שלילת רישיון נהיגה בעבירת הריגה

על בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה בעבירת הריגה לשאול עצמו, האם נהיגתו של הנהג שאת רשיונו מבקשים לפסול מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על כמה שאלות משנה: אם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג; אם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן; אם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית; אם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן; אם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג - כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית - העושים אותו מסוכן. מתוך מכלול התשובות, תוך שימוש בניסיון החיים ובשכל ישר, מרכיב בית-המשפט את התמונה הכוללת שממנה מסיק הוא את מסקנתו. להלן החלטה בנושא שלילת רישיון עבירת הריגה: החלטה 1. בפני בקשה לפסול את רשיונו של המשיב "עד לגמר בירור דינו", על-פי הסמכות הקבועה בסעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה). 2. המשיב מואשם בעבירות הבאות: הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עקיפה בתוך צומת, עבירה לפי תקנה 47(ה)(4) לתקנות; ומהירות העולה על המותר, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 12.5.06, בשעה 23:30 או בסמוך לכך, בכביש ירושלים - מעלה-אדומים, מכיוון מערב למזרח, נהג המשיב ברכב מסוג סיאט איביזה טורבו (להלן: הרכב), כשלצידו חברו, ליאור שריקי ז"ל. המדובר בכביש דו סטרי ובעל נתיב אחד בכל כיוון. לפני צומת עיסאוויה (להלן: הצומת) מתפצל הכביש לשלושה נתיבים: נתיב שמאלי לפניה שמאלה בלבד לכיוון מצודת אדומים, נתיב ימני לפניה ימינה בלבד לכיוון עיסאוויה, ונתיב לנוסעים ישר לכיוון מעלה אדומים. הכביש מופרד על-ידי מעקה בטיחות, ובקרבת הצומת על-ידי אי תנועה מכל כיוון. המהירות המותרת בכביש היא 60 קמ"ש על-פי תמרור המוצב בקרבת הצומת, בכיוון נסיעתו של המשיב. באותו מקום מוצב גם תמרור האוסר עקיפה. המשיב נהג בכביש, כשלפניו שלושה כלי רכב: סיאט איביזה לבנה, מזדה לנטיס כסופה וסובארו. בקרבת הצומת נהג המשיב במהירות של 120 קמ"ש. לפני הצומת החל המשיב לעקוף את מכוניות האיביזה והמזדה, תוך כדי נסיעה בנתיב המיועד לפניה שמאלה בלבד. בהיותו בתוך הצומת, הבחין המשיב ברכב הסובארו שנסע לפניו, וכדי להימנע מלהתנגש בו, ניסה לבלום את רכבו והסיט אותו בחוזקה ימינה. המשיב איבד את השליטה על הרכב, הרכב עלה על מדרכה הנמצאת לאחר הצומת מימין לנתיב הנסיעה והתנגש בעוצמה במעקה בטיחות מסוג W הבנוי במקום. קצהו של מעקה הבטיחות חדר לרכב מחזית הרכב, דרך צידו הימני ופגע בליאור שריקי ז"ל, שישב ליד המשיב. המעקה חדר לרגלו של ליאור, באזור המפשעה, והוא נפטר במקום זמן קצר לאחר מכן. 3. על בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה לשאול עצמו, האם נהיגתו של הנהג שאת רשיונו מבקשים לפסול מסכנת את הציבור. "בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על כמה שאלות משנה: אם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג; אם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן; אם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית; אם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן; אם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג - כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית - העושים אותו מסוכן. מתוך מכלול התשובות, תוך שימוש בניסיון החיים ובשכל ישר, מרכיב בית-המשפט את התמונה הכוללת שממנה מסיק הוא את מסקנתו" (בש"פ 7399/00 לחמי שמואל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 577, 578-579, והאסמכתאות המובאות שם). כפי שנאמר במובאה לעיל, שומה על בית המשפט להשתכנע כי קיים יסוד מספיק לאשמה, היינו, על בית המשפט להשתכנע בקיומן של ראיות לכאורה. "לעניין זה, כך דומה עלי, לא יהיה זה מן המידה אם יכניס עצמו בית המשפט במעבה הראיות כמו היה דן באישום גופו. המדובר הוא בראיות לכאורה, ולעניינן של אלו יש לראות את חומר הראיות במכלול ובמבט מקיף" (בש"פ 2653/99, 2778/99 מסעאד זיאד נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2) 64). 4. חומר הראיות כולל הודעות שנגבו מהמשיב ומחבריו, שנהגו ברכבי הסיאט והמזדה, וכן הודעות של שני עדי ראיה. כמו כן, כולל החומר צילומים של מקום האירוע וחוות דעת שונות, בין היתר, של בוחן תנועה ומהנדס התנועה המחוזי. הראיה המרכזית לחובתו של המשיב באה מפיו, בהודעותיו. בהודעה שנגבתה ממנו בליל האירוע, שעות ספורות לאחר התאונה, מסר המשיב: "הגעתי לפני צומת שבה יש פניה שמאלה לא יודע לאן וימינה גם לא יודע לאן כשלפני נוסע רכב פרטי שנסע לאט מאוד ואני במהירות 70-80 קמ"ש בהילוך רביעי. אם אני לא טועה, ניסיתי לעקוף את הרכב שהיה לפני שהיה בצבע לבן, שנסע בנתיב היחיד שיש בכיוון נסיעתנו. אני עברתי לצד שמאל לנתיב לפניה שמאלה וכשהייתי בנתיב השמאלי לפניה שמאלה הרכב שהיה לפני כבר היה מאחורי ועברתי אותו, ובשלב הזה ראיתי לפני עוד רכב פרטי בצבע כסוף... ונוצר מצב שאני נמצא בין הרכב הלבן ובין הרכב הכסף ואז כשאני רחוק ממנו ניסיתי לעצור כדי לא לפגוע ברכב הכסוף... לא הצלחתי לבלום..." (עמ' 1 שורות 14-28). בהמשך, אישר המשיב כי ידע שהעקיפה במקום אסורה (עמ' 2 שורה 8), ואולם לדבריו "לא היה ברירה" אלא לעקוף, כי הרכב הלבן נסע לפניו עוד מצומת משה דיין. המשיב הוסיף, כי נסע במהירות מקסימלית של 80-90 קמ"ש. 5. תמונת המצב מתבהרת עוד יותר מתוך עיון בהודעה שנגבתה מן המשיב בשעה 09:00 בבוקר שאחרי התאונה. המשיב מספר, כי נסע לכיוון מעלה אדומים על-מנת לצפות בתחרות מכוניות. עימו נסעו חבר שנהג במכונית המזדה ואדם נוסף שהצטרף אליהם במכונית הסיאט הלבנה. שלושת כלי הרכב נסעו בשיירה, כשמכונית המזדה בראש, אחריה הסיאט ובסוף המשיב. לדברי המשיב, "הייתי במהירות של 120 קמ"ש בערך לא יותר מ-120 קמ"ש..." (עמ' 1 שורות 54-55). אשר לנסיבות התאונה, מתאר המשיב: "הייתי בירידה באותה מהירות לפני הצומת של בסיס צבאי שאני לא יודע מה יש שם בדיוק, זה היה לפני הצומת כשהכביש הופך להיות ל-3 נתיבים מנתיב אחד, כאשר יש שם נתיב אחד ישר, נתיב אחד לפניה ימינה ונתיב אחד לפניה שמאלה לבסיס הצבאי. אז אני הורדתי מהילוך 5 להילוך 4 כשאני מגיע למהירות 120 קמ"ש לא יותר. נכנסתי לנתיב שמכווין על פניה שמאלה, עקפתי את הסיאט והגעתי לאמצע המסלול של הפניה שמאלה לבסיס הצבאי ועברתי את הסיאט. אז חזרתי חזרה ימינה לנתיב שמכווין ישר ואז ראיתי רכב פרטי מזדה כסוף נוסע לפני. אז רציתי להאיט את המהירות כי התקרבתי לרכב הכסוף הזה והייתי ממש קרוב. לא הצלחתי לעצור ובדיוק זה היה כשעברתי את הצומת. אז כדי לא לפגוע עם החזית שלי בחלק האחורי של הרכב הכסוף סטיתי ימינה ועליתי על המדרכה הימנית..." (עמ' 1 שורה 61 עד עמ' 2 שורה 5). כאשר נשאל המשיב מדוע עקף את רכב הסיאט לפני הצומת, במקום אסור, אמר כי אינו יודע, וכי הוא מצטער על כך (עמ' 4 שורות 2-5). המשיב אישר גם, כי מצבו של הרכב היה תקין וכי הוא עבר טיפול זמן קצר לפני התאונה (שם, שורות 14-15). המשיב נשאל מהי המהירות המותרת בכביש בו ארעה התאונה, והשיב: 60 או 70 קמ"ש (עמ' 5 שורה 1). כאשר נשאל מדוע נסע במהירות של 120 קמ"ש, אמר: "אני דפוק" (שם, שורה 7). ב"כ המשיב טען, כי המקום בו ארעה התאונה הוא "מלכודת", שכן הנתיבים אינם מסומנים, התאורה חלשה מידי והתמרורים אינם ברורים. ואולם, מפי המשיב עולה כי הוא הבחין באופן מדוייק במצב הכביש ובתמרורים. הוא ידע שהמדובר בנתיב אחד בלבד שבו ניתן לנסוע ישר; הוא ידע שהמהירות המותרת במקום נמוכה ולכן בתחילה אמר שנסע בין 70 ל-90 קמ"ש; והוא ידע שאסור לעקוף במקום, ואולם לדבריו "לא היתה לו ברירה". המשיב אישר בדבריו גם, כי העקיפה נעשתה בתוך הצומת, שכן על-פי תיאורו ביצע את העקיפה בנתיב השמאלי, המיועד אך לפניה שמאלה בצומת. 6. העולה מן המקובץ, כי על האמור בכתב האישום בא אישור מפיו של המשיב, אשר מוסר בהודעותיו כי נסע במהירות של 120 קמ"ש וביצע עקיפה מסוכנת, בסמוך לצומת, במקום בו העקיפה אסורה והמהירות המותרת היא מחצית המהירות בה נסע. על נסיבות התאונה ניתן ללמוד גם מראיות נוספות בתיק. תיק החקירה כולל צילומים רבים של מקום התאונה ושל הרכב. תמונות 29 עד 46 מתעדות את מקום התאונה וסביבותיה. בתמונות רואים באופן ברור כיצד נתיב התנועה בו נסע המשיב מתרחב לכלל שלושה נתיבים לקראת הצומת, כאשר הנתיב הימני מיועד לפניה ימינה בצומת בלבד והנתיב השמאלי לפניה שמאלה בצומת בלבד. אכן, התמונות צולמו ביום ולא בלילה, כפי שהעיר הסניגור, ואולם המשיב עצמו אמר כי תמונת הדרך היתה ברורה לו. הוא הבחין בצומת ובשלושת הנתיבים כאמור לעיל. הוא ידע מהי המהירות המותרת. הוא ידע שהעקיפה אסורה. חרף כל זאת, הוא יצא, תוך נסיעה במהירות עצומה, לעקיפה מסוכנת שהסתיימה באסון. בתיק תמונות המתעדות את מצב הרכב לאחר התאונה. המדובר בתמונות קשות, אשר מעידות על כך שמעקה הבטיחות פילח בעוצמה רבה את הרכב - מלפנים לאחור, תוך שהוא עובר דרך גופו של ליאור ז"ל, אשר ישב במושב שליד הנהג, וגורם לפגיעה קטלנית שהביאה למותו. עוצמת ההתנגשות בין הרכב לבין מעקה הבטיחות תומכת בעדותו של המשיב, ושל עדי הראיה, כי עובר לתאונה נסע המשיב במהירות גבוהה (ראה עדותו של דרוויש יחיא, עד ראיה, אשר מסר בהודעתו כי המשיב נהג במהירות גבוהה מאוד - "להערכתי 200 קמ"ש" (הודעה מיום 12.5.06 עמ' 1, שורה 5)). 7. על יסוד כל האמור לעיל ניתן לומר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. המשיב הואשם, בין השאר, בעבירה של הריגה. ההבחנה בין עבירת ההריגה לבין העבירה של גרם מוות ברשלנות מצויה ביסוד הנפשי של העושה: בעוד שבעבירה של גרם מוות ברשלנות נדרש יסוד נפשי של רשלנות, הרי שבעבירת ההריגה נדרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית, כאמור בסעיף 20 לחוק העונשין. "...המחשבה הפלילית משמיעה דרישה משולשת - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה. כאשר עסקינן בעבירת ההריגה משמעותו של רכיב אחרון זה הינה כי נדרשת מודעות לאפשרות שהמעשה יגרום למות הקרבן, לאפשרות היגרמה של התוצאה הקטלנית - ועליה אדישות או קלות דעת לאפשרות התקיימותה של תוצאה זו (ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 3186; ע"פ 4351/00 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא, פ"ד נה(3) 327, 331 (2001); ע"פ 3158/00 מגידיש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 80, 86 (2000); ע"פ 11786/04 אבו-טריף נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 3101; ע"פ 8827/01 שרייזנט נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 3613" (ע"פ 8250/05 מדינת ישראל נ' יוסף שלום - ניתן ביום 3.10.06). בענייננו, נהג אשר יוצא בשעת לילה לעקיפה מסוכנות בתוך צומת ובמהירות עצומה, בנסיבות שתוארו לעיל, ניתן להניח לגביו, באופן לכאורי, שהיה מודע למעשיו ונהג בפזיזות מסוג קלות דעת, בכך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, תוך תקווה להצליח למנעה. 8. ב"כ המשיב טען כי המשיב אינו אשם בתאונה, והפנה לכשלים במצב הכביש וכן במצבו של מעקה הבטיחות, אשר הוצב במאוזן לקרקע וללא מיגלש המעגן אותו לקרקע. אכן, בחומר הראיות ישנן עדויות לכך שהיו כשלים בטיחותיים במצב הכביש. כך, מצויה חוות דעת הנדסית של מהנדס התנועה המחוזי בנושא מעקה הבטיחות המתארת ליקויים בהצבתו. כמו כן, מצויה בתיק חוות דעת הנדסית ראשונית של אותו מהנדס המתייחסת לעניינים נוספים, ולפיה הסדרי התנועה בפועל אינם תואמים את תוכניות הסדרי התנועה המאושרות של הכביש; לאורך הכביש קיימים עצמים קשיחים (סלעים ועמודים) הדורשים מיגון על-ידי מעקות בטיחות תקינים, ועוד. דא עקא, אין באמור לעיל כדי לגרוע מאחריותו הפלילית, לכאורה, של המשיב לקרות התאונה ולתוצאותיה הקטלניות, כפי שתואר לעיל. המשיב נהג ברכב בשעת לילה בצורה מסוכנת ביותר, תוך זלזול בתמרורים ובתנאי הדרך. איתרע מזלו, ומעקה הבטיחות בו פגע הפך לנשק קר קטלני. ואולם, התנהלותו של המשיב היא זו שגרמה ל"מפגש" בין הרכב לבין המעקה. ביצוע העקיפה במהירות עצומה במקום מסוכן היא זו שאילצה את המשיב לבלום, לסטות ימינה, לעלות על המדרכה ולהתנגש במעקה הבטיחות בעוצמה רבה. אלמלא היה במקום מעקה, נסיבות התאונה, החל מאותו שלב, היו משתנות, ואולם ספק אם היה בכך כדי למנוע תאונה קטלנית. ב"כ המשיב הפנה גם לאפשרות בדבר כשל ברכב, שמנע מן המשיב בלימה בטוחה. אפשרות זו כלל אינה עולה מחומר הראיות. הרכב נבדק במכון בדיקה בעת רכישתו על ידי אביו של המשיב, ביום 30.1.06, ונמצא תקין. אכן, בטופס הבדיקה מופיע ממצא בעל "משמעות גבוהה" בדבר "תיקון תאונה בחזית, תיקונים בשילדות קדמיות", ואולם לא הובא כל הסבר כיצד הדבר קשור לתאונה. נראה על פני הדברים, כי המדובר בנתון בעל משמעות כלכלית גבוהה לרוכש פוטנציאלי של הרכב, אך לא בנתון בעל משמעות בטיחותית. המדובר במסמך שהוצג על ידי ב"כ המשיב, אשר מבקש ללמוד ממנו על כשל ברכב כביכול. ואולם, אם אכן היה ברכב ליקוי בעל משמעות גבוהה, שהמשיב היה ער לו, כיצד זה נהג ברכב שיש בו פגם? בהקשר זה יצויין, כי דווקא מדברי המשיב, אשר משתמש ברכב מאז נרכש בחודש ינואר 2006, המדובר ברכב שלא היו בו כל תקלות, והוא אף עבר טיפול במוסך זמן קצר לפני התאונה (הודעת המשיב מיום 12.5.06 בשעה 09:00, עמ' 4 שורה 15). נוסיף, כי על-פי חוות דעת מומחה המצויה בתיק, אין קשר בין מצב הצמיגים לבין התאונה. הגלגל לא כשל ולא איבד אוויר עובר לתאונה (חוות דעתו של ד"ר איתמר שרון מיום 17.6.06). סיכומה של נקודה זו. תיק החקירה מכיל ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. ראיות אלו באות ממקורות שונים ומשתלבות אלה באלה. 9. אשר למסוכנות העולה מן המשיב לביטחון הציבור, זו נלמדת מנסיבות העבירה שביצע לכאורה. המדובר בצעיר כבן 18 הנוהג מאז חודש ספטמבר 2005. המשיב לא צבר לחובתו עבירות תנועה עובר לתאונה, אולם המדובר בפרק זמן קצר למדי בו הוא מחזיק ברישיון נהיגה. התאונה אירעה בחודש מאי 2006, זמן קצר לאחר שהסתיים פרק הזמן בו חוייב המשיב לנהוג עם מלווה (על פי סעיף 12א1 לפקודת התעבורה). המשיב הוכיח בהתנהגותו, כי הפקדת כלי רכב בידיו כמוה כמתן חפץ מסוכן בידי מי שאינו יודע כיצד לנהוג בו. במצב דברים זה, דרגת המסוכנות העולה מן המשיב לביטחון ציבור המשתמשים בדרך היא גבוהה, ויש מקום להורות על פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה. 10. רשיונו של המשיב נפסל מנהלית ל-90 ימים במועד התאונה, ותקופת הפסילה הסתיימה ביום 9.8.06. הבקשה שבפני הוגשה ביום 15.10.06, היינו, המדובר בבקשת פסילה שהוגשה בשיהוי. עיון בתיק החקירה מעלה, כי המדובר בתאונה שנחקרה במהירות וביעילות. על-פי דברי ב"כ המבקשת, כתב האישום היה מוכן להגשה בתוך 90 הימים, אלא שבאותו שלב נוכח הפרקליט המטפל כי טרם בוצעה חובת היידוע על-פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. לאחר שהודע למשיב על העברת חומר החקירה לפרקליטות, פנה סניגורו, בכתב, ביום 19.9.06, בבקשה לפי סעיף 60א(ד) לחוק הנ"ל להימנע מהגשת כתב אישום. בקשתו נבחנה תוך זמן סביר, וכתב האישום הוגש לאחר מכן, ביום 15.10.06. בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש בעיכוב בהגשת הבקשה לפסילה כדי להכשילה מטעם זה בלבד (ראה: בש"פ 7257/04 אברהים עווד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3) 1387). 11. אשר למשך הפסילה, איני רואה מקום להורות בשלב זה על פסילה לתקופה העולה על ששה חודשים, על-פי הסמכות הקבועה בסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה (ראה: בש"פ 8514/05 איוב אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 3487). אם משפטו של המשיב לא יסתיים תוך ששה חודשים, תוכל המבקשת לחדש את פנייתה בתום תקופה זו. 12. התוצאה היא, אפוא, שהבקשה מתקבלת. רשיונו של המשיב יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 26.10.06. תוקף הפסילה עד ליום 26.4.07. משפט פליליהריגהמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה