יציאה מהחניה ברשלנות

המערער יצא מן החניה ברשלנות, החל בביצועה של פניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב אחר, נהוג בידי המתלונן, אשר נסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של המערער.

להלן פסק דין בנושא יציאה מהחניה ברשלנות:

פסק - דין

פתח - דבר
1.     ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 29.11.07, בתיק תד 2807/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, בביצוען של העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש או אדם - בניגוד לתקנה 21(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); רשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה; סטייה מנתיב - בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; פרסה שלא בבטחה - בניגוד לתקנה 44(א) לתקנות וחציית קו הפרדה רצוף - בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות.
בית משפט קמא השית על המערער, לאור האמור, העונשים הבאים: 7 חודשי פסילה בפועל; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, וכן קנס בסך של 2,500₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.
פרטי האישום
2.     ביום 13.7.06 בשעה 16:30 לערך, נהג המערער רכב (טנדר) וחנה בסמוך למשתלה בכביש חיזמה ענתות. המערער יצא מן החניה ברשלנות, החל בביצועה של פניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב אחר, נהוג בידי המתלונן, אשר נסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של המערער.
רשלנותו של המערער באה לידי ביטוי ביציאתו מן החניה, ברכבו, שלא בבטחה ובביצועה של פניית פרסה במקום אסור, תוך חצייתו של קו הפרדה רצוף. בזאת, גרם המערער לתאונת דרכים - בה נחבלו בגופם הוא עצמו, נוסע ברכבו, המתלונן, שני נוסעים שהיו ברכבו ונוסע נוסף נחבל חבלה של ממש (חתך בסמוך לעין שנתפר). כמו כן, כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
3.     בית המשפט קבע דבר אשמתו של המערער לאחר שבחן גרסתו אל מול גרסתה של התביעה, בהתחשב בעדויות הקיימות ובחומר הראיות שהובא לפניו.
4.     המשיבה טענה, כי המערער החנה הטנדר בסמוך למשתלה, המצויה מימין לנתיב הנסיעה מחיזמה לענתות. המערער, אשר ביקש לחזור לנתיב הנסיעה, לכיוון חיזמה, יצא מן המשתלה, נסע לרוחב הנתיב וחצה קו הפרדה רצוף. באותה העת נסע המתלונן במוניתו - ובה נוסעים נוספים, בעליה שמענתות לכיוון חיזמה, בנתיב בו שדה הראיה מוגבל. בסיומה של העלייה, הבחין המתלונן במערער ברכבו, כשהוא מבצע פנייה ונכנס לנתיבו של המתלונן. לכן, פנה המתלונן ברכבו שמאלה ואילו המערער, אשר הבחין גם הוא במונית אז, ביקש "לברוח" והפנה רכבו ימינה. כתוצאה מכך, התנגשו כלי הרכב ואירעה תאונה.
בית המשפט בחר לאמץ גרסה זו כנכונה וכמקובלת עליו לאחר ששמע עדויותיהם של בוחן התנועה, אשר חקר הממצאים בזירת התאונה, ושל נוסע נוסף, אשר היה במוניתו של המתלונן. בוחן התנועה ציין, לאור ממצאי בדיקתו בשטח, כי האחראי לאירוע התאונה הנו המערער, אשר ביצע פניית פרסה, נסע כנגד כיוון התנועה בשוליים ופנה ימינה תוך חצייתו של קו הפרדה רצוף במקום (סעיף 8 להכרעת הדין). נוסע במוניתו של המתלונן העיד אף הוא, כי ראה הרכב (של המערער) ברוחב הכביש, מגיע מכיוונה הנגדי של התנועה. המתלונן ניסה לברוח מרכבו של המערער, אך המערער היה כבר באמצע הכביש והמתלונן לא הצליח להסיט רכבו ולהימנע מתאונה (סעיף 10 להכרעת הדין).
5.     בית המשפט אימץ גרסה זו כאמור בניגוד לגרסתו של המערער, אשר שונתה מעת לעת. תחילה טען המערער, כי נסע לתומו מכיוון חיזמה לענתות. נהג המונית (המתלונן), אשר נסע בכיוון ההפוך, מענתות לחיזמה, נסע במהירות גבוהה ומעל לזו המותרת באזור. משכך, איבד המתלונן שליטה על רכבו, לדברי המערער, סטה לנתיב הנגדי והתנגש בטנדר - בו נהג הוא עצמו. משנוכח המערער בהמשך, כי דבריו אינם מתיישבים עם הממצאים שבשטח, כפי שצוין בהכרעת הדין, שינה גרסתו וטען, כי חצה הכביש בנקודה מסוימת כשפניו בניגוד לכיוונה של התנועה, אך חזר לנתיב נסיעתו. רק אז סטה המתלונן דווקא לנתיב הנגדי (נתיב נסיעתו של המערער) והתנגש במערער. ניסיונותיו אלה של המערער לשפר גרסתו נמצאו תמוהים בעיניו של בית משפט קמא והעיבו על אמיתות איזו מגרסאותיו.
6.     בסיכומם של דברים מצא בית משפט קמא את המערער אחראי לאירוע התאונה, ודחה גרסתו לחפות בקבעו, כי זו בלתי אמינה וכי יש להעדיף גרסתה של התביעה על פניה, הנשענת על עדותו של המתלונן, אשר הייתה מהימנה ועקבית לכל אורך הדרך.
בהכרעת דינו קבע בית משפט קמא, כי המערער יצא מן המשתלה, הנמצאת בימין נתיב הנסיעה מכיוון חיזמה לענתות. המערער נסע לרוחב נתיב הנסיעה, וחצה קו הפרדה רציף במקום על מנת להשתלב בנתיב הנסיעה לכיוון חיזמה. המתלונן, אשר נסע בכיוון הנגדי בעליה - בה שדה הראיה מוגבל, הבחין, בסמוך לסיומה של העלייה, בטנדר המצוי לרוחב הנתיב. המתלונן לא הצליח לחמוק מן הטנדר והתנגש בו.
אשר על כן, הורשע המערער בדינו.
טענותיו של המערער לערעורו
7.     סנגורו של המערער בקש להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ובממצאי המהימנות שקבע. לדידו, טעה בית משפט קמא משלא נתן משקל ראוי לסתירות שנפלו בגרסאותיהם של העדים מטעמה של התביעה, וכן להיעדר אמינותם ומהימנותם. עוד טעה בית משפט קמא עת ראה לנכון לדחות גרסתו של המערער בקובעו, כי המערער הודה בחציית הכביש בנקודה מסוימת עם הפנים לכיוון התנועה - דבר שלא היה כלל, וכן בקביעתו השגויה, כי המערער שינה גרסתו שעה שהנתונים, אשר הוסיף לגרסתו מאוחר יותר, לא היו רלבנטיים כלל למחלוקות שבמרכזו של התיק, באשר אין בהם כדי להשליך על נסיבותיה של התאונה. בית משפט קמא שגה אף בקובעו, כי המערער חצה במקום קו הפרדה לבן רצוף, בניגוד לכיוונה של התנועה, בהיעדר כל ראיה אמינה ואובייקטיבית לתמיכה בדבר, וכאשר בוחן התנועה העיד מפורשות, כי במקום - בו עבר המערער ממסלול למסלול, לא היה כלל קו הפרדה כזה (עמ' 10, ש' 11-13; סעיף 6 לנימוקי הערעור). כן טעה בציינו, במסגרתה של הכרעת הדין, כי הרכבים התנגשו בנתיב נסיעתו של המתלונן והועפו לכיוון הנגדי.
8.     תחת האמור, לדידו של הסנגור, היה על בית משפט קמא ליתן משקל לעובדה, שהכביש - בו אירעה התאונה, הנו מסוכן וכי המתלונן נסע במוניתו במהירות מופרזת, באופן שגרם להתרחשות התאונה. התשתית הראייתית שהציגה המשיבה לעניין הנה דלה ואין בה כדי לבסס דבר אשמו של המערער, ברמה הנדרשת בפלילים, קרי: מעבר לספק סביר. הנוסע ברכבו של המתלונן, אשר תמך בגרסתו של המתלונן לאשורה, אינו עד ניטראלי, כשם שכונה על ידי בית משפט קמא, אלא ידידו של המתלונן הוא, כך שגרסתו אינה מהימנה. אין לקבל גרסתו של המתלונן גם בשל מחדלי החקירה של המשיבה. כך למשל לא עומת המתלונן עם הסתירות שנתגלו בעדויותיו ולא נחקר על מהירות נסיעתו - באופן שעשוי היה לתמוך בגרסתו של המערער דווקא.
9.     לחילופין העלה סנגורו של המערער טענותיו לעניין רכיבי הענישה, אשר הושתו על מרשו. לדידו, היה מקום להקלה בעונשו מאחר שלא היה מעורב בתאונת דרכים קודם לכן ואין לו עבר תעבורתי משמעותי. במצב דברים זה, אין מקום להחמיר עימו ברכיב ענישה של פסילה לתקופה של חודשים רבים.
תגובתה של המשיבה
10.     ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לטענתו, שינויי גרסתו של המערער הנם משמעותיים, כשם שציין בית משפט קמא בהכרעת דינו, ואין בהם כדי להביא לזיכויו של המערער בדינו. גרסתה של המשיבה, בניגוד לכך, הנה יציבה ואמינה, הגם שאותו עד "ניטראלי", כפי שהוגדר על ידי בית המשפט, הנו קרוב משפחה של המתלונן, שהרי עדותו נמצאה מהימנה. ב"כ המשיבה הביע עמדתו גם בשאלת עונשו של המערער בקובעו, כי אין כל מקום להתערב בו או להקל בו - הן לאור עברו התעבורתי המכביד של המערער והן לאור העובדה, שבאותה תאונה נגרם נזק של ממש לגופו של אדם.
דיון
11.     עיון בהכרעת דינו של בית משפט קמא ובפרוטוקול הדיון למדני, כי דין הערעור - ככל שנוגע הדבר להכרעת הדין בעניינו של המערער - להידחות, אם כי טעמיי שונים מאלה שהוצגו בבית משפט קמא. להלן אבאר דבריי.
12.     בית משפט קמא נתן משקל מרכזי, בהכרעת דינו המרשיעה, לגרסאותיו הסותרות של המערער ולעובדה שחזר בו, כנטען, מגרסתו הראשונית. הרי בתחילה טען המערער, כי נסע לתומו בנתיב נסיעתו עד אשר הגיח לעברו המתלונן, במוניתו, במהירות נסיעה מופרזת, בעוד אחרי כן טען, כי חצה הכביש בנקודה מסוימת, כשפניו בניגוד לתנועה. בסיטואציה זו, סטה המתלונן במוניתו מנתיבו וארעה תאונה. היה בזאת, לדידו של בית משפט קמא, כדי להוכיח, כי המערער חצה קו הפרדה לבן רצוף וסטה מנתיבו על מנת לבצע פניית פרסה. בית המשפט לא הציג גרסאותיו הסותרות של המערער - בין בעדותו בבית משפט ובין בהודעותיו בנדון, ולא ברור היכן נאמרו דבריו אלה של המערער בעדותו. עיון בעדות מגלה ניסיונה של המשיבה לעמת הנאשם עם פרטי עדותו, אך אין כל התייחסות לנסיעה בנתיב התנועה הנגדי, כנטען. המערער נשאל, האם הודה בפני החוקר, שחצה קו הפרדה רצוף ביציאתו מן המשתלה והשיב, כי עשה כדבריו של החוקר וכי החוקר צילמו. עוד ציין, כי לא היה קו הפרדה רצוף במקום (עמ' 15, ש' 21-25). אין בזאת כדי ללמד, כי המערער חזר בו מגרסתו כנטען ונראה, שבית המשפט הסתמך, לעניין זה, על דבריו של רס"מ יששכר בן צבי, אשר בחן המתרחש בזירת התאונה. היה זה בן צבי שציין, כי המערער שינה גרסתו בעדותו השנייה, כשתיאר בפניו המתרחש (עמ' 7, ש' 15-17, 26- 27).
13.     חרף האמור, איני סבור שיש לשנות תוצאת הכרעתו של בית משפט קמא שהרי הרשעתו של המערער - בדין יסודה. אין כל עילה, לדידי, להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, בממצאי המהימנות שלו או למסקנותיו בהערכת עדותו של המערער.
     הרי עדי התביעה נתנו עדות שונה מזו שמסר המערער ובית משפט קמא ראה אל נכון להעדיף עדותם על פני גרסתו של המערער. הכרעת הדין אינה נסמכת אך על דחיית גרסתו של המערער, אלא על מכלול רחב של עדויות וראיות, המובילות למסקנתו של בית המשפט. כך למשל, טענתו של ב"כ המערער בדבר היעדרו של קו הפרדה רצוף במקום לא מעוגנת בפרוטוקול בית המשפט. רס"מ בן צבי, אשר נדרש להציג קו ההפרדה הרצוף בחקירתו הנגדית, על גבי תמונות שהוצגו בפניו, לא שלל דבר קיומו של הקו אלא ציין, שהוא אינו נראה (בתמונה מס' 14) או שקשה מאוד לראותו (תמונה מס' 15) (עמ' 10, ש' 11-13).
מעבר לזאת, לא מצאתי פגמים היורדים לשורשו של עניין בניתוח הממצאים, כשם שביקש סנגורו של המערער להציג. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ובממצאי המהימנות, הנקבעים על ידו, שכן לערכאה הדיונית שמור היתרון שבהתרשמות ישירה מן העדים. התערבות כאמור תידרש באם ניתוח הממצאים שגוי, מנוגד להיגיון ועלול לגרום למצב של עיוות דין (ראו ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד(2) 408; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 וכיו"ב). משלא השתכנעתי בנחיצותה של התערבות בממצאים האמורים, יש לדחות טענותיו של הסנגור לדבר.
אשר על כן, דין הערעור על הכרעת הדין בעניינו של המערער - להידחות.
14.     היש מקום להתערב ברכיבי גזר דינו של בית משפט קמא? - אין חולק, כי עונשו של המערער אינו קל, ופסילת רישיונו תגרום נזק כלכלי כבד לרעייתו ולחמשת ילדיו. יחד עם זאת, וכעולה מעדותו של בוחן התנועה ומדבריו של הסנגור, המדובר בכביש מסוכן, המחייב בנהיגה זהירה יותר ובתשומת הלב המרבית של המשתמשים בו. לא בכדי ציין בית משפט קמא, בגזר דינו, כי ענישה תקיפה נחוצה (ובייחוד במקרים כגון דא) לשם מניעת הקטל הקשה בדרכים. המערער לא נקט מידת הזהירות הנדרשת ואין לו להלין בשל כך, הגם שעונשו חמור - אלא על עצמו בלבד.
יחד עם זאת, ראיתי לנכון להקל במעט בעונשו תוך הפחתת שיעור הקנס, אשר הושת עליו בבית משפט קמא, לכדי 1,500₪.
15.     סיכומם של דברים - הכרעת דינו של בית משפט קמא נותרת בעינה וכן רכיבי גזר דינו, למעט רכיב הקנס, אשר הופחת לכדי 1,500₪ כאמור.
הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון ישולם ביום 20.3.08 בעוד יתר התשלומים ישולמו, באופן עוקב, בכל 20 לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד התשלומים, תעמוד יתרת הקנס כולה לפירעון מיידי.
המערער יפקיד רישיונו עד יום 15.4.08.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מבחן הצפיות

  2. רשלנות מוהלים

  3. 100% רשלנות תורמת

  4. רשלנות משרד הרישוי

  5. מעשה פזיזות ורשלנות

  6. יציאה מהחניה ברשלנות

  7. תאונה בשל רשלנות צד ג'

  8. תביעת רשלנות נגד הורה

  9. רשלנות בעריכת חוזה מכר

  10. רשלנות בהערכת שווי נכס

  11. רשלנות בנק בניהול חשבון

  12. רשלנות תורמת של עובד ותיק

  13. רשלנות הצוות הרפואי בפגייה

  14. רשלנות עורכי דין בעסקת מכר

  15. רשלנות בהפניה לסקירת מערכות

  16. תביעת רשלנות נגד רואה חשבון

  17. רשלנות רפואית - הריון בעוולה

  18. תאונת עבודה בגלל רשלנות מעביד

  19. רשלנות תורמת של הורים של קטין

  20. רשלנות עורך דין בעריכת חוזה מכר

  21. פיצויים ללקוח על רשלנות עורך דין

  22. רשלנות עורך דין בעסקת מכירת דירה

  23. רשלנות תורמת בתאונת דרכים קטלנית

  24. רשלנות עורך דין בתיק תאונת דרכים

  25. תביעה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה

  26. רשלנות עורך דין במקרה התיישנות תביעה

  27. תביעת רשלנות במהלך טיפול רפואי ליולדת

  28. אי הגשת תביעה בזמן - ביטוח רשלנות עו''ד

  29. בקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול החלטות אסיפה

  30. תביעה בגין נזקים שנגרמו בשל כתב אישום שהוגש ברשלנות

  31. פיצויים בסך 620,000 ש''ח ללקוח על רשלנות עורך דין

  32. בית המשפט לא הטיל רשלנות תורמת על רכב שנפגע מאחור בתאונת דרכים

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון