הפקרה לאחר פגיעה

בית המשפט ציין כי העבירה החמורה שעניינה הפקרה לאחר פגיעה, קובעת עונש כבד של 9 שנות מאסר בצידה. בכך באה לידי ביטוי השקפת המחוקק אשר להתנהגות המצופה מנהג שפגע באחר, גם אם לא באשמתו וגם במקרים בהם אין בסיוע על ידי הנהג הפוגע כדי להקל על מצבו של הקורבן. עמדתו של המחוקק בהקשר זה הינה ברורה וחד משמעית. המבקש לנהוג בכביש נושא על כתפיו אחריות כבדה. במסגרת זו עליו לעשות כל שביכולתו לשמור על בטיחותם ושלמות גופם של האחרים העושים שימוש בדרך, בין אם כנהגים ובין אם כהולכי רגל. האחריות המוטלת על הנהג אינה מתמצית אך בשמירה על כללי התנועה, אלא זו רחבה יותר וכוללת, בין היתר, הושטת יד למי שנפגע על ידו, גם במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידי הפוגע. להלן גזר דין בנושא הפקרה לאחר פגיעה: גזר דין ביום 6.11.07 חזר בו הנאשם מכפירתו בכתב האישום אשר יוחס לו והודה בכל המיוחס לו בכתב האישום. בהתאם לאישום בו הורשע הנאשם נהג הנאשם ביום 7.9.06 אחה"צ ברכב משא אחוד ברחוב החיד"א באופקים. עת נהג הנאשם ברכב היה הוא מוגדר על פי חוק כ"נהג חדש" (עם ותק קצר מחודשיים) ולצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בחוק. הנאשם פגע עם פינה קידמית ימנית של רכבו בילד קטן בן 6 שנים אשר חצה את הכביש. כתוצאה מהפגיעה, נפצע הילד קשה מאד ונפל על הכביש במקום. לאחר הפגיעה בילד, ובהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, ידע הנאשם כי בנסיבות העניין עשוי היה להפגע הילד, ובכל זאת עצר את רכבו במקום לזמן קצר בלבד, לא עמד על תוצאות התאונה והמשיך בנסיעה עד שהגיע לביתו. מספר שעות לאחר מכן, הסגיר הנאשם את עצמו למשטרה. הקטין בן ה- 6 אשר נפגע בתאונה נפטר מפצעיו כשבוע לאחר התאונה. בהתאם לכתב האישום, לא הורשע הנאשם באחריות לגרימת מותו של הקטין המנוח שכן כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה ברכב בעודו נהג חדש ללא מלווה כדין. בהתאם לחוק, עבירה של הפקרת אדם לאחר פגיעה היא העבירה החמורה ביותר מבחינת הענישה שלצידה בפקודת התעבורה. בעיני המחוקק חמורה עבירת ההפקרה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת ניתן ללמוד מן הענישה שקצב המחוקק לצד כל אחת מעבירות אלו. בעוד שלצד גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מכסימאלי של 3 שנות מאסר, קבע המחוקק לצד עבירה זו חובת מאסר כאשר הענישה המכסימאלית היא של 7 שנות מאסר (ובנסיבות אחרות בהן יש ידיעה פוזיטיבית על פציעה - 9 שנות מאסר). לא רק המחוקק ראה חומרה מיוחדת בעבירה זו, גם פסיקת בית המשפט העליון, באופן שיטתי, היתה נוקשה בכל הקשור לענישה הקשורה עם עבירה חריגה זו. ברע"פ 10212/04 חיים ממן נגד מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 210 דן בית המשפט העליון בענינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של הפקרה לאחר שנמלט רגלית מזירת תאונה בה היו פצועים. אף שאיש, בסופו של יום, לא מצא את מותו בתאונה זו, אישר בית המשפט העליון את הענישה הכוללת מאסר בפועל למשך 24 חודשים יחד עם פסילה בפועל למשך 10 שנים תוך שהדגיש בהחלטתו את חובתו המוסרית של כל אדם לעצור ולהושיט עזרה לפצוע בין אם פציעה זו נגרמה בשל רשלנותו ובין אם לא. עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע. השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה. ברוח עמדתו העונשית המחמירה של בית המשפט העליון פסקו גם ערכאות נוספות. כך החליט בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בע"פ 7031/05 אבוטבול נגד מדינת ישראל וכך גם ברע"פ 9456/02 פורת נגד מדינת ישראל שם נידונה המערערת ל- 18 חודשי מאסר בפועל. ברע"פ 9083/05 נסאסרה נגד מד"י החליט בית המשפט העליון לאשר מאסר של 12 חודשים בפועל ופסילה למשך 5 שנים ביחס למי שהפקיר רוכב אופנוע פצוע על הכביש. בע"פ 12039/04 אורן אשר נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים ביחס לסעיף 64 א (ב) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, אך דברים אלו רלוונטים גם לעבירה המיוחסת במקרה דנן: "העבירה החמורה בה הורשע המערער, שעניינה בהפקרה לאחר פגיעה, קובעת עונש כבד של 9 שנות מאסר בצידה. בכך באה לידי ביטוי השקפת המחוקק אשר להתנהגות המצופה מנהג שפגע באחר, גם אם לא באשמתו וגם במקרים בהם אין בסיוע על ידי הנהג הפוגע כדי להקל על מצבו של הקורבן. עמדתו של המחוקק בהקשר זה הינה ברורה וחד משמעית. המבקש לנהוג בכביש נושא על כתפיו אחריות כבדה. במסגרת זו עליו לעשות כל שביכולתו לשמור על בטיחותם ושלמות גופם של האחרים העושים שימוש בדרך, בין אם כנהגים ובין אם כהולכי רגל. האחריות המוטלת על הנהג אינה מתמצית אך בשמירה על כללי התנועה, אלא זו רחבה יותר וכוללת, בין היתר, הושטת יד למי שנפגע על ידו, גם במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידי הפוגע" המסקנה מהפסיקה לעיל על רקע החקיקה הינה חד משמעית. עבירת ההפקרה הינה עבירה לגביה קיים אינטרס ציבורי חד וברור לענישה מחמירה אשר תתן ביטוי הולם להתנהגות החריגה של מבצע העבירה. מגמה זו עולה בקנה אחד עם תופעת ההפקרה שהפכה לאחרונה להיות נפוצה והצורך המיידי לשדר מסר חד וברור כי הענישה בעקבות התנהגות זו תהיה מחמירה. ומן הכלל אל הפרט - בהתאם לעובדות האישום בו הורשע הנאשם שבפני, ידע הנאשם כי בנסיבות הארוע בו היה מעורב היה עשוי הילד המנוח להפגע. אי עצירת הנאשם בזירה ,אף שלא התרשל כלפי הנפגע ולא היתה לו אחריות פלילית לגרימת מותו ,מהווה התנהגות בלתי נסלחת מבחינה ציבורית אשר חייבת לקבל ביטוי עונשי ראוי. עזיבת ילד קטן לגביו ידע הנאשם כי עשוי הוא להיות פצוע על הכביש מבלי שיעשה כל נסיון לבדוק האם ניתן לסייע לו או לפנות אותו במהירות לבית חולים, הינה התנהגות עבריינית שחומרתה כה חזקה בעיני עד שתסקיר שרות המבחן שהוגש בענינו של הנאשם מחוויר לעומתה. קראתי מספר פעמים את תסקיר שרות המבחן אשר ללא ספק תומך באופן נחרץ בענישה הכוללת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות. תסקירו של הנאשם נותן סקירה מפורטת של מהלך חיי הנאשם ואין ספק כי נאשם זה עבר מהלך חיים שאינו פשוט. תסקיר שרות המבחן אף מגדיר ענישה הכוללת מאסר בפועל כ"הרסנית" עבור נאשם זה ומציע בנוסף לעבודות שרות לקבוע תקופת מבחן ופיקוח טיפולי עבור הנאשם. אין זה פשוט להחליט בניגוד להמלצת תסקיר מסוג זה במיוחד נוכח גילו הצעיר של נאשם זה. שקלתי רבות האם תיק זה מתאים להליך שיקומי, ולאחר ששקלתי את התנהגות הנאשם במקרה דנן, נחה דעתי כי לאור חומרת העבירה המיוחסת לנאשם חייבת הדרך השיקומית לסגת מפני שיקולי גמול והרתעה במקרה זה. לנאשם ביום התאונה היה רשיון נהיגה פחות מחודשיים ובכל זאת החליט לנהוג ללא מלווה כחוק, פעולה אשר ללא ספק הגדילה את פוטנציאל הסיכון ממנו. הנאשם לא פנה מייד למשטרה וחלפו מספר שעות עד שהחליט להסגיר עצמו. בהתאם לעובדות האישום וטיעוני הצדדים לעונש, הנאשם לא הזעיק כל עזרה אחרת לטובת הנפגע ולמעשה לא עשה דבר כדי לברר את מצבו או לשפר את מצבו ע"י פינויו או המתנה לפינוי רפואי מקצועי במקום. עזיבת הנאשם את המקום, ועצימת עיניו מפני התוצאה המתבקשת של פגיעתו בילד קטן אינה מאפשרת בהתאם לחוק ולפסיקה הקיימת כל גישה שיקומית או סלחנית. על הנאשם לתת את הדין על התנהגותו והענישה הראוייה בהתאם לחוק והפסיקה הרלוונטית כוללת מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. קבלת המלצת שרות המבחן תשדר מסר שגוי לציבור לפיו נורמטיביות, חרטה וגיל צעיר יכולים לשמש בסיס לחמיקה מענישה משמעותית, ולא כך הדבר. מכל האמור לעיל יגזרו על הנאשם העונשים הבאים: הנני דן את הנאשם ל- 48 חודשי מאסר מהם 24 לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 64א או 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 במשך 3 שנים מהיום. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 8 שנים. הנני מעכב ביצוע עונש המאסר למשך 45 יום מהיום. עם תום עיכוב הביצוע (ביום 26.2.09) יתייצב הנאשם במזכירות בית המשפט לתחילת ריצוי מאסרו אלא אם יוארך עיכוב הביצוע ע"י ערכאת ערעור. הנני מורה על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ מיידי כנגד הנאשם. זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיוםדריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה