גזר דין בהעדר בעבירת נהיגה בשכרות

להלן פסק דין בנושא גזר דין בהעדר בעבירת נהיגה בשכרות: פסק - דין פתח - דבר 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן) מיום 28.10.07, בתיק פל' 513/07 - במסגרתו הורשע המערער, בהיעדרו ובהיעדר בא-כוחו, בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. זאת, לאחר שהמערער נמצא נוהג ברכב בעודו שיכור כשעל פי דגימת דם נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 55 מיליליטר בליטר דם. בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 24 חודשי פסילה בפועל, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 24 חודשים וקנס בסך של 1,000₪. השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער 2. בהחלטתו המסכמת מיום 17.10.07 הסביר בית משפט קמא, כי כתב האישום הוגש כבר ביום 7.1.07 ונקבע להקראה ליום 8.1.07. משלא התייצב המערער לדיון הקבוע כאמור, זומן טלפונית לדיון נדחה, ליום 15.1.07. בדיון שנערך ביום 15.1.07 הומלץ למערער לשכור שירותיו של עורך דין, והמשך הדיון נקבע, במעמדו של המערער, ליום 18.2.07. ביום הקבוע לדיון כאמור, יום ה-18.2.07, התייצב ב"כ המערער וכפר למעשה בעובדות כתב האישום בטענה, שהמערער לא נהג אז אלא "היה בחניה". ב"כ המערער נתבקש להודיע, תוך 45 ימים, אם בכוונתו לחקור את עורך התעודה הציבורית, אשר ביקשה התביעה להגיש, וכן אם בכוונתו לחקור עד נוסף בשם מוחמד ח'טיב. התיק נקבע לישיבת הוכחות במעמדו של הסנגור, ליום 25.9.07 בשעה 09:00. במועד זה התייצב המערער בשעה 12:15. המערער הסביר, כי לא ידע שהתיק היה קבוע לדיון וכי בא-כוחו חולה ונמצא בצפון הארץ כך שלא יוכל להתייצב לדיון. בית המשפט נמנע אז מלדון את המערער בהיעדר ייצוג מאחר שהעונש המינימאלי בגין עבירה של נהיגה בשכרות הנו 24 חודשי פסילה בפועל. על כן, נקבע התיק לתזכורת ליום 8.10.07 בשעה 09:00. ב"כ המערער הגיש בקשה לדחיית מועד התזכורת בשל מחלתו ובית המשפט דחה המועד ליום 17.10.07, לצורך קביעת מועד הוכחות, הגם שתעודת המחלה שהוצגה לא הייתה תקפה למוסדות משפטיים. ביום 17.10.07 התייצבה בבית המשפט בתו של ב"כ המערער וביקשה דחייה נוספת בשל מחלתו של המערער הפעם (תוך שהציגה אישור אשר אינו תקף אף הוא למוסדות משפטיים), הגם שלא היה כל צורך בנוכחותו במועד הדיון האמור. בית משפט קמא הביע מורת רוחו גבי אופן ניהולו של התיק ודחה הבקשה תוך שקבע, כי אם לא יתייצב ב"כ המערער בבית המשפט בשעה הקרובה, יינתן פסק דין כנגד המערער בהיעדר התייצבות וכן תוטלנה הוצאות אישיות על בא-כוחו. בתו הודיעה, לאחר שניתנה ההחלטה כאמור, כי היא עורכת דין במקצועה אך אינה מנהלת את התיק וביקשה לקבוע התיק לישיבת הוכחות. בית משפט קמא נעתר לבקשתה וקבע התיק ליום 28.10.07. עוד הורה בית המשפט לב"כ המערער לפרט בכתב, עד למועד ההוכחות האמור, מדוע לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 25.9.07 וכן "מדוע עד היום אין איש המסביר לביהמ"ש את פשר ההתנהגות הזאת" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 17.10.07, ש' 16). 3. ביום 28.10.07 לא התייצבו המערער או בא-כוחו לדיון בעוד ב"כ המשיבה ו-3 עדים מטעמה התייצבו. בחלוף 35 דקות מן המועד שנקבע לתחילתה של ישיבת ההוכחות הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שמע טיעוניה של המשיבה לעונש וגזר דינו של המערער כאמור לעיל. בית משפט קמא נתן החלטה הנוגעת להתנהלותו בעניינו של ב"כ המערער - במסגרתה השית עליו הוצאות אישיות, לטובת אוצר המדינה, בסך של 4,000₪, בשל התעלמותו מהחלטותיו של בית המשפט ואי התייצבותו לדיונים כנדרש. 4. ביום 25.11.07 הגיש ב"כ המערער בקשה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא - בגדרה הלין על הערתו של בית המשפט גבי האישור הרפואי בעניינו בציינו, כי יש להאמין לרופא הנותן אישור רפואי ולראותו כאישור אמת. ב"כ המערער התייחס למצבו של מרשו באומרו, כי אינו "אחראי לבריאותו ולמחלותיו של הנאשם" וכי אינו בבחינת "חברת ביטוח עבור הנאשם". עוד ציין, כי המערער הנו אדם חולני הסובל ממחלות שונות ולאחרונה עבר וועדה רפואית, העתידה לקבוע שיעור נכותו. על כל פנים, משנוכח ב"כ המערער, כי מרשו ייעדר בשל מחלתו כאמור, הניח כי הדיון יידחה, ומשכך לא הגיע אף הוא. ב"כ המערער שלח את בתו על מנת שתודיע לבית המשפט דבר מחלתו של המערער והפגין בזאת אחריות מלאה לבית המשפט (סעיף 8 לתגובה). גם אם היה שיקול דעתו מוטעה במקרה דנן, לא היה בזאת כדי להצדיק החלטתו של בית משפט קמא לדון המערער בהיעדרו. ב"כ המערער הסביר עוד, כי הגיב למעשה לשאלה שהפנה אליו בית המשפט בדבר הצורך בחקירת עורך התעודה הציבורית באומרו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, במעמד הדיון ביום 18.2.07, כי ברצונו לחקור את הנוגעים בדבר (סעיף 9 לתגובה). ככל שנוגע הדבר להיעדרותו ממועד התזכורת, אשר נקבע ליום 17.10.07, ציין ב"כ המערער, כי הודע לו טלפונית שעליו להתייצב בבית המשפט תוך שעה. הוא היה אז בתחומי הגדה המערבית ולא הצליח להתייצב במועד בשל העומס במחסומים. בית משפט קמא דחה הבקשה והותיר פסק דינו בעניינו של המערער - הן ככל שנוגע הדבר להכרעת הדין והן באשר לגזר הדין - על כנו. טענות הצדדים לערעור 5. ב"כ המערער שב על עיקרי טענותיו בבקשתו לביטול פסק הדין מיום 25.11.07. בהודעת הערעור שלפניי הוסיף, כי בית המשפט נחפז מאוד במתן גזר דינו אשר "יצא מן הבטן ולא מן הראש, ובמילים עדינות יש בו מעין נקמנות והתחשבנות על כך שהמערער וב"כ המערער לא הופיעו לדיון" (סעיף 5 לנימוקי הערעור). ב"כ המערער חזר והדגיש, כי פעל מתוך שיקול דעת מוטעה וכי יש למחול לו על כך כל עוד היה שיקול דעתו במסגרת הסביר (סעיף 13 לנימוקי הערעור). עוד הוסיף, כי מדובר בגזר דין קשה ומכביד וכי זכות יסוד היא של הנאשם בשיטת המשפט הישראלי לשכור ייצוג משפטי למען יוכל להגיד דבריו ולחקור הנוגעים בדבר לשם הוכחת צדקתו (סעיף 18 לנימוקי הערעור). בטיעוניו בפניי הוסיף ב"כ המערער, כי לא זומן לדיון שהתקיים בעניינו של המערער ביום 20.8 [כך במקור - עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 11; צ"ל: 28.10.07 - ע.ח] כך שלא יכול היה לדעת אודות קיומו ואף לא צוין שהוא זומן כאמור, בהחלטתו המפורטת של בית משפט קמא מיום 17.10.07. ב"כ המערער חזר וציין, כי לא קיבל דבר דואר לעניין ההחלטה מיום 17.10.07 ולא חתם על כל מסמך שהוא, המאשר קבלת ההזמנה לדיון. בית משפט קמא גם לא קבע מועד ההוכחות (ליום 28.10.07) במעמד בתו וב"כ המשיבה כך שהוא לא ידע אודות מועד הדיון עם גמר ישיבת התזכורת. לגופו של עניין טען ב"כ המערער, כי בכוחו להוכיח שמרשו לא היה שיכור כלל וכן ביקש לבטל חיובו הוא בהוצאות אישיות בשל היותו מכביד. 6. ב"כ המשיבה בקש לדחות הערעור. לדידו, החלטתו של בית משפט קמא בדבר התנהלותו השערורייתית של ב"כ המערער מדברת בעדה. ב"כ המערער שלח את בתו לישיבת התזכורת, אשר התקיימה ביום 17.10.07, ובמעמדה ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בדבר קיומה של ישיבת ההוכחות ביום 28.10.07. ב"כ המשיבה התייחס עוד להוצאותיו האישיות של ב"כ המערער באומרו, כי הליך של ערעור פלילי אינו ההליך הראוי וכי יש להגיש ערעור גיל לעניין זה. דיון 7. בחינת טענותיהם של הצדדים ועיון בפרוטוקולים המשקפים השתלשלות ההליכים בבית משפט קמא מלמד, כי דין הערעור - להידחות. להלן אבאר דבריי. ב"כ המערער טען, כי קיים החלטותיו של בית משפט קמא. כך למשל טען, כי ביקש להעיד כלל העדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה - עורך התעודה הציבורית. עיון בפרוטוקול בית משפט קמא מיום 18.2.07 מלמד, כי ב"כ המערער נתבקש להודיע, תוך 45 ימים מיום קיומו של הדיון האמור, האם בכוונתו לחקור את עורך התעודה הציבורית ואת מוחמד חטיב. ב"כ המערער לא נתן תשובתו לדבר וכל המצוי בפרוטוקול הדיון הנו תשובתו של המערער לאישום שכנגדו. סעיף 134 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") קובע, כי יש לנהל במשפט הפלילי פרוטוקול, אשר ישקף "כל הנאמר והמתרחש בו והנוגע למשפט", שהרי פרוטוקול הדיון משמש ראיה לכאורה למהלך המשפט (ראו סעיף 139 לחוק). אשר על כן ובשל חשיבותו הראייתית, מאפשר סעיף 137 לחוק סדר הדין הפלילי תיקון הרישום בפרוטוקול, לבקשתו של בעל דין (ובכפוף לעמדתם של יתר בעלי הדין בנדון) כדי להעמידו על דיוקו. משנוכח ב"כ המערער, כי דבריו לכאורה אינם מעוגנים כהלכה בפרוטוקול בית המשפט, היה עליו לבקש תיקון הפרוטוקול בו במקום, ואף היה בכוחו לעשות כן גם לאחר שניתן פסק הדין בעניינו של המערער כל עוד לא חלפה התקופה לערעור עליו. ואולם, ב"כ המערער לא עשה כן אלא בחר להעלות טענותיו אלה במסגרתו של הערעור דווקא - אז אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקול אלא ברשות בית המשפט שלערעור (ראו סעיף 139 לחוק; ולסיכום הסוגיה - בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת הילה כהן, פורסם באתר המשפטי "נבו"). על כל פנים, טענתו לא הובהרה די הצורך, רשות שכזו לא נתבקשה וממילא לא עלה בידו של ב"כ המערער להוכיח הדבר. על כן צדק בית משפט קמא בקובעו, כי החלטתו לעניין הצורך בתגובתו של ב"כ המערער כמוסבר, לא קוימה. 8. ביום 17.10.07 קבע בית משפט קמא התיק להוכחות במעמד בתו של ב"כ המערער, אשר נשלחה לדיון במקומו. ב"כ המערער טען, כי העתק ההחלטה לא נמסר לידי בתו. טענתו זו תמוהה ומוטב היה אלמלא הועלתה. יש להניח, כי בית המשפט, אשר קבע מועד הדיון בהחלטתו, במעמדם של הצדדים, נתן להם פרוטוקול הדיון המעגן ההחלטה, ובפרט אמורים הדברים כאשר ההחלטה ניתנה רק לאחר שנתברר, כי בתו של ב"כ המערער הנה עורכת דין בעצמה. גם אילולא עשה כן בית משפט קמא, כטענת ב"כ המערער, אזי היה על בתו לבקש פרוטוקול הדיון, אשר נוהל במעמדה, ואף אם לא ראתה לנכון לבקש ההעתק, היה עליה לרשום מועד הדיון ולהעבירו לידי ב"כ המערער - בשמו נשלחה לדיון האמור. בתו של ב"כ המערער לא עשתה כן ודומה, שב"כ המערער לא טרח לברר מה בדיוק ארע במועד הדיון, חרף העובדה שהמדובר בתיק שבניהולו. המדובר בהתנהלות בסיסית הנדרשת מכל צד לדיון ובייחוד אמורים הדברים כאשר בעורך דין עסקינן, הנושא באחריות מקצועית כבדת משקל. הנה כי כן, וגם לעניין זה, רובץ הפגם שבהשתלשלות העניינים לפתחו של ב"כ המערער ולבתו, אשר נשלחה מטעמו. התנהלות הדברים האמורה אינה בגדר שיקול דעת מוטעה של עורך דין, כטענת ב"כ המערער, אלא בגדר אי הפעלתו של שיקול דעת כלל. ב"כ המערער התרשל במילוי תפקידו, הביא לבזבוז זמנו השיפוטי היקר של בית משפט קמא וגם לא מלא תפקידו כנדרש בייצוגו של המערער. התיק החל להתנהל בבית משפט קמא בחודש ינואר 2007 ועד תום השנה לא נעשה בו מאומה כמעט כאשר הדיונים נדחו מעת לעת והחלטותיו של בית משפט קמא לא קוימו. במצב דברים זה, אין לב"כ המערער להלין - אלא על עצמו בלבד ולבטח אל לו לדרוש את בית המשפט לנהל יומנו בהתחשב ברשלנותו ולאחר שכבר ניתנו לו הזדמנויות רבות לייצג מרשו כראוי. 9. על יסוד האמור יש לקבוע, כי מסקנת הרשעתו של המערער נתקבלה כדין ואין לשנותה. אין כל סיבה להתערב גם ברכיבי גזר הדין שהרי הלכה ידועה היא, כי הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות גוררת עונש פסילה מינימאלי של שנתיים ימים בהיעדר נסיבות כבדות משקל לחריגה מרף הענישה האמור (ראו ע"פ (י-ם) 30523/06 מדינת ישראל נ' נשפיץ ואח' וכן ע"פ (י-ם) 40101/07 מדינת ישראל נ' מנדיל ואח', פורסמו שניהם באתר המשפטי "נבו"). משכך, וכפי שצוין בתחילה, דין הערעור - להידחות. 10. קביעתו של בית משפט קמא בדבר התנהלותו יוצאת הדופן של ב"כ המערער הנה קביעה הגיונית, ראויה ומבוססת היטב, כשם שהובהר לעיל, בהתחשב בהשתלשלות העניינים המתוארת. על כל פנים, אין זה ההליך הראוי לבירור שאלת חיובו של ב"כ המערער בהוצאות אישיות, שהרי ערעורו של עורך דין על חיובו בהוצאות אישיות הנו ערעור אזרחי וחלות עליו ההוראות הדיוניות הנוהגות לעניין ערעורים אזרחיים (ע"א 10711/06 עו"ד כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי "נבו"; בש"א 2369/06 כהן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם באתר המשפטי "נבו"; ע"א 2240/90 עטר נ' מלצר, פ"ד מז(4) 45). 11. סיכומם של דברים - דין הערעור, הן באשר להכרעת הדין והן ככל שנוגע הדבר לגזר הדין - להידחות. אם טרם הפקיד המערער רישיונו, עליו לעשות כן לא יאוחר מיום 14.5.08. באם טרם שולם הקנס, ישלמו המערער בשני תשלומים שווים, הראשון עד יום 2.5.08, והשני ביום 2.6.08. משפט פלילימשפט תעבורהשכרות