חזקת השכרות

תקנה 169ב לתקנות התעבורה חזקת השכרות החלוטה מתגבשת במקום שמתגלה אצל נהג ריכוז אלכוהול העולה על 240 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף. אולם, השגות שונות שמומחים העלו כנגד אמינותו של מכשיר הבדיקה ומרחב הטעות האפשרי של תוצאות הבדיקה המתבצעת במכשיר זה הוליכו את בתי המשפט הן בפסק דין עוזרי שלום והן בפס"ד עוזרי - מחוזי לקבוע את הנקודה המגלמת ביטחון מספיק לצורך קביעת התגבשות חזקת השכרות. להלן פסק דין בנושא חזקת השכרות: פסק דין פסק דין זה דן ב-6 ערעורים מאוחדים, כנגד 6 פסקי דין זהים שניתנו בידי בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט איזקסון) ואשר בכולם ניתנה החלטה המוחקת את כתבי האישום על בסיס טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. עיקרי החלטת בית המשפט לתעבורה לנגד עיני בית המשפט לתעבורה עמדה קבוצה גדולה של כתבי אישום ובתוכם כתבי האישום נגד ששת המשיבים דנן שבהם האשימה המדינה נהגים בעבירת נהיגה בשכרות (ועבירות נלוות) כאשר רמת האלכוהול שנמדדה אצל כל אחד מן הנהגים, הנאשמים, באמצעות מכשיר "ינשוף" הייתה בין 265 ל-290 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף (מגאלא"ן). בית המשפט לתעבורה החליט מיוזמתו לדון בטענה מקדמית שעניינה ב"סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" המגולמת בהגשת כתב האישום או בניהול ההליך הפלילי (סעיף 149[10] לחוק סדר הדין הפלילי. בדיקת הטענה המקדמית נעשתה מבלי שהדברים נטענו לפני בית המשפט מפי מי מהנאשמים ובלי ליתן לתביעה הזדמנות להגיב לטענה (כנדרש על פי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי). החלטת בית המשפט לתעבורה מבוססת על פסק דין שניתן בידי בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בהרכב שלושה שופטים, בתיק 11893/07 מ"י נ' עוזרי (להלן: "עוזרי - שלום"). פסק דין זה שממצאיו ומסקנותיו נראו כמקובלים בעיני בית משפט קמא קבע כך: לסיכום נקבע כי לדעתנו רף האכיפה בעבירות אלכוהול בבדיקת ינשוף צריך לעמוד על 400 מ"ג ובכל תוצאה נמדדת יופחתו 20% בכפוף לכך שהתוצאה הסופית לא תפחת מ-320 מ"ג. לפי זה רף האישום בעבירות נהיגה בשכרות צריך לצאת מממצאי בדיקת ינשוף המעידים על 320 מגאלא"ן ומעלה. אלא שבית משפט קמא היה ער לכך שהתביעה לא הסכימה עם מסקנות פסק דין עוזרי - שלום והגישה ערעור על כך. הערעור היה, לעת ההיא, תלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי בירושלים. על כן בחן כב' השופט איזקסון את טענות המדינה בערעור ומצא שזו סומכת יתדותיה על חוות דעת של המומחה ד"ר שלמה אלמוג מנהל המעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי תל השומר. השופט איזקסון עיין בחוות דעתו של ד"ר אלמוג ומצא בה את הפסקה הבאה: לשם הזהירות המונעת וללא כל תלות במכשיר נשיפה כזה או אחר, אני ממליץ לאשר מדיניות תביעה של הגשת כתב אישום מריכוז של 290 מ"ג/ליטר ומעלה. מדיניות זו מנטרלת גורמי אי וודאות ... השופט סבר שכיוון שהתביעה נסמכת על חוות דעתו של ד"ר אלמוג אזי לא תוכל לבקש מבית המשפט שלערעור לקבוע רף אכיפה נמוך מזה שד"ר אלמוג המליץ עליו. כלומר, "נקודת השכרות הסטאטוטורית צריכה לנוע מ-240 מ"ג ל-290 מ"ג". יתר על כן הגיעה לידיעת השופט העובדה שהפרקליטות הודיעה לבית המשפט המחוזי בירושלים שהיא מקבלת שסף אכיפת השכרות יעמוד מעתה על 290 מ"ג. נוכח מציאות זו הגיע השופט למסקנה שעליו לבטל את כל כתבי האישום התלויים ועומדים לפניו עד לערכים של 290 מ"ג ועד בכלל. מאחר שבדיקת המכשיר מתקיימת במרווחים של 5 מגאלא"ן אזי כתבי האישום שהשופט היה נכון לדון בהם צריכים לנוע מ-295 מגאלא"ן ומעלה. השופט היה ער לחובתו לאפשר לתביעה להגיב לטענה המקדמית, אלא שהוא ציין כי הטענה אינה חדשה, היא נטענה ונבחנה בפסקי דין קודמים שהתבררו לפניו ובאותם עניינים ניתנה תשובה מפורטת ומרחיבה מפי התביעה. מאחר שכתבי האישום נגד ששת המשיבים דנן מתייחסים לריכוז אלכוהול של 290 מגאלא"ן נכללו כתבי האישום הללו בין קבוצת כתבי האישום שנמחקה. מכאן הערעור. פסק דין עוזרי מחוזי עד שהגיע מועד הבירור של ערעורים אלה כבר יצא מלפני בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין בערעור בפרשת עוזרי (להלן: "פס"ד עוזרי - מחוזי"). פסקת המסקנה העיקרית של פס"ד עוזרי - מחוזי היא כדלקמן: המדינה מצידה הודיעה בערעורה כי היא מבקשת לסגת מרף האכיפה הקודם (250 מק"ג) ובד בבד עם התנגדותה לרף שקבע בית משפט קמא הרי היא מציעה לקבוע כי הרף יעמוד על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, באשר הוא כולל את אי הדיוק של המכשיר, את הסטייה בריכוז בלוני הכיול ואת החשש כי החיישן האלקטרו-כימי מדד תוצאה נמוכה שלא נרשמה. על רף אכיפה זה המליץ ד"ר אלמוג המומחה שמטעם המדינה, למען הסדר ספק, למניעת חשש הרשעתו של מאן דהוא חף משכרות ובהתחשב בכל מקדמי הביטחון הצריכים לעניין... רף אכיפת עבירת הנהיגה בשכרות במה שנוגע לבדיקות נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף יעמוד מעתה על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. מדיניות אכיפה עדכנית זו, היא הנכונה והראויה בנסיבות, והרי היא מחייבת את המדינה בכל אתר ואתר. שמע מניה שבית המשפט המחוזי קיבל את השקפת המדינה, המבוססת כשלעצמה על חוות דעתו של ד"ר אלמוג, שאכיפת העבירה של נהיגה בשכורות תעשה, מיום פסק הדין ואילך מרמת 290 מגאלא"ן ומעלה. לפי שרמת ריכוז אלכוהול של 290 מגאלא"ן מגלמת בחובה את טווח הביטחון הנחוץ לכל מכשלה אפשרית הנעוצה בבדיקות ינשוף. סוגיות הערעור מעיקרה ביססה המדינה את ערעורה על טענה אחת ויחידה שבית משפט קמא שגה בנקיטת מהלך חד צדדי המבוסס על טענה מקדמית שכלל לא נטענה לפניו ושלפי הדין הייתה עליו חובה לדרוש את תשובת הפרקליטות לפני מתן החלטה. החלטה זו המתיימרת לשקף הגנה על "עקרונות של צדק והגינות משפטית" אינה מקיימת את הכלל הבסיסי שהוא מעיקרי הצדק הטבעי בעניין "זכות השמיעה"; זכותה של המדינה להשמיע את טיעונה לפני שיינתן פסק דין. ההגנה על "הצדק" כביכול התבטאה באמצעות מהלך המגלם כשלעצמו "אי צדק". המדינה הוסיפה וטענה שהעובדה שאותה טענה מקדמית כבר עלתה בהזדמנויות קודמות לפני השופט הנכבד של הערכאה הראשונה ושבאותן מסגרות גם השיבה המדינה לטענה, אינה יכולה לרפא את הפגם במקרים דנן. שכן, בית המשפט השתית את מסקנתו האופרטיבית על חוות דעתו של ד"ר אלמוג. במקרים הקודמים הדבר לא נעשה וממילא המדינה לא הציגה את התייחסותה לאותה חוות דעת. נמצא, אם כן, שלפני בית המשפט לא הייתה תגובה שלמה של הפרקליטות והיעדר תגובה כזאת שולל את הבסיס מתחת לפני חוקיות ההחלטה. היה מקום להידרש לטענה זו אלמלא ביני לביני ניתן פסק דין עוזרי - מחוזי. שהרי משעה שניתן פסק הדין בערעור, ברור שמדיניות התביעה מושתתת על העמדה שהוצגה לפני בית המשפט שלערעור ושעמדה זו מבוססת על חוות הדעת של ד"ר אלמוג. אלא שבהינתן הסכמת המדינה למדיניות האכיפה העולה מפסק דין עוזרי - מחוזי מתעוררות, ביחס להחלטת בית משפט קמא, שתי שאלות שמטבע הדבר לא נזכרו בהודעת הערעור. השאלה האחת היא מהו מקומם של ששת המשיבים דנן בתוך המסכת הכוללת של נהגים שנתפסו נוהגים בשכרות כשבדיקת ינשוף גילתה אצלם ריכוז אלכוהול של 290 מגאלא"ן וזאת בתקופה שבין מתן פסק דין עוזרי - שלום לבין מתן פסק דין עוזרי - מחוזי. שכן אם ששת המשיבים דנן הם היחידים שעל גבם מבקשת המשטרה או המדינה לחרוש בדבר השקפתה את מדיניות האכיפה הנכונה כי אז נוצר מצב של "אכיפה בררנית". לעומת זה אם מדיניותה העקבית של המשטרה והתביעה בתקופה הרלוונטית הייתה ונשארה הגשת כתבי אישום נגד נהגי 290 מגאלא"ן כי אז מדובר באכיפה שוויונית. בהקשר זה ביקשתי מבאת כח המדינה לערוך בדיקה מעשית ולשלוח הודעה בעניין זה לבית המשפט. השאלה השנייה שהתעוררה היא שאלת משמעות ה"רף" של 290 מגאלא"ן. האם פירושו של רף זה הוא שעד 290 מגאלא"ן ועד בכלל אין אוכפים את הדין של נהיגה בשכרות או שמא האכיפה מתבצעת מערך של 290 מגאלא"ן ומעלה. טענות המדינה במענה לשאלת מדיניות האכיפה המשטרתית והתביעתית ביחס לנהגי 290 מגאלא"ן בתקופה שלמן פסק דין עוזרי - שלום העלתה בדיקת ב"כ המדינה שבתוך שבועות ספורים לאחר פסק דין עוזרי - שלום יצאו הנחיות כלל ארציות מטעם ראש מדור תביעות באגף התנועה של משטרת ישראל המורות לאכוף את דין הנהיגה בשכרות למן הערך של 290 מגאלא"ן ולהפסיק את האכיפה בערכים נמוכים מכך (חוזר 10/11 מיום 21.4.10). החוזר הנ"ל מבוסס על הנחיית פרקליטות המדינה הנשקפת כשלעצמה ממכתב ששלחה מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה אל פרקליטי המחוזות ביום 28.4.10. המדיניות הזאת משמיעה שבכל התקופה הרלוונטית נמשכה האכיפה כלפי נהגי 290 מגאלא"ן ושהמדינה הגנה על פסקי דין מרשיעים לעניין נהגים כאלה והייתה נכונה לערער כנגד זיכויים במקרים כאלה. לעניין שאלת רף האכיפה טוענת המדינה שהן מחוות דעת אלמוג והן מפס"ד עוזרי - מחוזי מתבקש שהרף התחתון שממנו ואילך מתבצעת האכיפה הוא של 290 מגאלא"ן. טענות המשיבים בפי המשיבים 3 טענות. הטענה הראשונה היא, שפסק דין עוזרי - שלום, משקף כהלכה את שולי הסטייה הנדרשים כדי להבטיח שלא תהיינה הרשעות שווא בעבירות נהיגה בשכרות. מאחר שפסק דין מחוזי אינו קובע הלכה מנחה. "מותר" להגנה לדבוק במסקנות בית משפט השלום שהורכב משלושה שופטים מנוסים ומומחים בתחום התעבורה. פירוט רחב של טענה זו נמצא בכתב התשובה שניתן בידי עו"ד עמיקם לויתן מטעמה של המשיבה גיל תמיר. מטעמים שיתבררו להלן אינני רואה צורך לפרט את טיעון התשובה כפי שנטען מפי עו"ד לויתן. הטענה השנייה נוגעת למדיניות האכיפה המעשית בתקופה שבין פסק דין עוזרי - שלום לבין פס"ד עוזרי - מחוזי. בעניין זה טען עו"ד דוד גולן כי התביעה הסתפקה בהצגת הנחיות עקרוניות שיצאו הן מפרקליטות המדינה והן ממחלקת התביעות באגף התנועה המשטרתי. לא נמסר מידע על אופן האכיפה המעשי. עו"ד גולן מציין כי הלכה למעשה, התקיימה מציאות של ריבוי הסדרי טיעון בין התביעה לנאשמים השונים. במסגרת הסדרים אלה תוקנו כתבי האישום לסעיפים שאינם קשורים בעבירות שכרות. כך יוצא שאיתרע מזלם של המשיבים שזוכו בשל הגנה מן הצדק וכעת הם צפויים לשוב ולעמוד לדין באשמת נהיגה בשכרות. שאילו - באורח פרדוקסאלי - היה מזלם מאיר ולא היה ניזום זיכוי בידי השופט, מן הסתם היו אף הם מגיעים לידי אותו הסדר טיעון מקל שזכו לו נאשמים רבים אחרים. עו"ד לויתן החרה החזיק אחרי דבריו של עו"ד גולן וגם הוסיף שהודעת המדינה אינה מתייחסת למדיניות בתי המשפט השונים ביחס לממצאי 290 מגאלא"ן. יתר על כן, מאחר שאני עצמי הזכרתי עניין מסוים שנתקלתי בו באקראי בדבר כתב אישום שבוטל ולא היה על כך ערעור, לא מן הנמנע שהיו פסקי דין רבים נוספים אחרים דומים. הטיעון השלישי הוא שבעקבות פס"ד עוזרי - מחוזי שונתה הלכה למעשה, הגדרת "חזקת השכרות". סעיף 169ב לתקנות התעבורה קובע חזקה חלוטה שאדם ייחשב כשיכור אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה שנקבעה בתקנות ובענייננו המידה הקבועה היא: "ריכוז אלכוהול בדגימת אויר נשוף... העולה על ... 240 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף". כשם שמכוח התקנות חזקת השכרות מתגבשת בנסיבות של הימצאות ריכוז העולה על 240 מגאלא"ן כך השינוי הפסיקתי מחייב שלאורו התגבשות השכרות תהיה בנסיבות של הימצאות ריכוז העולה על 290 מגאלא"ן. בדיקה שערך עו"ד לויתן בהקשר להוראות דין אחרות או פסיקות אחרות שבעניינם בקביעת מדדי "טווח ביטחון" או "טווח סטייה" מראות כולן שהאכיפה מתקיימת רק במציאות של ערכים העולים על ערכי הסף. דיון והכרעה הטענה המקדמית התייתרה משעה שהמדינה הצהירה לפני על מדיניותה בעקבות פס"ד עוזרי - מחוזי בטל הצורך לבחון את טענת הערעור כפי שנוסחה מעיקרה. שהרי, לנוכח המדיניות בעקבות פס"ד עוזרי - מחוזי מוצדק לכל הפחות ביטולם של כל כתבי האישום הדנים בנהיגה בשכרות שערך הבדיקה נופל מ-290 מגאלא"ן. הטיעון כנגד פס"ד עוזרי - מחוזי אינו כלול במרחב הבירור הערעורי כיוצא בזה, אין כל מקום להעביר במסגרת פסק דין זה תחת שבט הביקורת את צדקת פסק הדין בעניין עוזרי - מחוזי. הסנגורים רשאים כמובן שלא להסכים לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים ומאחר שזו נעדרת כוח של תקדים מחייב, ניתן לשוב ולהעלות טענות המכוונות אל שולי ביטחון רחבים הרבה יותר (כגון שולי הביטחון שנקבעו בפסק דין עוזרי - שלום). אלא שמאחר שההחלטה מושא הערעור הייתה החלטת ביטול כתבי האישום ולא החלטה בדבר הרשעה או זיכוי לאחר שמיעת טענות והבאת ראיות, אין מקום להשמעת הטענות כטיעון מקורי וראשון בדרגת הערעור. להלן יתברר שערעור המדינה מתקבל ושהדיון יוחזר לבית משפט קמא. במסגרת הדיון המחודש יוכלו הסנגורים להעלות טיעונים במלוא רוחב יריעת המחלוקת. מדיניות האכיפה "בין הזמנים" המסמכים שצרפה המדינה להודעתה משכנעים במידה הראויה שבאופן עקרוני לא ויתרה המדינה על עמדתה שניתן להגיש כתבי אישום כנגד נהגי 290 מגאלא"ן. אכן ההודעה של המדינה אינה אומרת דבר בעניין הסדרים מעשיים שהתגבשו בתקופת הביניים בינה לבין הנאשמים. החסר שבהודעת המדינה אינו מצדיק את דחיית הערעור. המרב שניתן לעשותו על מנת שהמשיבים דנן לא "יקופחו" הוא שכאשר יוחזרו תיקיהם אל הערכאה הראשונה יבואו באי כוחם בדברים עם נציגי התביעה כדי לגבש הסכמה שתהיה מבוססת על המדיניות המעשית שהייתה נקוטה - אם אמנם הייתה נקוטה - בזמן שהמשיבים דנן הובאו למשפט לפני הערכאה הראשונה. הגדרת רף האכיפה העכשווי מן הראוי להבהיר שבגדרו של ערעור זה בית המשפט איננו נדרש להציע תיקון להגדרות הקבועות בדין. השאלה העומדת לבחינה היא קביעת נקודת המדידה של ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף המבטיחה את התגבשותה של חזקת השכרות החלוטה. אכן לפי תקנה 169ב לתקנות התעבורה חזקת השכרות החלוטה מתגבשת במקום שמתגלה אצל נהג ריכוז אלכוהול העולה על 240 מגאלא"ן. אולם, השגות שונות שמומחים העלו כנגד אמינותו של מכשיר הבדיקה ומרחב הטעות האפשרי של תוצאות הבדיקה המתבצעת במכשיר זה הוליכו את בתי המשפט הן בפסק דין עוזרי שלום והן בפס"ד עוזרי - מחוזי לקבוע את הנקודה המגלמת ביטחון מספיק לצורך קביעת התגבשות חזקת השכרות. פסיקתו של בית משפט השלום בירושלים בעניין עוזרי אינה ניצבת כאן על מדוכת הדיון. חשובה ממנה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עוזרי. המעיין בפסק דין עוזרי מחוזי מגלה כי מסקנות בית המשפט הושתתו במידה רבה על חוות דעתו של המומחה ד"ר אלמוג. דבריו של ד"ר אלמוג צוטטו למעלה מכאן לאמור: לשם הזהירות המונעת... אני ממליץ לאשר מדיניות תביעה של הגשת כתב אישום מריכוז של 290 מ"ג/ליטר ומעלה. מדיניות זו מנטרלת גורמי אי וודאות ... [ההדגשות שלי]. פשוט וברור הוא שלדעת ד"ר אלמוג נקודת 290 מגאלא"ן מבטיחה שמי שנמצא אצלו ריכוז כזה בבדיקת ינשוף הוא בגדר "שיכור" ונהיגתו נהיגה בשכרות היא וזאת בשים לב לכל גורמי אי הוודאות או גורמי הסטייה והטעות למיניהם. ברור כשמש שבית המשפט המחוזי בירושלים הבין כך את חוות הדעת של ד"ר אלמוג ולפי זה קבע: ... הרף יעמוד על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, באשר הוא כולל את אי הדיוק של המכשיר, את הסטייה בריכוז בלוני הכיול ואת החשש כי החיישן האלקטרו-כימי מדד תוצאה נמוכה שלא נרשמה. על רף אכיפה זה המליץ ד"ר אלמוג המומחה שמטעם המדינה, למען הסדר ספק, למניעת חשש הרשעתו של מאן דהוא חף משכרות ובהתחשב בכל מקדמי הביטחון הצריכים לעניין... רף אכיפת עבירת הנהיגה בשכרות במה שנוגע לבדיקות נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף יעמוד מעתה על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף... [ההדגשה שלי]. הביטוי "רף אכיפה" משקף את הנקודה שממנה והלאה מתקיימת אכיפה. בשים לב לכך שדעתו של המומחה הייתה שנקודת ה-290 מבטיחה מפני טעויות שונות ומשונות, ברור שקביעת בית המשפט המחוזי בדבר "רף אכיפה" של 290 מגאלא"ן משמיעה שמאותה נקודה ומעלה מתבצעת או תתבצע אכיפה. אילו היה מתקין התקנות מתבקש לתקן את תקנה 169ב על בסיס פסק דין עוזרי - מחוזי מן הסתם הייתה התקנה מנוסחת כך שחזקת השכרות מתגבשת במקום שריכוז האלכוהול עולה על 285 מגאלא"ן (המכשיר מודד את הריכוז בפערים של 5 מגאלא"ן בין ערך אחד למשנהו). כאמור פסק הדין דנן אינו מכוון לשינוי ניסוח התקנות אלא לקביעת נקודת הביטחון. הנקודה מגולמת בעליל בריכוז בערך של 290 מגאלא"ן. בית משפט קמא החליט לבטל את כתבי האישום דנן משום שלהשקפתו אימוץ חוות דעת ד"ר אלמוג איננו מתיישב עם כתבי האישום הללו. בכך, כפי שהראיתי לעיל, שגה בימ"ש קמא. שהרי חוות הדעת של ד"ר אלמוג שאומצה כמדיניות בידי התביעה והתקבלה על דעת בית המשפט המחוזי בפס"ד עוזרי - מחוזי מתיישבת היטב עם הגשת כתבי האישום כנגד המשיבים דנן. הערעור בתיק 32377-04-10 ערעור המדינה בתיק זה הוא צרוף של שני ערעורים. האחד ערעור כנגד פסק דין בתיק פל/1311/08. תוכנו של ערעור זה זהה לחלוטין לתוכן שאר הערעורים שפסק דין זה דן בהם. התוצאה של ערעור זה כלולה בפרק התוצאה של פסק דין זה. הערעור השני, הוא על פסק הדין בתיק פל/25924/08. בעניין זה החליט בית משפט השלום לתעבורה להתלות את ההליך לפי סעיף 94א לחוק סדר הפלילי. המדינה טוענת שההתליה לא הייתה במקומה שכן להתליה יש תכלית מסוימת שאינה שייכת לעניין דנן. עם זה הודיעה המדינה שלאחר שהערעור שלה יתקבל תחזור בה המדינה מכתב האישום משום שכתב האישום מבוסס על בדיקת "ינשוף" שגילתה אצל המשיב ריכוז אלכוהול של 285 מגאלא"ן. אני מקבל אם כן, את ערעור המדינה בתיק פל/25924/08 ורושם לפני את הודעת המדינה שהיא תחזור בה מכתב האישום שהוגש בתיק זה. התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל. ההחלטות בדבר ביטול כתבי האישום כנגד המשיבים בטלות. כתבי האישום חוזרים לתוקפם ובימ"ש השלום מתבקש לדון בהם. אין מניעה כמובן לגיבוש הסכמות בין התביעה לבין הנאשמים הקונקרטיים על בסיס ההתנהלות המעשית שנהגה בתיקים מעין אלה כלפי נאשמים בנהיגה בשכרות בתקופה שבין פסק דין עוזרי - שלום לפסק דין עוזרי - מחוזי ובלבד שמדובר בנהגים שבדיקה גילתה אצלם ריכוז אלכוהול שאיננו נופל מ-290 מגאלא"ן.משפט תעבורהשכרות