נהיגה בשכרות פעם שנייה

##להלן גזר דין בנושא נהיגה בשכרות בפעם השנייה:## 1. מסקנתנו פשוטה היא. מי שנתפס נוהג פעמיים בשכרות בזמנים סמוכים, הרי העונש ההולם והמתאים הוא מאסר בפועל. נציין כי ברור לכולנו שאין הציבור מורכב ממלאכים וייתכן ויחטאו נהגים בשתייה ועל כך ייענשו. אולם מי שנוהג בשכרות פעמיים מעיד על עצמו כי אין עליו מורא הדין ואין מנוס מעונש מרתיע. לא רק לנהג עצמו אלא לכלל הציבור. קל וחומר כשמדובר בשכרות ברמה גבוהה. ומכאן למקרה שלפנינו. העובדות 2. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעובדות שני כתבי האישום בעבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). העבירות בוצעו בהפרש של כחצי שנה. 3. תמצית הטענה העובדתית בכתב האישום הראשון (8228/07) היא כי ביום 10.3.2007 נהג הנאשם ברכב וולוו שמספרו 9145314 (להלן: "הרכב") בכביש מס' 38 לכיוון צפון. הנאשם נעצר על ידי שוטרי מג"ב שהבחינו בנאשם הנוהג תוך סיכון המשתמשים בכביש. הנאשם דיבר שלא לעניין ומפיו נדף ריח אלכוהול חריף. הנאשם התבקש להיבדק במכשיר הנשיפון ובבדיקת דם וסירב. 4. תמצית הטענה העובדתית בכתב האישום השני (תיק מס' 15310/07) היא כי ביום 25.9.2007, כחצי שנה מאוחר יותר, נהג הנאשם ברכב בכביש מס' 1. הנאשם נעצר לבדיקה שכרות במהלכה בוצעה לו בדיקה באמצעות מכשיר הינשוף. תוצאות הבדיקה העלו כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף של הנאשם הינו 670 מיקרוגרם, ריכוז העולה בהרבה על המידה הקבועה בחוק. הענישה הראויה במקרים של סירוב ובמקרה של שכרות חוזרת 5. עבירת הנהיגה בשכרות הינה כאמור עבירה חמורה ומסוכנת. כאשר נהג נכנס לרכב על מנת לנהוג בזמן היותו שיכור, הוא מהווה סכנה ממשית לעצמו, לנוסעים עימו ולמשתמשים האחרים בדרך. העונש הראוי נגזר בין היתר, מגובה השכרות. ככל שמדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר. ולהיפך. במידה והשכרות מינימלית, יש אולי מקום אפילו לרדת מתקופת המינימום. 6. יש לציין כי בית משפט זה נוטה לעיתים ללכת לקראת הנאשמים בשכרות, במיוחד בכמויות הנמוכות. פעמים רבות ירדה הענישה מתחת לעונש המינימום הקבוע בחוק (שנתיים), והפסילה הומרה לשרות לתועלת הציבור. אך כל זאת היה כאשר דובר במקרה חד-פעמי, שבו שיתף הנאשם פעולה עם הרשויות, הכיר בחטאו, ולא שב אליו שוב (ראו בעניין זה פס"ד בעניין אושרי 006858/07 שניתן ביום 5/8/07). אך אין אלו פני הדברים במקרה שלפנינו. שני גורמים כאן לחומרא, סירוב להיבדק ושכרות חוזרת. 7. הוראת סעיף 64 ד' לפקודת תעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), קובעת כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. 8. עמדתו הידועה של בית משפט זה היא כי בעבירה של נהיגה בשכרות הנובעת מסירוב מן הראוי להטיל עונש חמור יותר ולראות במסרב כשיכור ברמת שיכרות גבוהה וזאת משתי סיבות מצטברות ומשלימות. ראשית, אם לא נחליט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק. לא ייתכן שמי שלא שיתף פעולה עם הרשויות ונמנע מבדיקה, ירוויח ממעשיו ויצא חוטא נשכר. שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים אלו ואחרים. 9. במקרה בו המדובר בעבירה חוזרת, ובמיוחד כאשר שתי העבירות נעברו בפרש זמנים קצר יחסית וכאשר מידת האלכוהול בגופו של הנאשם היא למעלה מפי שניים מן המידה המותרת בחוק, יש מקום להחמיר בענישה עוד יותר. 10. העובדה שנהג שותה לשוכרה ונוהג בכביש, פעם אחר פעם, חרף העובדה שנתפס על ידי המשטרה, מלמדת כי אין הוא מפנים את חומרת מעשיו ומזלזל בחוקי התנועה. אין המדובר בעבריין שביצע את העבירה ב"שוגג", כי אם בעבריין "מועד". 11. בנסיבות אלה, אין די בהרחקתו של הנהג מן הכביש בדרך של פסילת רישיונו בלבד ונדרש רכיב עונשי-התרעתי נוסף של מאסר בפועל. נסיבות הנאשם 12. הענישה היא כמובן אינדיבידואלית וכל מקרה לגופו. הנאשם במקרה דנן הודה בעובדות כתב האישום, נטל אחריות למעשיו וחסך לבית המשפט זמן שיפוטי יקר. נסיבותיו של הנאשם אינן קלות. המדובר בבחור בן 36, עולה חדש, אב לילדה בת 7, העוסק בתיווך מקרקעין. לטענת הנאשם נקלע למשבר אישי ודיכאון עקב בעיות בנישואיו. ב"כ הנאשם הוסיף כי בשל מצבו לא עבד הנאשם ולא יצא מביתו, נקלע לקשיים כלכליים ואיבד את ביתו ורכבו. בצר לו פנה הנאשם לטיפה המרה ונהג לשתות בלילות. 13. לטענת הנאשם העבירה הראשונה בוצעה לאחר שיחה סוערת עם פרודתו, אשר גרמה לו לאיבוד שליטה על תגובותיו. הנאשם היה מוצף ברגשות של פגיעה וכעס ובנוסף זכה ליחס מזלזל והתנהגות פוגעת מצד השוטרים שעצרו אותו לבדיקה. 14. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המדובר באדם אשר מתפקד היטב, בעל ערכים חברתיים נורמטיביים. יחד עם זאת מתקשה לראות את חוסר השליטה בתגובותיו בזמן שמרגיש פגוע. התסקיר חיובי יחסית אך ספק בעיני אם בעת הכנת התסקיר היו לנגד עיניו של שירות המבחן שני כתבי האישום. יש לציין כי הנאשם נוהג משנת 1998 ולחובתו 15 הרשעות אך בעבירות קלות יחסית. בקשות הצדדים 15. בנסיבות אלו הדגיש ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמי שהגיע מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. הוא ביקש כי תוטל עליו תקופת פסילה פחותה מן התקופה המינימלית הקבועה בחוק. 16. התביעה לעומת זאת הדגישה את האינטרס הציבורי, וביקשה כי יישלח למאסר בפועל לתקופה לא קצרה, וכי רישיונו של הנאשם ייפסל לתקופה ממושכת שלא תפחת מארבע שנים. סוף דבר 17. אין ספק כי התנהגותו של הנאשם מצביעה על מסוכנות נהיגתו לציבור. הנאשם נתפס פעמיים בעבירה של נהיגה בשכרות, כשרמת שכרותו גבוהה ביותר. למרות הבנתי למצבו האישי הקשה, אינטרס הציבור גובר. 18. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את נסיבות האירועים ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם ומצבו הנפשי, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי בהתרעת נהגים מנהיגה בזמן שכרות ומסירוב להיבדק בבדיקת שכרות, והעובדה כי הנאשם ביצע עבירה חוזרת, אני דן את הנאשם כדלהלן: א. מאסר בפועל לתקופה של 21 ימים. היות והמאסר קצר וסמלי, ומטרתו גינוי והרתעה, אין מקום לעבודות שירות. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 26.10.2008 בשעה 12:00 בבית המעצר במגרש הרוסים. אציין כי המאסר נמוך יחסית למה שהיה ראוי עקב נסיבותיו האישיות הקשות. ב. מאסר של חודשיים על תנאי למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות. ג. פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של שלושים וששה חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו עד לתאריך 26.10.2008 והוא מוזהר כי העונש המקובל לנהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. ד. קנס בסכום של 4000₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים של 1,000 ₪ כל אחד. הראשון ישולם ביום 15.11.2008. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. במידה ויוגש ערעור, מעכב ביצוע עד להחלטה בערעור.משפט תעבורהשכרות