עונש על דריסת ילד

המערערת חלפה על פני רכבים משמאלה שעצרו כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות - לא שמה ליבה לילד שחצה באותו רגע ופגעה בו בהיותו על מעבר החצייה

ביהמ"ש הרשיע את המערערת וגזר עליה את העונשים הבאים:
א.     6 חודשי מאסר בפועל - בעבודות שירות
ב.     5 שנים פסילה בפועל
ג.     3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.


להלן פסק דין בנושא עונש על דריסת ילד:

פסק-דין      
1.     זהו ערעור של פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א- יפו בת.ד. 12639/02 (כב' הש' פראג) לפיו הורשעה המערערת בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה בקלות ראש, תוך גרימת חבלה של ממש. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום, המערערת חלפה על פני רכבים משמאלה שעצרו כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות - לא שמה ליבה לילד שחצה באותו רגע ופגעה בו בהיותו על מעבר החצייה. הנפגע קיבל מכה מהטמבון וממכסה המנוע, ובהמשך נפגע מעמוד בטון המוצב על המדרכה. (לנפגע נגרמו שברים בגולגולת ובמקומות אחרים בגוף, פגיעה בבצקת המוח, דימום).

2.     ביהמ"ש קמא, בהכרעת דין מנומקת ומפורטת ביותר, עמד בין היתר על הטענות שהעלו ב"כ הצדדים בפניי, אשר יפורטו בהרחבה בהמשך, וקבע כי מהירות נסיעתה של המערערת הייתה בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הכביש. כלי הרכב בנתיבים הסמוכים לנתיב המערערת עצרו בכדי לאפשר מעבר להולכי הרגל אשר עמדו על מעבר החצייה, אולם המערערת המשיכה בנסיעה. יחד עם זאת ביהמ"ש דחה טענת המערערת לפיה התנהגות הילד הנפגע וכן מחדל אמו גרמו לניתוק הקשר הסיבתי לקרות התאונה, וקבע כי חובה היה על המערערת לצפות התנהגות רשלנית מצידו של הולך רגל, ומשכך אין בהתנהגות הנפגע כאמור כדי לשחררה מאחריות. בסופו של יום ביהמ"ש הרשיע את המערערת וגזר עליה את העונשים הבאים:

·     6 חודשי מאסר בפועל - בעבודות שירות
·     5 שנים פסילה בפועל
·     3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

3.     הטענות בערעור
טיעוני ב"כ המערערת:
·     ביהמ"ש לא יחס משקל לאשם התורם של אמו של הנפגע אשר ניתקה את הקשר הסיבתי לקרות התאונה - הנפגע החזיק את ידי אמו ואח"כ ניתק מידיה. כך גם התנהגות הפרועה של הנפגע, התפרצותו לכביש, גם היא תרמה לתאונה.

·     הרכבים במסלול האמצעי והמסלול השמאלי היו בתנועה ( עפ"י העלה מעדות ע.ת1 ו- ע.ת.4 ) לא הייתה סיבה שגם המערערת לא תמשיך בנסיעתה - המערערת אף האטה את מהירות נסיעתה.

·     לעניין העונש - למערערת טרם מלאו 20 שנה, נורמטיבית לחלוטין - חרדה על תוצאות התאונה. ביהמ"ש לא יחס משקל כלל לנסיבותיה האישיות של המערערת.

·     חל שיפור במצבו הרפואי של הנפגע - כיום מתפקד כילד נורמאלי. לא היה ראוי להטיל מאסר בפועל על תאונה שתוצאותיה אינן קטלניות - עונש מאסר אף אם בעבודות שירות יכתים את עברה ויפגע בעתידה.

·     טעה ביהמ"ש משהורה על הפעלת עונש עבודות שירות באופן מיידי ולא לאחר תקופת השירות הצבאי - עפ"י חוו"ד הממונה אין מניעה כי תחל בריצויו לאחר תום השירות צבאי. ביהמ"ש מתבקש לבטל עונש המאסר ולהקל בעונש.


תגובת ב"כ המשיבה:
·     בניגוד לטענת ב"כ המערער, ביהמ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי כלי הרכבים שנסעו בנתיבים הסמוכים כן עצרו את רכבם. מדובר בנהיגה אדישה מצד המערערת - נסעה במהירות לא סבירה וביצעה עקיפה מצד ימין.

·     לעניין ניתוק הקשר הסיבתי לקרות התאונה, לא ניתן ליחס אשמה כלשהי לילד הנפגע ו/או לאמו, כאשר חובת הזהירות בראש ובראשונה מוטלת על הנוסע - מדובר בכביש המוצב עליו מעבר חצייה, משכך חובת הזהירות אף דרושה יותר.

·     לעניין העונש - דובר בנפגע שכיום נמצא על כסא גלגלים, צפויה פגיעה מוטורית מאד חמורה בעניינו. מדובר גם בנזקים תיפקודיים וקוגנטיביים כתוצאה מאותה תאונה. משפחתו של המערער סבלה במשך זמן רב, וכך גם הנפגע.

·     ביהמ"ש קמא בבואו לגזור דינה של המערערת לקח בחשבון את כלל השיקולים שיש בהם כדי להצדיק עונש לקולא בנסיבות המקרה, ומכאן בעצם מצא לנכון להטיל עליה עונש מאסר בעבודת שירות. ביהמ"ש זה מתבקש שלא להתערב גם לעניין העונש.

4.     דיון בערעור
הערעור מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש.

ראוי לציין בשלב זה, כי מלבד המצבים בהם מתגלה פגם או פסול מהותי בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, אין ביהמ"ש של הערעור נוהג להתערב בממצאים העובדתיים שנידונו בערכאה הדיונית, אשר שמע את העדים והתרשם מהם באופן ישיר וקבע לגביהן ממצאי מהימנות.

ראשית כל, התייחסתי לטענות ב"כ המערערת וכן להכרעת דינו של ביהמ"ש קמא על מנת לבחון את הטענות המועלות כנגד הכרעת הדין. מדובר בהכרעת דין מפורטת מאוד, שמתייחסת לכל טענה והופכת כל אבן, ולא מצאתי כל פגם ו/או פסול המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

למעלה מן הדרוש, ומשום נסיבותיה המיוחדות כמו גם תוצאותיה הקשות של התאונה, מצאתי בכל זאת להתייחס בקצרה לטענות שהועלו בפניי. ב"כ המערערת עמד בפתח דבריו על ניתוק הקשר הסיבתי בין התנהגות המערערת לבין קרות התאונה, לגישתו, משום מחדלה של האם והתנהגותו הפרועה של הילד הנפגע, אך אין בידי לקבל טענה זו הן משום העובדה שמדובר בילד קטין שהתנהגותו מדרך הטבע אינה צפויה תמיד, ושיקול דעתו אינו מגובש, והן משום העובדה שמדובר במעבר חצייה שמחייב כל נהג המתקרב אליו להגביר את מודעותו לאפשרות של קיום נפגעים ו/או סכנות כאלה שהן צפוי אך גם כאלה שאלא ניתן לצפות מראש.

כבר עמדתי לא מכבר בפסקי דין רבים על מסוכנתו של מעבר החצייה ועל החובה הזהירות המוטלת על נהגים המתקרבים למעבר החצייה. "הסכנה הכרוכה רק מעצם קיומו של מעבר החצייה; כשמו כן הוא, מעבר המותיר להולכי רגל לחצות מסלול נסיעתם של כלי רכב, כאשר די והותר בעובדה זו כדי להצדיק כללי הזהירות וההקפדה שקבעו בתי המשפט, בהם מחוייבים נהגים..." (ראה החלטתי בע"פ 71857/03 מיום 15.12.04 ).

אין לקבל טענת ב"כ המערער שיש בהתנהגות האם והילד הנפגע לנתק הקשר הסיבתי ולשחרר את המערערת מאחריות, כאשר לעולם חובת הזהירות בכל הקשור להולכי רגל, קל וחומר כאשר מדובר במעבר חצייה, רובצת בראש ובראשונה לפתחו של הנהג. מן הראוי כי מעבר חציית הולכי רגל ידליק אור אדום בליבם של הנהגים המתקרבים לעברו, תוך צפיית כלל הסכנות הכרוכות בו, ותוך הפנמה כי מדובר בחיהם של אחרים שההסתברות לפגיעה בהם מעצם היותם על מעבר חצייה הנה גבוה יותר. מכאן, לא די בהתנהגות מי מהמעורבים, האם ו/או הילד הנפגע, כדי לשחרר המערערת מאחריות לתאונה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"פ 8827/01 - ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(2), 3613 ,עמ' 3618:

"נזכיר בראשית הלכה שמכבר, ונדע כי התנהגות הנפגע - לרבות התאבדות - וכמותה התערבותו של גורם שלישי במערכת, גם זו גם זו אינן שוללות, באשר הן, קשר סיבתי-משפטי בין מעשה או מחדל של הפוגע לבין תוצאה פוגעת, והוא - שעה שהפוגע כאדם מן היישוב יכול היה - נורמטיבית - לצפות מראש את שאירע בפועל".

     לענייננו המערערת ידעה על קיומו של מעבר החצייה, ומשכך שומה היה עליה לצפות את המסוכנות הנשקפת ממעבר חצייה. יחד עם זאת, וכפי שבצדק ציין זאת ביהמ"ש קמא, מהירות נסיעתה של המערערת לא הייתה סבירה בנסיבות המקרה, דבר שהיה בו כדי להעלות את הסיכון לגרימת תאונה.

בית המשפט קמא קבע כממצא שהוכח בפניו, כי אותם רכבים אשר נסעו בסמוך לנתיב נסיעת המערערת דווקא עצרו את רכבם לצורך מתן אפשרות מעבר לילד ואמו, ולמצער, הייתה זו המערערת אשר לא שעתה לכל אותם אותות זהירות והמשיכה בנסיעתה. אך גם אם בית משפט קמא היה קובע ממצא אחר, או שבית המשפט זה היה מקבל טענת המערערת שהרכבים האחרים בשמאל הדרך המשיכו בנסיעה איטית ולא היו במצב של עצירה מוחלטת - עדיין אין בכך משום מתן פטור למערער שלא לבחון הדרך לפניה, לאמוד את הסכנות ולהתאים מהירות נסיעתה בהתאם.

     לעניין העונש - גם כאן ראוי לציין כי אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב במידת העונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית, אך ביהמ"ש זה יעשה זאת במקרים בהם העונש שהוטל אינו סביר בנסיבות המקרה הספציפי.

     לענייננו, אין חולק כי מדובר בתאונה שתוצאותיה והשלכותיה קשות ביותר, הן על הילד הנפגע והן על משפחתו, שכנראה עוד תסבול רבות בעתיד. לנפגע נגרמו חבלו חמורות ביותר ודרכו בטיפולים עודה ארוכה. למצער הוא שהחבלות מתמקדות דווקא בראשו וברגליו. לאחרונה הוגש בפניי, ע"י ב"כ המערערת, מסמכים רפואיים המפרטים את מצבו הרפואי של הנפגע וכן את ההתקדמות בטיפול, ואין ספק כי על אף כברת הדרך שעבר האחרון בטיפול, ועל אף ההתקדמות במצבו הרפואי, עדיין מדובר בתוצאות בלתי הפיכות,עומדים בפניו קשיים רבים. לא למיותר לציין, כי עפ"י המסמכים הרפואיים שבפניי וממצאי האבחון האחרון שבוצע למערער, נגרמו לו בעיות בראיה עין ימין, מיאנופסיה ימנית, אשר פוגעת ביכולת הראייה שלו את שדה הראייה הימיני; קושי משמעותי בתחומי קשב וריכוז; קושי בהתארגנות לקראת מטלות; קושי בעיכוב תגובה ופרסברציות רבות; ליקויים בתחום זכרון העבודה אשר מקשים על שימור של חומר חשבוני בזכרון. להוסיף על האמור, ניכר אצל המערער מצב חרדה , ככל הנראה כתוצאה מהשינויים שהתחוללו בו כתוצאה מהתאונה.

     גם בבואי להתייחס לכלל הטענות שהועלו מפי ב"כ המערערת לעניין נסיבותיה האישיות של המערערת, עדיין אין די באלה כדי להצדיק התערבות בעונש שהטיל ביהמ"ש קמא, שכן אין הוא חורג מרמת הסבירות בשים לב לתוצאותיה הקשות של התאונה.

     אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על שני ראשיו.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון