הריגה או רשלנות - נסיעה באור אדום

בית המשפט ציין כי היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת ההריגה הינו מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות ולאפשרות שהמעשה יגרום למות הקורבן. אמנם, הנאשם חצה את הצומת באור אדום ואיני מקבלת גרסתו כי חצה את הצומת באור ירוק. יחד עם זאת, הקביעה לעיל התבססה , בין השאר, על דברי הנאשם כי לא היה מודע לצבע הרמזור מאחר והתמקד בהולכת הרגל. בנסיבות שכאלה, אין לומר, כי העובדה שנכנס לצומת באור אדום, די בה כדי לקבוע שהיה מודע לאפשרות שמעשהו עלול לגרום לתוצאה הקטלנית. אין זאת כי עניינו של הנאשם היה כיצד ניתן למנוע את התאונה ובנסיבות שכאלה מתקיים התרחיש של גרם מוות ברשלנות בלבד, לפי סעיף 304 לחוק העונשין. להלן הכרעת דין בנושא הריגה או רשלנות ? - נסיעה באור אדום: הכרעת דין 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות כדלקמן: א. הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"-ז 1977 (להלן "חוק העונשין"). ב. נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים - לפי סעיף 10+62+67 לפקודת התעבורה. ג. אי ציות לרמזור - לפי תקנה 22 + תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א-1961. ד. נהיגה במהירות בלתי סבירה - לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח). על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.12.04 בשעה 0745 לערך, נהג הנאשם במשאית דאף מ.ר. 2098215 (להלן "המשאית") בכביש 4 מכיוון צפון לדרום. בהתקרבו לצומת מרומזר - הצטלבות כביש 4 עם רחוב נחום חת (להלן "הצומת") עקף הנאשם רכב שנסע לפניו. הנאשם התקרב לצומת במהירות של 82 קמ"ש ( בעוד המהירות המותרת במקום הינה 70 קמ"ש). באותה עת חצתה את הצומת המנוחה. מקום החציה היה מרומזר, אך לא היה סימון מעבר חציה על הכביש עקב עבודות שבוצעו במקום. המנוחה חצתה את הכביש ברמזור ירוק. הנאשם לא ציית לאור האדום שהיה ברמזור בכיוון הנסיעה בו נסע ובהיותו קרוב לצומת, הבחין באיחור במנוחה, בלם בלימת חירום, אך פגע במנוחה עם חזית רכבו. כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה שברים בגולגולת וחבלות ראש, אשר הביאו למותה. במועד הרלבנטי רשיון הנהיגה של הנאשם לא היה בתוקף. 2. הנאשם הודה כי נהג במשאית במועד התאונה. כן הודה בקיום קשר סיבתי בין הפגיעה במנוחה ובין מותה . פרט לכך , כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. 3. בסיכומים טען ב"כ המאשימה כי הוכח שהנאשם עבר בצומת באור אדום, כי הוכחו עובדות כתב התביעה וכי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ב"כ הנאשם כי לטענת הנאשם : "הוא חצה את הצומת באור ירוק (או למצער לא הוסר הספק שמא חצה בירוק), במהירות העולה אך במקצת על המהירות המותרת וכי המנוחה חצתה את הכביש בריצה, בניגוד להוראות התמרור להולכי רגל.בנסיבות אלה, נותק הקשר הסיבתי והתאונה היתה בלתי נמנעת גם אם היה נוהג הנאשם במהירות המותרת ולכן יש לזכותו מאשמה. המחלקות העובדתית העיקרית הינה, אם אן - האם חצה הנאשם את הצומת באור ירוק? לחילופין, יטען הנאשם, כי אם יקבע כממצא עובדתי שחצה את הצומת באור אדום, הרי שאין מקום להרשיעו בעבירת ההריגה, אלא בעבירת גרימת מוות ברשלנות, וזאת מאחר ולא התקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה". לאור קיום המחלוקת העובדתית - אדון תחילה במופע הרמזור במועד חציית הצומת על ידי הנאשם (וכפועל יוצא מופע הרמזור להולכי רגל, שם חצתה המנוחה). 4. הגב' אדלר טלאור היתה עדת ראיה לתאונה והעידה כי עמדה בצד הכביש (בכיוון אליו הלכה המנוחה) והביטה לצד השני של הכביש , על מנת לראות חברה שלה שנסעה במסלול הנגדי (מכיוון דרום). בזמן שהסתכלה, ראתה כי שני הרמזורים בנתיב ההליכה של המנוחה (שהיה מופרד באי תנועה) היו ירוקים והיא ראתה את המנוחה חוצה את הכביש בקטע הכביש המרוחק ממנה. רכבים שנסעו מכיוון צפון לכיוון דרום בכביש 4 היו בעמידה והרכבים היחידים שנסעו היו אלה מכיוון דרום (טירת הכרמל) לכיוון פרויד (פניה ללא רמזור). את המשאית היא לא ראתה. היא הסתובבה לכיוון הנגדי ואז שמעה "בום מאד חזק" וראתה את המנוחה שוכבת על הריצפה. בחקירה נגדית השיבה העדה כי המנוחה חצתה את הכביש בהליכה רגילה ולא בריצה. היא גם השיבה כי לא ראתה כלי רכב שנסעו ישר צפונה, מכיוון טירת הכרמל לכיוון חיפה. יש לציין כי מדו"ח פעולה (ת/ 1) שנערך על ידי רס"מ זכריה ליז בסמוך לאחר התאונה, עולה כי כאשר הגיעה למקום פגשה שם את העדה "שמסרה כי להולכת הרגל היה ירוק ברמזור". 5. עד ראיה נוסף, מר טורק שרון, מסר בהודעתו (ת/ 12) כי נהג ברכבו מכיוון טירת הכרמל לכיוון חיפה ובהגיעו לצומת עצר בנתיב השמאלי (כיוון נסיעה למת"מ). מימינו עמד רכב נוסף והרמזור בכיוון הנסיעה שלהם היה אדום. בהיותו בעצירה הוא ראה הולכת רגל שחצתה את הכביש מימין לשמאל וחלפה בריצה על פני חזית רכבו. באותה עת הוא הבחין במשאית שבאה ממול, מכיוון צפון לכיוון דרום, בכניסה לצומת בבלימה חדה. בהמשך הוא מוסיף: "כאשר המשאית נכנסה לצומת נזכרתי שהבחורה עברה לפני בריצה ואז אמרתי שהוא עומד לדרוס אותה. באותו רגע שמעתי בום. המשאית נעמדה אחרי קו הצומת". העד לא ידע איזה מופע היה ברמזור בכיוון נסיעת המשאית וגם לא בכיוון חציית המנוחה. הוא גם לא זכר האם המנוחה עצרה על אי התנועה. העד זכר כי היתה תנועה מימינו לכיוון חיפה, אך הוא לא ראה את הרמזור. העד לא זכר ששמע צפירה של המשאית. 6. הנאשם מסר בהודעתו (ת/ 5) כי ראה את המנוחה חוצה את הכביש בריצה מצד שמאל לצד ימין. הוא צפר ובלם בלימת חירום, אך בכל זאת פגע במנוחה, עם חזית המשאית, במרכז. הוא נסע באותו זמן בנתיב הימני של הכביש (מתוך שני נתיבים לנסיעה ישר) במהירות של 65 עד 70 קמ"ש. בכיוון נסיעתו האור ברמזור היה ירוק. כאשר היה בעקיפה, לפני שנכנס לצומת הוא ראה את המנוחה עומדת על משטח ההפרדה ולאחר שחזר לנתיב הימני ראה אותה מתחילה לחיצות, בהתחלה בהליכה שעברה לריצה יותר מהירה. בסיום חקירתו הנאשם נשאל שוב לגבי מופעי הרמזור : "שאלה: מה יש לך לומר על כך שהוא מסר שהמכוניות עצרו ברמזור? תשובה : אני ראיתי אור ירוק מספיק קרוב לצומת, שגם אם הרמזור יתחיל להבהב יש לי מספיק זמן לעבור. שאלה: אני מסיק שכאשר הגעת לקו העצירה לא ראית איזה אור היה ברמזור? תשובה: הייתי מרוכז בהולכת הרגל". בעדותו חזר הנאשם ואמר כי כאשר סיים את העקיפה והחל לחזור ימינה, האור ברמזור היה ירוק. 7. מר אדריאן קוטרוש, שהיה במועדים הרלבנטיים מהנדס התנועה במרחב חוף, ערך חוות דעת מומחה (ת/ 10) ולפיה לא יתכן מצב בו הרמזור בכיוון חציית המנוחה והרמזור בכיוון נסיעת הנאשם היו ירוקים , בו זמנית. עוד עולה מחוות דעתו כי מופע הירוק בכיוון הנסיעה מטירת הכרמל שמאלה למת"מ, קודם לזה של הנסיעה ישר מכיוון צפון לדרום. בנסיבות אלה, כאשר הוא בוחן את גרסאות שני עדי הראיה מול זו של הנאשם - אלה לא יכולות לדור בכפיפה אחת ועדיפה גרסת שני עדי הראיה , שמתיישבת באופן לוגי עם מופעי הרמזור. 8. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרמזורים פעלו באופן תקין במועד התאונה (ת/ 15 ו- ת/16). 9. רב פקד רומן ברונשטיין בדק את דיסקת הטכנוגרף של המשאית ועל פי חוות דעתו (ת/13) מהירות הנסיעה של המשאית, לפני שהחלה בבלימה, היתה 82 קמ"ש. 10. משלוש העדויות שבפני - אני מעדיפה את עדותה של הגב' טלאור אדלר, שעדותה היתה מהימנה ביותר וברי לי כי אכן שמה לב לפרטי הפרטים כפי שהובאו בעדותה. חיזוק למהימנות אני מוצאת באמירתה הספונטנית לשוטרת, מיד בסמוך לתאונה, כי האור ברמזור בכיוון חציית המנוחה היה ירוק. מאידך, הנאשם, בהודעתו במשטרה (ת/ 5) בשעה 1040 של יום האירוע, בחלק בו הוא מוסר גרסתו לארוע התאונה , אינו מזכיר כלל את צבע הרמזור בכיוון נסיעתו ואף אינו מתייחס לרמזור בכיוון חציית המנוחה, למרות שכאשר הוזהר על ידי גובה העדות, קודם למסירת גרסתו, נאמר לו כי הוא מואשם בכך שנכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו האור היה אדום וכאשר המנוחה חצתה את הצומת באור ירוק. הנאשם גם השיב, כאמור לעיל, כי כשחזר מהעקיפה כבר לא התרכז ברמזור אלא בהולכת הרגל שראה לפניו ואין זאת , לאור סימני הבלימה שנמצאו בכביש (כפי שמופיעים בלוח התצלומים ת/ 8 ובתרשימים), הוא כבר היה מודע לכך שלא יספיק לעצור. חיזוק נוסף לעדה אני מוצאת בעדותו של העד שרון טורק, שמתיישבת עם עדות העדה.לענין העובדה שהעד ראה מכוניות נוסעות מימינו, הדבר דוקא מתיישב עם עדות העדה ולפיה מכונית חברתה גם היא נסעה בנתיב הימני ביותר של הצומת ופנתה בהמשך לכיוון הר הכרמל (ודוק: העד העיד כי ראה תנועה מימינו אך לא העיד כי ראה מכוניות חוצות את הצומת). איני מייחסת חשיבות למהירות החציה של המנוחה - האם עשתה זאת בהליכה או בריצה מאחר והנאשם עצמו העיד כי ראה את המנוחה בתחילה הולכת ולאחר מכן מגבירה את מהירותה. 11. טיעוני ב"כ נאשם בסיכומים, לפיהם יש לדחות את גרסת העדה מאחר והארוע היה מסעיר ומלחיץ העשוי לשבש את תפיסת המציאות של כל אדם - יפים לגבי כל אדם ועל אחת כמה וכמה יפים לגבי הנאשם שהעיד כי לאחר התאונה כלל לא היה מסוגל לזוז ממקומו - לעומת העדה שהעידה כי לקחה יוזמה לטפל במנוחה ולאחר מכן באביה. 12. גם הטענה כי העדה לא היתה ממוקדת ברמזור יפה גם לגבי הנאשם, שכאמור העיד בעצמו במפורש כי לא היה ממוקד ברמזור אלא במנוחה בעוד שהעדה דוקא העידה כי ראתה במפורש את הצבע הירוק ברמזור. 13. על כל האמור יש להוסיף שתי עובדות חשובות - האחת - בשעת התאונה היה הנאשם לאחר שלילה שלם נהג במשאית ופרק סחורה ואין זאת כי לא היה ערני לחלוטין (גרסתו כי עשה הפסקות למנוחה אינה מתיישבת עם ההגיון - כאשר לדבריו עשה הפסקה אחת של שעה וחצי שינה רצופה בנתניה ולאחר מכן הפסקה של ¾ שעה בחדרה) ובכל מקרה כל ההפסקות הנ"ל היו זמן רב לפני התאונה. העובדה השניה היא כי הנאשם העיד כי נסע במהירות 65 עד 70 קמ"ש בעוד שעל פי דיסקט הטכנוגרף של המשאית, שהינו ממצא אובייקטיבי, מהירות הנסיעה לפני תחילת הבלימה היתה 82 קמ"ש.המדובר במהירות הגבוהה באופן משמעותי מהמהירות המותרת ואיני סבורה כי יש ממש בטענות ב"כ הנאשם כי המהירות היתה לכל היותר 76 קמ"ש (כאשר גם על פי עדותו של מר טורק היה לו ברור, כאשר המשאית נכנסה לצומת, כי היא עומדת לפגוע במנוחה). גם גרסת הנאשם כי צפר בחוזקה בצופר האוויר נשללה על ידי העד, מר טורק. 14. לכל האמור יש להוסיף את חוות דעתו של מר קוטרוש לפיה מבחינה לוגית עדויות שני עדי הראיה מתיישבות עם תרשים הזרימה של הרמזורים בצומת, בעדו שגרסת הנאשם , סותרת אותו. 15. מכל האמור אני קובעת כי הוכח כי הנאשם חצה את הרמזור בצומת באור אדום, בעוד שהמנוחה חצתה באור ירוק. 16. אין מחלוקת כי במועד התאונה לנאשם לא היה רשיון נהיגה בר תוקף. הנאשם הסביר בעדותו כי לא שילם דוחות וקנסות ולפיכך רשיונו לא חודש וכי נמסר לו על ידי המשטרה כי הוא יכול להמשיך לנהוג עד חצי שנה, כפוף לקנס של 250 ₪. 17. כאמור לעיל, אין גם מחלוקת לגבי עובדת מותה של המנוחה ולגבי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המוות. 18. ב"כ הנאשם טוען כי בנסיבות שקבעתי לעיל - לא הוכח מעבר לספק סביר כי התקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בהריגה אלא לכל היותר , כי נהג ברשלנות ויש להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בלבד. 19. היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת ההריגה הינו מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות ולאפשרות שהמעשה יגרום למות הקורבן (ע"פ 8103/05 עותמאן נ. מ"י (לא פורסם). אמנם, קבעתי לעיל כי הנאשם חצה את הצומת באור אדום ואיני מקבלת גרסתו כי חצה את הצומת באור ירוק. יחד עם זאת, קביעתי לעיל התבססה , בין השאר, על דברי הנאשם כי לא היה מודע לצבע הרמזור מאחר והתמקד במנוחה. בנסיבות שכאלה, אין לומר, כטענת המאשימה, כי העובדה שנכנס לצומת באור אדום, די בה כדי לקבוע שהיה מודע לאפשרות שמעשהו עלול לגרום לתוצאה הקטלנית. אין זאת כי עניינו של הנאשם היה כיצד ניתן למנוע את התאונה ובנסיבות שכאלה מתקיים התרחיש של גרם מוות ברשלנות בלבד, לפי סעיף 304 לחוק העונשין (כאמור גם בע"פ 8103/05 הנ"ל , עליו סומכת יהבה המאשימה בתוספת לסיכומיה). 20. אשר על כן - אני מזכה את הנאשם מעבירת ההריגה. 21. אני מרשיעה את הנאשם בעבירות כדלקמן: גרם מוות ברשלנות - לפי סעיף 304 לחוק העונשין. נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים - לפי סעיף 10+62+67 לפקודת התעבורה. אי ציות לרמזור - לפי תקנה 22 + תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א-1961. נהיגה במהירות בלתי סבירה - לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח).משפט פליליהריגהמשפט תעבורהנסיעה באור אדוםרשלנות