ביטול הודעת איסור שימוש ברכב על נהיגה ללא רישיון בתוקף

סמכותו של קצין ליתן הודעת איסור שימוש ברכב מכח סעיפים 57 א' ו 57 ג' תקום כאשר נהג חשוד בביצוע העבירה הנמנית על התוספת השביעית לפקודת התעבורה תשכ"א 1961. סעיף 6 לתוספת השביעית לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: (6) עבירה לפי סעיף 10 לפקודה למעט נהיגת רכב ע"י מי שהיה בעל רשיון נהיגה ולא חידשו. להלן החלטה בנושא ביטול הודעת איסור שימוש ברכב: החלטה בפני בקשה לבטל הודעת איסור שימוש ברכב. ביום 21.6.06 נתפס המבקש 2 כאשר הוא נוהג ברכב למרות שרשיון הנהיגה שלו פקע באפריל 2003. למבקש 2 נרשם דוח בגין נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10 א' לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 ובנוסף החליט קצין משטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום בהתאם לסמכותו בסעיף 57 א' לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961. המבקש 1, הוא בעל הרכב, והמבקש 2, הוא הנהג, עררו על החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לבית משפט זה. המבקשים טוענים בעיקר כי אין אפשרות לאסור שימוש ברכב של אדם אשר החזיק בעבר רשיון נהיגה, וזאת בשל לשונה של התוספת השביעית לפקודת התעבורה והקובעת כי איסור שימוש ברכב יכול שיעשה כאשר נהג אותו רכב עבר עבירה לפי סעיף 10 לפקודה, למעט נהיגת רכב על ידי מי שהיה בעל רשיון נהיגה ולא חידשו. אין חולק כי המבקש 2 היה בעל רשיון נהיגה בעבר, רשיון הנהיגה לא חודש ומשכך, אין המדובר בנהג שאינו מורשה כלל, ולקצין לא קמה הסמכות ליתן הודעת איסור שימוש ברכב. המשיבה טוענת מנגד כי סעיף 6 לתוספת השביעית לפקודת התעבורה והדן בעבירה לפי סעיף 10 א' אינו מכוון לנהג אשר תוקף רשיון נהיגתו פקע מעבר לשנה, שכן נהג אשר רשיון הנהיגה שלו לא חודש במשך תקופה העולה על שנה אחת יחשב לפי תקנה 172 א' לתקנות התעבורה כמי שאין לו רשיון כלל והוא מבקש רשיון מחדש. השאלה שבמחלוקת היא, האם רשאית משטרת ישראל לאסור שימוש למשך 30 יום ברכב כאשר נהגו נחשד בנהיגת רכב בזמן שרשיון הנהיגה שלו פקע? דיון: סמכותו של קצין ליתן הודעת איסור שימוש ברכב מכח סעיפים 57 א' ו 57 ג' תקום כאשר נהג חשוד בביצוע העבירה הנמנית על התוספת השביעית לפקודת התעבורה תשכ"א 1961. סעיף 6 לתוספת השביעית לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: (6) עבירה לפי סעיף 10 לפקודה למעט נהיגת רכב ע"י מי שהיה בעל רשיון נהיגה ולא חידשו. עיון בסעיף 10 לפקודת התעבורה מעלה כי סעיף 10 א' דן באיסור לנהוג רכב מנועי, אלא לבעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, ועל פי תנאי הרשיון, וסעיף 10 ב' דן במתן רשות נהיגה לאדם שאינו מורשה. סעיף 10 א' אינו עושה אבחנה כלשהי בין נהג שהיה בעבר בעל רשיון נהיגה, אך רשיונו פקע, או הותלה, לבין נהג אשר מעולם לא הוציא רשיון נהיגה. זה גם זה יואשמו באותו סעיף והשוני בהתייחסות אליהם מתבטא ברמת הענישה. נהג אשר משרד הרישוי אינו מחדש את רשיונו למשך שנה אחת, ידרש, בהתאם לתקנה 172 א' לתקנות התעבורה תשכ"א 1961, לעמוד בבחינות ובבדיקות כאילו היה מבקש רשיון נהיגה. תקנה 172 א' קובעת כדלקמן: "לא יחודש רשיון נהיגה שלא היה לו תוקף משך תקופה העולה על שנה אחת, אלא אם עמד בעליה בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות כולן או מקצתן." בפועל, וככל הידוע לבית משפט זה, נוהג משרד הרישוי לחדש רשיונות נהיגה של מי שרשיונו פקע בשל קנסות או תקלות אחרות עד לתום שנתיים ימים מיום פקיעת הרשיון האחרון בו החזיק, מבלי צורך בבחינה מעשית או עיונית. בחלוף התקופה על פי החוק ו/או על פי ההנחיות הפנימיות של משרד הרישוי והכפופות לחוק, פוקע הרשיון באופן כזה שיש צורך לבצע בחינה עיונית ומעשית כדי לקבלו מחדש כקבוע בתקנה 172 א' המצוטטת לעיל. האם יש לקבוע איפוא שהתיבה הקבועה בתוספת השביעית לפקודת התעבורה לאמור "למעט נהיגת רכב ע"י מי שהיה בעל רשיון נהיגה ולא חידשו", תחול על נהגים רק באותה שנה ראשונה (ויתכן עד תום השניה), בה הינם זכאים לחדש את הרשיון ללא תנאי, או שמא כל מי שהחזיק אי פעם רשיון נהיגה כלשהו, מבלי תלות בסוג כלי הרכב עליו נתפס נוהג ומבלי להתחשב באורך התקופה בה פקע רשיונו, יכנס לגדר סעיף 6 לתוספת השביעית ויחשב כמי שהיה בעל רשיון נהיגה ולא חידשו? נבדוק את לשון החוק ומטרת חקיקתו: המחוקק מבקש באמצעות מתן הודעת איסור שימוש ברכב, להשבית כלי רכב למשך תקופה בת 30 יום כאשר מתבצעת עבירה שאכיפתה מוגברת בשל הצורך בהרתעה (ר' דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 65) התשס"א - 2004, בהתיחס לסעיף 57 א' הנ"ל). על פי הגיון הדברים, הרי שאדם אשר נוהג רכב ורשיון הנהיגה שהיה ברשותו לא חודש לפני 30 שנה, ובית המשפט נתקל לא אחת גם בנהגים כאלה, אינו יכול להחשב כמי שרשיונו פקע. האם ראוי להחזיק אדם שלפני 10, 20 או 30 שנה היה בעל רשיון נהיגה כמי שרשיונו פקע בלבד? לטעמי רשיון בפקיעה יכול להחשב ככזה רק למשך התקופה בה היה אותו אדם זכאי לחדשו, ואילו לאחר מכן יש לקבוע כי הרשיון אינו נכנס לתרדמת או להקפאה אלא מתבטל באופן מוחלט, שכן אותו אדם נזקק על פי הוראות תקנה 172 א' הנ"ל למבחנים עיוניים ומעשיים מחדש. אין מדובר בחידוש רשיון בשלב זה אלא בהגשת בקשה חדשה למשרד הרישוי לקבלת רשיון חדש. אמנם לשון תקנה 172 א' הנ"ל נוקטת בלשון "חידוש רשיון" ואולם הלכה למעשה מדובר בהליך שאינו טכני בעיקרו אלא על המבקש לעמוד בהצלחה בבחינות יכולת וידע מחדש עיונית ומעשית. כדי לסבר את העין ולהוסיף נופך חומרה, יודגש כי נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה בתוקף עד לתקופה בת 12 חודש, יכול ותהיה מבוטחת בביטוח חובה ואולם מעבר ל 12 חודשי חידוש, לא תהא נהיגתו של אותו נהג מבוטחת, על כל המשתמע מכך, גם אם החזיק פוליסת ביטוח משולמת. קבלת פרשנותה של ההגנה במקרה שלפני תגרור אחריה מצב לפיו אדם שאינו נוהג כלל שנים רבות או, שלא חידש רשיונו שנים ארוכות מאד, והוא כלל אינו מבוטח יוכל להמשיך ולנהוג מבלי שמשטרת ישראל תוכל ליתן הודעת איסור שימוש לרכבו. קריאה דווקנית של סעיף 6 לתוספת השביעית לפקודת התעבורה תביאנו לתוצאות קשות אחרות: אדם אשר החזיק רשיון נהיגה לטרקטור או לקטנוע עד 50 סמ"ק, הרי שנחשב הוא "בעל רשיון נהיגה". אדם כזה, לו ינהג משאית ללא רשיון נהיגה, יחשב כלפי קצין המבקש להשבית רכבו כ"בעל רשיון נהיגה" וחמור מכך, אם אותו בעל רשיון קטנוע לא יחדש את רשיונו זה במשך שנים מספר ויתפס נוהג לאחר שנים במשאית שלגביה לא הוציא רשיון נהיגה מעולם, לא תהא מוסמכת המשטרה ליתן הודעת איסור שימוש למשאית משום שאותו נהג החזיק בעבר רשיון נהיגה ולא חידשו. כאשר באים אנו למגר את תופעת הנהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף של עשרות, אם לא מאות אלפי אנשים, הנוהגים בכלי רכב כאשר רשיונם פקע בשל אי תשלום קנסות (לעתים בעשרות אלפי שקלים), ראוי היה לפרש את סעיף 6 לתוספת השביעית ולקבוע כי יחול על כל נהג הנוהג רכב ופקעה זכותו לחדש את רשיון הנהיגה. אין לשכוח גם כי הודעת איסור השימוש אינה אוטומטית. לקצין קיים שיקול דעת נרחב וכך גם לבית המשפט הדן בעררים על החלטות בעניין איסור שימוש. אם יסתבר לקצין המשטרה או ובהמשך הדרך לבית המשפט, כי נהג לא חידש את רשיונו בשל טעות בתום לב, או משום שעבר דירה, לא קיבל את הרשיון בדואר ונשתכח ממנו עניין החידוש, או משום ששהה תקופה בחו"ל וכיו"ב, לא יקום כל צורך ליתן לגבי רכבו של אותו אדם הודעת איסור שימוש. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה לפיה נהג אשר לא החזיק ברשיון נהיגה תקף משך שנה, הרי הוא כאמור נהג שאינו זכאי לחידוש רשיון הנהיגה וככזה לא תעמוד לו הגנת הסיפא לסעיף 6 בתוספת השביעית. לפיכך יש לקבוע כי משטרת ישראל רשאית ליתן הודעת איסור שימוש ברכב לנהגים אשר ינהגו כלי רכב בעת שרשיון הנהיגה שלהם פקע מעבר לשנה אחת, ולטעמי רשאית לעשות כן גם לנהגים הנוהגים כלי רכב שעליו מעולם לא הוסמכו לנהוג. לעניינו של המבקש 2 שבפני, הרי שלחובתו 93 (!) הרשעות קודמות. מאז שנת 2003 הורשע המבקש 2 14 פעם בנהיגת רכב כאשר רשיון הנהיגה שלו פקע. חלק מן ההרשעות הינו בגין פקיעת רשיון פחות משישה חודשים, חלקן פקיעת רשיון מעל לשישה חודשים, ולפתחו תלויות ורובצות היום שתי תקופות מאסר מותנות בהרשעות 93 ו 94. המקרה שבפני ממחיש היטב את הבעייתיות בפרשנות צרה של הוראת החוק שבפנינו כאשר למבקש 2, קנסות רבים אותם לא שילם. המבקש 2 מתעלם מן הקנסות, מהמשטרה ובית המשפט וממשיך ונוהג כלי רכב. יש לקבוע כי בדיוק עבור מקרים מסוג זה ומבקשים מסוג זה נחקקו חיקוקים המאפשרים השבתה של רכב. בנסיבות האמורות, אין מקום להתערבותו של בית משפט והוראת איסור השימוש ברכב תעמוד בעינה עד לתום התקופה שהושתה. הואיל והמבקש מס' 1, הוא הבעלים של הרכב, נכח ברכב יחד עם המבקש 2, שומה היה עליו לדעת כי רשיונו של המבקש 2 אינו בתוקף, מה גם שהרשיון פקע לפני למעלה משלוש שנים. רכבמשפט תעבורהאיסור שימוש ברכבנהיגה ללא רישיוןנהיגה ללא רישיון בתוקףשימוש ברכבאיסור שימוש