שימוש בסמים של נהג הסעות

בית המשפט ציין כי המעשים בהם הורשע המערער הם חמורים. במיוחד חמורה העובדה שהוא שימש כנהג הסעות ובה בעת השתמש באופן קבוע בסם מסוכן. באופן זה סיכן המערער את המשתמשים בדרך, להלן פסק דין בנושא שימוש בסמים של נהג הסעות: פסק-דין השופטת א' חיות: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור) בעבירות של הריגה; נהיגה תחת שכרות; שימוש בסם מסוכן; שימוש במסמך מזויף; זיוף; נהיגה בזמן פסילה; ואי-ציות לתמרור. האישום המרכזי שיוחס למערער בכתב האישום המתוקן הוא הריגתו של הולך רגל (להלן: המנוח), בעת שזה חצה את הכביש. בהכרעת הדין נקבע כי המערער, נהג הסעות במקצועו, היה נתון להשפעת סם מסוכן בעת שנהג וגרם לתאונה בעודו מסיע נוסעים ועל כן הורשע בשימוש בסם מסוכן ובנהיגה בזמן שכרות. בהכרעת הדין ציין בית המשפט כי התנהגותו של המנוח תרמה אומנם להתרחשות התאונה שכן המנוח אף שהיה ער לרכבו של המערער המתקרב אליו הלך קדימה ואחורה בכביש ובכך יצר בלבול. המנוח אף לא חצה את הכביש במעבר חציה למרות שמדובר בכביש רחב מאוד. חרף זאת, קבע בית המשפט כי המערער חייב היה להביא בחשבון את נוכחות המנוח בכביש, אך הוא המשיך בנסיעה באותה מהירות ולא נקט כל פעולה כדי להימנע מן הפגיעה. בשים לב לתנאי הכביש, שהיו טובים, נקבע כי ההסבר היחיד להתנהלותו של המערער הוא היותו נתון להשפעת הסם אותו נטל שעות ספורות קודם לאירוע, דבר שגרם לו "לאבד" את המנוח בשלב כלשהו, על רקע הפגיעה ביכולת הקשב שלו והפגיעה ביכולתו להעריך את המרחק ואת הזמן שעמדו לרשותו כדי להגיב. על רקע זה קבע בית המשפט כי בכך שהשתמש בסמים הכניס עצמו המערער ביודעין למצב של חוסר יכולת להגיב נכוחה לסיכון שנוצר בדרך, והרשיע אותו בהריגה. כמו כן הורשע המערער, לפי הודאתו, בכך שבעת התאונה החזיק ברישיון נהיגה מזויף, בכך שבשתי הזדמנויות לאחר התאונה נהג ברכב אף שרישיונו נפסל, ובאחת הפעמים לא ציית לתמרור. 2. בגין העבירות שבהן הורשע גזר בית המשפט המחוזי על המערער שש שנות מאסר בפועל וכן הפעיל, במצטבר, מאסר על-תנאי למשך שלושה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. כן נגזרו על המערער עשרה חודשי מאסר על-תנאי; פסילה מלנהוג לצמיתות; קנס בסך של 500 ₪; ופיצוי למשפחת המנוח בסכום של 5,000 ₪. יצוין כי טרם מתן גזר הדין הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מאת שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער הוא בעל עבר פסיכיאטרי ואף אושפז בעבר, בין היתר, על רקע חוויות קשות שחווה במהלך חייו, ובהן רצח אחיו על רקע חשד לשיתוף פעולה של המשפחה עם מדינת ישראל. שירות המבחן ציין כי המערער צורך סמים מסוג חשיש ומריחואנה באופן יומיומי מזה מספר שנים, והשימוש אף העמיק לאחר רצח אחיו. עוד צוין כי המערער מתקשה בתפקוד נורמטיבי והוא בעל נטייה להתנהגות פורצת גבולות, אך צוין כי המערער השתתף, בהצלחה, בפרויקט גמילה מסמים בבית המעצר שבו שהה. שירות המבחן המליץ כי יוטל על המערער עונש מאסר בפועל, מתוך התרשמות ששהותו במאסר תאפשר לו להפיק תועלת מן ההליך הטיפולי. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרתה הרבה של עבירת הנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים והדגיש כי יציאה לדרך תוך מודעות שאין ביכולתו של הנהג לשלוט ברכב, אינה בבחינת הפרה גרידא של כללי זהירות אלא עבריינות לשמה המבטאת העדר יחס לחיי אדם. על כן, כך נקבע, אמת המידה לענישה במקרים כאלה צריכה להיגזר מאמות המידה המתאימות לענישת עבריינים "רגילים", ולא מאמות המידה לענישת עברייני תנועה. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי המערער יצא מדי יום לעבודתו כשהוא מסיע ברכבו נוסעים תוך שהוא מסכן בנהיגתו את המשתמשים בדרך עקב שימוש בסם, עד שלמרבה הצער הסיכון התממש. בית המשפט ציין כי לכך יש להוסיף את העובדה שהמערער הזדהה בפני השוטרים במקום התאונה במסמכים מזויפים על שם אחיו ואף התייצב כך לדיונים בבית המשפט; כי הוא המשיך לנהוג בהיותו פסול לנהיגה, כאשר העובדה שחיי אדם קופדו בשל כך שנהג תחת השפעת סמים לא היה בה כדי להרתיעו; כי המערער ביצע את המעשים המתוארים לעיל כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין אחזקת סם לשימוש עצמי; וכי מעת שקיבל רישיון נהיגה, בשנת 1999, צבר המערער 28 הרשעות לחובתו. בית המשפט הוסיף וציין כי נסיבותיו האישיות של המערער אכן קשות וכי יש במאפייני אישיותו הרבה מן החיוב, אך נוכח חומרת מעשיו ועמדת שירות המבחן, ונוכח עברו התעבורתי, יש ליתן משקל מכריע להיבט של ההגנה על הציבור. בית המשפט הוסיף והדגיש כי מלבד עונש המאסר המשמעותי שיש להטיל על המערער מן הראוי לפסלו מלנהוג לצמיתות, שכן הוא הוכיח במעשיו כי אין זה מתקבל על הדעת להפקיד הגה בידיו אי פעם. 3. מכאן הערעור, שבתחילה הופנה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין אך בהמשך צומצם לערעור על גזר הדין בלבד. לטענת המערער, העונש שהושת עליו חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת לעבירות בהן הורשע ואף לא ניתן משקל מתאים לנסיבותיו האישיות, לאמור בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן ולדברים החיוביים שסיפרו עדי האופי שהובאו מטעמו. בהקשר זה טוען המערער כי מן הראוי היה ליתן משקל לנסיבות חייו הקשות, לכך שאימו נפטרה תוך ייסורים ממחלה קשה וכן לכך שמשפחתו נחשדה בעבר בשיתוף פעולה עם ישראל ועל רקע זה הוצת ביתם. המשפחה נאלצה להגר לירדן ולאחר מכן שבה לישראל ומצאה כאן מקלט, אך בסופו של דבר נרצח אחיו של המערער לאחר שעונה והמערער מצא את גופתו. על רקע כל אלה החל המערער, בייאושו, לצרוך סמים. לבסוף מציין המערער כי הוא משתתף בפרויקט גמילה ושיקום ממושך בבית הכלא והוא אף ביצע שינוי מהותי באורח חייו. ואכן, מתסקיר משלים שהגיש שירות המבחן עולה כי המערער סיים טיפול גמילה מסם בבית המעצר וכעת החל טיפול גמילה בבית הסוהר. דווח כי המערער נמצא בקשר אינטנסיבי עם גורמי הטיפול, משתף פעולה ומביע מוטיבציה להתמיד בתהליך הטיפולי ולשנות את אורחות חייו. 4. המשיבה, מצידה, טוענת כי דין הערעור להידחות, שכן העונש שנגזר על המערער הולם וראוי בנסיבות המקרה. לטענתה, מדובר במסכת יוצאת דופן וחמורה של התנהגות עבריינית ועל כן יש להבחין בין עניינו של המערער לבין מקרים אחרים שנדונו בפסיקה, והיא מדגישה כי מדובר בנהג הסעות שנהג תחת השפעת סמים ובמהלך הנסיעה דרס הולך רגל. המשיבה מסכימה כי התנהגותו של המנוח בלבלה את המערער, אך היא מדגישה כי בית משפט קמא קבע שהדבר לא היה קורה אילולא המערער היה משתמש בסמים. בנוסף לכך, טוענת המשיבה, מספר חודשים לאחר שנפסל רישיונו נתפס המערער כשהוא נוהג ברכב, דבר המעיד על פריצת גבולות מוחלטת. עוד טוענת המשיבה כי בית משפט קמא בחן את עדותם של עדי האופי ושקל את הנסיבות לקולא בעניינו של המערער, אך בדין קבע כי נוכח חומרת העבירות אין ליתן לכך משקל מהותי. לבסוף מציינת המשיבה כי הפיצוי שהושת על המערער טרם הועבר למשפחת המנוח, ונראה שהדבר מעיד על העדר הפנמה של חומרת המעשים. 5. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. בית משפט זה הדגיש ושב והדגיש בפסקי הדין שניתנו לאורך השנים את החובה המוטלת על כל גורמי אכיפת החוק להילחם במכת תאונות הדרכים ולמגר את התופעה של קטילת חיי אדם בכבישי הארץ (ראו למשל: ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (לא פורסם, 10.10.2005); ע"פ 4988/07 רחמינוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.12.2007)). כך במיוחד מקום שבו מדובר בתופעה החמורה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת סם מסוכן (ראו: ע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (טרם פורסם, 17.10.2007)). עמד על כך כב' השופט א' א' לוי באחת הפרשות, בציינו: "המערער חטא בנהיגה רשלנית, במהירות מופרזת, ושעה שהיה נתון תחת השפעתו של משקה משכר. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו כנגד אותה תופעה של נהיגה בגילופין, אולם למרבה הדאבה אנו נתקלים בתופעה זו בתדירות גוברת. אכן, שהייה בתנאי כליאה למי שאינו מורגל בה, היא קשה ומייסרת, אך קשה הוא שבעתיים האסון שהמיטה התאונה על הקורבן ובני משפחתו. אסון זה נגרם בעטיה של דרך נהיגה מופקרת שהביאה לקיפוד פתיל חייו של אדם צעיר, ולא ניתן להשתחרר מן המחשבה שעם מעט רצון והקפדה לקיים את ההוראות בהן חייב כל נהג, היתה תוצאה קטלנית זו נמנעת" (ע"פ 4169/09 דנינו נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (טרם פורסם, 16.12.2009)). 6. המעשים בהם הורשע המערער חמורים הם. במיוחד חמורה העובדה שהוא שימש כנהג הסעות ובה בעת השתמש באופן קבוע בסם מסוכן. באופן זה סיכן המערער את המשתמשים בדרך, וכפי שקבע בית משפט קמא בכך שיצא לדרך כשהוא נתון להשפעת סם, הכניס עצמו המערער ביודעין למצב של חוסר יכולת להגיב לסיכון שנקרה בדרכו. אם לא די בכך מצטרפות להתנהגותו זו עבירות נוספות של שימוש במסמך מזויף (רשיון נהיגה) ונהיגה בזמן פסילה בשתי הזדמנויות לאחר אירוע התאונה בו קטל את חיי המנוח. דומה כי מכלול זה של עבירות המלמדות כולן על זלזול בחוק ובחיי אדם, הם שהביאו את בית המשפט להחמיר במידת מה עם המערער מעבר לרמת הענישה המקובלת בגין עבירות של הריגה ונהיגה בשכרות (לעניין זה ראו למשל: ע"פ 10513/08 בדואי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.4.2009); ע"פ 4988/07 רחמינוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.11.2007); ע"פ 6261/05 אמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2006); ע"פ 9204/03 אנספי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2004); ע"פ 4212/04 ברנוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2004); ע"פ 6380/98 פטושקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.1998)). לא היינו רואים להתערב בכך אלמלא נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער ובעיקר המוטיבציה הראויה לעידוד שהוא מגלה בהליך הטיפולי במסגרת בית הסוהר והתרשמותם החיובית ביותר של הגורמים הטיפוליים מהתקדמותו במישור זה ומרצונו לשנות מאורחות חייו ומדפוסי התנהגותו. על רקע זה נראה לנו כי יש מקום להקל במקצת מן העונש שנגזר על המערער כך שבמקום שש שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו יועמד עונשו של חמש שנות מאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה, תועמד על תקופה של 20 שנים תחת פסילתו לצמיתות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. הערעור מתקבל, אפוא, באופן חלקי, כאמור לעיל. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.שימוש בסמיםסמים