מאסר בפועל בעבירות תעבורה

בית המשפט ציין כי בעניין מאסר בפועל בעבירות תעבורה כי קשה היא הטלת המאסר בעבירות בהן פעל אדם ברשלנות, וגרם למותו של אחר, כאשר הוא לא חפץ כמובן במותו, והוא מייסר עצמו בשל התוצאה.

אולם נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים.

עוד צוין כי במציאות המצערת שבה אנו מצויים, מתחייבת הטלת עונשים מכאיבים שיש בהם כדי להרתיע את הנוהגים בחוסר זהירות בדרכים, ויש להעדיף את אינטרס כלל המשתמשים בדרך על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

להלן גזר דין בנושא מאסר בפועל בעבירות תעבורה:

גזר דין

בפני הוגש כתב אישום המייחס לנאשם שני פרטי אישום שונים.
האחד, עניינו תאונת דרכים קטלנית, והאחר - נהיגת אוטובוס בזמן פסילה.

לעניין התאונה:
הנאשם הועסק על ידי קואופורטיב "אגד" באמצעות חברת כח אדם.
ביום 27.12.05 בשעה 22.45, נהג הנאשם באוטובוס אגד ולאחר שביצע הסעת אחד הנהגים לביתו, המשיך בנסיעה ברחוב מינץ בפתח תקוה. במהלך הנסיעה, נפל מכשיר מירס שהיה ברשותו לרצפת האוטובוס. הנאשם התכופף כדי להרימו תוך שממשיך בנסיעה שוטפת. בעשותו כן, סטה האוטובוס לשמאל, עלה על המדרכה, תוך שפוגע בשתי נערות ילידות שנת 1992, זוהר מולומן ז"ל וקסניה ירובוי תבדל לחיים.
הנאשם גרם למותה של זוהר ז"ל - ולפציעתה הקשה של חברתה קסניה.
בכתב האישום מתואר, כי הנאשם המשיך בנסיעה תוך שלוחץ על דוושת הגז מבלי כל ניסיון לבלימה. לאחר נסיעה של כ - 70 מ' נוספים! סטה הנאשם ימינה לכיוון המדרכה הימנית ופגע ברכב מיצובישי אשר חנה במקום. ברכב, אשר מנועו היה כבוי, ישבו שני נערים ילידי 1990 יבגני פרברוב ז"ל ואלכסי טימפייב יבדל לחיים.
האוטובוס המשיך בנסיעה, לכיוון המדרכה תוך שגורר רכב הפרטי על צידו. בהמשך, עלה האוטובוס על הרכב הפרטי עם חזיתו, והמשיך בנסיעה כאשר הרכב הפרטי תחתיו. האוטובוס המשיך והתנגש במדרכה, עקר תחנת אוטובוס ופגע בעמוד חשמל. כתוצאה מכך, נוצרה שריפה, יבגני ז"ל נלכד ברכב הבוער וכתוצאה מכך, נגרם מותו. לאלכסיי נגרמו כוויות ב - 65% מגופו וכן חבלות רבות וקשות.

בזמן התרחשות התאונה נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

לעניין האישום השני:
ביום 18.10.04, הוטלה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה למשך 9 חודשים. הנאשם הפקיד רישיונו ביום 15.3.05 ומאז המשיך בעבודתו באגד באמצעות חברת כח אדם. לאורך תקופת הפסילה, נהג הנאשם ביודעו כי פסול לנהיגה. בין השאר, הסיע נהגי אגד לבתיהם באוטובוסים של "אגד".
בתום הפסילה, המשיך בנהיגה למרות שידע, כי אין ברשותו רישיון נהיגה תקף.

בבואי לגזור העונש, מצאתי לנכון לגזור עונש נפרד בגין כל אחד מן האישומים.

לעניין התאונה:
אין ספק בליבי, כי אין בכוחו של בית המשפט לגזור עונש שיהלום את גודל האבידה. אין בספר החוקים עונש השווה בחומרתו ל"מחיר" חיי אדם. עוד יש להדגיש, כי המדובר בעבירות רשלנות אשר ברור כי הנאשם איננו חפץ במות הקורבן.

בעניין זה יש להפנות לדברי כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופטת בייניש:
"קשה היא הטלת המאסר בעבירות בהן פעל אדם ברשלנות, וגרם למותו של אחר, כאשר הוא לא חפץ כמובן במותו, והוא מייסר עצמו בשל התוצאה. אולם בית משפט זה חזר ואמר פעמים רבות כי נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים.
במציאות המצערת שבה אנו מצויים, מתחייבת הטלת עונשים מכאיבים שיש בהם כדי להרתיע את הנוהגים בחוסר זהירות בדרכים, ויש להעדיף את אינטרס כלל המשתמשים בדרך על פני נסיבותיו האישיות של המערער".
(ע"פ 674/99 טויטו נ' מ"י, תקדין עליון כרך 99 (2) התשנ"ט - 1999).


התביעה הזמינה את בית המשפט לראות בהתרחשות המתוארת לעיל, שתי תאונות נפרדות ולפיכך, לגזור עונש נפרד. כמו כן, ביקשה ליתן משקל עונשי נפרד לכל נפש שנגדעה.

בבואי לבחון ההתרחשות, אין ספק כי המדובר ברמת רשלנות גבוהה עד מאוד.

הריני מביעה פליאתי על כך שהוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה אשר סמכותו העונשית מוגבלת לשלוש שנות מאסר בעבירה של גרם מוות ברשלנות - ולא הוגש אישום בגין הריגה - בפני בית המשפט המחוזי - עבירה אשר גבול ענישתה המקסימלי הינו 20 שנות מאסר.

משעה שבחר הנאשם לנהוג אוטובוס כשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף במשך זמן ממושך, שעה שבחר הנאשם לרכון לעבר רצפת האוטובוס כדי להרים את מכשיר המירס בהיותו בנהיגה שוטפת - נהג ברשלנות גבוהה. שעה שלאחר התרחשות התאונה הראשונה בה נפגעו זוהר ז"ל וקסניה תבדל לחיים, המשיך בנסיעה ללא כל ניסיון לעצור את האוטובוס - הרקיעה רשלנותו שחקים, עברה את ה"רף" של נהיגה בקלות ראש, והתקרבה לכדי פזיזות.

אדם הנוהג ברכב גדול וארוך כאוטובוס, אמור לצפות, כי רכינתו כלפי הרצפה במטרה לחפש מכשיר מירס - תוביל בהכרח לאובדן שליטה על הרכב. בשל טבעו של האוטובוס פגיעתו הפוטנציאלית, קשה משמעותית מפגיעת רכב "רגיל".

מכאן ואילך, סבורני, כי מן הראוי היה לשמוע מפי המאשימה - מדוע נמנעה מלהגיש כתב אישום חמור יותר בעוון הריגה. הסבר זה לא הושמע באוזני.

כל נפש אשר נגדעת, הינה בבחינת עולם ומלואו אשר אבד לבלי שוב. במובן זה כל תאונה ללא יוצאת מן הכלל, ראויה להקרא "תאונה מחרידה" - באשר המדובר במוות מיותר. נופך של חומרה מיוחדת באירוע הנדון בפני, שעה שמדובר בשתי תאונות, אשר ביניהן מפרידות שניות ארוכות בהן המשיך האוטובוס ונסע כ- 70 מ' נוספים מבלי שהנאשם נוקט בפעולת בלימה.
על גודל הזוועה לנוכח מראה האוטובוס העולה בלהבות כשהוא מוחץ מתחתיו רכב פרטי ויושביו נצלים בתוכו, לעיני אימו של אחד הנערים, הריני מעדיפה שלא להכביר מילים.
עניין זה, מן הראוי שיקבל ביטויו בעונשו המוטל על הנאשם.

סבלם של בני המשפחה, בא לידי ביטוי בדבריה הכואבים והנזעמים של גב' ילנה דיומין אשר תיארה כאב נכותו של בנה אלכס, נער אשר היום הינו קטוע רגל ובגופו נכות שהוגדרה כ - 100%.
המדובר בנער בן 16 שנה בלבד! נער אשר כל מהלך חייו הטבעי נגדע.

מר סימון פרברוב אביו של יבגני ז"ל, נשא דברים לדמותו של המנוח וסיפר על בן זקונים, ילד אשר עלה לישראל בגיל 11.5 שנה, ומאז שמח בחייו, וגרם שמחה ונחת להוריו.
כששמעתי דבריהם של שני העדים הנ"ל, נתתי ליבי לכך שכוחותיהם של בני משפחתה של זוהר ז"ל - לא עמדו להם לומר דברם, והתביעה היתה להם לפה.
למול המשפחות הזועקות, ניצב הנאשם כשבר כלי, כשהוא ממרר בבכי, וזועק כי טוב מותו מחייו.

אומר הנאשם:
"איפה שאני הולך אני רואה את הכל. כבר שנה אני בבית ורואה את זה יום יום בבית. זה מפריע. אם הייתי הולך לעולמי יותר טוב. הלוואי שאלוקים היה לוקח אותי במקום את הילדים".

אכן, אמר הנאשם דברים אלו מנהמת ליבו, תוך חרטה כנה ואמיתית. למרבה הצער, אין בחרטה זו כדי להשיב את הגלגל לאחור. אין בכך כדי להחזיר הנפשות שנקטפו, ואין בהם נחמה או שיקום לנפגעים אשר נכותם תשאר בגופם לאורך כל ימיהם.

בצד כל הכאב, על בית המשפט ליתן ביטוי לרמת הרשלנות ולגודל האבידה מחד, ומאידך, יש ליתן משקל לנסיבותיו הספציפיות של הנאשם הניצב בפני.


יש ליתן משקל להודאתו המהירה באשמה, לנטילת האחריות המלאה, עניין אשר מנע סבל נוסף מבני משפחות הקורבנות. כמו כן, מכיר הנאשם בטעותו ולמעשה, במו פיו מבקש להענש כדי לכפר עוונו ולו במקצת. הנאשם הודיע כי מבקש לוותר על רישיון נהיגתו ברכב ציבורי לצמיתות. בנוסף, יש להפנות לקביעות תסקיר שירות המבחן אשר מטעמים שעניינם צנעת הפרט, לא יפורטו בגזר הדין.

הצדדים הניחו בפני אסופה של פסקי דין בהם נגזרו עונשים שונים ומגוונים, אלא שכל פסק דין יפה לנסיבותיו. מהם פסקי דין שכמות ההרוגים גדולה, ומהם פסקי דין שרמת הרשלנות שונה. אף כל נאשם לגופו, שונה בשל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וותק נהיגתו וכמות הרשעותיו הקודמות.

אשר לנאשם הניצב בפני, אין לנאשם הרשעות פליליות. מאידך, לחובתו עבירות תעבורה.

הריני נותנת ליבי לכך שלמעשה מדובר בנאשם המוגדר כאדם נורמטיבי, אשר עבד בעבודה מסודרת כ - 14 שנים בעבודות ניקיון והסעה, וניסה לפרנס את בני משפחתו.

בשל העובדה שהנאשם נשלח לריצוי מאסר ממושך בין כותלי בית הסוהר, לא מצאתי מקום להטלת קנס כספי באשר כל קנס ממילא, יפול לנטל על כתפי בני משפחתו של הנאשם.

מצאתי לנכון לציין בשולי הדברים את התנהגותו ההוגנת של הסנגור, אשר הגם שהגן במסירות על לקוחו, ידע להשמיע דברי נוחם באוזני המשפחות השכולות, ואף עשה להרגעת הרוחות, כאשר הותקף הנאשם במסדרונות בית המשפט על ידי בני משפחה כואבים. אירוע שיש להצטער על התרחשותו.

כמו כן, מצאתי לנכון לקחת בחשבון הענישה את העובדה שהנאשם שרוי במעצר בית תקופה הקרובה לשנה.

בטרם תושלם מלאכתי, מן ראוי להתייחס לעניין נוסף, והוא אחריותם הלכאורית של מעסיקי הנאשם. מן הראוי שהמשטרה תפעל לבירור אחריותם של אלה אשר נתנו בידי הנאשם הגה של אוטובוס, מבלי שהבטיחו שהנאשם אכן כשיר וראוי לנהוג בו. אף אם אניח לטובתם, כי בראשית ימי העסקתו היה רשוי לנהיגת אוטובוס - עדיין יש לבחון משמעותית חלקם באי מניעת נהיגתו משעה שנפסל מלנהוג, ומשעה ששוב לא היה ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף.

בצד חקירת ההבטים הפלילים לכאורה של התרת נהיגת הנאשם, יש לנקוט באמצעים ליצירת מנגנון פיקוח אשר ימנע הישנות מקרים כאלה. יש למהר ולפעול בטרם ישלמו אנשים נוספים בחייהם או בגופם חלילה.

סוף דבר, לעניין האישום הראשון נהיגה בזמן פסילה: לנגד עיני עמדת כבוד בית המשפט העליון ברע"פ 3878/05 בנגוזי נגד מדינת ישראל.

לפיכך:
לעניין האישום הראשון:
הריני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בפועל, ובמצטבר לכל עונש אחר.

לעניין האישום השני:

הריני גוזרת על הנאשם 32 חודשי מאסר, מתוכם 24 בפועל ובמצטבר לכל עונש מאסר אחר והיתרה על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסרו לא יעבור עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 , או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים מחמת סוגו, עבירה לפי סעיף 10 א' לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961.

הריני פוסלת הנאשם לנהיגת רכב ציבורי לצמיתות.

הריני פוסלת רישיון נהיגת הנאשם (מכל סוג) - למשך 15 שנה, ומניינם מיום 27.12.05.

מופנית תשומת לב שלטונות בית הסוהר לאמור בתסקיר שירות המבחן לעניין מצבו הנפשי של הנאשם - עניין המצריך טיפול והתייחסות.

לשם הבהרה למזכירות - סך הכל מניין ימי המאסר בפועל - 28 חודשי מאסר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ניכוי שליש ממאסר

  2. הפעלת מאסר על תנאי

  3. צו מאסר הוצאה לפועל

  4. מאסר עקב אי תשלום קנס

  5. מאסר בפועל בעבירות רכוש

  6. מאסר בפועל בעבירות מע''מ

  7. מאסר בפועל בעבירות תעבורה

  8. שנה מאסר על בריחה משוטרים

  9. בקשה לשחרור על תנאי ממאסר

  10. אי הפעלת עונש מאסר על תנאי

  11. ביטול מאסר בפועל - ערעור שהתקבל

  12. צו מאסר ללא דיון בנוכחות הצדדים

  13. שחרור מוקדם ממאסר בעבירות תעבורה

  14. שחרור על תנאי אחרי ריצוי שני שליש ממאסר

  15. ביטול מאסר חייבים בשל בזיון ההוצאה לפועל

  16. תקנות העונשין (מאסר על תנאי), התשמ''ה-1985

  17. תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ''ב-1982

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון