להלן גזר דין בנושא תקיפה לאחר כניסת אנשים זרים לבית: גזר - דין מעשי הנאשמים והרשעתם ביום 13.6.06 בשעה 09.00 צלצלו הנאשמים בפעמון שער החצר, שלפני דלת הכניסה לביתם של המתלוננים ובנה ראובן בתל-אביב. עדינה פתחה את השער והשניים נכנסו לחצר ולאחר מכן אל הבית, תוך שדחפו את עדינה וקיללו אותה. כאשר שאלה אותם לזהותם ולמטרת בואם, לא ענו לה וסירבו לדרישתה לצאת מן הבית. בעודם ממשיכים ודוחפים אותה פנימה, צעקה עדינה בשם בנה, שישן, אותה עת, בחדר הסמוך. זה שמע את הצעקות, יצא מחדרו וראה את השניים דוחפים את אמו לכיוון אחד מן החדרים. כאשר שאל את הנאשמים לזהותם ולפשר מעשיהם, שאל נאשם 2: "האם אלכס גר במקום" ואמר: "אולי עשינו טעות". כדי למנוע מן השניים לברוח מן המקום, נעל ראובן את דלת הכניסה של הבית באמצעות התקן הקבוע בה. הנאשמים התנפלו עליו, הדפו אותו מן הדלת אל הקיר והיכו אותו, והנאשם 1 פתח את התקן הנעילה של הדלת. ראובן ניסה, בשנית, לנעול את הדלת, הפעם באמצעות מפתח. אז היכהו נאשם 1 והורה לאם ולבן, תוך שהוא מאיים עליהם, לשבת על הרצפה, כשידיהם על ראשם והכל כדי להפחידם. כל אותו זמן חזר ואמר נאשם 2 לשניים, בכוונה להפחידם: "תהיו בשקט - לא יהיו בעיות. אתם לא רוצים בעיות איתנו". עדינה היכתה בידו של נאשם 1, אך זה הדף אותה מעליו והנאשמים פתחו את הדלת ויצאו מן הבית. על פי המתואר לעיל בכתב האישום המתוקן, הואשמו הנאשמים בעבירה של הסגת גבול לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 ו- 382(א) לחוק ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק. הנאשמים הודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון והורשעו מכוח הודאתם. טעוני הצדדים ב"כ התביעה הדגישה את זאת שהעבירות בוצעו בביתם של המתלוננים. ביתו של אדם הוא מבצרו, אמרה, מקום בו אדם חש נינוח ובטוח, עד אשר, לפתע, חדרו שני הנאשמים, זרים, לבית בלא לומר מה רצונם ונהגו כפי שנהגו. על כן ביקשה לזקוף לחובת הנאשמים את התנהגותם של המתלוננים, שביקשו למנוע מהם את היציאה, לאחר כניסתם האלימה, כדי להזעיק את המשטרה. כך גם באשר לעברם הפלילי של השניים, מה שמצדיק חיובם במאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, שהדגישו בהצהרותיהם את הצלקות הנפשיות שנותרו בהם, כולל הפחדים, כתוצאה מאירועי אותו יום. ב"כ נאשם 1 עתר שלא להטיל על מרשו מאסר בפועל והסכים לשני רכיבי הענישה האחרים. הוא ביקש לקחת בחשבון את הודייתו, שיש בה גם לקיחת אחריות, כמו גם את חסכון הזמן שבהודייה. לדבריו, העימות התפתח בדירה לאחר שהבן מנע מהם את העזיבה והיה תוקפן כלפיהם, גם אחרי שנעצרו בידי המשטרה. לטענתו, השניים היו לאחר בילוי לילי ובאו לחפש את חברם, אך טעו בכתובת והגיעו אל הדירה, בשעה שאין להם כל היכרות עם המתלוננים. הנאשם 1 הוא כבן 31 שנים, רווק, שהיה עצור מיום 13.6.06 ועד 6.8.06 ולאחר מכן שוחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני. הוא גדל בעזובה מאז ילדותו ומצפה לסיום הפרשה ויציאה לעבודה. ב"כ נאשם 2 עמדה על הנסיבות של המקרה וגם היא הדגישה את זאת שההסלמה באירוע התרחשה לאחר נעילת הדלת בידי המתלונן, כדי למנוע את עזיבת הנאשמים. אין ראייה לחובת הנאשמים, בכל הנוגע לכוונותיהם כלפי אותו אלכס או, כי התכוונו לפגוע בו, הגם שהתנהגותם בכניסה לדירה, היתה בלתי נאותה, טענה. היא הסבירה, כי נאשם 2 שהה במעצר מיום 13.6.06 ועד 26.10.06, שכן לא הצליח לעמוד בתנאים הכספיים של השחרור. למרות עברו הפלילי, שעיקרו עבירות סמים, אין למרשה, כבן 46 שנים, יליד קווקז שעלה ארצה בגפו בשנת 1995, ולא נקלט היטב, עבירות אלימות. לדעתה, החזרתו של הנאשם אל הכלא, בנסיבות כאלה, תהיה בלתי-ראויה ואף אכזרית. על כן ביקשה, אם יושת מאסר כזה, כי תיבחן הדרך לשאת בו בעבודות שירות. היא הסכימה להטלת מאסר מותנה ופיצוי בסכום של 1,500 ₪ לכל מתלונן. נאשם 1 ביקש את סליחת המתלוננים בשל הכניסה, בטעות, לדירתם. הוא סיפר, כי מצבו קשה והוא שקוע בחובות. הוא ביקש לאפשר לו לצאת לעבודה ולסייע בכך לאחותו האלמנה, המטופלת בילדים, אצלה הוא מתגורר. כיום אין לו עוד בעיית סמים, הבהיר. נאשם 2 הביע גם הוא צער על מה שקרה והודה, כי אין הוא יודע כיצד היה נוהג במקום המתלוננים. הוא עצמו היה שתוי בשעת מעשה והכוונה היתה לבקר חבר. גם לו אין יותר בעיות סמים, אמר. הנסיבות ושיקולי הענישה צריך לומר, כי במשפט זה רב הנסתר מן הנגלה. קשה לדעת, לבטח, לאן היו מועדות פני הנאשמים ומה היתה מטרתם שם. בכל מקרה, אין ספק, כי טעו בכתובת אליה הגיעו וכאשר ביקשו לעזוב, אחרי הכניסה האלימה המתוארת בכתב האישום, מנעו מהם דרי הבית, האם ובנה, את העזיבה. מכאן ועד ההסלמה, קצרה היתה הדרך. למרבה הצער, כיוצא מזה שהמדובר בהסדר טיעון ובניסוח מחושב של שני הצדדים את כתב האישום המתוקן, אי-אפשר לעמוד על כל פרטי האירוע ובמיוחד על פרטים הנוגעים להתנהגות שני המתלוננים, שאת מקצתם תיארו ב"כ הנאשמים. אלא שכך הם פני הדברים, כאשר הצדדים מגיעים להסדר ומנהלים משא ומתן עקשני, כדברי הסניגורים, על כל מילה מאלה שיוכנסו לכתב האישום המתוקן. עם זאת אפשר לעמוד על עיקריה של ההתרחשות ובמיוחד כך, בכל הנוגע להתנהגות הנאשמים במהלכה. אין ספק, כי צודקת התובעת כאשר היא מבקשת להדגיש את הכניסה האלימה של השניים לדירת המתלוננים ואת זכותם ("ביתם הוא מבצרם") של אלה האחרונים, לשהות בו בבטחה. השניים רמסו ברגל גסה זכות יסוד זו, כאשר פלשו, בכוח, לפרטיותם ואף פגעו בהם פיזית. אלא שגם למתלוננים יד בכך שהאירוע הסלים, למרות שזכותם היתה להתגונן כלפי הפולשים, כולל לצורך הסגרתם למשטרה. צריך להדגיש, מלבד זאת, כי האלימות בה נקטו הנאשמים במהלך כל האירוע, לא היתה חריפה ולא התאפיינה ביסודות של פגיעה קשה והתאכזרות. ואף על פי כן, צריך לעשות, כדי למנוע התנהגות אלימה מעין זו, שיש בה פגיעה בזכותו של אדם לשכון בבטחה בביתו, מבלי שיופרע על ידי פולשים זרים, המסיגים את גבולו בכוח. לנאשם 1 שלוש הרשעות קודמות מאז שנת 1996 ועד 1999 בעבירות סמים והוא אף נשא בעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, בגין אחת מהן. לנאשם 2 חמש הרשעות קודמות (אחת כוללת צירוף של 11 תיקים) משנת 2001 ועד 2005 בעבירות רכוש וסמים, שבגין אחת מהן נשא בעונש של 24 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות הכוללות, כאשר המדובר בעבריינים שהם בעלי עבר פלילי בלתי-מבוטל, ובמיוחד כך - נאשם 2, העונש הראוי בעבורם הוא מאסר בפועל ממש. אלא שאורכו של המאסר הזה צריך להלום את הנסיבות ואת אופי ההתרחשות, שבבסיס העבירות שביצעו. בנסיבות אלה הייתי גוזר על כל אחד מן השניים עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, העולה על שישה חודשים. אין פירושו של דבר, כי במצב שנוצר, אשיבנו אל מאחורי הסורגים, כדי לשאת, בניכוי תקופת המעצר, ביתרת העונש, שהיה בדעתי להטיל עליו, מלכתחילה. במצב כזה בית המשפט איננו שוקל רק את השיקולים שהיה שוקלם מלכתחילה. בצד השיקולים האחרים, הוא שוקל את השאלה, האם ראוי להשיב נאשם כזה אל הכלא, לתקופה נוספת, לא-ארוכה, של חודשים אחדים, לאחר שכבר חלפה תקופת זמן מאז שוחרר ממעצר. ראה האמור בבש"פ 4952/92 מדינת ישראל נ' זפלבה ואח', דינים עליון, כרך כז, 315. בענייננו, לאחר ששקלתי את הנסיבות כולן, כנזכר, לא מצאתי הכרח להשיב את השניים אל מאחורי סורג ובריח, למרות הצורך הקיים בהרתעה - הרתעתם והרתעת אחרים - מפני פגיעות אלימות בבני אדם תמימים בביתם. מאזן השיקולים הכולל מצדיק הסתפקות בתקופת מעצרו של כל אחד מהם עד כה, כמאסר בפועל ממש, והוספת מאסר בפועל שיוכל לשאת בו בעבודות שירות, מבלי צורך להחזירו לכלא, לתקופה קצרה יחסית. העונשים בשים לב לכך , אני גוזר על הנאשמים עונשים אלה: על נאשם 1 - מאסר בפועל בן ששה חודשים, מתוכו ישא הנאשם במאסר בפועל ממש מיום 13.6.06 ועד 6.8.06, חודש ו 24 ימים, והיתרה בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. 6 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות. על נאשם 2 - מאסר בפועל בן ששה חודשים, מתוכו ישא הנאשם במאסר בפועל ממש מיום 13.6.06 ועד 26.10.06, 4 חודשים ו- 13 ימים, והיתרה בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. 6 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות. מאחר וכל אחד מן הנאשמים נשא כבר, במעצרו, את עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אין עליו עוד לשאת במאסר זה, אלא ביתרת המאסר בפועל, כפי שציינתי, שיוכל לשאתה בעבודות שירות. אני מחייב כל אחד מן הנאשמים בפיצוי כל אחד מהמתלוננים בסכום של 1,500 ₪. אדחה את הדיון היום למתן גזר דין משלים, למועד שיתואם עם הצדדים, כדי לקבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, בעניין כושרו של כל אחד מן הנאשמים לבצע עבודות שירות ולקבל את המלצתו בעניין העבודות המתאימות בעבורו.משפט פליליאלימותתקיפה