עונש על הריגה בכביש

בית המשפט התווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מוות ברשלנות.

הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו. מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות.

הנאשם נהג בכביש במהירות מופרזת ובנהיגה "מזגזגת" ופרועה תוך מעבר מסוכן בין נתיבים. בהגיע הנאשם עם הרכב בסמוך לקילומטר ה- 37.2 בכביש, עקף בחדות רכב אחר, סטה עם רכבו שמאלה במהירות כ- 100 קמ"ש, חצה קו הפרדה רצוף וכמעט התנגש בטויוטה שנהגה הצליח למנוע התנגשות תוך סטיה חדה ומהירה לימין.

בהמשך, רכב הנאשם התנגש במאזדה בחזית מעבר לקו ההפרדה שלשמאל כיוון נסיעתו

להלן גזר דין בנושא עונש על הריגה בכביש:

גזר דין

א.     כללי:

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירות לפי סע' 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וסע' 35(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961, קרי הריגה וכן בעבירות בניגוד לפקודת ותקנות התעבורה של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה במהירות בלתי סבירה, אי האטה וחציית דרך מחולקת בקו הפרדה רצוף.

ב.     המסכת העובדתית אשר בגינה הורשע הנאשם:

ביום 04.09.04 סמוך לשעה 01:00, נהג הנאשם (יליד 1984) ברכב מסוג ב.מ.וו מס' רישוי 16-185-53, (להלן: "הב.מ.וו") במעלה כביש 75 בין צומת העמקים לקריית טבעון (להלן: "הכביש") אשר המהירות המרבית המותרת בו הינה 60 קמ"ש.

במועד, בשעה ובמקום לעיל נסעו בכיוון הנגדי רכב מסוג מאזדה בעל מספר רישוי 29-256-79 (להלן: "המאזדה"), ולפניו רכב מסוג טויוטה (להלן: "הטויוטה").



כפי שנטען בכתב האישום, הנאשם נהג בכביש במהירות מופרזת ובנהיגה "מזגזגת" ופרועה תוך מעבר מסוכן בין נתיבים. בהגיע הנאשם עם הרכב בסמוך לקילומטר ה- 37.2 בכביש, עקף בחדות רכב אחר, סטה עם רכבו שמאלה במהירות כ- 100 קמ"ש, חצה קו הפרדה רצוף וכמעט התנגש בטויוטה שנהגה הצליח למנוע התנגשות תוך סטיה חדה ומהירה לימין.

בהמשך, רכב הנאשם התנגש במאזדה בחזית מעבר לקו ההפרדה שלשמאל כיוון נסיעתו (להלן: "התאונה"), בנתיב המוביל במורד הכביש.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של מונדר מסארווה ז"ל (להלן: "המנוח") שישב במושב הקדמי שלצד הנאשם וכן נהגת המאזדה לבנה אלקבץ ז"ל והנוסעת שישבה לצידה, מורן סימנה ז"ל (להלן: "המנוחות"). כמו כן, נפצעו ונחבלו בתאונה הנאשם ונוסע נוסף שישב במושב האחורי ברכבו ונגרמו נזקים כבדים לרכבים המעורבים בתאונה.

ג.     תסקיר שירות המבחן:

מפאת החובה שבדין לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירות, הוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר אודותיו.

בתסקיר מיום 25.06.07, סקר קצין המבחן למבוגרים מר שאווקי עדאווי, את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם תוך שציין כי המדובר במשפחה המנהלת אורח חיים נורמטיבי "על בסיס מוסרי וערכי חיובי".

בהסתמך על תיעוד של פסיכו-טרפיסט ציין כי הנאשם זקוק לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וכי חוות דעת אלה "מצביעות על קיומה של הפרעה פוסט-טראומתית קשה".

עוד ציין קצין המבחן כי הנאשם מבטא צער המאופיין ברגשות אשמה ועצב ומתחבר לפגיעה באחר ובסבלם של קורבנות התאונה.

לגישת קצין המבחן, הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה עלולה לגרום לנאשם לנסיגה משמעותית בתפקודו ולפיכך המליץ על "שילוב ענישה לא משמעותי בשימור הנגישות לטיפול ושיקום....עשוי להשיג תוצאות אפקטיביות", כהגדרתו.

כאן המקום לציין כי עוד בטרם תחילת המשפט, הניח בפניי בא כוח הנאשם מסמכים רפואיים שונים המלמדים על היות הנאשם מטופל במרפאה לבריאות הנפש וביקש להפנות לבדיקה פסיכיאטרית, בהסתמך על ממצאי פסיכולוג שבדק אותו.

בעקבות האמור לעיל, נעניתי לבקשת הסניגור והוריתי על הפניית הנאשם לפסיכאטר המחוזי לצורך קבלת חוות דעת באשר לכשירותו לעמוד לדין.

בחוות דעת שהוכנה על ידי ד"ר בן אפרים מהמרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל נקבע כי הנאשם אומנם סובל מ"הפרעת הסתגלות עם מרכיב דכאוני וחרדתי" אולם, הינו כשיר לעמוד לדין.

ד.     ראיות הצדדים לעונש:

תחילה אפנה לראיות התביעה לעונש, אשר במסגרתן הוצג רישום הרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות תעבורה, הכוללות 14 עבירות (ט/3).

כמו כן, העידו אימותיהן של המנוחות מורן ולבנה ז"ל.

הגב' רותי סימנה אמה של מורן ז"ל סיפרה על בתה בת ה- 22 אשר סיימה את שירותה הצבאי וכסטודנטית בנתה חלומות של הגשמה עצמית אשר, נופצו עם מותה הטראגי. כמו כן סיפרה על הכאב המלווה אותה ואת בני משפחתה מידי יום, על הכעס כלפי הנאשם אשר לא הביע חרטה ובמקום זאת, הניח את האחריות לקרות התאונה לאופן נהיגת המנוחות (ראה: דבריה בכתב - ט/1).

הגב' אלקבץ - אמה של לבנה ז"ל סיפרה על המנוחה, על גודל האובדן והכאב המלווה אותה יום יום שעה שעה, ובאשר לליל קרות האירוע ציינה כי כל רצונה של בתה היה לצאת לבלות, בילוי ממנו לא שבה.

לדברי העדה, לאירוע הטראגי היתה השפעה קשה מאוד על משפחתה בציינה את פטירתו של בעלה, אבי המנוחה, בגיל צעיר יחסית (50), בשברון לב וכי עובר למותו חי בעוצמה רבה את תחושת אובדן הבת.

מטעם הסניגוריה, בפרק הראיות לעונש, העידה אימו, הגב' מונה חטיב, אשר הביעה השתתפות בכאבן של אמהות המנוחות, אולם ביקשה לבטא את כאבה כאם בעקבות מעורבותו של בנה באירוע התאונה ותוצאותיה הטראגיות, לדבריה, במשך 3 שנים מאז קרות התאונה מלווים את הנאשם "סיוטים" עד כי לעיתים היא מתעוררת משנתה לקול צעקותיו, בשנתו.

כמו כן, לדברי אם הנאשם, זה האחרון אינו "עבריין ולא פושע וזאת היתה תאונת דרכים" כהגדרתה, וכי מאז קרות התאונה משפחתה אינה יודעת טעמה של שמחה.

ה.     טיעוני באי כח הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש בכתב ובעל-פה, הפנה למסכת העובדתית שבבסיס הרשעת הנאשם בעבירות כמצויין לעיל, הגדיר את אופן נהיגת הנאשם כנהיגה "מופקרת" בציינו את מהירות נסיעתו, עקיפת רכב תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף והתנגשות ברכב המנוחות אשר הגיע בנתיב הנסיעה הנגדי.

זאת ועוד, הפנה ב"כ המאשימה לתוצאותיה הטראגיות של התאונה אשר הסתיימה במותם הטראגי של שלושה צעירים, וציין תחושת אובדן השכול והריקנות שחוות משפחות אלה כיום.

בנסיבות העניין, טען ב"כ המאשימה כי אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם משום נסיבות חריגות ויוצאות דופן הראויות להקלה בעונש לעומת זאת הדגיש את עובדת ניהול משפט הוכחות על ידי הנאשם והניסיון להרחיק עצמו מאחריותו לתאונה.

בסיכומו של דבר, טען ב"כ המאשימה כי לנוכח אופן נהיגת הנאשם, הזלזול בחוק ובתקנות התעבורה במיוחד ככל שהדבר מתייחס לאיסור עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, יש בכל אלה כדי להצדיק החמרה בעונשו, על כן ביקש לגזור עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה משמעותית ומרתיעה, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לצמיתות וקנס.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען כל אשר יכל דברי זכות לנאשם.

מן הראוי לציין כי הסניגור המלומד, טען טיעוניו ברגישות רבה ובמהלך טיעוניו לעונש הדגיש לא אחת כי אין בכל אשר יטען כדי לפגום כהוא זה ברגשות הכאב המלוות את המשפחות אשר איבדו את יקיריהם כתוצאה מאירוע התאונה.

ב"כ הנאשם הפנה לדילמה העונשית שבהשתת עונשי מאסר בפועל על מי שמעורבים בתאונות דרכים המקפחות חיי אדם ובניגוד לדברי ב"כ המאשימה באשר לניהול משפט הוכחות ואי קבלת אחריות, טען כי הנאשם היה מוכן לקחת על עצמו את האחריות לקרות התאונה כבר מהשלבים הראשונים של המשפט, וציין כי ניהל עם באי כח המאשימה, עוד בטרם הגשת כתב האישום ולאחר הגשתו ובכלל זה, בשלביו השונים של המשפט מגעים לסיום התיק בהסדר, אולם, לדבריו, משפחות המנוחות הן אלה אשר התנגדו להסדר דבר שהביא לשמיעת הראיות מתחילתן ועד סופן.

כמו כן, הפנה ב"כ הנאשם למכלול פרטים אשר באו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן באשר למצבו הנפשי של הנאשם מאז קרות התאונה וכעולה מחוות הדעת הפסיכיאטריות אשר הוגשו מטעמו כבר בתחילת ההליך הפלילי, ולמעשה, טען כי רישומה הטראגי של התאונה לא פסח על הנאשם ובני משפחתו וביקש שלא למצות את הדין עימו.

הנאשם בפנותו לבית המשפט הביע את צערו על תוצאות התאונה וביקש את רחמי בית המשפט.

ו.     דיון

כפי שצויין בתחילת גזר דין זה, בתיק זה ניתנה הכרעת דין לאחר שמיעת מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט מטעם המאשימה והסניגוריה.

בהכרעת הדין קבעתי כי הגורם לתאונה הינו ה"גורם האנושי" ובמקרה דנן נופל, כל כולו, בחלקו של הנאשם.

כפי שניתן ללמוד מהראיות שבאו בפניי, הנאשם סטה ממסלול נסיעתו תוך חציית קו הפרדה רצוף בשעה שנהג במהירות מופרזת שאינה מתאימה למהירות המותרת ואשר הוגבלה לקטע הכביש בו התרחשה התאונה.
הנאשם במקרה דנן נהג את רכבו באופן כמתואר לעיל, במעלה כביש מפותל תוך שהוא נוטל סיכון ממשי לגרימת תאונה קטלנית בכביש אשר לא היה זר לו וסביר להניח כי עשה דרכו בכביש זה לא אחת למקום מגוריו וממנו.

מיותר לחזור ולציין עד כמה חמורה חציית קו הפרדה רצוף אשר מטבעה מגלמת סיכון רב לחיי אדם הנוהגים ברכבם בנתיב הנגדי והמצפים כי הנוהגים בכביש ינהגו על פי פקודת ותקנות התעבורה שנועדו להגן הן על בטחונם והן על בטחון זולתם ועל אחת כמה וכמה לא יפרו כללים אלמנטרים שבבסיס נהיגה בטוחה.

נאמר כבר לא אחת כי, החוצה קו הפרדה רצוף "מזמין" את זרע הפורענות הטמון בנהיגה שכזו, הן לו והן לזולתו והופך את התרחשות התאונה לדבר קרוב לוודאי ולמעשה, בפנינו זלזול ואי אכפתיות כלפי חיי אדם וקדושתם.

במקרה דנן, אופן נהיגת הנאשם אשר חצה את נתיב נסיעתו לנתיב נסיעת הרכב בו נסעו שתי המנוחות היווה עבורן "מלכודת מוות" כמו גם לחברו אשר ישב לצידו ברכב.

תוצאותיה הטראגיות של תאונה זו, הינה, כאמור, גדיעת פתיל חייהם של שתי נערות וצעיר נוסף אשר כל שביקשו היה לצאת לבילוי שלרוע מזלם, הסתיים במותם.

נראה כי מיותר להוסיף דבר על אשר נאמר מפי אמהותיהן של המנוחות, על הכאב, הצער, תחושת השכול המלווה אותן בעקבות אובדן יקירותיהן אשר היו בשיא פריחתן וסוף טראגי של תוכניות לעתיד הן בתחום האישי והן בתחום המשפחתי וכל אשר נותר להן, הינו בגדר חלום רע וסיוטי לילה.

איני יכול שלא לציין כי, במהלך שמיעת הראיות ניתן היה לעמוד את כאבן הרב של המשפחות אשר איבדו את היקר להם מכל, ולראות את המבט הנוגה, הפנים המלאות עצב וכאב של האמהות אשר בנוכחותן ליוו את המשפט מתחילתו ועד סופו, ומעל לכל, העיניים הדומעות והכבויות שתחושת ה"אין יותר" מלווה אותן מאז ועד היום ותמשיך ללוותן בעתיד.

כפי שציינתי לעיל, הסניגור המלומד ביטא בטיעוניו לעונש את הדילמה העונשית המלווה את היושב בדין בבואו לגזור את דינו של נאשם זה או אחר ובכלל זה, בעבירה בה הורשע הנאשם.
ככלל, לא אחת אנו נדרשים לגזור את דינו של נאשם, המנהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין ללא כל רבב בעברו והמוצא עצמו באחת, יושב על ספסל הנאשמים.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 8382/03:

"... גם על רקע מדיניות ענישה מחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה על נסיבותיו המיוחדות, ולעולם ישקל עניינו האינדיבידואלי של הנאשם על רקע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש יגזר כפרי שקלול של מכלול הנתונים האינדיבידואליים לנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה תוך הערכת משקלם היחסי" (חילף נ' מדינת ישראל פד"י נח(2) 139).

במקרה דנן, איני מתעלם ממכלול הפרטים שבאו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ובכלל זה היבטים שונים באשר למצבו הנפשי של הנאשם תולדת מעורבותו בתאונה על תוצאותיה, כמו גם, לאשר נאמר על ידי קצין המבחן כי השתת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, עלול לגרום לנסיגה משמעותית בתפקודו.

המלצת שירות המבחן הינה רק אחת ממכלול פרמטרים העומדים בפני בית המשפט בבואו לשקול את גזר דינו של נאשם זה או אחר.

באי כח הצדדים הגישו אסופת גזרי דין כאשר ב"כ המאשימה הפנה לענישה מחמירה ואילו ב"כ הנאשם לענישה מקלה. מיותר לומר כי ניתן למצוא גזרי דין לכאן או לכאן, אולם, הלכה היא מלפני בית המשפט כי הענישה הינה עניין אינדיבידואלי וכל מקרה על פי נסיבותיו ונסיבות הנאשם העומד לדין.

באשר למדיניות הענישה במקרים כגון דא, אפנה לנאמר ברע"פ 548/05:

"בית משפט זה היתווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מוות ברשלנות.
הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו. מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות" (מאירה לוין נ. מדינת ישראל תק-על 2005(4) 3911).

בהכרעת הדין ובפתח הדיון בגזר דין זה, עמדתי בהרחבה על מכלול ההיבטים אשר יש בהם כדי לבטא חומרה יתרה באשר לאופן נהיגתו של הנאשם עובר לקרות התאונה והיוו את הבסיס לאחריותו לתאונה. על כך יש להוסיף את 14 הרשעותיו הקודמות בפרק זמן של 3 שנים בהן החזיק ברישיון נהיגה גם אם יאמר כי לא כל אותן עבירות הן עבירות חמורות כפי שניתן ללמוד מגיליון הרשעותיו (ט/3).

בבואי לגזור את דינו של הנאשם, עליי להתחשב מעל לכל בתוצאותיה הטראגיות של התאונה, הצורך להחמיר בעונשם של נהגים במקרים של עבירות הריגה תוך כדי נהיגה ברכב לנוכח הקטל הנורא בכבישים.

יחד עם האמור לעיל, לא ניתן שלא להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן ומצבו הנפשי כמתואר בחוות הדעת אשר הוגשו בעניינו.

בסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     5 שנות מאסר בפועל.

ב.     שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה לפי סע' 298 או 304 לחוק העונשין תשל"ז 1977 או נהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ויורשע עליה.

ג.     12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור במהלך תקופה זו על יתר העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ד.     אני פוסל את הנאשם מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

מתקופת הפסילה תנוכה תקופת הפסילה המנהלית מיום הפקדת הרישיון.

בנסיבות העניין, נמנעתי מלהטיל על הנאשם עונש של קנס.

לנוכח מצבו הנפשי של הנאשם, מזכירות בית המשפט תצרף לשירות בית הסוהר עותק מתסקיר שירות המבחן, והמלצתי לבא כוחו להעביר לשירות בית הסוהר את חוות הדעת באשר למצבו הנפשי של הנאשם.

הנאשם יתייצב בבית המשפט המחוזי בחיפה - מדור פלילי ביום 12.08.07 בשעה 08.30, לצורך תחילת ריצוי עונשו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון