחוד נוכח מצבו הבריאותי, שיקשה עליו להתקבל למקום עבודה אחר, וכן עקב חשיבות הימצאותו של אדם חולה במסגרת עבודה, הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הפיזית. מאידך, הנזק שעלול להיגרם למשיבה עקב השבתו של המערער לעבודה הינו קטן, בשים לב שהמדובר בעובד מנוסה, אשר לאורך תקופת זמן לא מבוטלת עבד לשביעות רצון מעסיקיו כעולה מעדותו של מר ויינברגר ולפיה המערער היה עובד טוב. נוסף על כך, עומדת לחובתה של המשיבה סירובו של הממונה לאפשר למערער הפסקה של חמש דקות לשם נטילת תרופה; הפרה לכאורה של ההסכם הקיבוצי; סמיכות הזמנים בין סירובו לחתום על הטופס לבין הפיטורים; הפגמים האפשריים בהליך השימוע. נוסיף, כי הסעד המקובל במקרים כאלה הוא תשלום שכר עד להכרעת בית הדין האזורי. אולם, לפנינו התנהגות חריגה, לכאורה, של המעסיקה המצדיקה השבה לעבודה. [12] האישורים הרפואיים - בית הדין האזורי נפל לכלל שגגה כאשר בחן את מאזן הנוחות, וקבע כי בשל הסיכון הכרוך בעבודת המערער ובפרט הסיכון לגוף כתוצאה מטעות בסביבת העבודה "אין מקום למתן צו עשה זמני המורה על החזרת המבקש לעבודתו, לאור קיומו של אישור רפואי המספר כי על המבקש לשהות בחופשת מחלה עד לגמר הטיפול התרופתי לו הוא נזקק". המדובר במסמך רפואי מיום 25.5.2008, היינו, לאחר פיטוריו, שהובא לפני בית הדין, במסגרתו הומלץ למערער לשהות בחופשת מחלה למשך 48 שבועות לשם טיפול. ואולם, המדובר בהמלצה בלבד, מטעם רופא שאינו רופא תעסוקתי. באישור רפואי נוסף, מיום 27.5.2008, מטעמו של רופא אחר, שאף הוא אינו רופא תעסוקתי, ניתנה המלצה שונה ולפיה הומלץ על הקלה בתנאי העבודה בלבד. ואולם, בהסכם הקיבוצי המיוחד נקבע, כי "בשאלת החזרתו של העובד לאחר שהפגיעה בעבודה גרמה לו נכות, ועל קביעת תנאי עבודתו בהתאם ליכולתו, תחליט החברה על פי אישור רופא תעשייתי". בשל כך, היה על בית הדין להחזיר את המערער לעבודה בפועל, או להוציאו לחופשת מחלה בהתאם להמלצת רופא תעסוקתי. על כן, אין באישור הרפואי האמור בפסק הדין האזורי, כדי למנוע החזרתו לעבודה. [13] סוף דבר - לו תישמע דעתי, לאור האמור לעיל, יתקבל ערעורו של מר גיטליץ על החלטת בית הדין האזורי, ויינתן צו זמני המורה על ביטול פיטוריו והשבתו לעבודה, אשר יעמוד בתוקף עד למתן הכרעה בהליך העיקרי. השופט שמואל צור 1. עניין לנו בערעור על החלטת ביניים של בית הדין האזורי שלא ליתן צו זמני המורה על החזרתו של המערער לעבודה לאחר שפוטר. 2. כלל נקוט בידינו שאין בית הדין ממהר ליתן צו לאכיפת יחסי עבודה, בין קבוע ובין זמני. עוד נקוט בידינו הכלל שאין אנו ממהרים להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית המבוססות על ראיות לכאורה בלבד אשר יש בהן מרחב יחסית גדול של שיקול דעת שיפוטי. 3. במקרה הנדון המחלוקת המרכזית שנתגלעה בבית הדין האזורי התייחסה לעילת הפיטורים. המערער טען שהוא פוטר בשל סירובו לחתום על טופס תביעה לחברת הביטוח בקשר לתאונת עבודה בה הוא נפגע, בו נכתב שהוא היה אחראי לתאונה. המשיבה טענה שהמערער פוטר בשל שני אירועים של הפרת משמעת: האחד - חתימה על כרטיס עבודה קודם שהמערער לבש את בגדי העבודה, זאת בניגוד לסדרי העבודה; והשני - אי הענות המערער לדרישת מנהל העבודה להפעיל את המנוף בטענה שהוא זקוק להפסקה בת חמש דקות לצורך נטילת תרופות. 4. בקשר למחלוקת זו ובהחלטת ביניים המבוססת על תשתית לכאורית בלבד, העדיף בית הדין האזורי את עמדת המשיבה. בית הדין האזורי התרשם שעילת הפיטורים נעוצה אומנם בעניין המשמעתי הנוגע לסירוב המערער להפעיל את המנוף. בית הדין האזורי התרשם מתמונה כוללת של "עובד אשר איננו ממלא אחר הוראות המעביד בסביבת עבודה מסוכנת" (סעיף 10 להחלטה). 5. במקרה שכזה ראוי לתת תוקף להתרשמות בית הדין האזורי ולשיקול דעתו ולהימנע מלהתערב בהחלטתו. אלא שכאן קיימים שני שיקולים אשר יש בהם כדי להטות את הכף ולשנות את תמונת המצב המשפטי. 6. השיקול האחד נוגע לעילת הפיטורים. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבה כי המערער פוטר מסיבה משמעתית ואף אנו נלך בדרך זו. אלא שבקשר לכך קובע ההסכם הקיבוצי של המשיבה כך : "פיטורי עובד קבוע יהיו לפי שיקול דעתה של החברה מהסיבות הבאות: (א) צמצום בעבודה... (ב) הפרות של משמעת בעבודה ופגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה. (ג) - (ו).....". הסעיף הנוגע לענייננו עוסק ב"הפרות של משמעת בעבודה" ו"פגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה". שני המצבים הללו מנוסחים בלשון רבים, כך שצריך להתקיים יותר מאירוע אחד של "הפרת משמעת" או יותר מאירוע אחד של "פגיעה במזיד". 7. בענייננו הטענה האחת על הפרת משמעת נגעה להחתמת כרטיס הנוכחות. אף שמבחינה טכנית ניתן לראות בכך משום עבירת משמעת, אין ספק שמדובר בעבירת משמעת קלה לג?יה גם המשיבה הסכימה שמדובר בעניין שולי שאינו בעל משקל בהחלטת הפיטורים. 8. הטענה העיקרית של המשיבה היתה הפרת המשמעת של אי מילוי הוראות מנהל העבודה להפעיל את המנוף ויציאת המערערת להפסקה בלתי מתוכננת של 5 דקות לצורך נטילת תרופה. מדובר באירוע חד פעמי. מדובר באירוע שעל פניו אינו כרוך בכוונת המערער לפגוע במשיבה כך שלא ניתן לשייכו ל"פגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה". מדובר באירוע על רקע מצבו הבריאותי של המערער שהיה ידוע למשיבה. מדובר באירוע שגמישות ניהולית מינימלית ואלמנטרית היתה יכולה למנוע אותו. לפי זה, לכאורה, לא התקיימו התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי המצדיקים פיטורי עובד קבוע. 9. השיקול השני נוגע לטיב תפקודו של המערער. בית הדין האזורי התרשם שהאירוע המשמעתי שעמד ביסוד החלטת הפיטורים לא עמד לעצמו אלא היה חלק מ"תמונה כוללת של עובד אשר איננו ממלא אחר הוראות המעביד בסביבת עבודה מסוכנת" (סעיף 10 להחלטה). בקשר לכך מוסיף בית הדין כי "יש בסיס עובדתי לטענות שהופנו כלפי המבקש (הוא המערער) בשימוע שנערך ביום 22.5.08" (סעיף 12 להחלטה). יש מקום להניח שדברים אלה של בית הדין מתייחסים למכתב הזימון לשימוע מיום 19.5.08 שנשלח למערער (נספח ח' לתצהירו) בו נאמר כי סירוב המערער להוראת מנהל העבודה בקשר להפעלת המנוף "... מאפיין את התנהגותך הנמשכת במהלך החדשים האחרונים, במהלכם ביצעת את עבודתך כמנופאי במחלקת הייצור בצורה לא ראויה אשר גרמה לשיבוש העבודה הסדירה והתקינה". לפי זה, אירוע הפרת המשמעת הוא המשך לתפקוד לא תקין של המערער שנמשך לאורך זמן. 10. אלא שתמונת מצב זו התבררה כלא נכונה או, למיצער, לא מבוססת. למעשה, פרט לאמור במכתב הזימון לשימוע, לא הוצגה תשתית של עובדה המבססת את טענות המשיבה כלפי המערער בעניין תפקודו. יותר מכך, במהלך הדיון בפנינו הודתה ב"כ המשיבה, בהגינותה, שאין למשיבה בסיס עובדתי בעניין תפקודו הלקוי של המערער לאורך זמן. עובדה זו ממקדת את טענות המשיבה כלפי המערער לאירוע אחד בלבד אשר - כפי שראינו לעיל - אינו מהווה עילה מספקת לפיטורים. 11. מטעמים אלה מצטרף אני לדעה כי דין הערעור להתקבל, כפי שמציע חברי הנשיא. אין צורך לאמר שפסק דיננו כאן הוא בבחינת החלטת ביניים המבוססת על תשתית עובדתית לכאורית בלבד. תמונת המצב המלאה והמדויקת תתברר אל-נכון בבית הדין האזורי במסגרת הדיון בתביעה גופה. השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים לפסק דינו של חברי, הנשיא אדלר, למעט הנחיתו לבית הדין האזורי להידרש לטענה, כי פיטורי המערער נעשו על רקע סירובו לחתום על מסמך המטיל עליו אחריות לקרות תאונת העבודה. אני סבור שמדובר בהשערה, ומיותר להתייחס אליה, כאשר יש נימוקים אחרים מספיק טובים לתוצאה המוסכמת גם עלי. אני גם מסכים לדברי חברי, השופט צור. נציג העובדים מר מנחם שוורץ אני מסכים לפסק דינו של הנשיא אדלר, ולדבריו של השופט צור. נציג המעבידים מר מיכאל הילב לו תשמע דעתי, דין הערעור להידחות. אין לדעתי עילה להתערבותו של בית הדין הארצי בהחלטה של בית הדין האזורי, בעניין סעד זמני. סבור אני כי אין זה המקרה שבו יש לסטות מהכלל החשוב לפיו לא תתערב ערכאת הערעור בשקול דעתה של הערכאה הדיונית שלא לתת סעד זמני לאכיפת יחסי עובד ומעביד. יש להורות ולאפשר לתביעה להתברר בהקדם האפשרי בבית הדין האזורי. [13] סוף דבר - לאור האמור לעיל, מתקבל ערעורו של מר גיטליץ על החלטת בית הדין האזורי. זאת, על דעת הנשיא אדלר, השופטים רבינוביץ וצור ונציג העובדים מר מנחם שוורץ, וכנגד דעתו החולקת של נציג המעבידים מר מיכאל הילב. תוצאת הדברים היא, כי ניתן בזאת צו זמני המורה על ביטול פיטוריו והשבתו לעבודה של מר גיטליץ. הצו הזמני יעמוד בתוקף עד למתן הכרעה בהליך העיקרי. לאור נסיבות המקרה, ייתן בית הדין האזורי עדיפות לקידום ההליך העיקרי, ולמתן הכרעה בהקדם האפשרי. המשיבה תשלם למערער הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כרטיס נוכחותשעות עבודה ומנוחה