בית משפט קמא הרשיע המערער, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לאחר שהמערער לא המציא כל אישור בדבר החזקתו ברישיון זמני כדין, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. להלן פסק דין בנושא רישיון נהיגה זמני - נהיגה בזמן פסילה: פסק - דין פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 23.4.06 בתיק פל 641/04 - במסגרתו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח - עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה) וכן על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי). על המערער הושתו העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר, אשר ירוצו במצטבר לחודש מאסר על תנאי שהופעל בתיק פל 572/03, דהיינו: 6 חודשי מאסר בפועל; 40 ימי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה; שנת פסילה; שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 1,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. 2. עובדות כתב האישום - ביום 12.4.04, בסמוך לשעה 16:30, נהג המערער רכבו בשער האריות, אשר בירושלים. בנסיבות אלה, נהג המערער רכבו, ללא פוליסה בת תוקף, לאור פקודת ביטוח רכב מנועי. כמו כן, המערער נהג אז לאחר שהודע לו, כי הוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, וזאת במסגרת פסק דין, מיום 27.9.99, בתיק פל 19008/97 בבית המשפט לתעבורה בירושלים. המערער לא הפקיד רישיונו, עת הושת עליו עונש הפסילה כאמור ומשום כך, הייתה עוד הפסילה בתוקף ונהיגתו של המערער ללא רישיון הייתה אסורה, לאור פקודת התעבורה. הכרעת דינו של בית משפט קמא 3. בית משפט קמא הרשיע המערער, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לאחר שהמערער לא המציא כל אישור בדבר החזקתו ברישיון זמני כדין, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום וכן מאחר שהמערער לא הרים הנטל להוכחת הפקדת רישיונו, כנדרש, בעטיה של הפסילה, אשר נגזרה עליו במסגרת תיק פל 19008/97. טענות הצדדים לערעור 4. ב"כ המערער טען, לעניין הכרעת הדין, כי בית משפט קמא התעלם מן האישור אודות רישיון הנהיגה הזמני, הרלבנטי לתאריך האירוע, אשר נשלח לבית המשפט במסגרת בקשות נפרדות שהגיש המערער, לביטול גזר הדין ולעיון חוזר. ככל שנוגע הדבר לגזר הדין - טען ב"כ המערער, כי לא היה מקום לקבוע, כי למערער חמש עבירות בגין נהיגה בזמן פסילה, מבלי שנתן כל משקל לעובדה, שהמערער לא הבין את עצם היותו בפסילה לאורך כל התקופה. הרי בסופו של יום נמצא, לדידו, על סמך האישור שבידו של המערער, שהוא אכן מחזיק ברישיון נהיגה כדין. נוסף לכך, טען ב"כ המערער, כי היה על בית משפט קמא להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות מצבו הכלכלי הקשה וכן העובדה שהוא מצוי בעיצומן של הכנות לחתונתו. 5. ב"כ המשיבה תהתה, מדוע לא הוצג הרישיון הזמני התקף, כטענתו של ב"כ המערער, משך כל זמן הדיון בבית משפט קמא. בהמשך הבהירה ב"כ המשיבה, כי אם אכן יוצג רישיון זמני מאושר לתקופה הרלבנטית, תשקול הסכמה להשיב התיק לבית משפט קמא, בכפוף להוצאות. באשר לגזר הדין - טענה ב"כ המשיבה, כי למערער גיליון תעבורתי עשיר ובו למעלה מ-60 הרשעות, ובהן כמה עבירות של נהיגה בזמן פסילה. אשר על כן, לדידה, גזר הדין אף נוטה לקולא ואין כל מקום להתערב בו. דיון 6. לעניין הכרעת הדין - בהחלטתי מיום 31.7.06, הוריתי לב"כ המערער, להגיש לבית המשפט מסמך, המאשר קיומו של רישיון נהיגה זמני לתקופה הרלבנטית לכתב האישום. ביום 27.8.06 הגיש ב"כ המערער מסמך מאגף הרישוי, שעניינו "פרטים על רישיון נהיגה", מיום 6.8.06. במסמך זה צוין, כי המערער קיבל רישיון נהיגה זמני מיום 23.12.03 ועד יום 22.5.04, כאשר צוין, כי הרישיון כפוף לפסילת בית המשפט וכן לתשלום הקנסות. מנגד, הגישה ב"כ המשיבה מסמך, דומה לזה של המערער, מיום 28.8.06. במסמך זה צוין, כי המערער קיבל רישיון נהיגה זמני בין המועדים 8.2.05 - 8.8.05, וזאת בשל עיכוב בתשלום קנסות. לדידה של ב"כ המשיבה, מסמך זה סותר את טענות המערער ומראה כי המערער לא נשא רישיון נהיגה זמני, בתקופה הרלבנטית, כנטען. 7. כפי שניתן לראות, המסמכים אשר הוצגו על ידי הצדדים, החתומים שניהם על ידי רשות הרישוי, סותרים בתוכנם זה את זה. ואולם, עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, מיום 23.4.06 - במסגרתו ניתן גם פסק הדין - מגלה, כי ב"כ הנאשם אישר דבר הנפקתו של רישיון זמני למערער בין יום ה-8.2.05 לבין יום ה-8.8.05, ולא נמצא אז כל זכר לטענותיו בפניי, כי הונפק למערער רישיון זמני בתקופה שבין דצמבר 2003 לחודש מאי 2004 - התקופה הרלבנטית לענייננו. עוד יצוין, כי התקופה שבין פברואר לאוגוסט 2005 - במהלכה ניתן למערער רישיון זמני, כדברי בא כוחו, אינה נזכרת בתעודה אשר הציג בפניי ב"כ המערער. הכיצד הציגו הצדדים שני אישורים שונים בתכלית מאותו משרד? - אתמהה. איני רואה לנכון להידרש לחשדות בדבר אותנטיות המסמך מטעם המערער, כפי שהועלו על ידי ב"כ המשיבה בתגובתה, שכן אלה לא הוכחו, ברם לאור אישורו של ב"כ המערער, בבית משפט קמא, כי רישיון נהיגה זמני הונפק במהלך שנת 2005 כאמור, וכן לאור העובדה, שלא הוצג כלל בבית משפט קמא רישיון זמני, הרלבנטי לתקופה הקבועה בכתב האישום, הריני מעדיף לקבל האמור בתעודה אשר הוגשה על ידי ב"כ המשיבה, ולקבוע, כי ביום 12.4.04, נהג המערער ללא רישיון כדין. 8. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא גם בקביעת בית משפט קמא, אשר נתקבלה באין חולק, כי המערער נפסל לנהיגה במסגרת תיק פל 19008/97, אך לא הפקיד רישיונו. סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה, שעניינו "פסילה וחישוב תקופתה", קובע, כי בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין הימים, התקופה אשר חלפה עד למסירת הרישיון לידי הרשות, קרי: כל עוד לא הופקד רישיונו של המערער כנדרש, טרם החלה להיחשב תקופת הפסילה, אשר נפסקה לו. ב"כ המערער טען לעניין זה, בבית משפט קמא, כי המערער הפקיד רישיונו בידי סנגורו הקודם וסבר שבזאת מלא חובתו לרשות, ברם אין בכך כדי לשנות העובדה, שהרישיון לא הופקד בסופו של יום. אי לכך, לאור סעיף 67 לפקודת התעבורה, שעניינו "נהיגה בזמן הפסילה או בניגוד לתנאים", הרי כל עוד הפסילה בתוקפה, כבמקרה דנן, תהא הנהיגה אסורה, ומשכך, מסקנתו של בית משפט קמא, כי המערער ביצע העבירה המיוחסת לו במסגרת האישום דנן - בעינה עומדת. 9. לעניין גזר הדין - ב"כ המערער ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, תוך שהבהיר בבית משפט קמא, כי המערער הנו צעיר בן 32 שנים, העומד להינשא ומבקש לפתוח פרק חדש בחייו. המערער הודה בבית משפט קמא, כי עשה טעויות רבות וביקש להתחשב במצבו בשל חתונתו הקרבה, מקום עסקו, עובדת היותו מפרנס יחיד וכן הסיוע להוריו, המצויים במצב בריאותי קשה. 10. עת גזר דינו של המערער ציין בית המשפט קמא, כי המערער מחזיק ברישיון נהיגה למן שנת 1993, ולחובתו 60 הרשעות - מהן 5 בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה. בית המשפט קמא הדגיש, כי אינו זוכר מקרה, בו עמדו לחובתו של נאשם 5 עבירות נהיגה בזמן פסילה, מה גם שבמקרה דנן, בחר המערער לנהוג בזמן פסילה, כאשר עונש מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. 11. כפי שניתן להתרשם, למערער עבר תעבורתי חמור ומכביד, הכולל מגוון רחב של עבירות, ובהן עבירות של נהיגה בזמן פסילה. הגדרתו של ב"כ המערער, כי עברו התעבורתי "לא קל" חוטאת למציאות. דומה, כי המערער נשפט ונענש פעם אחר פעם, עד אשר נידון גם לעונש מאסר בפועל לתקופה של 45 ימים, כפי שציין בא כוחו. בכל אלה לא היה די על מנת לשכנע את המערער לשנות מהתנהגותו על הכביש ולפתוח בפרק חדש בחייו, כמבוקשו כעת. תחת זאת המשיך המערער לרמוס החוק פעם אחר פעם, וגם במקרה דנן, בכר המערער לנסוע ללא רישיון נהיגה תקף, הגם שידע, כי עונש מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. ב"כ המערער ציין, כאמור, כי עבירות הפסילה, אותן ייחס בית משפט קמא לחובתו של המערער, נעברו כאשר המערער לא הבין עצם היותו בפסילה. טענה זו תמוהה בעיניי, לאור העובדה, שבחודש אוקטובר 2003, הגיש המערער בקשה, במסגרת תיק פל 19008/97, לחישוב תקופת הפסילה בדיעבד. בית משפט קמא הורה למערער, להמציא אישור משרד הרישוי באשר למועד פקיעת תוקף רישיונו, בכדי שניתן יהא לחשב מועד הפסילה. המערער לא עשה כן, עד כה. בזאת יש כדי ללמד, כי המערער היה מודע היטב לעבירותיו ולעונשים, אשר הושתו עליו בגינן, אך כמנהגו - לא עשה מאומה בנדון (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.4.06). 12. אשר על כן, איני רואה מקום להתערב גם בעניין גזר הדין. סיכומם של דברים 13. דין הערעור - על שתי חלופותיו - להידחות.משפט תעבורהנהיגה בשלילהרישיון נהיגה