זכות העובד לעבוד הינו עקרון היסוד אשר נקבע במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה והיא "כערך בפני עצמו" ואין לדרוש מעובד כי יקבל את משכורתו וילך בטל. זכות זו התחזקה והתגבשה אף יותר עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992 וחוק יסוד: חופש העיסוק, התשנ"ד - 1994. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אחת הזכויות של העובדים היא הזכות לעבוד. זו אינה זכות חוקתית. זו גם אינה זכות במובן הצר של טבלת הוכפלט. זוהי חירות. פירוש הדבר הוא שקיימת חובה נגטיבית, לא חובה לספק עבודה אלא חובה שלא לפגוע בזכות חירות - זו של העובד. אציין שלעיתים רואים זכות זו גם כזכות פוזיטיבית המטילה חובה על המדינה לעשות ככל יכולתה על מנת לספק עבודה. כך בעיקר, בתקופת האבטלה. הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד. שתי זכויות אלה עומדות זו לצידה של זו ואין האחת ממעיטה בראותה. שתיהן הן זכויות חברתיות הכלולות בחוקות בין יש פרק על זכויות חברתיות. שעה שהזכות להשתכר, לקיום מינימלי, עשויה לבוא על פתרונה על ידי כללים סוציאלים כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, אין ההטבות הסוציאליות מרפאות פגיעה בזכות לעבוד. לעובד זכות מעין קנינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד אלא גם להנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל. ברי שזכות זו, ככל זכויות האדם, אינה זכות מוחלטת. להלן החלטה בנושא הזכות לעבוד: החלטה 1. לבית הדין הוגשה בקשת המבקש מר יאיר בן שמעון (להלן:"המבקש" או "בן שמעון") למתן סעדים זמניים כנגד המשיבה - מדינת ישראל (להלן: "המשיבה" או "המדינה") להשיב את המבקש לתפקידו המלא על סמכויות, לחלצו מבור הבטלה ולקיים את ההסכמים עליהם חתמה איתו המדינה. כן ביקש בן שמעון כי ינתן צו כנגד פרסום הודעת פיטורים שנגלתה לעיניו באמצעות אתר המודעות באינטרנט. המשיבה, חלף מתן תשובה הגישה בקשה לדחית הבקשה על הסף, בטענה כי טרם הושלם הליך פיטורי בן שמעון ולכן בקשתו מוקדמת. בנוסף, טענה המשיבה כי בשל פסק הדין שניתן על ידי הש' שטיין בו נדחתה תביעתו לבזיון בית משפט, על החלטות קודמות שניתנו בבית הדין, יש לדחות את הבקשה. 2. משהתקבלה תגובת המשיבה איפשר בית הדין תגובת המבקש. בעקבות תשובתו, קבע בית הדין תיק זה לדיון בפניו וכן חייב את המשיבה ליתן תגובתה לגופה. לאחר מספר בקשות דחיה של הצדדים התקיים דיון בבקשה ביום 25.3.07. בית הדין ניסה להביא את הצדדים להסדר כולל בסעד הזמני ובתיק העיקרי ומשנסיון זה לא צלח, עמד המבקש על בקשתו הזמנית אשר נותרה והיא כי בית הדין יתן צו עשה ויחייב את המדינה להעסיקו בכל תפקיד התואם את כישוריו כפי שאף הוסכם בין הצדדים במסגרת הסעדים הזמניים בשנת 2005. ב"כ המדינה הודיעה לבית הדין בדיון כי אין בכוונתה לחקור את המבקש על תצהירו וזאת מבלי להודות באמור בתצהיר וכי יש לדחות את הבקשה מטיעונים משפטיים בלבד. כמו כן, משלא צרפה המשיבה תצהיר לתשובתה, אף לא נחקר מי מטעמה. בנוסף, הודיעה ב"כ המשיבה כי בכוונת המדינה להמשיך בהליך הפיטורים. יואר כי משבחרה המשיבה להימנע מלחקור את המבקש על תצהירו, מקבל בית הדין את העובדות המפורטות בתצהיר במלואן. הצדדים הגישו טיעוניהם ואנו נכריע להלן בבקשת המבקש שנותרה בפנינו. 3. ואלה הן העובדות הרלוונטיות לכאורה הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עולות מתצהיר התובע והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים: א. המבקש בן 51, איש כספים אשר החל עבודתו בבנק יהב ב-1977 והצטרף לשירות המדינה בשנת 1988 במשרד האוצר כמפקח מס באזור איו"ש. ב. בשנת 98 מונה המבקש לסגן חשב בכיר במשרד התיירות ב-1.8.99 ניתן למבקש מינוי קבע בתפקיד, בתום תקופת הנסיון. ג. כתוצאה מחילוקי דעות שהתגלעו בין החשב הממונה על המבקש, למבקש ב-8/00 וכתוצאה מדיונים שהתקיימו בין המבקש לגורמים השונים במשרד התיירות והחשב הכללי, הוגשה נגד המבקש תובענה מישמעתית. ד. כתוצאה מהתובענה המישמעתית וכן בשל נסיבות שונות אחרות שאינן רלוונטיות להכרעתנו זו כעת, ניטלו סמכויות של המבקש במספר שלבים בין 10/00 ועד 10/02. בעקבות כך פנה המבקש לבית הדין בבקשה לסעד זמני. הש' אייל אברהמי הכריע בבקשת המבקש וקיבל את בקשתו. בהחלטה הורה כי יוחזרו למבקש כל סמכויותיו שהיו לו עד 10/02 עם הגבלה חלקית של סמכויותיו כפי שהייתה בין 10/00 ל-10/02 וזאת עד להחלטה בהליך המשמעתי שהתנהל נגד המבקש. ה. המבקש עמד לדין משמעתי על תלונות הממונים עליו במשרד התיירות, הסכים לעיסקת טיעון וחזר לעבודתו כסגן חשב של משרד התשתיות. כתוצאה מכך ביטל המבקש את התיק העיקרי שהתנהל בבית הדין. ו. בעקבות אירועים שהיו בין המבקש לבעלי תפקידים שונים במשרד התשתיות נמנע מהמבקש להיכנס למשרד החל מ-4/05 ולמרות דיונים שהיו בין המבקש לגורמים במשיבה נמנע מהמבקש לחזור לתפקידו באופן מוחלט ב-14.8.05. ז. המבקש הגיש בקשה לבית הדין ב-7.8.05 אשר נדונה בפני הש' רוזנפלד (בש"א 2390/05) ובדיון הגיעו הצדדים להסכם אשר ניתן לו תוקף של החלטה לפיו, המבקש ישובץ לתפקיד באחת מיחידות החשב הכללי, במתח הדרגות הקיים לגביו (43-41) ויתנהל מו"מ בין הצדדים על שיבוצו מחדש. המשיבה בתום שבעה חודשים תשקול שיבוצו, או תהיה רשאית להתחיל בהליך של פיטורים מחמת אי התאמה, לרבות מתן זכות טיעון למבקש במסגרת הליך שימוע מסודר. ח. המבקש הגיש בקשה נוספת באוקטובר 2005, אשר נדונה בפני הש' שטיין ואף בה הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של החלטה לפיה ההחלטה מיום 11.8.05 של הש' רוזנפלד תוארך לשנה מיום 10.10.05. המבקש יקבל תפקיד במינהלת הגמלאות מבלי להגדיר תואר תפקיד, אם המשיבה תהיה מרוצה מתפקידו יאושר לו תואר התפקיד. באם לא, תהיה המשיבה רשאית לפעול בהליך פיטורים כפי שהוסכם עוד ב-11.8.05. ט. המבקש פנה ביוני 2006 בשתי בקשות לבית הדין האחת אי תשלום משכורת יוני 2006 אשר נסגרה לאור התשלום והשניה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בתיק עב' 2236/06 אשר נדחתה בפסק דין על ידי הש' שטיין. נקבע בפסק הדין כי בעניינו של המבקש אין לפעול בדרך של פקודת בזיון בית המשפט, בפרט לאור תשובת המשיבה ואי שביעות רצון אגף הגמלאות מתפקידו של המבקש. י. במסגרת תשובת המשיבה לבקשת המבקש בתיק 2236/06 הודיעה המשיבה כי נוכח התנהגותו של המבקש, החלה המדינה בהליך פיטוריו בשל אי התאמה. המשיבה בטענותיה לבקשה זו, שלא בתצהיר, טענה כי הליך הפיטורים שהחל ב-5/06 לא הושלם והוא מתעכב כעת רק בשל בקשה זו, שהוגשה תוך כדי הליך הפיטורים. כעולה מהמסמכים שצורפו , ההליך החל ב-29.5.06. יא. כעולה מתצהיר המבקש הוא שובץ לחדר ביחידת הביקורת בחשב הכללי ללא עבודה ולא מתאפשרת כניסת המבקש לבנין האוצר. מהתכתובת שצורפה לתשובת המשיבה עולה כי אכן המבקש לא מבצע עבודה מקצועית באגף הגמלאות באוצר. מאחר והמבקש והמשיבה אינם מפרטים היכן משובץ המבקש ובפרט המשיבה אינה שוללת את תצהירו כי אין לו כל תפקיד ותעסוקה, אלא הוא מתייצב מדי יום לחדר שיועד לו, עולה לכאורה מהמסמכים ותצהיר המבקש כי המבקש אינו עובד בפועל בתפקיד ואין לו כל סמכויות לכל המאוחר מ-4/06. יב. ביום 3.9.06 נערך שימוע למבקש, בענין כוונת המשיבה לפטרו בשל אי התאמה. מאז השימוע לא נמסר למבקש כל מכתב פיטורים למרות שבאתר המשרד מצא המבקש, טיוטת מכתב לא חתומה, של מכתב פיטורים ובשל מכתב זה פנה לראשונה בבקשתו זו לבית הדין. יג. המשיבה הבהירה כי לא הוצא מכתב פיטורים למבקש וכי ממשיכה בהליך פיטוריו החל ממועד הדיון שהתקיים בפני מותב זה. 4. עיקר טענות המבקש א. המבקש בבקשתו המקורית טען לשתיים, ככל שיש מכתב פיטורים, הדרך בו נמסר אינה ראויה ולכן דינו להתבטל. בקשתו השנייה הייתה הוצאתו מבור הבטלה שכן הוא מתייצב מדי יום במשרדי המשיבה ואינו מקבל כל עבודה לביצוע. המבקש לאור תשובת המשיבה צמצם בקשתו לצו עשה בלבד של הוצאתו מבור הבטלה. ב. המבקש טען בתשובתו לתשובת המשיבה וכן בסיכומיו כי "הליך הפיטורים" אינו בעיצומו, ומשחלפה תקופה כה ארוכה מתחילת ההליך מבלי שנעשה דבר למעט השימוע ב-9/06, ולאור תגובת המשיבה כי לא הוצאו מכתבים, הרי שמבחינתו לא מתקיים הליך פיטורים כנגדו. ג. המבקש חזר וטען כי המשיבה מפרה את ההסכמים להם ניתן תוקף של החלטה בדבר העסקתו בפועל על פי כישוריו במשרדי המשיבה, לכל תפקיד מקביל על פי התקן שמילא טרם ההליכים ולחלצו מהבטלה הנכפית עליו. ד. עוד טען, המבקש בטיעוניו כי משהשביתה אותו המשיבה מכל עבודה ותעסוקה וממשיכה לעשות כן, במקביל להליך פיטורים שנמשך כשנה, יש בכך משום פגיעה בכבודו ובזכויות היסוד לתעסוקה ועבודה. ה. לא זו אף זו, המניעים לאי מתן התעסוקה התחילו בשל חשיפת שחיתויות במשרד התיירות ואף בשל כך לא רשאית המשיבה לפגוע בתנאי עבודתו של המבקש ולא לפטרו על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) התשנ"ז - 1997 (להלן: "החוק"). ו. המבקש מנמק בקשתו לצו עשה שהינו צו חריג ביותר כי לאור הוראת החוק הנ"ל וכן לאור התקופה הארוכה שהתובע אינו מועסק ומאחר והתובע מסכים לבצע כל עבודה ומטלה שתוטל עליו על מנת לצאת מבור הבטלה ומשמדובר בסעד זמני ברמה הלכאורית, יש ליתן צו עשה. יתרה מכך, הסעד הזמני המבוקש רחוק מאוד מהסעד העיקרי ואף בשל כך יש להיעתר לבקשה. 5. עיקר טענות המשיבה למצער המשיבה בשלושת כתבי הטענות שהוגשו על ידי המשיבה, הן הבקשה לדחיה על הסף, הן בתגובתה לבית הדין לגופה וסיכומיה, חזרה על מספר טיעונים קצרים ללא תצהיר וללא אסמכתאות. האחד - משהגיעו הצדדים להסכמות בבקשות קודמות של המבקש בפני הש' רוזנפלד והש' שטיין ואף לאור החלטת הש' שטיין בבקשה לביזיון ומשהמדינה פועלת על פי החלטות אלה בהליך פיטוריו של המבקש, אין כל מקום כעת להתערבות בית הדין בהליך. השניה - משהליך הפיטורים לא הסתיים אין להיעתר לסעדים אותם מבקש המבקש שכן בקשתו מוקדמת. השלישית - הסעד המבוקש על ידי המבקש זהה לסעד הקבוע אותו הוא מבקש בהליך העיקרי. הרביעי - משמדובר בצו עשה, שבית הדין נעתר לו לעיתים רחוקות ובמשורה לא מתקיימים בתיק זה הטעמים המצדיקים התערבות בית הדין, בשל התנהגותו של המבקש והפרת ההסכמות מ-8/05 ו-10/05 וכן בשל הליך הפיטורים שהחלה בו המשיבה. למצער, עוד יאמר, כי מעבר לטענות הכלליות המפורטות לעיל, לא צרפה המשיבה תצהיר תומך בעובדות ואף לא פירטה טיעוניה המשפטיים להם טענה עוד בדיון, כאשר אלה הוגשו בהתעלם מטיעוני המבקש ומבלי להתייחס לפסיקה בשאלה שבפנינו. ההכרעה 6. כאמור, עסקינן בתיק זה בהליך של בקשה לצו זמני בו נדרש בית הדין להכריע בטענות הצדדים על סמך ראיות, לכאורה, שהובאו בפניו על ידי הצדדים והכרעותינו הן במישור הלכאורי בלבד. 7. יאמר על ידינו כבר ועכשיו כי לאחר ששקלנו את כל טיעוני הצדדים, העובדות כפי שפורטו בסעיף 3 להחלטה זו, מקרהו של המבקש, נופל במסגרת החריגים למתן צו עשה ויש להורות למשיבה לחלץ את המבקש מבור הבטלה אליו הוא נקלע וליתן לו עבודה על פי כישוריו הכל כפי שנפרט להלן בהמשך החלטה זו. 8. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". לפיכך יבחן בית הדין להלן ובין היתר האם התקיימו תנאי התקנה. 9. עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון שאומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה כמו גם בתי הדין האזורים כי: "צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של מבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה". (ראה לענין זה דב"ע לג/נ3 מדינת ישראל נ' מרדכי גנץ, פד"ע ד' 161) עוד נקבע ברע"א 338/88 חמיס נ' שטרן מג' (4) 552 כי: "מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, הוא, אם מתן הסעד הזמני, הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה". נוסיף על כל אלו, את עקרון היסוד אשר נקבע במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה והיא זכות העובד לעבוד "כערך בפני עצמו" ואין לדרוש מעובד כי יקבל את משכורתו וילך בטל. זכות זו התחזקה והתגבשה אף יותר עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992 וחוק יסוד: חופש העיסוק, התשנ"ד - 1994. סגנית הנשיא (בדימוס) הש' ברק אוסוסקין קבעה בפסק דין דב"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור: "אחת הזכויות של העובדים היא הזכות לעבוד. זו אינה זכות חוקתית. זו גם אינה זכות במובן הצר של טבלת הוכפלט. זוהי חירות. פירוש הדבר הוא שקיימת חובה נגטיבית, לא חובה לספק עבודה אלא חובה שלא לפגוע בזכות חירות - זו של העובד. אציין שלעיתים רואים זכות זו גם כזכות פוזיטיבית המטילה חובה על המדינה לעשות ככל יכולתה על מנת לספק עבודה. כך בעיקר, בתקופת האבטלה (...). הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד. שתי זכויות אלה עומדות זו לצידה של זו ואין האחת ממעיטה בראותה. שתיהן הן זכויות חברתיות הכלולות בחוקות בין יש פרק על זכויות חברתיות. שעה שהזכות להשתכר, לקיום מינימלי, עשויה לבוא על פתרונה על ידי כללים סוציאלים כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, אין ההטבות הסוציאליות מרפאות פגיעה בזכות לעבוד. לעובד זכות מעין קנינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד אלא גם להנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל. ברי שזכות זו, ככל זכויות האדם, אינה זכות מוחלטת (ראה דעתי בע"ע 300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי טרם פורסם : פסק דיני בבית הדין האזורי בירושלים בתב"ע נד/289-3) ( ד"ר אורלי פרת, ד"ר עמיצור פרקש ואח')". 10. לאור הוראות הדין והפסיקה אשר פרטנו לעיל ובהתאם לעובדות לכאורה אשר פירטנו ארוכות בתחילתה של החלטה זו,עולה לכאורה,כי המשיבה בעניינו של המבקש, למצער, נקטה מחדש בשיטה של אי מתן תעסוקה מתאימה למבקש בתחילה ולאחר מכן הקצאת חדר בלבד, לשם התייצבותו למקום עבודה, מבלי שניתנה למבקש עבודה כלשהי תקופה ארוכה ביותר. מאידך החלה המשיבה בהליך של פיטורים עוד ב-5/06 אשר עד הגשת הבקשה ולמצער אף עד כתיבת החלטה זו לא ניתנה כל החלטה בהליך הפיטורים. התנהלות זו של המשיבה, אף אם לדידה המבקש מערים כנגדה קשיים, כנטען לכאורה ממספר מכתבים שצורפו על ידי המשיבה, אינה יכולה להוות נימוק לפגיעה בזכותו היסודית של המבקש לעבוד ולהיות מועסק בפועל במקום עבודתו. 11. לא זו אף זו, מבלי שקובע בית הדין קביעות של ממש בעניינו של המבקש, יאמר כי גם אם מחד המבקש נקט בהתנהלות אשר המאיסה עליו את כל הממונים עליו במשיבה, התנהגות זו של המבקש, לכאורה, אינה יכולה להוות סיבה, או עילה לשיטת המשיבה של שיכונו של המבקש בחדר באחד ממשרדי המשיבה, ללא כל עבודה תקופה כה ארוכה ובהתנהלות כה איטית ומתישה בהליך פיטורים שלא הסתיים זה למעלה משנה. 12. עוד יאמר, במאמר מוסגר, לענין הליך הפיטורים הנטען על ידי המשיבה כי על פי העובדות לכאורה שפורטו על ידי הצדדים בהליך זה, הימשכותו של הליך הפיטורים, אך ורק בשל הכשלים של המשיבה לכאורה, מאז התקיים השימוע ב-3/9/06 ועד היום, יש בה כדי להטיל ספק בתום ליבו של ההליך ובאופן ניהולו וכן בעצם אפשרות המשיבה להמשיך בהליך. 13. כאשר הבאנו לנגד עיננו את תום הלב ונקיון הכפיים של הצדדים בהתנהלותם עד כה, כמו גם את זכויות היסוד העומדות לנגד עיננו, שיש לשמרם מכל משמר, וכן את העקרונות שנקבעו למתן צו עשה במשורה, כפי שפירטנו בפסיקה דלעיל, זהו המקרה החריג אשר בו יש לנקוט וליתן צו עשה אשר יורה למשיבה ליתן תעסוקה שוטפת למבקש על פי כישוריו ולהוציאו מבור הבטלה עד אשר יתקיים הליך פיטורים מסודר ותקין בעניינו, אם תחליט המשיבה לנקוט בהליך מעין זה. ברצוננו להדגיש כי עת קיבלנו החלטתנו זה, עמדו לנגד עיננו בפרט, זכות העובד לעבוד וכן מאזן הנוחות, כי במתן החלטה זו לא עשוי להיגרם נזק למשיבה, והקטנת הנזקים שנגרמו למבקש עד כה. 14. סיכומו של ענין כאמור, מאזן השיקולים נוטה לטובת המבקש. על כן, מורה בית הדין למשיבה ליתן למבקש תפקיד במינהל הגמלאות אליו הוא משובץ היום, או כל משרד אחר במשיבה בו ימצא לו תפקיד אשר יתאים לידע והכישורים איתם התקבל לעבודה ולענין זה גם תפקיד של חשב זוטר ובלבד שלא ימצא מובטל, כל זאת עד לסיום הליך פיטוריו או פסק דין בתיק העיקרי. על המבקש מאידך לקבל על עצמו כל תפקיד שיוטל עליו אף אם המדובר בתפקיד זוטר המתאים לכישוריו המקצועיים לתקופה הנזכרת לעיל. מאחר והמבקש לא העלה בטיעוניו בקשר להוצאות, הוצאות בקשה זו ישקלו בתיק העיקרי. זכויות עובדים