הסבת קנס

##מהי הסבת קנס ?## המחוקק צפה מצב בו על אף שהודעת הקנס נשלחת לבעל הרכב, הרי שבפעול ייתכן והעבירה לא בוצעה על ידו, אלא על ידי נהג אחר. בכדי לפתור את הקושיה הזו, בה אדם מבצע עבירה ואחר [בעל הרכב] מקבל את הודעת הקנס, קבע המחוקק בסעיף 229 (א)(1) בצירוף סעיף 229 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי את הפרוצדורה הבאה: מקבל הודעת הקנס זכאי לפנות לתובע ולהעלות את הטענה שנהג אחר נהג ברכב. במצב דברים זה, התובע בוחן את הבקשה ומחליט באם להסב את העבירה על שם הנהג האחר אם לאו. המועד שנקבע להגשת הבקשה לתובע, הנו 30 יום, מיום קבלת הודעת תשלום הקנס. ##להלן פסק דין בנושא הסבת קנס:## פסק דין לפניי ערעור פלילי על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן, "בימ"ש קמא"). ההחלטה ניתנה ביום 22/1/08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק ב"ש 633/08 ועל פיה דחה את בקשת המערער להאריך את המועד להישפט על עבירת תעבורה - ברירת קנס. העובדות שצריכות לעניין המערער היה הבעלים של רכב מס' 5035616 (להלן, "הרכב"). הרכב נמכר על ידו לחברת ר.ו.י החברה המרכזית להפצת רכב בע"מ (להלן, "החברה") והחברה מכרה את הרכב לאדם שלישי. בסופו של יום נקנה הרכב בתאריך 7.11.02 על ידי אדם רביעי מר מוחמד נעימה (להלן, "הקונה"). ביום 18/11/02 צולם הרכב עובר באור אדום באחד הרחובות בחיפה ונשלחה הודעה לתשלום הקנס שהתקבלה אצל המערער. המערער פנה לחברה בכדי שתטפל בהסבת הדו"ח ותיידע את הקונה. המערער סמך על החברה שתעשה זאת במועד. לאחר מספר שנים, קיבל המערער דרישה נוספת מהנהלת בתי המשפט לתשלום הדו"ח, ואז פנה למשטרת ישראל בבקשה להסב את הדו"ח ע"ש הקונה. בקשה זו נדחתה ביום 27/2/07 מהנימוק שהיא לא הוגשה במסגרת הזמן הקבוע בחוק, קרי 30 יום. מכאן פנה המערער לבימ"ש קמא בבקשה להאריך את המועד להישפט. הבקשה נדחתה מן הטעם שהמערער ישב בחיבוק ידיים שנים מספר, וגם כאשר קיבל תשובה שלילית מהמשטרה הוא המתין קרוב לשנה נוספת עד שפנה לבימ"ש. בפני חזר המערער על אותן טענות שהארכת המועד להישפט מתבקשת לאור העובדה שהוכיח שהוא לא נהג ברכב באותה תקופה וכי השארת המצב על כנו גורמת לעיוות דין. עוד מבקש המערער להסתמך על ההגנה מן הצדק. עוד נטען כי למערער אין עבר תעבורתי מכביד ומטרתו הנה לתקן את המעוות ולמחוק מעברו זה, עבירה שהוא לא ביצע. ב"כ המשיבה טען שגם אם העובדות שנטענות בהודעת הערעור נכונות, הרי שיש לדחות את הערעור, שכן הודעת ברירת הקנס הגיעה לידיו והוא ישב בחיבוק ידיים ולא פעל בפרק הזמן הקבוע בהתאם להוראות החוק. משחלף המועד הקובע בחוק, רואים אותו כמי שדינו נגזר ועם חלוף תקופת הערעור פסק הדין הופך לחלוט. דיון והכרעה הוראת החוק החולשת על הסוגיה שבפנינו הנה סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החוק") אשר קובעת: 229. (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג); (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה. מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול. .... (ג) תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים; התובע יערוך רישום של הודעת תשלום קנס שביטל וינמק את החלטתו; לענין סעיף קטן זה, "תובע" - כמשמעותו בסעיף 12, אם הוסמך במיוחד לענין זה בידי היועץ המשפטי לממשלה. (ד) החליט התובע שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס, ימציא למבקש הודעה על כך ואולם הוראות סעיף קטן (ב) יחולו כאילו לא הוגשה הבקשה לביטול לתובע. (ה) תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." הבאתי את נוסחו המלא של הסעיף בכדי להראות שהמערער לא קיים ולו הוראה אחת מההוראות שמפורטות בסעיף הנ"ל ולא הלך בהתאם לסדר שנקבע בחוק. מכאן שבסופו של יום אין לו אלא להלין על עצמו. המחוקק התווה וקבע דרך מיוחדת בעבירות תעבורה מסוימות וזאת במטרה ליעל את ההליך. בע"פ (מחוזי חי') 2626/07 אבני נ' מדינת ישראל, (2007), אמרתי את הדברים האלו שיפים גם לענייננו: "המחוקק צפה מצב בו על אף שהודעת הקנס נשלחת לבעל הרכב, הרי שבפעול ייתכן והעבירה לא בוצעה על ידו, אלא על ידי נהג אחר. בכדי לפתור את הקושיה הזו, בה אדם מבצע עבירה ואחר [בעל הרכב] מקבל את הודעת הקנס, קבע המחוקק בסעיף 229 (א)(1) בצירוף סעיף 229 (ג) את הפרוצדורה הבאה: מקבל הודעת הקנס זכאי לפנות לתובע ולהעלות את הטענה שנהג אחר נהג ברכב. במצב דברים זה, התובע בוחן את הבקשה ומחליט באם להסב את העבירה על שם הנהג האחר אם לאו. המועד שנקבע להגשת הבקשה לתובע, הנו 30 יום, מיום קבלת הודעת תשלום הקנס." בענייננו המערער קיבל את ההודעה לידיו מכאן שידע על הדו"ח ועמדו בפניו מספר אפשרויות בהתאם לדין: לשלם את הקנס או לבקש להישפט תוך 90 יום או להגיש בקשה לתובע להסבת הדו"ח. המערער בחר ב"דרך רביעית", פנייה לאדם שקנה את הרכב ממנו, ובהמשך אף הניח הנחה שאין לה על מה לסמוך שהעניין טופל והוסדר. רק בשנת 2007 ואחרי שעברו כחמש שנים גילה המערער שעניין ההסבה לא הוסדר ואז פנה למשטרה, כך שבמקום שיגיש את בקשתו תוך 30 יום הוא הגיש את הבקשה אחרי 5 שנים. אם לא די בכך הרי שאחרי שהתקבלה התשובה מהמשטרה ביום 27/2/07, המערער לא פעל והגיש את בקשתו באופן מיידי, אלא המתין קרוב לשנה ורק ביום 10/1/08, הגיש את בקשתו לבימ"ש קמא. יש לזכור שבהתאם לסעיף 229 (א)(2) לחוק, במצב הרגיל עליו להגיש את בקשתו להישפט תוך 30 ימים מיום קבלת תשובת התובע, גם כאן חודש הימים הפך לכמעט שנה, מבלי שהמערער ייתן כל נימוק וטעם לאיחור זה. זאת ועוד, ביהמ"ש העליון דן בסוגיה זו וקבע שהמבחן להארכת המועד להישפט, הנו ידיעת המערער על הדו"ח. וכך באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, (2007) (להלן, "פרשת כוכבי"): "...על הסוגיה חולשות הוראותיו של סעיף 229 ל , כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים. אלה גם אלה סוללים בפני אדם, אשר קנס הושת עליו בגין עבירת תעבורה שביצע, לרבות בפני מי ששילם את הקנס, דרכים שונות להתגונן מפני הרשעה או לשנות ממנה. בחלקן, מוגבלת הפעולה בזמן, וזאת משיקולים של סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ברם, מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה." (ההדגשה לא במקור) ראו גם, המשך ההליך, שגם בסופו נדחתה בקשת המערערת: רע"פ 9996/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, (2008). ביהמ"ש העליון חזר על הלכת כוכבי גם ברע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, (2008). לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות ולאור התנהגות המערער ובמיוחד השיהוי הרב בהגשת בקשותיו השונות, איני מוצא כל מקום לדון בטענה שהעלה בעניין ההגנה מן הצדק, טענה שנטענה בשפה רפה, ללא ביסוס מתאים ומבלי שהניח את התשתית הראויה לטענה מעין זו, מה גם, היה עליו לעשות כן בעיקר בערכאה הדיונית. בטרם אניח את עטי ברצוני להעיר שתי הערות: האחת, יש להסב את תשומת הלב לסעיף 229 (ה) שמעניק סמכות לתובע להאריך את התקופה שקבועה בחוק, מכאן שהגשת בקשה אחרי הזמן אינה מביאה באופן אוטומטי, מוחלט וודאי לדחיית הבקשה ובנסיבות המתאימות, רשאי התובע לדון בבקשה שלא לפי המועדים הקבועים בחוק ולתת את הדעת על תוצאה משפטית אפשרית על פיה המבקש טוען לחפות ומוכיח לכאורה שאחר ביצע את העבירה. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. קנסמשפט תעבורההסבת דוח / קנס