להלן פסק דין בנושא עקיפה בדרך לא פנויה: פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה ( כב' השופט ש. נחשון) בתיק 10086/03 מיום 27.10.04 לפיו הרשיע את המערער בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה בניגוד לתקנה 47 (ד) לתק"ת. עפ"י המפורט בכתב האישום המערער נהג באוטובוס באותה העת, בו נסעו מורה ותלמידים, המערער עקף משאית שנסעה מולו ע"י כך שעבר לנסוע במסלול הנגדי לצורך ביצוע העקיפה, בו בעת נסע רכב פרטי נוסף באותו כיוון נגדי, וזה נאלץ לסטות לשוליים על מנת למנוע קרות תאונה. בהכרעת דין ארוכה ומנומקת ביהמ"ש קמא בחן את כלל העדויות והממצאים שהובאו בפניו, והתייחס לגירסה החדשה שהעלה המערער במהלך המשפט כזו שלא נשמעה כלל קודם לכן, לפיה רכב הניסן במסלול הנגדי ל א היה בשלב נסיעה אלא עמד בשול הדרך, כאשר גרסה זו סותרת הודעתו הראשונה לפיה המדובר בשול צר ואין הרכב המעורב יכול היה לנסוע בשול, והוסיף כי המדובר בעדות כבושה. ביהמ"ש מצא כי גרסת עדי התביעה מהימנה עליו ומשכך הרשיעו בעובדות כפי שאלה הופיעו בכתב האישום, והטיל עליו העונשים הבאים: · 4 חודשי פסילה בפועל. · 5 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים 2. הטיעונים בערעור טיעוני ב"כ המערער: · ביהמ"ש קמא נפל לטעות כאשר קבע כי עדי התביעה יכלו לראות את רכב הניסאן מבצע סטייה כיוון שהיה מרווח 2 מטרים בין האוטובוס לפולטריילר וכיוון שהמערער חיזק גרסה זו, כאשר לאמתו של דבר מרחק ה 2 מטרים אליו התייחס המערער היה לעניין המרחק בין האוטובוס ורכב הניסאן ולא כאמור לעיל. · הפולטריילר ירד לשוליים כדי לאפשר לאוטובוס לבצע עקיפה, כך שלא היה צורך שהמערער יסטה עם האוטובוס למסלול הנגדי לביצוע העקיפה - היה מספיק מקום. · השוטרים הסיקו מסקנות שגויות כאשר ראו רכב ניסאן חונה בצד הדרך, חשבו לתומם כי הניסאן סטה לשוליים בגלל המערער, אלא שאותו רכב ניסאן היה על השוליים במצב חניה כיוון שהנהג בניסאן דיבר בטלפון. · טעה ביהמ"ש קמא משקבע כי עניין חניית רכב הניסאן הנה עדות כבושה - העד לא יכול היה להעלות טענה זו קודם לכן כי עד לשלב ההקראה לא ידע במה הוא מואשם בדיוק -הדו"ח לא הוקרא לו ע"י השוטר. נאלץ לצלם את הדו"ח רק לאחר שלב ההקראה. · טעה ביהמ"ש משהסתמך על השרטוט לצורך הרשעת המערער - השרטוט אינו עולה בקנה אחד עם עדויות העדים בפני ביהמ"ש. טעה ביהמ"ש משלא ערך ביקור וניסוי במקום האירוע. סופו של טיעון ביהמ"ש מתבקש לבטל את פסק דינו של ביהמ"ש קמא ולזכות המערער. תגובת ב"כ המדינה: · פסק הדין מבוסס על קביעות מהימנות, כאשר קיימות שתי עדויות של שני שוטרים שהן תואמות לחלוטין ומתבססות על תרשים, בנוסף לכך קיימת עדות כבושה של המערער, ובנוסף לכך יש ראשית הודיה שהוא אומר "יכול להיות שאני קצת סטיתי מהנתיב ממול". · לעניין השרטוט - השרטוט אינו מכיל מספרים, אך בצידו של הדו"ח רשומים נתונים המסבירים את הדו"ח, בצד שמאל כתוב "שליש מהמשאית היה בשוליים" את אותם שוליים העריך השוטר ב-2.5 מ', ולגבי השוליים הנגדיות אמרה השוטרת ½ מ' והשוטר אומר 80 ס"מ. · לגבי שדה ראיית השוטרים, השוטרים ציינו כי רכב הניסן היה בתנועה, הצליחו לראות זאת ע"י הרווח המשמעותי שנוצר בין האוטובוס לבין הפולטיילר - המסקנה היא שהאוטובוס כיסה את כל הנתיב של הניסן, מכאן, שכל הקביעות של בית המשפט קמא נכונות. · לעניין לעונש, מדובר בעקיפה מסוכנות, מדובר בנהג אוטובוס, היה עם כיתה שלמה באוטובוס ולחובתו של מערער זה שבע הרשעות קודמות של מהירות. למותר לציין כי חצי מעונש הפסילה בפועל שהוטל עליו היה עונש פסילה על תנאי שהופעלה, מכאן שהושתו עליו רק חודשיים פסילה. 3. דיון בערעור לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ולאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובפסק דינו של ביהמ"ש קמא הגעתי למסקנה לפיה אין מנוס מדחיית הערעור. לא למיותר לציין, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדיות שקיבלו יומן בביהמ"ש קמא, כאשר זהו מקומן הטבעי לקביעת משקלן של ראיות כאלה ואחרות שהובאו בפני המותב העיקרי, קרי - בפני ביהמ"ש קמא, והכל למעט המקרים בהם מתגלה פבם או פסול מהותיים המצדיקים התערבות. לעניין זה ראה דברי כב' השופט זילברג בע"פ 125/50 נעקובוביץ נ' היועמ"ש: "אין ביהמ"ש לערעורים בודק מחדש את צדקתו או הרשעתו של הנאשם, הוא בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין.... ביהמ"ש לערעורים לא יסתור מסקנה שהוסקה מעובדות שהונחו כחוק....אלא אם כן שוכנע, כי הסקת המסקנה ההיא ע"י ביהמ"ש דלמטה היתה, מבחינה הגיונית פסולה בתכלית "פסולה בתכלית" מבחינה הגיונית פירושה: מסקנה חסרת שחר, אבסורד לכל ולא רק כאשר היא "אינה נראית" לשופטי ביהמ"ש לערעורים" (ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פד"י ו (1) עמ' 560-561). לענייננו, לאחר עיון כאמור, ביהמ"ש התרשם מהעדים באופן ישיר וקבע מהימנותם בהסתמך על התרשמותו הישירה מהם. מכאן, לא מצאתי כל פגם ו/או פסול מהותיים המצדיקים התערבות ערכאה זו. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אין כל מקום והצדקה לקבלת גירסת המערער שהועלתה בשלב מאוחר יותר וסותרת גרסתו הראשונית. דומה כי בצדק הגיע ביהמ"ש למסקנה כי גרסתו של המערער לפיה רכב המעורבת היה במצב עמידה, הינה גרסה כבושה, עובר לעקיפה. גם אם ביהמ"ש לא היה מגיע למסקנה שכזו הרי די בכך שהמערער סתר עצמו בעדותו בביהמ"ש, כאשר באותה הודעה מסר שני פרטים סותרים אודות האירוע: האחד, "אני ראיתי את הרכב ניסן הלבנה עומדת על השול ממולי, עומדת על השול ממולי נהגת מדברת בפלאפון...". השני, "השול ימין שנסענו בו זה 2.5 מטר והשול השני 40 ס"מ, ממול ויש גדר בטחון שם ורכב לא יכול לעבור על השול שם ולא יכול לעמוד שם..." כאמור תמוהה בעיני הטענה כי רכב המעורבת עמד בשול הדרך והמעורבת דברה בטלפון כמצויין ע"י המערער , ומאידך, מספר שורות אחרי המערער ציין כי "רכב לא יכול לעמוד שם". בחנתי גם את עדותם של שני עדי התביעה, השוטרת והשוטר שראו את האירוע. מדובר בהודעות עקביות ולא מגלות סתירות. השניים ציינו את הקשיים שהיו להם בשדה הראייה, אך הסבירו כי רכבם הנו גבוה מהרכב שהפריד בינם לבין רכב המערער, מקובלת עלי גרסתם לפיה הבחינו בנהגת המעורבת סוטה ממסלול נסיעתה לשול הדרך, כתוצאה מעקיפת המערער. בבואי להכריע הכף בין גרסתם של עדי התביעה לבין גרסתו של המערער, לא יכולתי להתעלם מהסתירות שעלו מגרסתו של האחרון, לצד גרסתם שנשמעת אמינה יותר, הגם שביהמ"ש קמא התרשם מהם באופן ישיר והגיע למסקנות המפורטות בהכרעת דינו, משכך בצדק העדיף ביהמ"ש גרסתם של אלה על גרסתו של המערער. לעניין העונש, על אף שלא נטענה מאומה ע"י המערער אודות העונש, אציין בכל זאת כי משמצאתי לדחות הערעור על ההרשעה, והיות ואין המדבור בעונש החורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות המקרה, בשים לב כי חסד עשה ביהמ"ש עם המערער עת הפעיל עונש הפסילה המותנה בחופף, הרי שגם לא מצאתי כל מקום להתערב בעונש. סופו של דבר, אני דוחה את הערעור.משפט תעבורהערעור תעבורהעקיפהערעור