להלן פסק דין בנושא החזר מענק השתלמות עובד מדינה: פסק דין השופטת לאה גליקסמן: 1. השאלה העומדת להכרעה בהליך זה - האם יש לחייב את המערער (להלן - העובד) להשיב למשיבה (להלן - המדינה) את מענק ההשתלמות ששולם לו במסגרת עבודתו בשירות המדינה. בית הדין האזורי בחיפה (עב 40/03; השופטת מיכל אריסון- חילו ונציגת הציבור גב' מרים פרקש) קיבל את תביעת המדינה, ומכאן ערעורו של העובד בפנינו. העובדות, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק: 2. העובד עבד כמפקח מס הכנסה בפקיד שומה עכו מיום 21.5.90. 3. העובד הגיש שלוש בקשות למענקי השתלמות, במועדים אלה - 27.8.95; 19.11.96; 11.6.98. לעובד אושרו שלוש הבקשות, כאשר אושרו לו הן תשלומי השתתפות בשכר לימוד והוצאות נסיעה, והן היעדרות בשכר לצורך נוכחות בלימודים ולצורך הכנה והשתתפות בבחינות. 4. בטופסי הבקשות שהגיש העובד כלולה התחייבות להמשיך לעבוד בשירות המדינה לאחר תום ההשתלמות, וכן התחייבות להחזיר את המענק (או חלק יחסי ממנו) במקרה שהעובד יעזוב את שירות המדינה או יפסיק את ההשתלמות לפני סיומה, הכל לפי הוראות התקשי"ר. 5. ביום 30.11.98 נפגע העובד בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. עקב התאונה, אושרו לעובד תקופות אי כושר על ידי המוסד לביטוח לאומי החל מיום 1.12.1998 ועד ליום 30.4.1999. במהלך תקופה זו, הפסיק העובד את לימודיו. 6. ביום 2.5.1999 שב העובד לעבודתו בשירות המדינה, ועבד עד ליום 31.5.1999. 7. ביום 27.5.1999 הגיש העובד בקשה לאישור חופשה ללא תשלום, אשר מטרתה "היקלטות בעבודה בתפקיד מבקר פנים במועצה מקומית בית ג'אן". בקשתו אושרה, ואף אושרה לו הארכת החופשה ללא תשלום, כך שהעובד שהה בחופשה ללא תשלום עד ליום 31.1.2001. 8. בקשה שלישית של העובד לחופשה ללא תשלום מיום 1.1.2001 לא אושרה, ובעקבות זאת הודיע העובד ביום 5.2.2001 על התפטרותו, החל מיום 1.2.2001. 9. לאחר התפטרותו, בחודש אוקטובר 2001, נדרש העובד להשיב את סכום מענקי ההשתלמות שקיבל. משלא נענה העובד לדרישה, הגישה המדינה את תביעתה לבית הדין האזורי, אשר נתקבלה. 10. לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, ובהתאם לו, התקיים דיון בעניינו של העובד בפני הוועדה לביטול התחייבות בגין מענקי השתלמות, אשר המליצה שלא לפטור את העובד מהתחייבותו ולחייבו להשיב את מלוא סכום מענק ההשתלמות. במכתב מיום 21.3.07 הודע לעובד כי הוחלט שפרישתו משירות המדינה לא הייתה בנסיבות או בתנאים אשר לא אפשרו לו למלא את התחייבותו להמשיך לשרת בשירות המדינה או להחזיר את מענק ההשתלמות, ונדחתה בקשתו לפטור אותו מההתחייבות (מוצגים מש/5 ומש/6 למוצגי המדינה). הוראות התקשי"ר הנוגעות לעניין: 11. בפרק 52 לתקשי"ר נקבעו ה"כללים ותנאים לביצוע הדרכה", ובין היתר: תהליך הגשת הבקשות; תהליך אישור הבקשות; הכללים בנוגע להתחייבות לשרת בתום ההדרכה, החזר המענק ושחרור מהתחייבות. 12. עיקר הכללים שנקבעו לעניין התחייבות לשרת בתום ההדרכה, החזר המענק ושחרור מהתחייבות הם: א. בסעיף 52.141 נקבע כי "מענק השתלמות" כולל כל תשלום או הטבה שוות כסף שניתנה לעובד - משכורת, השתתפות בשכר לימוד, דמי כלכלה, אש"ל, הוצאות נסיעה, תמורה לשעות בהן שוחרר מן העבודה וכדומה. ב. בסעיף 52.142 נקבע כי ככל שקיבל העובד מענק השתלמות של יותר מ- 6,300 ₪ עליו להתחייב לשרת בשירות המדינה עד תום תקופת ההשתלמות וכן תקופות נוספות, כמפורט להלן: מעל 6,300 ₪ ועד 12,600 ₪ - שנה אחת, ועל כל 1,575 ₪ נוספים או חלק מהם - שלושה חודשים נוספים, עד למרב של ארבע שנים. (סכומים אלה נכונים החל מיום 1.1.98). ג. בסעיף 51.143 נקבע הסדר למקרה שעובד השתתף במספר פעולות הדרכה, כמפורט להלן: השתתף עובד בפעולת הדרכה שאינה כרוכה בהתחייבות לשרת אחריה, ולאחר מכן השתתף בפעולת הדרכה נוספת שאף היא אינה כרוכה בהתחייבות כאמור, אין לחבר את שתי פעולות ההדרכה יחד, גם אם צירוף המענקים בעדם עולה על 6,300 ₪. השתתף עובד במספר פעולות הדרכה הכרוכות בהתחייבות לשרת אחריהן, תצורפנה כל התקופות יחד לחישוב מצטבר. ד. בסעיף 52.144 לתקש"יר נקבע כי השתתפות בפעולות הדרכה מסוג השכלה כללית אינה כרוכה בהתחייבות, גם אם העובד קיבל מענק השתלמות או אישור להיעדרות מן העבודה במשכורת. כן נקבע כי רכישה או השלמה של השכלה על תיכונית, לרבות לימודים לתואר אקדמי, כרוכים בהתחייבות וחלים עליהם הוראות סעיף זה. ה. בסעיף 52.145 נקבע כי עובד שלא קיים את התחייבותו לשרת כפי שהתחייב, יהיה חייב להחזיר את מענק ההשתלמות (או מענקי ההשתלמות, אם השתתף ביותר מפעולת הדרכה אחת), וככל שלא קיים חלק מן ההתחייבות יהיה חייב להחזיר את המענק באופן יחסי. ו. בסעיף 52.15 לתקשי"ר נקבעו כללים לשחרור מהתחייבות, כאשר לענייננו רלוונטי סעיף 52.153, בו נקבע כי ניתן לשחרר עובד מהתחייבותו אם העובד פרש מן השירות "בנסיבות ובתנאים שלדעת האחראי אינם מאפשרים לו למלא את התחייבותו או להחזיר את מענק ההשתלמות". פסק דינו של בית הדין האזורי: 13. כאמור, בית הדין האזורי קיבל את תביעת המדינה ואת טענותיה, כמפורט להלן: א. נדחתה טענת העובד כי יש לראות כל מענק השתלמות שאושר לו כמענק נפרד, בסכום נמוך מהסכום הכרוך בהתחייבות לשרת בשירות המדינה. בית הדין קבע כי כעולה מטופסי הבקשה, העובד הגיש בקשה ללימודי "חשבונאות ראיית חשבון", כאשר ציין את משך הלימודים כ- 3 עד 4 שנים, ולא בקשה ללימוד קורסים בודדים, וגם האישור ניתן בגין "לימודי ראיית חשבון". העובדה שמטעמים מינהליים הקשורים בתקציב לא ניתן אישור אחד מראש לכל תקופת הלימודים אלא ניתנו מספר אישורים, אינה מנתקת את הקשר ביניהם, ויש לראות את לימודיו של העובד לראיית חשבון כהשתלמות אחת. ב. נדחתה טענת העובד כי אין לכלול את שווי ימי העבודה והשעות בהן נעדר העובד מעבודתו לצורך לימודים ובחינות בחישוב סכום מענק ההשתלמות. בית הדין קבע כי על פי סעיף 52.141 לתקשי"ר בגדר מענק ההשתלמות אותו על העובד להשיב יש לכלול גם את ימי ושעות ההיעדרות לצורך לימודים ובחינות. ג. נתקבלה טענת המדינה, על יסוד סעיף 52.143 סיפא לתקשי"ר, כי חישוב תקופת ההתחייבות הוא מצטבר, וכי מועד תחילת תקופת ההתחייבות הוא ממועד סיום ההשתלמות. במקרה הנדון, יש למנות את תקופת ההתחייבות מהמועד המשוער לסיום ההשתלמות, יולי 1999, כיון שהעובד הפסיק את לימודיו. ד. נדחתה טענת העובד כי היה על המדינה ליידע אותו על האפשרות שיחויב להשיב את מענקי ההשתלמות אם יפסיק את עבודתו. זאת, לנוכח העובדה כי ההתחייבות נכללה באופן מפורש בטופסי הבקשה עליהם חתם. כן נדחתה טענתו כי עקב תאונת העבודה לא יכול היה להמשיך לעבוד בשירות המדינה, לנוכח העובדה שכמעט שנה לפני שאירעה לו תאונת העבודה יידע העובד את המדינה כי בכוונתו להגיש מועמדות לתפקיד מבקר פנים באחת המועצות המקומיות. בית הדין קבע כי העובד שאף לתפקיד מבקר פנים במועצה מקומית תקופה ממושכת, ודחה את גרסתו כי ככל שהמדינה הייתה מיידעת אותו על חובתו להשיב את ההתחייבות, היה מכלכל צעדיו אחרת. ה. בית הדין קיבל את טענתו של העובד כי הדיון בבקשתו לשחררו מהתחייבות על פי סעיף 52.153 לתקשי"ר לא מוצה, וקבע כי העובד רשאי לפנות בבקשה מנומקת לאחראי על פי התקשי"ר, וכן להופיע בפניו בלווית עורך דין ולהביא בפניו את טענותיו וראיותיו. בית הדין קבע כי יהיה על העובד לפעול על פי החלטת האחראי. (כאמור, דיון כזה התקיים לאחר מתן פסק הדין, ובקשתו של העובד לפטור אותו מההתחייבות נדחתה). טענות הצדדים בערעור: 14. בעיקרו של דבר, חזר העובד על טענותיו שהעלה בפני בית הדין האזורי ונדחו, כמפורט להלן: א. מדובר בשלוש בקשות נפרדות להשתלמויות בקורסים, אשר נדונו ואושרו כל אחת לגופה; אין מדובר בלימודים לתואר אקדמי של ראיית חשבון, שכן ראיית חשבון אינה תואר אקדמי אלא תחום עיסוק הדורש רשיון, שלצורך קבלתו אין צורך בהשכלה גבוהה אלא בתקופת התמחות ועמידה בבחינות; משכל מענק השתלמות הוא מענק נפרד, לא חלה הוראת פסקה 52.142 לתקשי"ר, שכן סכום המענק ששולם לעובד בעד כל השתלמות היה נמוך מסכום המענק הכרוך בהתחייבות; בנוסף, כל קורס הקנה לעובד ידע רלוונטי לתחום העיסוק בו עבד בשירות המדינה. ב. התביעה להחזר מענק ההשתלמות שניתן לעובד בשנת 1995 התיישנה. ג. מעולם לא הובהר לעובד כי יהיה עליו להשיב את שווי ימי ושעות היעדרות לצורך לימודים, כך שבכל מקרה סכום המענק אינו כולל שווים של ימים אלה. ד. העובד מעולם לא הוזהר כי אם לא יסיים את לימודיו יהיה עליו להשיב את סכום המענק, וכן לא הובהר לו כי אם יסיים את עבודתו בשירות המדינה, יחויב בהחזר סכום מענק ההשתלמות. זאת, למרות שכבר בשנת 1997 ידעה המדינה כי העובד שוקל את האפשרות לכהן כמבקר פנים באחת המועצות המקומיות. גם בעת אישור הבקשות לחל"ת לא הופנתה תשומת לבו לעניין זה. התנהגות זו של המדינה נגועה בחוסר תום לב. ה. סכום המענק ששולם לעובד חויב בתשלומי חובה (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות), ולכן סכום המענק ששולם לו בפועל קטן מהסכום אותו חויב להשיב למדינה. 15. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקיו, וטענה כי על פי הוראות התקשי"ר העובד חייב בהשבת מענק ההשתלמות. המדינה הדגישה כי בטופס הבקשה להשתלמות כלולה התחייבות ברורה להשבת מענק ההשתלמות כפי שהוא מוגדר בפסקה 51.141 לתקשי"ר, ולכן אין לקבל את טענת העובד כי לא ידע על ההתחייבות או על כך שסכום המענק אותו יהיה עליו להשיב כולל גם ימי ושעות היעדרות לצורך לימודים. בהתייחס לטענה כי התנהגות המדינה נגועה בחוסר תום לב הפנתה המדינה לכך שכבר בחודש יולי 1999, עוד בטרם התפטר העובד משירות המדינה, התבקש העובד להמציא אישור על סיום לימודיו, והובהר לו כי במקרה של אי סיום לימודים יהיה עליו להשיב את כל מענק ההשתלמות כהגדרתו בתקשי"ר (מוצג מש/2 למוצגי המדינה). הכרעה: 16. לאחר בחינת כלל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית דין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו לשנותו. לפיכך, ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 17. מעבר לנדרש, בהתייחס לטענות העובד נוסיף: א. כעולה מטופסי הבקשה עצמם, בקשת העובד לא הייתה לקבלת מענק השתלמות לקורסים בודדים, אלא ללימודי חשבונאות - ראיית חשבון. בטופס הבקשה מיום 27.8.95 ציין העובד כי מועד סיום הלימודים הוא 3 - 4 שנים, ומטרת ההשתלמות הייתה "חשבונאות - ראיית חשבון". בטופס הבקשה מיום 19.11.96 הבקשה הייתה ל"המשך לימודים לראיית חשבון - שנה ב". בטופס הבקשה מיום 11.6.98 הבקשה הייתה ל"השלמת לימודים לתואר רואה חשבון". מבקשותיו של העובד עצמו עולה אפוא חד משמעית כי מדובר בפעולות הדרכה הקשורות זו בזו, ושיש לראותן כפעולת הדרכה אחת, על אף שבכל שנה ניתן אישור למענק השתלמות ללימודים באותה שנה. ב. עילת התביעה להחזר מענק ההשתלמות נולדה עם הפרת ההתחייבות, דהיינו עם הפסקת הלימודים במהלך התקופה דצמבר 1998 עד מאי 1999, ולא במועד תשלום המענק בשנת 1995. לפיכך, משהוגשה התביעה לבית הדין האזורי בחודש ינואר 2003, לא חלה התיישנות על התביעה להחזר המענק ששולם בשנת 1995. ג. צדק בית הדין האזורי במסקנתו כי יש לדחות את הטענה כי תביעת המדינה נגועה בחוסר תום לב, הן לנוכח העובדה כי העובד התחייב שלוש פעמים באופן מפורש כי יהיה עליו להחזיר את המענק ככל שיפסיק את ההשתלמות או יפסיק את עבודתו בשירות המדינה, והן לנוכח קביעתו העובדתית, שאין מקום להתערב בה, כי העובד סיים את עבודתו בשירות המדינה לא עקב תאונת הדרכים אלא עקב רצונו לעבוד בתפקיד מבקר פנים במועצה מקומית. מעבר לאמור, בהתייחס לטענת העובד כי היה מכלכל את צעדיו אחרת אילו ידע שיהיה עליו להשיב את מענק ההשתלמות ולא היה מתפטר מעבודתו, נוסיף כי גם אם העובד לא היה מפסיק את עבודתו בשירות המדינה היה עליו להחזיר את מענק ההשתלמות, לנוכח העובדה שהפסיק את לימודיו ולא סיימם. ד. בהתייחס לטענה כי ממענקי ההשתלמות נוכו תשלומי חובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות), ולכן העובד חויב להשיב למדינה סכומים העולים על מענקי ההשתלמות ששולמו לו בפועל: ראשית, טענה זו הועלתה לראשונה בשלב הערעור, והיא בגדר "שינוי חזית" שאין להתירו. שנית, יש להפריד בין ההתחשבנות בין העובד לבין המדינה כמעביד, שבהעדר הסכמה מפורשת אחרת נעשית על בסיס "שכר ברוטו", לבין ההתחשבנות בין העובד לבין מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי. ככל שחויב העובד בתשלומי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות בגין הסכומים אותם יחויב להשיב למדינה, עליו לפנות למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת החזר. אין לערב בין "כובעה" של המדינה כמעבידה לבין "כובעה" כריבון גובה המס, ולקזז מסכום ההחזר את סכום מס ההכנסה שנוכה ממענק ההשתלמות ששולם לעובד. 18. סוף דבר: הערעור נדחה. העובד ישלם למדינה הוצאות בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למערער פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 19. בשולי הדברים נוסיף כי במהלך ההתדיינות בפנינו, הסכימה המדינה כי העובד ישלם את סכום פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ב- 12 תשלומים רצופים. הצעה זו לא נתקבלה על ידי העובד, לנוכח העובדה כי המדינה סירבה להפחית מסכום פסק הדין את תשלומי החובה שנוכו ממענק ההשתלמות. על אף שערעורו של העובד נדחה, אנו ממליצים שהמדינה תסכים לפריסת חובו של המערער לתשלומים, על פי הסדר שיוסכם בין הצדדים. השתלמותמענקעובדי מדינה