מעצר על הסעת נוסעים בשכר ללא רישיון

על פי הנטען בכתב האישום, הרי, שלמשיב לא היה בתקופה הרלבנטית רשיון נהיגה בר תוקף. חרף זאת הסיע המשיב ברכבו כ-9 נוסעים בתשלום, למרות שאין לו גם רשיון לעסוק בהיסעים בשכר. להלן החלטה בנושא מעצר על הסעת נוסעים בשכר ללא רישיון: החלטה 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המיחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאחר, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הנה נשוא החלטתי דלקמן. 2. ב"כ המשיב הסכימה, כי חומר הראיות כולל ראיות לכאורה המספיקות לביסוס כתב האישום, ובצדק הסכימה כך. על פי הנטען בכתב האישום, הרי, שלמשיב לא היה בתקופה הרלבנטית רשיון נהיגה בר תוקף. חרף זאת, בתאריך 1/12/04, סמוך לשעה 12:00, הסיע המשיב ברכבו (רכב פולסווגן מסחרי) כ-9 נוסעים בתשלום, למרות שאין לו גם רשיון לעסוק בהיסעים בשכר. בעת שהמשיב נסע בשדרות בן-צבי בב"ש (שהוא כביש דו מסלולי רב נתיבי), בנתיב השמאלי ועצר בתור מכוניות שהשתרך לפני הרמזור שבצומת, הבחינו שוטרי משטרת התנועה במשיב, והם ביקשו לעצור אותו לבדיקה, מאחר וחשדו, כי הוא עוסק בהסעת נוסעים בשכר. השוטר חמו יצא מרכב משטרתי שעל גגו אורות כחולים ואדומים מהבהבים, כשהוא חבוש בכובע זיהוי משטרתי, ניגש אל חלונו הפתוח של המשיב, הציג לו תעודת מנוי משטרתית והורה לו לעצור בצד. המשיב אמר לשוטר, כי יעצור בצד, ולפתע, עת שהשתחרר תור המכוניות שהמתין לרמזור, האיץ את רכבו, סטה חדות ימינה, חצה את הנתיב המרכזי תוך שהתנגשות בכלי רכב שנסעו ישר, כחוק, נמנעה רק בזכות העובדה, כי נהגיהם הצליחו לבלום את רכבם, ופנה לרח' שמריהו לוין, שהיה הומה כלי רכב ותנועה באותה עת. ניידת המשטרה החלה לנסוע אחרי המשיב, תוך שהשוטרים מורים לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה, סירנה ואורות כחולים ואדומים מהבהבים על גג הניידת. כשהמשיב הגיע לרח' שמריהו לוין, חצו באותה עת על מעבר החציה, שלושה הולכי רגל, אך חרף זאת האיץ המשיב את רכבו לכוונם של הולכי הרגל, שדריסתם נמנעה לבסוף רק בזכות העובדה שהצליחו לחזור ממרכז הכביש לצידו. המשיב המשיך בנסיעה ונכנס במהירות לכביש חד סטרי, אשר תמרורי "אין כניסה" מוצבים משני צדדיו, וזאת כאשר הניידת מוסיפה לדלוק אחריו ולהורות לו לעצור באמצעים האמורים לעיל. המשיב שעט נגד כיוון התנועה, על אף ששני כלי נסעו, כחוק, מולו, והתנגשות עמם נמנעה רק בזכות העובדה, שהנהגים, שנסעו מולו, הצליחו לבלום את כלי רכבם ולסטות חדות ממסלולם. כשהגיע המשיב לצומת של רח' שמריהו לוין ו-דרך אילת (כביש הרוחב הראשי של ב"ש, שבו שני מסלולי נסיעה ושלושה נתיבים לכל כיוון), האט המשיב קמעה את מהירות נסיעתו. בשלב זה, הגב' הדסה אמר, שנסעה, תמורת תשלום, ברכבו של המשיב, חששה מהתנהגותו של המשיב, פתחה את הדלת קדמית ימנית של הרכב וקפצה החוצה בעוד הרכב בנסיעה. כתוצאה מקפיצה זו נפלה הדסה על הכביש, התגלגלה ונחבלה. המשיב המשיך בנסיעתו המהירה ופנה ימינה בדרך אילת, הישר לנתיב המרכזי, כאשר הניידת ממשיכה לנסוע אחריו ולהורות לו לעצור. עם הגיעו לצומת, שבין דרך אילת לשדרות רגר (כביש האורך הראשי של ב"ש ובו שני מסלולי נסיעה ושלושה נתיבים לכל כוון), סטה המשיב חדות ופנה ימינה, למרות שבאותה עת נסעו 2 כלי רכב בנתיב שמימינו. התנגשות עם אותם כלי רכב נמנעה, רק הודות לכך, שנהגי אותם כלי רכב הצליחו לסטות ימינה ממסלול נסיעתם. המשיב המשיך בנסיעה פרועה בשדרות רגר, אך נאלץ לעצור בצומת של שדרות בן צבי, עקב תור מכוניות, שהשתרך לפני הרמזור שהיה שם, וחסם את דרכו. השוטר פטריק סולטן, שהיה בניידת אשר נסעה בעקבות המשיב, הצליח בשלב זה להכנס לרכבו של המשיב ולעצרו. כשנתבקש המשיב להזדהות ולמסור את רשיונותיו - התייצג בכזב כסאלם אלקורען. לאור כל האמור נטען בכתב האישום, כי המשיב במעשיו טיפל ברכב או בנתיב תחבורה בכך, שנהג ברכב בדרך שיש בה כדי לסכן את השימוש והבטיחות של נוסעים וכלי רכב בנתיבי תחבורה בכוונה לסכן את בטיחותם; ניסה שלא כדין לפגוע בהולכי רגל בנשק פוגעני (רכב) בכוונה להימלט ממעצר או עיכוב כדין, או למנוע מעצר או עיכוב כדין, או במטרה לגרום לחבלה חמורה, נכות או מום; הפריע לשוטרים במילוי תפקידם; התחזה לאחר; נהג ברכב בלא שיהיה בידו רשיון נהיגה בר תוקף או ביטוח, והסתייע ברכב לביצוע פשע. 3. כאמור לעיל, ב"כ המשיב הסכימה, שקיימות ראיות לכאורה, אך יחד עם זאת טענה שלאור הודעתו של שרון חנן, אשר נסע ברכבו של המשיב, הרי שהתאור שבכתב האישום מוגזם, ולמעשה נסיעתו של המשיב לא היתה כה פרועה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום. נהיגתו הפרועה של המשיב מתוארת בפרוטרוט בעדויות השוטרים סולטן פטריק ושחר חמו, ועל סמך התאור שמסרו, הוכן כתב האישום. די באימרות אלה, בשלב זה של הדיונים, כדי לקבוע, שחומר הראיות מבסס, לכאורה, את כתב האישום כמות שהוא. לעומת אימרות מפורטות אלה של השוטרים, אימרתו של שרון חנן הינה תמציתית והוא לא מסר פירוט של מעשי המשיב, פרט לכך שאמר, ש"הנהג החל לנסוע מהר ונסע באין כניסה. ואז נוסעת אחת מהפחד פתחה את הדלת וקפצה מהרכב תוך כדי נסיעה". אין בדבריו אלה של מר חנן כדי להפחית, בשלב זה של הדיון, מאימרותיהם של השוטרים בכל הנוגע לתיאור מעשי המשיב ולחומרה הרבה של נהיגתו. זאת ועוד, מאימרתה של הגב' הדסה אמר, אותה נוסעת, אשר קפצה מן הרכב תוך כדי נסיעה, עת האט מעט המשיב את נסיעתו, ניתן ללמוד עד כמה נהיגתו הפרועה של המשיב הביאה אותה לידי פחד וחרדה. המשיב, אגב, לא טרח לעצור ולבדוק מה מצבה של הגב' אמר לאחר נפילתה על הכביש, והוא הפקירה במקום והמשיך בבריחתו הפרועה מן השוטרים. המשיב טען, הן באמצעות בא כוחו במהלך הדיון והן במשטרה, כי חשב, שמי שעצר את רכבו היו עובדי מס הכנסה או משרד התחבורה (במובחן משוטרים), ומכיוון שהסיע נוסעים ללא היתר - ברח מהם. גם המשיב ניסה לתאר את בריחתו בצורה "אנמית", אם כי לא מסר הסבר לתאורי השוטרים או, למשל, לשאלה מדוע הגב' הדסה אמר חששה כל כך מנסיעתו עד כדי כך שקפצה מהרכב. המשיב אף הודה שלא עצר כדי לראות מה קרה לה, אלא המשיך בנסיעתו עד שנעצר על ידי השוטרים. ב"כ המשיב ניסתה ללמוד מעדותו זו של המשיב, כאילו מדובר בנסיבות קלות של הארוע, שכן לא ברח משוטרים אלא "בסך הכל" ברח מפקידי מס הכנסה או עובדי משרד התחבורה. דא עקא, שעל פי עדויות השוטרים וגם על פי עדותה של הגב' הדסה אמר, ניתן ללמוד, כי היה ברור לכל שמדובר בשוטרים, אשר גם הציגו עצמם כשוטרים עת עצרו את המשיב לראשונה ואשר גם נסעו בניידת משטרתית, על כל הכרוך בכך. גירסתו של המשיב תבחן, כמובן, בשלב שמיעת הראיות, אך על פני הראיות, כפי שהן באות לידי ביטוי בחומר החקירה, אין בגירסה זו כדי לאיין, או אפילו להחליש, את ראיות התביעה לצורך שלב זה של הדיון. אשר על כן, דעתי היא, שאין - לא בגירסת המשיב ולא באימרה של שרון חנן - כדי להפחית מהמסוכנות הרבה העולה מעצם נהיגתו (לכאורה) הבריונית, המסוכנת והפרועה של המשיב, במרכז העיר ובשעת צהריים הומה אדם ותחבורה. 4. ב"כ המשיב הסכימה, כי גם קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב, וביקשה שיוגש תסקיר, אשר יוכל לבחון את חלופות המעצר שהציע המשיב. מהתסקיר הראשון שהוגש בענינו של המשיב (מיום 23/12/04) למדנו, כי המשיב הינו בן 30, נשוי ואב ל- 7 ילדים, בעל חברה להסעות ועבודות עפר, קבלן משנה של "אגד", המתגורר בפזורה בכסייפא. הוא בוגר 12 שנות לימוד והיה בפיקוח שירות המבחן מיום 8/7/04 בגין עבירה של העלבה ואיום על שוטר (בת.פ. 6746/01 של בימ"ש השלום בב"ש), בו נדון לפיקוח של שנה ללא הרשעה. כבר כאן ניתן לציין, כי המשיב ביצע לכאורה את העבירה נשוא התיק שבפנינו, בתקופה שהיה בפיקוח של שירות המבחן. עוד למדנו מהתסקיר, כי המשיב משמש עמוד התווך במשפחתו המורחבת, בהיותו בעל יכולת כלכלית גבוהה. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן, שקיימת אצל המשיב בעיה בקבלת סמכות ובהפנמת הנורמות והחוקים של החברה. הדבר בא לידי ביטוי בנטייתו להמנע מלקחת אחריות לעבירתו הקודמת ולהטיל את מירב האשמה על השוטר, ובהימנעותו לשלם את קנסות התעבורה הרבים שהוטלו עליו במשך מספר שנים, ובנהיגתו ללא רשיון נהיגה, שנשלל ממנו עקב הימנעותו משלם את הקנסות. שירות המבחן הוסיף, כי העובדה שנפתח כנגד המשיב תיק נוסף במהלך תקופת הפיקוח, מצביעה על כך, שההליך המשפטי הקודם לא הוביל להפנמה או להתאמה לנורמות המקובלות בחברה, והוסיף, כי "הקנסות הרבים, העבירה הקודמת ומאפייני העבירה הנוכחית בה חשוד והתיחסותו אליהן מביאים אותנו להתרשמות שבכל הנוגע לנהיגה, בוחן המציאות שלו מבוסס על היותו מרוכז בעצמו ללא שימת לב והתחשבות בנהגים ובנוסעים האחרים. לפיכך להערכתנו קיימת רמת סיכון לחזרתיות על עבירות מסוג זה" (ההדגשה שלי - ר.י.כ.). לפיכך, בתסקיר זה, סבר שירות המבחן, כי שחרורו של המשיב בפיקוחם של בן דודו של אביו ושני ילדיו, לא יוכל לשמש כחלופה מתאימה, שכן מדובר בשני צעירים העובדים בשעות הבוקר, כאשר מעמדו החברתי של המשיב רב משלהם ולכן לא יוכלו להציב לו גבולות. בתסקיר הנוסף שהוגש, מיום 29/12/04, נבחנה חלופה נוספת לפיה המשיב יתגורר אצל חותנו, שהינו פנסיונר של צבא קבע ומתנדב במשטרה, והוא יפקח על המשיב ביחד עם אחיו וקרוב נוסף. שירות המבחן סבר, שהקרוב הנוסף לא יוכל לסייע כערב, לאור שעות העבודה הרבות בהן הוא עובד, אך משני הערבים האחרים - התרשם שירות המבחן, שהם מודעים לתפקיד הנדרש מהם ויוכלו להפחית את הסיכון שהמשיב יחזור לבצע עבירות. 5. לאחרונה רבו העבירות מסוג העבירות המיוחסות למשיב, אם בארץ בכלל ואם באזור הדרום בפרט. כמעט מידי יום ביומו מוגשים כתבי אישום בגין נהיגה חסרת רסן של תושבי האזור, אשר מסכנים את בטחון משתמשי הדרך, לא נענים לקריאת השוטרים לעצור ומזלזלים בכל הכללים. לפיכך, ניתן לראות בעבירה זו משום "מכת מדינה", או "מכת אזור", אשר יש בה כדי להוסיף על עילות המעצר הקמות ממילא בענייננו, נוכח מסוכנות המשיב, עקב מעשיו. 6. בתי המשפט נדרשו לשאלת מעצרם של עוברי העבירות דוגמת העבירות שביצע, לכאורה, המשיב, פעמים רבות בעת האחרונה. בענין בש"פ 1908/03 אבו-כף אחמד נ' מ"י, תק'-על' 2003(1)59 נאמר על ידי כב' השופטת פרוקצ'ה, בענין דומה לזה שבפנינו, כדלקמן: "התנהגותו של העורר כעולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מעידה על מסוכנות ממשית שקשה לצפות את היקפה ותוצאותיה. נהיגתו האלימה והבריונית בחוצות עיר סואנת, סיכנה באורח ישיר ומיידי עשרות אנשים - הולכי רגל ונוסעים ברכב. נהיגתו היתה כרוכה גם בבריחה מניידות משטרה שדלקו אחריו, מהתעלמות מגורמי אכיפת החוק שהגיעו לעוצרו ובריחה מהם, ואיומים קשים כנגד שוטר בעת היותו במעצר בתחנת המשטרה. כל אלה משקפים יחס בוטה ומסוכן כלפי בטחון הציבור וזלזול כלפי החוק וכלפי גורמי אכיפת החוק, המעמידים בספק של ממש את יעילותה של חלופת מעצר אשר יהא בה כדי להגשים את מטרת המעצר... הציבור אינו צריך לשאת בנטל הסיכון מהתנהגותו הפוגענית והמסוכנת של העורר. חלופת מעצר הולמת מצב שבו יש בחלופה כדי לענות על זכותו של הציבור לבטחון ולהגנה. אין זה המקרה". דברים אלה נכונים גם למקרה שבפנינו. אמנם המשיב בפנינו איננו מואשם בהעלבת שוטר, כפי שהיה בענין אבו-כף המצוטט לעיל, אך בנוסף לעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה, כולל העבירות הנלוות, הואשם המשיב שבפנינו גם בעבירה של התחזות כאדם אחר, כאשר התייצג בכזב בפני השוטרים שעצרו אותו כאחיו. הפעם, אגב, לא יכול היה המשיב לטעון, שטעה בנוגע לזהות השוטרים. גם במעשה זה יש כדי ללמד על יחסו המזלזל של המשיב בשלטון החוק. בנוסף לכך, המשיב נהג ברכב ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, ואף בכך יש כדי להצביע על מסוכנותו הרבה ועל זלזולו בחוק ובגורמי אכיפת החוק. 7. בנוסף לכל זאת, המשיב, אשר אמנם יש לו רק רישום פלילי קודם אחד כאמור בתסקירים לעיל, אך הוא בעל הרשעות תעבורה רבות ביותר (84 הרשעות!) מאז שנת 1993 ועד היום. עבירות אלה כוללות עבירות מסוגים שונים, גם ברירות משפט לא מעטות, אך גם עבירות מהותיות יותר כגון נסיעה במהירות מופרזת, עקיפה בדרך שאינה פנויה, אי ציות לתמרור ב-37, אי ציות לשוטר במדים ועוד. בגין עבירות התעבורה הנ"ל הוטלו על המשיב קנסות רבים, אך הוא נמנע מלשלם את הקנסות ולכן גם נשלל רשיונו. גם בכך יש כדי ללמד על הזלזול הרב שמפגין המשיב כלפי החוק ואף כלפי בתי המשפט המטילים עליו קנסות. 8. יחד עם זאת, כמצווה על פי החוק, יש מקום גם לבחון את חלופות המעצר שהוצעו על ידי המשיב. לכן גם נעתרתי לבקשת הסניגורית והורתי לשירות המבחן להגיש תסקירי מעצר על המשיב. אולם, גם כאשר הורתי כך, הבהרתי למשיב, כי אין בדחית הדיון משום כל הבטחה שהיא לקבלת המלצות התסקיר (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). שירות המבחן, בתסקירו הראשון עמד על המסוכנות הרבה הקמה מהמשיב ועל החשש, שנוכח אפיוני אישיותו ישוב ויבצע עבירות דוגמת אלה המיוחסות לו בתיק זה. חרף זאת, סבר שירות המבחן, כי ניתן לשחררו בחלופה - וכאן דעתי שונה מדעתו. יש לזכור, כי חלוקת העבודה והסמכויות בין ביהמ"ש לבין שירות המבחן ברורה, כאשר ביהמ"ש הוא האמור להחליט בנושא המעצר, והאחריות רובצת לפתחו, כאשר חוות דעתו של שירות המבחן חייבת לעבור את מבחן שיקול דעתו של ביהמ"ש (ר' בענין בש"פ 7047/04 יוסף אלעסם נ' מ"י, החלטת כב' השופט ג'ובראן מיום 12/8/04). ובענייננו שוכנעתי, כי המשיב בהתנהגותו הלכאורית לימדנו, כי אין לתת בו אמון ואין ליטול את הסיכון שבשחרורו לחלופת מעצר. מעשיו החמורים של המשיב, כמו גם העובדה שביצע אותן תוך שהוא פסול מלנהוג וכאשר הוא נמצא בפיקוח של שירות המבחן, מלמדים כי הוא אינו ירא מהדין ואין לבטוח בו שלא יפר את תנאי חלופת המעצר, מגבילים ככל שיהיו. אין לשכוח, כי עלינו לבחון לא רק את הערבים שהוצעו (כפי ששירות המבחן עשה, למעשה, בתסקירו השני), אלא בעיקר האם המשיב ראוי לאמון העומד ביסוד השחרור לחלופת מעצר. וכאמור, נוכח מעשיו של המשיב (לכאורה), כמפורט לעיל, אני מסופקת עד למאוד אם הוא זכאי לאמון שכזה, ואינני סבורה, כי יהיה בחלופת המעצר כדי להבטיח את מטרות המעצר. 9. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הסעת נוסעיםמעצר