שלילת רישיון בתאונה עם הרוגים

סעיף 46ב לפקודת התעבורה דן במצבים בהם מוגש כתב אישום כנגד נהג בתאונת דרכים אשר בה נהרג אדם, במקרה זה ניתן לפסול את רישיונו של הנהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, או עד שיוכיח כי אין נהיגתו מהווה משום סכנה לציבור. נטל ההוכחה על מסוכנות נהיגתו עובר לנהג. סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נהגים אשר מעורבים בתאונות דרכים קטלנית. ביום 1.8.2007 נכנס לתוקפו תיקון מספר 78 לפקודת התעבורה, אשר הוסיף את סעיף 46ב לפקודה. פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם 46ב (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו. (ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. (ג) הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע. להלן החלטה בנושא שלילת רישיון בתאונה קטלנית עם הרוגים: החלטה בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל), בתיק ב"ש 22048/07 מיום 6.11.2007, לפיה הוחלט לשלול את רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. כנגד העורר הוגש לבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, (להלן: פקודת התעבורה). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 1.4.2007 נהג העורר במשאית ברחוב שבטי ישראל, לכיוון צומת הרחובות שבטי ישראל-סמלו (להלן: הצומת) בתוככי שכונת מגורים בעיר נתיבות. בהגיעו לצומת החל העורר בפנייה שמאלה מבלי שצפה כנדרש את המתרחש בצומת, ואגב כך פגע עם הדופן הקדמית של המשאית ביעקוב פרג'ון (להלן: המנוח), אשר עבר בצומת. בעקבות הפגיעה נפל המנוח ארצה, ראשו נחבל באבן שפה במקום, ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים סורוקה שם נפטר בחלוף 19 ימים מיום קרות התאונה. מיד לאחר התאונה נפסל רישיונו של העורר פסילה מינהלית למשך שלושה חודשים ובתום התקופה הוחזר לו רישיונו. ביום 6.9.2007 הוגשה לבית המשפט לתעבורה בקשה לפסילת רישיונו של העורר עד לתום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו. ביום 11.10.2007 נעתר בית המשפט לתעבורה לבקשת המשיבה ופסל את רישיונו של העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט דחה את הערר, בקובעו כי בסוגיית פסילת רישיונו של נהג המואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית המחוקק שינה את גישתו. החל מיום 1.8.2007 נכנס לתוקף סעיף 46ב לפקודת התעבורה, הסעיף מעביר את הנטל לעורר, להוכיח כי אין בהמשך של נהיגתו של הנהג כדי לסכן את הציבור לעורר, והעורר לא הצליח להרים נטל זה. כן קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת בית המשפט לתעבורה היתה מנומקת , ברורה ומשכנעת ולא נפלה בה כל טעות משפטית. מכאן הערר שבפניי. בא-כוח העורר חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר, וטוען כי עברו התעבורתי של העורר אינו מכביד ואינו מעיד על מסוכנותו. עוד טוען בא כוח העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה כי אם העורר יזוכה בסופו של תהליך לא יהיה ניתן להשיב לו את הימים בהם היה פסול מלנהוג, וכי העורר עושה לפרנסתו כנהג המחלק לחם ובזמן הפסילה נפגעה פרנסתו ופרנסת ילדיו. מנגד, סומכת באת-כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, יש כנגד העורר ראיות מוצקות המעידות על מסוכנותו. באת כוח המשיבה מפנה לסעיף 46ב לפקודת התעבורה המעביר את נטל ההוכחה במקרה זה לעורר. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בערר ובחומר הראיות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית לכאורית להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות לעורר. בקביעתו זו הסתמך על דו"ח בוחן התנועה (להלן: הבוחן). איני רואה מקום לסטות מקביעה זו. הבוחן קובע כי העורר לא עצר את רכבו לפני הכניסה לצומת, למסקנה זו הגיע הבוחן תוך הסתמכות על סימני בלימה ועל המהירות בה נסע העורר עובר לתאונה. עוד קובע הבוחן כי העורר הבחין במנוח ממרחק 10 מטר, אולם מרחק זה לא הספיק לו בכדי לבלום את המשאית בזמן. לכן שולל הבוחן את גירסתו של העורר כי עצר טרם כניסתו לצומת. כמו כן בצד המשאית במקום פגיעתה במנוח נמצא נזק קל, דבר המלמד על תאונת הדרכים. בנוסף, אחד מהעדים לתאונה מסר כי הצומת הייתה מוארת בזמן התאונה, וכי הראות הייתה טובה, על כן גירסתו של העורר כי לא הייתה תאורת רחוב ועקב כך לא ראה את המנוח נסתרת. קיימות גם ראיות באשר לפציעתו של המנוח, אשר על פי הנטען הביאה בסופו של דבר למותו. דו"ח הבוחן והממצאים האחרים מקימים את תשתית הראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה. ביום 1.8.2007 נכנס לתוקפו תיקון מספר 78 לפקודת התעבורה, אשר הוסיף את סעיף 46ב לפקודה. פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם 46ב (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו. (ב) בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. (ג) הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע. סעיף 46ב לפקודת התעבורה דן במצבים בהם מוגש כתב אישום כנגד נהג בתאונת דרכים אשר בה נהרג אדם, במקרה זה ניתן לפסול את רישיונו של הנהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, או עד שיוכיח כי אין נהיגתו מהווה משום סכנה לציבור. נטל ההוכחה על מסוכנות נהיגתו עובר לנהג. סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נהגים אשר מעורבים בתאונות דרכים קטלנית. חזקת מסוכנות זו חלה גם על העורר, והעורר לא הצליח להוכיח כי בהחזרת רישיונו בשלב זה אין משום סכנה לציבור. לחזקת המסוכנות הנשקפת מן העורר מצטרף עבר תעבורתי של 59 עבירות תנועה, הכוללות עבירות של אי ציות לתמרור עצור; מהירות מופרזת; נהיגה ברמזור אדום, ואי ציות לכיוון התנועה. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר, הערר נדחה. מקרי מוותמוות בתאונת דרכיםמשפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגה