תסקיר מעצר - קטינים

בית המשפט ציין כי תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה.

אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה.

כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן.

ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך.

להלן החלטה בנושא תסקיר מעצר - קטינים:

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו סדרה של עבירות תעבורה שהמרכזית בהם היא נהיגה בשכרות, כאשר טיב נהיגתו ברכב מוביל גם לייחוס עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. עוד מיוחסות לו עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, וכן שורה של עבירות תעבורה נוספות. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

אין למעשה מחלוקת על קיומם של ראיות המבססות סיכוי סביר, לכאורה, להרשעתו של המשיב בעבירות העיקריות המיוחסות לו דהיינו, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, ועבירה של נהיגה בשיכרות. עוד אין מחלוקת בכל הנוגע לראיות לכאורה בדבר עבירות תעבורה שבוצעו דהיינו, נסיעה במהירות מופרזת ללא ביטוח וכיוצא באלה. מעבר להודאת המשיב עצמו בדבר נסיבות נהיגתו, הכל במטרה להימלט מהשוטרים, קיימות גם עדויות של ג'יהאד אבריק שהיה עימו ברכב וכן צעירה בשם אנה קולוגוב. עדויות הנוסעים ברכב נתמכות בעדויות השוטרים אשר ביצעו את המרדף אחר הרכב הנמלט. אוסיף עוד כי בבדיקת אלכוהול שבוצעה בדמו של המשיב נמצאה כמות העולה בהרבה על המותר.

בכל הנוגע לעבירה של תקיפת שוטרים - המשיב הכחיש ביצוע של עבירה זו. יצויין כי השוטרים מעידים כי הותקפו. עם זאת, אין לשלול אפשרות של טעות בזיהוי בין המשיב לבין ג'יהאד אבריק שהיה עימו ברכב שמאשר בעדותו מיום 10.2.07 בעמ' 2 שורה 18 ובהמשך בשורה 23 כי בעת שיצא מהרכב הרים את ידיו, כדי להתגונן, ואולי פגע בטעות באחד השוטרים. לא הוברר בטיעונים שבפני האם הוגש כתב אישום כנגד אותו חבר. בכל מקרה יתכן כי אירוע התקיפה המיוחס למעשה מתייחס למעשיו של ג'יהאד הנ"ל.

בכל מקרה, וגם בהביאי בחשבון את הבעיתיות בעניין עבירה של תקיפת שוטר, סבור אני כי יש ראיות מוצקות להרשעת המשיב בעבירות האחרות שבכתב האישום, ודי בכך.

העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות שיש בהן כדי להצביע על מסוכנות. נהג חדש נוהג בפראות ברכב, נמלט משוטרים והכל תוך סיכון חייהם של השוטרים וכן של הצעירים שהיו עימו ברכב, הכל כאשר הוא נוהג תחת השפעת אלכוהול. אין צורך להרחיב את הדיבור על נגע תאונות הדרכים. אדם הנוהג תחת השפעת אלכוהול ביודעין (וכך עולה מהראיות שבפני) מעיד על עצמו כי הוא מסוכן. נהיגה בשיכרות מצביעה על זלזול בחיי הנוסעים עימו ברכב וחיי האחרים בכביש. מעבר לכך, אופן נהיגתו של המשיב כאשר לדבריו הוא נוהג כך כדי להימלט מהמשטרה מצביע על חשש מובנה לשיבוש מהלכי משפט הנלווה למסוכנות שבנהיגה. מכאן שיש בהתנהגות זו כדי להקים עילת מעצר הן מטעם של מסוכנות והן מטעם של חשש לשיבוש מהלכי משפט. ראה:

בש"פ 1188/07, מדינת ישראל נגד מליחאת מוחמד, החלטה מיום 7.2.07, פורסם באתר בתי המשפט.

על זאת יש להוסיף כי חלק מעדי התביעה הינם צעירים הקשורים אל המשיב וגם מטעם זה קיים חשש להשפעה על עדותם. עוד אוסיף כי אדם המבצע עבירות כנגד שוטרים, לרבות בדרך של בריחה משוטרים ביודעין, מעיד על עצמו כי קשה לתת בו אמון שיקפיד על קיום הוראות חוק, לרבות ציוט למוסדות אכיפת חוק, אם ישוחרר ממעצר. יפים למקרה זה הדברים שנאמרו בבש"פ 8857/06 מוחמד מחאג'נה נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(4), 2168 ,עמ' 2170:

"נהיגה פרועה בעורק תחבורה ראשי ומרכזי, תוך בריחה מניידות משטרה שדלקו אחריו ומשוטרים שהגיעו לעצרו משקפת יחס בוטה כלפי בטחון הציבור וזלזול בחוק ובגורמי אכיפת החוק, ומעידה "על היות העורר אדם פורק עול, שאינו נתון למורא החוק, ושכדי לחלץ את עורו הוא מוכן אף לסכן את חייהם ורכושם של אחרים" (כלשונו של השופט לוי בבש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסם; להלן עניין אלקווקילי); ראו גם בש"פ 1908/03 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 221/05 עמראני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (טרם פורסם)...

...נוכח האמור, סבורני, כי אין מקרהו של העורר דנן בא בקהלם של המקרים, בהם יהא בחלופת מעצר כדי להבטיח את זכותו של הציבור לביטחון ולהגנה. לא למותר יהיה לשוב ולהביא מדבריו של השופט לוי בעניין אלקווקילי: "כדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו, ובעיקר בתקופה בה אנו עדים כמעט בכל יום לתאונות דרכים קטלניות אותן גרמו נהגים עבריינים, מחויבת המערכת הממונה על אכיפת החוק על כל שלוחותיה, לנקוט באמצעים לא-שגרתיים, ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם. אכן, זהו רק צעד אחד בניסיון לצמצם את ההפקרות הנוהגת ברחובותינו, אולם סבורני כי אם בדרך זו ניתן להציל ולו נפש אחת - דיינו".

בנסיבות אלו, סבור אני כי יש בכל האמור לעיל כדי להצביע על עילה מוצקה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.


וכן ראה:
בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה".

הלכה היא כי על בית המשפט לבחון, אל מול הראיות ועילת המעצר, את המסוכנות הנשקפת מאפשרות השחרור של המשיב. כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם והמסוכנות האינדבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו. כבר נפסק כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".
(ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.

כן ראה:
בש"פ 4812/05 עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 3683;
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720.

במקרה זה, אל מול חומרת העבירה, החשש להשפעה על עדים, והראיה כי לכאורה אין המשיב מציית לשוטרים יש להביא בחשבון את גילו הצעיר של המשיב. מדובר בצעיר שזה עתה מלאו לו 18 שנים. אין הוא קטין ככל שהדבר נוגע להוראת החוק ואולם גילו הצעיר והעדר עבר פלילי הם נתון שיש להביא בחשבון במסגרת שיקולי המעצר. העדר עבר פלילי יש בו כדי להצביע על העדר מסוכנות, וזאת גם כאשר קיימת תשתית לכאורית הקושרת את המשיב לביצוע עבירה חמורה.

גם בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, סבור אני כי לא ניתן בנסיבות אלו של סיכון חיי אדם תוך כדי הימלטות משוטרים, לאפשר שחרור לחלופת מעצר. שחרור בחלופת מעצר מחייב בראש ובראשונה אמון של בית המשפט באדם המיועד לשחרור כי ניתן יהיה לסמוך עליו שיכבד את ההחלטה השיפוטית ואת אלו הפועלים בשליחות בית המשפט לאכוף את ההחלטה. כאשר מדובר באירוע כגון זה שלפני, כשכל העבירות בוצעו תוך כדי הימלטות ממרדף משטרתי, לא ניתן לתת אמון במשיב כי יקפיד וימלא אחר הוראות בית המשפט.

אוסיף עוד, כי בסוג של התנהגות אין די בחלופה שבבסיסה שלילת רשיון הנהיגה לתקופה ממושכת. המשיב נהג בשכרות, כאשר הוא יודע שרכבו אינו מבוטח וכאשר הוא נמלט ביודעין ממרדף משטרתי. בענין זה, לא ניתן לתת בו את האמון כי יקפיד שלא לבצע עבירות דומות רק מחמת פסילת רשיונו.


בנסיבות אלו סבור אני כי על אף גילו הצעיר של המשיב, אין גם מקום לבקש הכנתו של תסקיר מעצר. סבור אני כי למקרה שבפני נכונים ומתאימים הדברים שנאמרו בבש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2360 ,עמ' 2362:

"תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך."

במקרה זה, סבור אני, כי בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. מכאן, שכאשר שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל, לגישתי, אין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות. ראה גם:

בש"פ 3086/05 נאסר אבו הדובה ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 1088;
בש"פ 9783/06 איליה קרצב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 3451.


אשר על כן ובסיכומו של דבר אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בתיק פלילי 6015/07 של בית המשפט המחוזי בחיפה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון