מאסר בפועל על גרימת מוות ברשלנות

בית המשפט גזר על הנאשם בגין גרימת מוות ברשלנות את העונשים הבאים: א. 12 חודשי מאסר בפועל. ב. 12 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך כדי נהיגה ברכב. ג. פּסילת רישיון-הנהיגה ל-8 שנים, בניכוי תקופות הפּסילה, המינהלית והמשפטית, של רישיון-הנהיגה שלו. להלן גזר דין בנושא מאסר בפועל על גרימת מוות ברשלנות: ג ז ר - ד י ן מעשֵׂי הנאשם הנאשם הודה, במסגרת הסכם טיעון, בעוּבדות כתב-אישום מתוקן, בו הוּמרה עבירת ההריגה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגת רכב. מתברר, כי ביום 4.4.2003 בשעה 04:30 לפנות בוקר, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "טויוטה", בשׂד' לוי אשכול בחולון בכיוון דרום, בּוֹאך כיכר קוגל. במושב הקדמי לצד הנאשם ישב עדי מעוז ז"ל, וּבמושב האחורי של הרֶכֶב ישב גיא מצויינים, שניהם חיילים בשירות סדיר. הנאשם וחבריו היו בדרכם מבילוי משותף במועדון בתל-אביב, כשהנאשם נוהג תחת השפּעת משקאות מְשַׁכְּרִים בכמות העולה על המותר. בהגיעוֹ לקצה שׂד' לוי אשכול, עבר הנאשם במהירות רכב אַחֵר מצידו הימני, נכנס במהירות של 80 קמ"ש, לפחות, אל הכביש המשתלב עם הכיכר, תוך שהוא אינו מציית לתמרור "עצור", ואיבד את השליטה על הרֶכֶב. הרֶכֶב עלה על רמפּת בטון, הנמצאת על הכיכר, התרומם באוויר ונחת במהופך על גגוֹ. עדי מעוז ז"ל נהרג בַּמקום, הנאשם והנוסע גיא מצויינים נחלצו מתוך הרֶכֶב כשהם פצועים. על-פי האמור בכתב-האישום, רשלנותו של הנאשם באה לִכדי ביטוי בכך שנהג ברכב, כשהוא נתון תחת השפּעת משקאות מְשַׁכְּרִים, במהירות העולה על המותר בלפחות 10 קמ"ש, נהג בחוסר זהירות וּבקלות-ראש כשהוא לא שׂם ליבו לדרך לפניו, עבר ברִכְבּוֹ, בחוסר זהירות, רכב שנסע במקביל לו, מצידו הימני, ולא ציית לתמרור "עצור" המוצב בכיווּן נסיעתו בכיכר. על-פי עוּבדות אֵלֶּה, בהן הודה, כאמור, הרשעתי את הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגת רכב - עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בקשר עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. הנסיבות האישיוֹת וטיעוני הצדדים הנאשם, יליד שנת 1983, מחזיק ברישיון-נהיגה מאז שנת 2001. עָבָרוֹ הפלילי והתעבורתי, נקי. שירות-המבחן התרשם, כך עולה מתסקיר שהוּכן, לבקשתי, כי הנאשם סובל מתגובות פוסט-טראומטיות לאחר התאונה. בנוסף, סבל הנאשם מנדודי-שינה וּמכאבים שלא נמצא להם הסבר פיזיולוגי, וטוּפּל תרופתית. הוא מקבל על עצמו אחריות מלאה וּמתמודד עם השלכות מעורבוּתוֹ בתאונה הקטלנית, באמצעות, בין השאר, לימודי קודש וניהול אורַח-חיים דתי. לאור זאת, המלצת שירות-המבחן היא לצַו מבחן למשך שנה, וּבמידה ויוטל על הנאשם מאסר בפועל, לאפשר את נשׂיאתו בעבודות-שירות. על אוֹפיוֹ של הנאשם העידו 6 עדים מטעמו. משה שטריקר, סגן מנהל תחום במוסד לביטוח לאומי וידיד משפחת הנאשם, העיד בעבורו וסיפר על מידותיו הטובות, על חזרתו בתשובה ועל הסתגרותו מאז האירוע. גיא תם, עורך-דין במקצועו וּשׁכנוֹ של הנאשם, העיד, גם הוא, על אוֹפיוֹ הטוב וכן על אירוע טראומתי אחֵר, שפגע, למיטב ידיעתו, בנאשם וּבמשפחתו. יניב לוּלֵוִי, הפועל על-מנת לקרב נוער בעייתי לדת, סיפר, כי מאז האירוע נעשה הנאשם מיושב יותר והביע את דעתו, כי ייטב לנאשם אם יישאר מחוץ לבית-הכלא וימשיך בלימודי תורה. יואל יוסף, עובד המועצה הדתית ברחובות, העיד על היכרותו עם הנאשם וּפעילותוֹ, לאחר האירוע, במסגרת אירגון "רחמי שמיים" העוסק בעזרה לנזקקים. גיא מצויינים, שהיה במושב האחורי ברכב בעת התאונה, העיד על נסיבות האירוע בו נפצע, גם הוא, וסיפר, כי הנאשם נהג משום שהיה במצב העייפות הסביר ביותר מבֵּין השלושה. למיטב זיכרונו מִן האירוע, שאינו טוב, הם לא שתו בצורה משמעותית במועדון. אחרונה העידה אימו של הנאשם, סיפרה על הפגיעה בבנה וּבמשפחה, כתוצאה מהאירוע, ועל תרומה שהרימו להנצחת זִכרוֹ של עדי מעוז ז"ל, למרות מצבם הכלכלי הקשה. התובע, בטיעוניו לעונש, מנה את רכיבי הרשלנות שבאו לידי ביטוי בנהיגתו של הנאשם בעת האירוע, וטען, כי המדובר בנהיגה ברשלנות גבוהה ביותר. על-פי הסדר-הטיעון שנחתם עם הנאשם, עתר התובע לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל וכן לפסילת רישיון-נהיגה ל-10 שנים והדגיש, כי על-אף גִּילוֹ הצעיר של הנאשם ועוּבדת היוֹתוֹ חברו של המנוח, קורבן התאונה, מתחייב במקרה זה עונש של מאסר בפועל, שלא ירוצה בעבודות-שירות. עבירות מסוג זה בו הורשע הנאשם, מבוצעות בדרך-כלל על-ידי אנשים נורמטיביים, ויש להעביר מסֶר, חד-משמעי וּברור, לאֵלֶּה המכוּנים לעיתים "נהגי ליל שישי", אשר בסופי השבוע יוצאים בכלי-רִכְבּם וּמְסכנים את עצמם ואת החברה. הסניגור טען לעניין נסיבות האירוע, כי המקום בו אירעה התאונה מוּעָד לפורענות, והביא ראיות לכך שבשׂד' לוי אשכול בחולון אירעו 80 תאונות ב-5 השנים האחרונות, בהן נפגעו 129 בני-אדם, שמתוכם נהרגו ארבעה. לטענתו, נסיבות האירוע, לפיהן התבצעה העקיפה במרחק כ-400 מ' ממקום התאונה, מהירות הרֶכֶב העולה רק בכ-10 קמ"ש על המותר, העדר היכרותו של הנאשם עם המקום, והעובדה שלא היה מעורב כל רכב נוסף בתאונה - מעידות, לטעמו, על רשלנות שאינה בדרגה גבוהה. באשר לנסיבות האישיוֹת, טען הסניגור כי, כפי שעולה מעדויות עדֵי-האופי שהובאו, אין המדובר ב"נהג סוף שבוע" פרוע, אלא באדם נורמטיבי, אשר המקרה שקרה לו, יכול לקרות לכל. הסניגור היפנה לפּסיקה, המראה, כי בתי-המשפט, מטילים, לא-פעם, מאסר בפועל לריצוי בעבודות-שירות, לאחר הרשעה בעבירת גרימת מוות ברשלנות, תוך נהיגה. עתירתו היא לעונש מאסר לתקופה שתוכל להיות מוּמרת לנשׂיאה בעבודות-שירות, וּפסילת רישיון-נהיגה שתביא בחשבון את כוונתו של הנאשם להקים משפחה ולעבוד למִחייתו. הנאשם עצמו תיאר את תחושות האָשָׁם והצער שמלווֹת אותו מאז האירוע, הביע את רצונו להקים משפחה וּלהתקדם בחייו וּביקש את התחשבות בית-המשפט בנסיבותיו. שיקולי העֲנישה וּברִירתם רבות נֶאֱמַר, במהלך השנים, על האינטרס הציבורי של מאבק בתאונות-הדרכים ועל תפקידם של בתי-המשפט במאבק זה. כך אמרה כב' השופטת פרוקצ'יה ב-ע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 139, עמ' 143-142: "אמצעי המלחמה בתאונות-הדרכים הם מגוונים, ואינם מצטמצמים לשכלול האמצעים הפיסיים הקשורים בנהיגה על דרך שיפורים ברשת הכבישים או להגברת הפיקוח ואכיפת החוק במרחבי הארץ. עיקרם, בראש וראשונה, בהפעלת אמצעי חינוך והסברה שתכליתם להגביר את המודעות לחשיבות הרבה שבשמירה על תרבות נהיגה ולהפנים את החובה לכבד את חייו ושלומו של הזולת. על אמצעי המלחמה בתאונות-הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי-המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזק גוף. על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה - השלטת סדר, משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש, למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם..." על עֲנישה זו ותכליתה כלפי עברייני תעבורה, דיבר, בִּשׁעתוֹ, גם כב' הנשיא דאז שמגר ב-רע"פ 4484/92 רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 176, עמ' 183-182: "הענישה של מעשי עבריינות מהותיים הקשורים לנהיגה בדרכים, היא חלק מרכזי ואף דומיננטי בכל מאמץ לצמצום עבריינות התנועה. אין בכך כדי להצביע על היעדר החשיבות בפיקוח על תקינות הרכב, בהתוויית כבישים בטוחים, בבניית גדרות בטחון, בחינוך ובהסברה ועוד. אולם, לכל אלה יהיה משקל אך ורק אם הנהגים ידעו אל נכון כי מי שחוטא ברשלנות ובאי אכפתיות, נענש כדבעי כדי להגן על חייהם ובריאותם של אלה אשר בהם הוא עלול לפגוע... נהיגה בדרך איננה אקט חד-פעמי, ואם נדע לשרש תופעות של התנהגות רשלנית ואף מזלזלת ואי-אכפתית, גם כאשר הן לא גרמו לתאונות, ובוודאי כאשר הן גרמו לתאונות, תהיה בהתנהגות שהנהג יהא חייב לאמץ לעצמו, בשל החשש מפני ענישה יעילה, כדי ליצור את הרקע להפחתת הסיכונים. נהיגה זהירה יותר חייבת להיות אקט מופנם, שאותו מאמץ לעצמו הנהג מתוך רצון שלא להיקלע לנסיבות בהן יישלל רישיונו או הוא יישלח למאסר בשל התנהגות בלתי-מתחשבת באחרים המשתמשים בכביש..." ועל מהוּת העֲנישה כלפי אֵלֶּה הגורמים, ברשלנות, למותם של אחרים, אגב נהיגה ברִכבּם, אמר כב' הנשיא דאז שמגר ב-רע"פ 5873/94 שומינוב נ' מדינת ישראל, תק-על 94(4), 115: "במציאות חיינו, בה גרם המוות בכבישים הגיע למימדים מפחידים, מן ההכרח לנקוט בבתי-המשפט באמת-מידה עונשית מחמירה. הקלה בענישתה של התנהגות בלתי-זהירה בכביש, היא בגדר זניחה של אמצעי הרתעה מרכזי..."" הסניגור הנכבד הצביע, בטיעוניו לעונש, על מגמת שינוי, לטעמו, שחלה, בשנים האחרונות, בעֲנישת נהגים שגרמו ברשלנות למותם של אחרים. בתי-המשפט, וּבמיוחד בית-המשפט העליון, נוטים, כך משתמע מדברי הסניגור, להתחשב יותר בנסיבות האישיוֹת, באופן שנמנעו מלגזור על נהגים כאלה עונשי מאסר לנשׂיאה מאחורי סורג וּבריח. במיוחד כך, כאשר רשלנותם, בנסיבות עניינם, לא הייתה גבוהה. טענות כאלה נשמעו גם בשנים עֲבָרוּ. בכֹל הנוגע למגמת העֲנישה בעבריינות מסוג זה, נדחתה הטענה, המבקשת להחיל מדיניות של הקלה. היפוכו של דבר הוא הנכון. בשל מצוקות העִתִּים, נתקשחה מדיניות זו והפכה חמוּרה יותר. אמרה על כך כב' השופטת שטרסברג-כהן ב-ע"פ 9590/00 עזאני נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(1), 432: "חל שינוי לחומרה במדיניות הענישה בגין עבירה מסוג זה (הריגה וּגרימת מוות - ז.כ.) המוצא ביטוי בפסיקתו של בית-משפט זה. עבירות תעבורה שסיכון חיי אדם בצידן, נעברות למרבית הצער, בדרך-כלל, על-ידי אנשים נורמטיביים בחיי היום יום, שהסטייה מהם באה לביטוי כאשר הם מחזיקים בהגה ונוהגים בצורה העלולה לסכן חיי אדם. הקטל בדרכים אוכל בנו בכל פה ומחייב הטלת עונשים חמורים, כאשר בנוסף לפן האישי, יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי ולגורם ההרתעה. בסופו של דבר, כל מקרה לנסיבותיו." ראה גם את דברי כב' המשנה לנשיא דאז, ש. לוין, ב-רע"פ 10255/02 כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(4), 719, שם חזר על דברוֹ של בית-המשפט העליון לגבי הטלת מאסר בפועל בעבירות תעבורה ואף היפנה לדברים שנֶאֱמְרוּ בעניין עזאני הנזכר. גם הוא סבר, כי כל מקרה לפי נסיבותיו, ויכול שתתקיימנה נסיבות לקוּלא, שלא תצדקנה הטלת מאסר בפועל. מתוך הפּסיקה ברור, כי נסיבות כאלה הן בגדר נסיבות מיוחדות והן מתאפיינות בנסיבות אישיות קשות או חריגות, וּמלוּווֹת, בדרך-כלל, ברמת רשלנות נמוכה של הנהג העבריין. על אֵלֶּה ועל הקַו המנחה אותנו, בעת הקלה בעונשם של עברייני תעבורה שגרמו לתוצאה, שאין חמוּרה ממנה, של קיפּוּד חיי אדם בתאונת-דרכים, אפשר לעמוד, אפילו מתוך הפּסיקה שהביא הסניגור עצמו, כדי לתמוך בה את דעתו, כי גם הנאשם שבכאן, ראוי להקלה מֵעֵין זו. כך, ב-רע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 760, הסתפק בית-המשפט העליון בעונש מאסר בעבודות-שירות. אך שָׁם, הייתה הנאשמת אישה נשואה ואֵם לשלושה ילדים קטינים, שנכנסה למצב נפשי קשה במיוחד עקב התאונה, וכאמור, רמת הרשלנות בנהיגה נמוכה. מאסר לנשׂיאה בעבודות-שירות הוטל גם ב-ע"פ 1584/02 אברמשבילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 792, בו הגיע שִׁברוֹ הנפשי של הנאשם, שגרם למותה של גיסתו, לידי ניסיון לביצוע מעשה אובדני; וכן ב-ע"פ 3127/02 מדינת ישראל נ' יוסף אליהו, תק-על 2002(2), 1535, בו היה הנאשם גָּרוּשׁ, שעוֹל גידול ילדיו הקטנים עליו בלבד. ב-רע"פ 4261/04, פארין נ' מדינת ישראל, (מיום 6.12.2004, פורסם באתר בית-המשפט העליון), הפחית בית-המשפט העליון את עוֹנשׁוֹ של נהג רשלן למאסר בעבודות-שירות, אך שָׁם התחשב בית-המשפט, בין השאר, בנסיבות התאונה, שהעידו על רמת רשלנות נמוכה של הנהג. האם נסיבות עניין זה, מביאות את הנאשם לִכלל המקרים שהצדיקו הימנעוּת מעֲנישה מאחורי סורג וּבריח? נראה שאין כן הדבר. רשלנותוֹ מצויה בַּתחום הגבוה של חוּמרת רשלנות נהג. גם אם אניח, כי זירת האירוע מוּעדת לפורענות, הרי שמעשׂי הנאשם - כניסה במהירות העולה על המותר אל כביש המשתלב עם כיכר, תוך אי-ציות לתמרור "עצור", ועקיפת רכב מימין, כל זאת כשהוא נתון תחת השפּעת אלכוהול בכמות העולה על המותר - מעידים על אי-זהירות בולטת ורשלנות ברמה גבוהה למדי. לא כל שכּן כך, כאשר הנאשם נהג בצורה כזו, כטענת הסניגור, באיזור בלתי-מוכר. אין ספק, כי במקרה כזה, הזהירות וּתשומת-הלב היו נדרשות, ביתר-שׂאת. מִן הצד שכנגד, לא מצאתי בנסיבותיו האישיוֹת של הנאשם, מיוּחדוּת המאפשרת עֲנישה מקלה באורַח ממשי. מסקנה זו מתבקשת עוד יותר, כאשר רשלנותוֹ בנהיגה נמצאה גבוהה, והיא לוּוְתה בסממנים מחמירים, של השפּעת משקאות מְשַׁכְּרִים בכמות העולה על המותר. אכן, אי-אפשר להתעלם ממצוקתו הנפשית של הנאשם, אליה נקלע בעקבות גרימת מותו של חברוֹ הטוב. למרבית הצער, זו איננה תחושה בלעדית של צעיר זה, שהביא במוֹ-ידיו האוחזות בהֶגֶה, בחוסר-מחשבה וּבשיקול-דעת לָקוּי, תוך נהיגה בקלוּת-ראש וּבחוסר-זהירות בולט, לְמוֹת אדם אחֵר. במקרים לא-מעטים, חוֹוֶה הנהג הרשלן, שמצא עצמו גורם לתוצאה כזו, וּבמיוחד למותו של קרוב או חבר, תחושת אָשָׁם וסֵבֶל נפשי, פּוֹעַל-יוֹצֵא של היוֹתוֹ אדם נורמטיבי, בעל רְגשׁוֹת, הסובל מִצַעַר וחרטה. גם הנסיבות האישיוֹת האחרות, המבססות את זאת שבפנַיי צעיר נורמטיבי העושה גם למען אחרים, אינן בגדר של נסיבות חריגוֹת, שאפשר להַקנות להן מעמד של בכוֹרה וּלהעדיפן, בנסיבות מקרה זה, על-פני האינטרס הציבורי, הדורש, במסגרת המאבק הבלתי-מתפשר בנֶגַע תאונות-הדרכים, עֲנישה מחמירה, שתכליתה, בעיקרו של דבר, הרתעת עבריינים בכוח. אי-אפשר שלא להדגיש את נוֹפֶךְ החוּמרה הנובע מִן הנהיגה תחת השפּעת משקה מְשַׁכֵּר. זוהי רעה חולה ההולכת וּמתגברת בחברה וּפוגעת, באופן מיוחד, בַּצעירים. היא בולטת בסופי-השבוע, כאשר אֵלֶּה נוהים לבַלות, כדי לפרוק, כך, את קשיי השבוע וּמְתחיו. המאמצים של הרשויות אוכפות-החוק, בהקשר זה, כולל במניעה, חינוך והסברה, אינם צולחים די-הצורך. נותרה בעינה, אם כן, תרומתם של בתי-המשפט, באמצעות העֲנישה הקשה, כדי לנסות וּלהקטין, גם בדרך של הרתעת הרבּים, את מימדי התופעה המדאיגה הזו. העֲנישה קשה העֲנישה במקרה כזה. המדובר בצעיר נורמטיבי, שחטא בעבירת רשלנות קשה וקיפּד, כך, את חיי חברוֹ. גם נסיבותיו האישיוֹת ממחישות את זה שהתוצאות החריפות של התנהגותו, הותירו בו את רישׁוּמן. אלא שאי-אפשר ללכת על-פי נטיית הלב לבדה. זה תפקידו המורכב של בית-המשפט בעֲנישת עבריינים כאלה. עליו לאזן בין השיקולים כולם, כפי שציינתי, וּלעיתים קרובות גם להעדיף את הבולטים שבהם על-פני האחרים. עם כל הצער האישי, ההעדפה הנכונה, כאן, היא של האינטרס הציבורי, המדגיש את המאבק בתאונות-הדרכים, את המלחמה הבלתי-מתפּשׁרת בהן, את הלחימה בנהיגה תחת השפּעת משקה מְשַׁכֵּר, ואת העֲנישה הממשית והמרתיעה. פּירושה של זו האחרונה, הוא כליאתו של הנאשם מאחורי סורג וּבריח. על כגון דא אמר כב' השופט א.א. לוי, ב-ע"פ 4500/01 שבלי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 716: "לכליאתו של המערער יש, מטֶבע הדברים, השלכות קשות על חייו וחייהם של אלה הסובבים אותו, במיוחד לאור הנסיבות המיוחדות של מערער זה. מנגד ניצב האסון שהמיט המערער בדרך נהיגתו... תוצאה קשה זו לא הייתה מתרחשת, לוּ הקפיד המערער לקיים חובותיו כלפי המשתמשים האחרים בדרך, והואיל ותופעה זו אינה נחלתו בלבד, אין מנוס מגזירתו של מאסר על-מנת להרתיע את הרבים." לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 12 חודשי מאסר בפועל. ב. 12 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך כדי נהיגה ברכב. ג. פּסילת רישיון-הנהיגה ל-8 שנים, בניכוי תקופות הפּסילה, המינהלית והמשפטית, של רישיון-הנהיגה שלו. בנסיבות עניינוֹ של הנאשם, החלטתי שלא להטיל עליו קנס. זכוּת ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.מקרי מוותגרימת מוות ברשלנותמאסר