עונש על נהיגה בפסילה

כאשר נדרש בית המשפט לשקול, מה עונש ראוי לו לעבריין תנועה שנתפס בקלקלתו, נראה לנו, כי המסקנה המתחייבת, והיא פרי ניסיון החיים, הינה, שיש להעדיף מעל לכול, לצד כל עונש אחר, את עונש הפסילה מלהחזיק ברישיון הנהיגה אם לתקופה ארוכה ואם לתקופה מצומצמת, אם בפועל ואם על-תנאי, הכול לפי נסיבות העניין. בית המשפט בערעור שוכנע כי עונש הפסילה שהוטל על הנאשם בנהיגה בזמן פסילה, אינו הולם את חומרת העבירות שהוא ביצע מכאן, יש להוסיף שנה נוספת לעונש הפסילה, כך שעונש הפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה יעמוד על 36 חודשים. בית המשפט ציין כי העבירות שביצע המשיב רבות וחמורות ורק יד המקרה לא הביאה לגרימת נזקים קשים וכואבים יותר, במהלך ביצוען ובעניין הענישה המתבקשת בעבירות מסוג זה עוד צוין כי נהג, אשר שכח את תלמודו, או המתעלם מהכללים החשובים שהורוהו, וחטא בעבירות תנועה המסכנות את הזולת, ראוי לו שהזכות שהוקנתה לו תישלל ממנו לפרק-זמן מסוים, על-מנת שיחזור וישנן לעצמו מחדש את שאמור היה לדעת בטרם הוקנתה לו הזכות לנהוג בדרכים. בתקופת הפסילה אפשר שתצטנן התלהבותו, והוא ישוב וישכיל להבין את האחריות המוטלת עליו, כאזרח שומר חוק, כלפי עצמו וכלפי הזולת, שעה שהוא משתמש בדרך ומבקש להגיע אל יעדו בשלום. להלן פסק דין בנושא עונש על נהיגה בפסילה: פסק דין א. בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 07/11/07 על ידי כב' השופט יעקב בכר בת"פ 282/07. הערעור מופנה כלפי קולת העונש. מהודעת הערעור עולה שהמשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"א-1970 (להלן: "פקודת הביטוח"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה. העבירות בוצעו ברכב שהורד מהכביש, זאת כפי שיוחס לו בת"פ 254/07 של בית משפט לתעבורה בעכו, (להלן: "התיק הראשון"). המשיב ביקש לצרף לתיק הראשון, תיק נוסף (ת"פ 244/07, להלן: "התיק השני") של בית משפט לתעבורה בעכו. בתיק זה יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודה בצירוף סעיף 39 (א) לפקודה. ב. מכתבי האישום עולה כי העבירות בתיק הראשון בוצעו ביום 16.07.07 עת נהג המשיב ברכב פרטי ברחוב הגדוד העברי בעכו. המשיב נהג חרף ידיעתו כי הוא נפסל מלנהוג ברכב ועל כן הוא נהג ברכב ללא רישיון נהיגה ותעודת ביטוח תקפים ובתיק השני הורשע בעבירות כפי שפורט לעיל וזאת משום שביום 21.03.07 נהג ברכב פרטי במעלות, חרף היותו מחוסר רישיון נהיגה ובהיותו שיכור ונתון תחת השפעת סמים משכרים מסוג קוקאין, הירואין, מורפין ואופיום. עוד הודה הנאשם בעבירה של שימוש ברכב שהודעה על האיסור בשימוש בו נמסרה, כאמור, בתקנה 308(3) לתקנות התעבורה, זאת כאשר עוכב לצורכי בדיקה בחודש אפריל 2007. אותן עבירות ביצע המשיב ב- 06.05.07, כך שבסופו של יום במסגרת ת"פ 282/07 צורפו התיקים הבאים: פלילי 244/07, פלילי 254/07, ת' 14566/07, ת' 14568/07, ת' 14569/07 ות' 14567/07. המשיב הודה בעובדות כתבי האישום הנ"ל והורשע בדין. ג. בגין העבירות הנ"ל, הטיל בימ"ש קמא את העונשים הבאים: 1. 5 חודשי מאסר בפועל שאת ריצויים החל ב- 19.09.07. 2. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, יתר פרטי התנאי מפורטים בגזר הדין. 3. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים. 4. פסילה על תנאי של 4 חודשים לשנתיים, יתר פרטי התנאי מפורטים בגזר הדין. 5. חתימה על התחייבות כספית בסך של 2,000 ₪ לשנתיים. בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המדובר במי ששרת בצד"ל, שחבלי קליטתו בארץ היו קשים ובלתי מוצלחים, הוא התדרדר לשימוש בסמים וביצע שורה ארוכה של עבירות תעבורה שכללו בין היתר נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. עוד קבע בימ"ש קמא כי התנהלות המשיב והזלזול שהפגין כלפי רשויות אכיפת החוק, מחייבים הטלת מאסר ממשי ועל כן הטיל עליו את העונשים שפורטו לעיל. ד. המערערת טוענת כי בימ"ש קמא הקל בדינו של המשיב ולא נתן ביטוי נאות בענישה לעבירות הרבות שעבר. אין במשיב כל מורא כלפי רשויות החוק והוא מתנהג כעבריין תנועה סדרתי המסכן את המשתמשים בכביש. לדעת המערערת, יש להטיל על המשיב עונש מאסר ארוך מזה שהוטל עליו על ידי בימ"ש קמא, בעיקר בהעדר נסיבות מיוחדות ונימוקים שחייבו הקלה כה קיצונית בדין, כפי שעשה בימ"ש קמא. מה גם, השמירה על האינטרס הציבורי מחייבת לתת לו את הבכורה ולהעדיפו על פני כל נימוק לקולא ובודאי על הנסיבות האישיות, יהיו קשות ככל שיהיו. ה. ב"כ המשיב סבורה, כי דין הערעור להדחות הואיל ובימ"ש קמא, אשר גזר את דינו של המשיב בחן את נסיבות העבירות, נסיבותיו האישיות של המשיב, הרקע שלו, תרומתו למדינה וקשיי הקליטה שהביאו אותו להתדרדרות ולהסתבכות בעבירות בהן הורשע. לדעת ב"כ המשיב, כפי שבימ"ש קמא לא מיצה את הדין עימו, כך מתבקש גם כן, בית משפט זה לנהוג במשיב, הואיל ומדובר באדם שזהו מאסרו הראשון, הודה בהזדמנות הראשונה ומצבו האישי והחברתי, לרבות מצב הוריו הזקנים, קשה ביותר. המשיב שירת בצד"ל קרוב ל- 15 שנות שירות, נפצע במהלך שירותו ואף צלקות ורסיסים רבים נותרו בגופו. ו. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, ברור כי המדובר בעבירות חמורות שבוצעו בפרקי זמן שונים ולאורך תקופה לא קצרה. המשיב אמנם סיכן את עצמו ובוודאי סיכן אחרים עת נהג ברכב בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה, ללא תעודת ביטוח תקפה, בשכרות ותחת השפעת סמים ובעיקר משום שמדובר ברכב שהורד מהכביש עקב הסיכון שנשקף ממנו ומהשימוש בו. ריבוי העבירות ועברו המכביד של המשיב מעידים על אדם שאינו מקפיד בקיום החוק ואינו פועל בהתאם לחוקי התנועה. המשיב יליד 1970, רווק, עבר להתגורר בישראל ביחד עם חלק מאנשי צבא דרום לבנון, אך מעבר זה לא צלח, הואיל והמשיב התקשה להיקלט בישראל ועד כה לא הצליח להשתלב במסגרת מסודרת ותקינה. עוד נטען כי הוא סובל ממחלות שונות ובעניין זה אף, הוגשו תעודות רפואיות בבימ"ש קמא. הורי המשיב זקנים וחולניים וגם בעניין זה הוצגו מסמכים. המשיב הינו יתרת בשרם היחיד בארץ של שני ההורים הקשישים. ז. ברי לכל בר בי רב, כי בימ"ש קמא נהג במשיב במידת הרחמים ויש להניח כי הוא נתן במצב דברים זה, משקל יתר לנסיבות האישיות על פני האינטרס הציבורי שחייב הטלת עונש מאסר יותר ארוך ממה שהוטל עליו בפועל. העבירות שביצע המשיב רבות וחמורות ורק יד המקרה לא הביאה לגרימת נזקים קשים וכואבים יותר, במהלך ביצוען ובעניין הענישה המתבקשת בעבירות מסוג זה, ראו רע"פ 1812/94 פרץ נגד מדינת ישראל, (1994) ורע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל, (2007). יחד עם זאת, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות והרקע הקשה של המשיב והקשיים הרבים והנוספים שנוצרו לאחר שעבר להתגורר בישראל. חרף זאת, לא ניתן להתעלם מהצורך בהטלת עונשים מרתיעים, הן ביחס למשיב והן ביחס לעבריינים הפוטנציאלים האחרים. כאמור, בית משפט של ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ויסטה ממדיניות זו, אך ורק כאשר קיימת טעות או חוסר סבירות קיצוני בענישה. בע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1998) נאמר: "כידוע, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" . ראו גם, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006), ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נגד יצחק סבג, פ"ד מו (1) עמ' 437. ח. כאן המקום לציין כי, ב"כ המערערת הציגה בפני בית המשפט את פסק הדין של בית משפט מחוזי ת"א יפו בשבתו כבית משפט לערעורים פלילים, ואשר ניתן בע"פ 7189/0/06 וכן ע"פ 72101/06. עיינתי בפסקי דין אלה ולגביהם ניתן לומר כי הנסיבות שם חמורות וקשות יותר ואף שונות בתכלית השינוי. בע"פ 71890/06 ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור על עונש של מאסר בפועל בן 18 חודשים בניכוי 30 ימי מעצר ותוך הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים בחופף לעונש שהוטל, משמע, שביהמ"ש לתעבורה הטיל 6 חודשי מאסר בלבד על העבירה הנוספת, זאת מבלי להתעלם מכך שמספר העבירות לא היה דומה למספר העבירות במקרה דנן, אם כי, בחלקן דומות לאלו שביצע המשיב. הוא הדין ביחס לאמור בע"פ 72101/06, שם בוצעו עבירות דומות ובגינן נדון הנאשם ל- 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המשיבה הגישה פסק דין של בית משפט מחוזי נצרת בע"פ 1137/05 ואשר בו נדחה ערעור על עונש המאסר בן 10 חודשים שגזר בית משפט לתעבורה, בגין העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה במהירות מופרזת. ט. נתתי את דעתי לשיקולים השונים הן אלו לחומרה והן אלו לקולא והנחיתי את עצמי עפ"י ההלכה שקובעת כי בית משפט בערכאת הערעור לא ימצה את הדין עם המשיב, גם אם הוא יקבל את הערעור - ראו, ע"פ 1342/06 מדינת ישראל נגד פלוני (לא פורסם 4.5.06) וע"פ 6882/06 פלוני נגד מדינת ישראל (2007) ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור ביחס לעונש המאסר שהוטל עליו וקובע כי עונש זה יעמוד על 8 חודשי מאסר בפועל החל מיום 19.09.07, זאת בעיקר עקב נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב. י. עוד שוכנעתי כי עונש הפסילה שהוטל על המשיב, אינו הולם את חומרת העבירות שהוא ביצע מכאן, נראה לי כי יש להוסיף שנה נוספת לעונש הפסילה, כך שעונש הפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה יעמוד על 36 חודשים. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 82/82 מדינת ישראל נ' כרמלי, פ"ד לז(1) 729, 731 (1982): "כאשר נדרש בית המשפט לשקול, מה עונש ראוי לו לעבריין תנועה שנתפס בקלקלתו, נראה לנו, כי המסקנה המתחייבת, והיא פרי ניסיון החיים, הינה, שיש להעדיף מעל לכול, לצד כל עונש אחר, את עונש הפסילה מלהחזיק ברישיון הנהיגה אם לתקופה ארוכה ואם לתקופה מצומצמת, אם בפועל ואם על-תנאי, הכול לפי נסיבות העניין. רישיון נהיגה ברכב מנועי מוענק לאדם, אשר הוכיח במבחנים, כי קנה לעצמו ידע וכישורים לנהוג ברכב מנועי ברשות הרבים. נהג, אשר שכח את תלמודו, או המתעלם מהכללים החשובים שהורוהו, וחטא בעבירות תנועה המסכנות את הזולת, ראוי לו שהזכות שהוקנתה לו תישלל ממנו לפרק-זמן מסוים, על-מנת שיחזור וישנן לעצמו מחדש את שאמור היה לדעת בטרם הוקנתה לו הזכות לנהוג בדרכים. בתקופת הפסילה אפשר שתצטנן התלהבותו, והוא ישוב וישכיל להבין את האחריות המוטלת עליו, כאזרח שומר חוק, כלפי עצמו וכלפי הזולת, שעה שהוא משתמש בדרך ומבקש להגיע אל יעדו בשלום." יא. סוף דבר 1. אני מקבל את הערעור וקובע שעונש המאסר בפועל והפסילה בפועל, יהיו כדלקמן: א. 8 חודשי מאסר בפועל, שריצויים יהיה מיום 19.9.07. ב. 36 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. ג. יתר מרכיבי גזר הדין שנקבעו ע"י בימ"ש קמא יישארו על כנם. 2. בטרם סיום אעיר כי, מן הראוי להפנות תשומת לב רשויות בית הסוהר לכך שבמהלך הדיונים בעניינו של המשיב נטען כי הוא מכור לשימוש במשקאות משכרים וסמים, על כן במידה והדבר ניתן, יש לבחון אפשרות שילובו של המשיב בתכנית שיקומית.משפט תעבורהנהיגה בשלילה