טענת אליבי

הימנעות מלברר טענת אליבי שמשמיע חשוד במהלך החקירה פועלת לחובת המדינה, עד כדי כך שכתוצאה מהימנעות זו תתערער גירסת התביעה או תהיה מוטלת בספק; או עד כדי כך שבית-המשפט יימנע מלצוות על מעצרו של נאשם, שגירסת האליבי שלו לא נבדקה כראוי. מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו. טענת אליבי, אשר חשוד מעלה, הינה חרב פיפיות. אם טענת אליבי תימצא נכונה, יש בה כדי לשכנע את החוקרים להניח לחקירה, להימנע מלהגיש כתב-אישום, ובכך לחסוך עינוי לחשוד. אם הטענה תימצא כוזבת, יש בה כדי לסייע לטענות התביעה. מכאן, כאשר חשוד מעלה טענת אליבי, על המשטרה לבדקה במהירות ראויה. להלן פסק דין בנושא טענת אליבי: פסק דין 1. לפנַי ערעור המדינה על פסק-דין שניתן בבית-משפט לתעבורה ברמלה (כב' השופט הדר) ב-ת.ת. 4759/04 בו זוּכּה המשיב. 2. על-פי העוּבדות הצריכות לעניין - נעצר המשיב ביום 12.3.2004 בשעה 08:50, כשהוא נוהג ברכב מסוג "מרצדס" במהירות של 166 קמ"ש, שנמדדה על-ידי שוטר, במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 100 קמ"ש בלבד. המהירות נמדדה באמצעות מד-לייזר מסוג ממל"ז, MARKSMAN LTI20-20, כאשר השוטר עמד במרחק של 263 מטרים מרֶכב המשיב. בגין נהיגה זו, הוגש כתב-אישום בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותרת, בניגוד להוראת תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). המשיב כָּפַר בעוּבדות כתב-האישום. 3. מטעם התביעה העיד השוטר שביצע המדידה; הוגשה תעודת עובד-ציבור לעניין תקינוּת מכשיר הממל"ז (ת/3), הוגש דף מיומן הפעלת הממל"ז - המצביע על בדיקת המכשיר על-ידי שוטר, שנמצא תקין בתחילת המשמרת וּבסיוּמה (ת/2). המשיב העיד מטעמו, וטען כי ברִכבּוֹ מערכת המגבילה מהירות הנסיעה ל-100 קמ"ש. כן העיד מטעם המשיב עד-הגנה נוסף, המְשמש כמהנדס רכב בחברה המייבאת רִכבי "מרצדס" לארץ (מר ניר פריגל). 4. בית-משפט קמא זיכּה המשיב, משום שהמערערת כּשלה ולא עמדה בנֶטֶל הבאת הראיות. 5. בנימוקי הערעור: א) מועד ביצוע העבירה, קרי 12.3.2004, לא היה שָׁנוּי במחלוקת. השוטר העיד על מועד זה בעדותו. הן בהזמנה והן בדו"ח - המועד הנקוּב הוא 12.3.2004. ב) בית-משפט קמא טעה כשקבע כי אין לדעת אם ת/2 הוא צילום מיומן הפעלה של המכשיר בו בוצעה המדידה, שכּן צילום זה הוגש בהסכמת באת-כוח המשיב דאז, כשהשוטר מעיד שהוא ביצע את הרישום במועד הרלוונטי, וּביומן הנ"ל נרשם כי בוצעו הבדיקות על-ידי השוטר. ממוצג זה, שהוגש בהסכמה, עולה כי המכשיר נבדק ונמצא תקין בכל התקופה מיום 31.12.2003 ועד ליום 6.4.2004. ג) בית-משפט קמא טעה כשקבע, כי האמור ב-ת/1 מעלה ספֵקות אם הבדיקות נערכו על-ידי השוטר דווקא. דברים אֵלֶּה הינם בהתעלם מעדוּת השוטר בבית-משפט, בהתעלם מהכתוב במפורש ב-ת/1, שנכתב על-ידי השוטר תחת הכותרת: "נסיבות המקרה", שם כּתב: "הממל"ז נבדק על-ידי לפני ההפעלה ונמצא תקין". ד) השוטר העיד כי עצר את רכב המשיב סמוך לניידת (עמ' 2 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 17), וכתב זאת ב-ת/1. כן העיד, בעמ' 3, ש' 24, כי המשיב נעצר סמוך לניידת, אך לא ציין אם לפניה או אחריה. ב-ת/1 מצויין כי היה קשר-עין רציף בין המפעיל לבין הרֶכֶב שנמדד, עד לעצירתו. השוטר לא נחקר על הרשום ב-ת/1; וּבעניין האפשרות כי איבד קשר-עין עם הרֶכֶב הנמדד - לא הועלתה טענה על-ידי באת-כוח המשיב דאז. גם לא הועלתה טענה כי היה רכב אחֵר במקום שניתן היה לבלבּל בינו לבין רכב המשיב. מכאן, שבית-משפט קמא טעה כשקבע כי: "חסרה לנו חוליה נוספת בעדוּת השוטר". ה) עוד נטען - בית-משפט קמא טעה כשקבע, כי למרות שלא קיבל טענות ההגנה, החליט לזכּוֹת את המשיב בטענות שונות שלא היו במחלוקת, לא נטענו על-ידי ההגנה ואין להן בסיס בחומר הראיות. 6. בא-כוח המשיב מבקש להשאיר הזיכוי בעִינוֹ. 7. לגופו של עניין - דין הערעור להידחות. המשיב זכאי מחמת הספק, אך לא מהטעמים כפי שנקבעו בבית-משפט קמא. טענות בא-כוח המערערת לעניין טעויות שטעה בית-המשפט קמא מתקבלות במלוֹאן אחת לאחת, כך שהמועד בו נעברה העבירה הוא אכן 12.3.2004. לא הייתה מחלוקת לגבי מועד זה. ת/2, משהוגש בהסכמת באת-כוח המשיב דאז בבית-משפט קמא, לאחר שהמקור הוצג כפי שהוסבר על-ידי בא-כוח המערערת, הוא צילום מיומן ההפעלה של המכשיר בו בוצעה המדידה. על-פי ת/1, ביצע השוטר (עת/1) את הבדיקות בתחילת המשמרת וּבסיומה. רשם זאת ב-ת/1, ביומן ההפעלה ת/2, וּמתוך פרטיכל בית-משפט קמא בחקירת השוטר בחקירה ראשית וּבחקירה נגדית, עולה כי השוטר עצמו ערך את הבדיקות. השוטר העיד כי המהירות המירבית המותרת בדרך זו היא 100 קמ"ש, על-פי התמרורים הקיימים במחלף היציאה מלטרון. לא נחקר על כך בחקירה-נגדית. שאלה זו לא הייתה כלל במחלוקת. השוטר העיד כי הרֶכֶב עצר בסמוך לניידת. עדוּת זו מתיישבת עם עדוּת המשיב, כי עצר לפני הניידת. טענתו המיידית של המשיב, כפי שנרשמה בדו"ח: "אין לי מה לומר כלום, לא נסעתי במהירות כזו כי המגביל מהירות שלי באוטו מוחזק על 100 קמ"ש". מתוך עדותו של עה/2 עולה כי ברכב נשוא הדיון קיימת מערכת הגבלת מהירות אינטגרלית, אותה ניתן להגביל להגבלה קבועה או מִשתנה. הגבלה קבועה ניתנת לניטרוּל באמצעות גלישה חוזרת בלוּח השעונים. הגבלה מִשתנה ניתנת לניטרוּל על-ידי הטיית ידית ההפעלה לכיווּן הנסיעה; או לחיצה על ידית ההפעלה; או באופן אוטומטי, אם דוושת התאוּצה נלחצת מטה עד לסוף המהלך (פוּל גז), והמהירוּת הנוכחית של הרֶכֶב שונה מהמהירות שנקבעה בלֹא-יותר מ-20 קמ"ש. ביום 31.1.2005 נמצאה המערכת תקינה. בבדיקה היסטוריית הרֶכֶב לא עולה כי נמצאו תקלות במערכת זו, או במערכות אחרות שעשויות להשפיע על תיפקודה של מערכת זו. כל האמור לעיל עולה מ-נ/1. מעדוּת המשיב עולה כי מיד ביקש את השוטר לבוא לרִכבּוֹ וּלהיווכח כי לא נהג במהירות המיוחסת לו (ראה עמ' 8 לפרטיכל, ש' 13-10), אך השוטר סירב לבוא והתעלם מטענה זו של המשיב. השוטר עצמו מעיד כי לא בדק קיומה של מערכת כזו (ראה עמ' 4 לפרטיכל, ש' 8-6; ו-עמ' 3, ש' 4-2). ב-בש"פ 783/91 מדינת ישראל נ' אחמד בן חוסיין, תק-על 91(1), 258, בעמ' 259, נקבע: "הלכה היא מלפנינו שהימנעות מלברר טענת אליבי שמשמיע חשוד במהלך החקירה פועלת לחובת המדינה, עד כדי כך שכתוצאה מהימנעות זו תתערער גירסת התביעה או תהיה מוטלת בספק; או עד כדי כך שבית-המשפט יימנע מלצוות על מעצרו של נאשם, שגירסת האליבי שלו לא נבדקה כראוי." ב-ע"פ 721/80 שלמה תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2), 466 , בעמ' 475-474: "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו. טענת אליבי, אשר חשוד מעלה, הינה חרב פיפיות. אם הטענה תימצא נכונה, יש בה כדי לשכנע את החוקרים להניח לחקירה, להימנע מלהגיש כתב-אישום, ובכך לחסוך עינוי לחשוד. אם הטענה תימצא כוזבת, יש בה כדי לסייע לטענות התביעה. מכאן, כאשר חשוד מעלה טענת אליבי, על המשטרה לבדקה במהירות ראויה. זו הפראקטיקה הנוהגת באנגליה (ראה: R. GOODERSON, ALIBI (LONDON, 1977) 54). זו ההמלצה של ועדת LORD DEVLIN לבירור השאלות, הכרוכות בהוכחת זהותו של נאשם בפלילים (ראה: REORT TO THE SECRETARY OF STATE FOR THE HOME DEARTMENT OF THE DEARTMENTAL COMMITTEE(0N EVIDENCE OF INDENTIFICATION IN CRIMINAL CASES (LONDON, 1976) מן הראוי שזה יהיה גם הדין בישראל." הימנעוּת השוטר במקרה שלפנַי, מבדיקת טענת המשיב בזמן-אמת ברֶכֶב המשיב את קיומה של מערכת הגבּלת המהירות וכִּיוּלה על 100 קמ"ש, תפעל לחוֹבת המערערת במקרה זה. לאור כך, זיכוי המשיב בעינו. משפט פליליטענת אליבי (במקום אחר הייתי)