זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

בית המשפט פסק כי המערער בבית המשפט לענייני תעבורה קיבל תשובה מהמדינה על כך שנשלח אליו זימון על פי דואר רשום. אולם, בירור במערכת האינטרנט של רשות הדואר העלה כי המספר האמור אינו מזוהה ע"י המערכת. להלן פסק דין בנושא זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה: פסק דין 1. לפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (כבוד השופטת נילי פלד), אשר הרשיע את המערער בעבירה לפי תקנה 83ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"), בכך שביום 11/8/2003 "נהגת ברכב הנ"ל והנחת לנוסע לשבת במושב הקדמי של הרכב מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות". בית המשפט קמא דן את המערער שלא בפניו וגזר עליו תשלום קנס בסך של 250 ₪. 2. טענות המערער א. סניגורו המלומד של המערער, עו"ד אסף אורון, טען כי העבירה שיוחסה למערער היא עבירה מסוג ברירת משפט. המערער, כך נטען, כפר במיוחס לו, נמנע מלשלם את הקנס בסך 100 ₪ ופנה "מבעוד מועד" לעו"ד אורון לצורך הגשת בקשה להשפט. ב. עו"ד אורון טען כי הגיש בשמו של המערער בקשה להשפט וציין בה "ברחל בתך הקטנה" כי את הזימון למשפט יש לשגר למשרדו של עו"ד אורון ולא לכתובת שבדו"ח. ב"כ המערער צירף לערעורו העתק מן הבקשה ששלח למשטרת ישראל, מטא"ר - מת"ן בירושלים. ג. בערעור נטען כי על אף האמור לעיל "הודיעה המשיבה למשרדו של הח"מ כי הזימון ישוגר אך ורק לביתו של המערער ולא לכתובת אותה ביקש". ד. ב"כ המערער טען כי משבושש הזימון לדיון להגיע, הוא ביקש, ביום 28/11/2004, את ביטול הדו"ח מחמת התיישנות ומתשובת המשטרה לבקשה האמורה למד כי המערער נשפט בהעדרו. ה. המערער הגיש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין, בליווית מסמכים "על כך שלא קיים אישור מסירה ברשות הדואר", אך בית המשפט דחה את הבקשה. ו. המערער טען כי הגיש בקשה לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין. גם בקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט. ז. בעקבות כך הוגש הערעור לבית משפט זה. המערער טען כי מהחלטות בית המשפט קמא עולה, כי בית המשפט "מבטל את הצורך בהוכחת אישור מסירה ומסתפק בהנחה כי למשטרה הגיע אישור מסירה. מעבר לכך, הרי אם כך הוא הדבר אזי היכן אישור המסירה ש"התקבל אצל המשטרה"??!". ח. המערער הדגיש בטענותיו כי הוא שיזם את ההליך המשפטי וכי הוא לא ויתר על יומו בבית המשפט. יתרה מכך, הוא פנה לסניגור על מנת שזה ייצגו ואף ביקש מסניגורו לקבל בעבורו את דבר הדואר על מנת למנוע תקלה. המערער טען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא "ומעבר לכך הוכיח את אשר פורט". המערער טען כי בית המשפט קמא סירב לקיים דיון בעניינו. לטענתו, "האיזון הראוי בין הזכות לערכאות לבין עמידה על כללי הפרוצדורה, בכל מקרה, אינו מצדיק את נעילת שערי בית המשפט בפני המערער במקרה דנן". ט. על שום כל אלה ביקש המערער "לבטל את פסק הדין ולהורות על החזרת התיק לבית המשפט הנכבד קמא לשלב ההקראה". 3. טענות המשיבה א. בא כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד עמית פרלה, ביקש לדחות את הערעור. ב. עו"ד פרלה טען כי בית המשפט קמא צדק כשדן את המערער בהעדרו "כיוון שההזמנה לדין נשלחה אליו כדין ומכיוון שלא התייצב ניתן היה וראוי היה לדון אותו". ג. עו"ד פרלה הוסיף כי מהאמור בהודעת הערעור עולה שגם גזר הדין לא הגיע לידיו של המערער "ואולי יש בכך ללמד שבאופן עקבי נמנע המערער מלקבל לידיו את דברי הדואר הרשומים הנשלחים אליו, ומכך כמובן מתחזקת עמדתנו שניתן היה לדון אותו בהעדרו שכן אין המדובר בכתובת שגויה אלא במי שבוחר ובורר לו את דברי הדואר שיעיין בהם ואלו שיוותר על העיון". 4. ההליכים בבית המשפט קמא א. כאמור לעיל, הדיון בעניינו של המערער התקיים בהעדרו. על שום כך הכרעת הדין וגזר הדין ניתנו על גבי טופס וללא נימוקים מיוחדים. ב. ביום 26/1/2005 הגיש המערער לבית המשפט קמא, בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה צויין כי המשיבה הודיעה למשרדו של ב"כ המערער, במכתב מיום 9/1/2005, כי זימון לדיון נשלח למערער בדואר רשום מספר 296822586. המערער טען בבקשתו כי "בבדיקה שנערכה באתר האינטרנט של רשות הדואר נכתב כי מספר הדואר רשום המצויין במכתב (היינו, מכתבה של גב' מיכל עזרא, ראש חוליית פניות נהגים במטה הארצי/אגף התנועה בירושלים, מיום 9/1/2005. ע.ג.) אינו מזוהה במערכת - רצ"ב אישור". עו"ד אורון צירף לבקשה לביטול פסק הדין, העתק ממכתבה של גב' מיכל עזרא, מיום 9/1/2005 וכן העתק מאישור המחשב שבו נאמר: "מידע על פריט שמספרו RR296822586IL המספר שהוקלד שגוי או הוקלד בצורה שגויה, המספר אינו מזוהה ע"י המערכת". ג. בית המשפט הורה, על גבי הבקשה הנ"ל, לגב' ענבל מן התביעה, "נא בררי במשטרה פניות נהגים - איזה מספר הם כתבו במכתב לעו"ד אורון. על פי האישור בחומר שלנו - המספרים - 586 - האחרונים - מיותרים!" ד. בעקבות האמור לעיל, הגיבה התביעה לאמור: "מספר דואר רשום כפי שמופיע בתשובת מטא"ר הינו 586-22-68-29 שהינו מספר הבר-קוד של דואר רשום. המספר שמופיע ע"ג תדפיס מחשב מאתר האינטרנט של רשות הדואר הינו אותו מספר, כאשר מקדימה ומאחורה מופיעות האותיות RR+IL שמלוות כל מספר, בדרך כלל. מתדפיס המחשב לא ניתן להבין מדוע המשלוח לא הגיע, אם בכלל, לנמען. על הנאשם לפנות למדור לקוחות של רשות הדואר בכל סניף מחוזי של הרשות, כדי לפתוח שם פנייה רשמית ולהעביר לבית המשפט את תוצאות הבירור, הרי שייתכן שהמשלוח כלל לא הגיע לסניף הדואר הנכון או שמא קיים שיבוש במערכת הממוחשבת של הדואר. מכל מקום, רק תשובה רשמית של רשות הדואר על סיבת אי מסירה יכולה לשמש את המשטרה בהחלטתה לגבי הדו"ח". ה. בעקבות האמור לעיל כתבה השופטת הנכבדה, על גבי המסמך שעליו נרשמה תגובת התביעה, "תביעה - איפה אישור המסירה שהמשטרה מחזיקה. לא נתחיל עכשיו בבירורים בדואר". ואמנם, התביעה הגיבה באומרה: "1. על פי הפסיקה די בכך שהנאשם הוזמן לדין ונשלחה הזמנה לכתובתו, העובדה ואם בכלל שלא היה אישור מסירה או שלא ניגש לדואר לקחת את ההזמנה אין בה כדי להשליך על הזימון שנעשה כדין לכתובתו. 2. כתובת הנאשם היא ברחוב טבור הארץ 26 טבריה ומצ"ב אישור משלוח דואר רשום לכתובת זו. 3. בנסיבות הנ"ל התביעה מתנגדת לבקשה". ו. בהחלטתו מיום 14/2/2005 (שאף צורפה כנספח ה' להודעת הערעור), החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין באומרו כדלקמן: "הזימון נשלח בדואר רשום לכתובתו הנכונה של הנאשם. מספר הדואר הרשום 296822 הוא מספר 586 - הנה כנראה מספר קוד שאיננו שייך למספר הדואר רשום. ההזמנה לא הוחזרה ע"י הדואר - וחזקה כי הגיעה ליעדה. דוחה את הבקשה". ז. המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין. גם בקשה זו נדחתה. בית המשפט כתב בהחלטתו מיום 8/3/2005 לאמור: "דוחה את הבקשה. המשטרה מגישה אישור לבית המשפט רק אחרי שמתקבל אצלה אישור מסירה. בהתחשב באמור גם בהחלטה הקודמת דוחה את הבקשה". 5. דיון לאחר עיון במכלול נסיבות העניין ובטענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הערעור. ברור לחלוטין כי המערער יזם את ההליך המשפטי. יתרה מכך, הוא לא הסתפק במשלוח הודעה סטנדרטית על בקשתו להשפט וביקש כי עורך-דין יעשה זאת במקומו וימסור את כתובתו ככתובת למשלוח דברי דואר. המערער קיבל תשובה מן המשיבה על כך שנשלח אליו זימון על פי דואר רשום שמספרו כנ"ל. בירור במערכת האינטרנט של רשות הדואר העלה כי המספר האמור אינו מזוהה ע"י המערכת. חוששני כי בנסיבות העניין אין די בכך שהמשיבה שלחה, לטענתה, זימון למערער כאשר המערער טוען שלא קיבל זימון כזה ואין בנמצא אישור מסירה כדת וכדין. נראה לי כי לאור האמור לעיל, ייעשה צדק אם נאפשר למערער לקבל את יומו בבית המשפט. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני מקבל את הערעור. אני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 30/11/2004. ב. אני מורה על החזרת העניין לבית המשפט קמא החל משלב ההקראה. הזמנה לדיןמשפט תעבורההמצאת כתבי בי דין