שחרור ממעצר על החזקת נשק

עילת המעצר בענייננו קבועה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 המגדיר את העבירה של החזקת נשק כ"עבירת בטחון".

עבירה מעין זו מקימה עילת מעצר של מסוכנות לבטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק האמור.

ב- בש"פ 9126/04 עבדאללה חוסייני נ' מדינת ישראל (החלטתו של כב' השופט עדיאל מיום 7.11.04) נאמר באשר למסוכנות הכרוכה בעבירות החזקת נשק, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מידרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק.

בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בבטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית 'לעת מצוא', החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רשיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רשיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בדרך כלל, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה.

להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר על החזקת נשק:

החלטה

1.     בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב- ת.פ. 997/05.

2.     על-פי האמור בכתב האישום, במהלך התקופה החל מיום 25.3.03 ועד ליום 7.8.05 החזיק המשיב ונשא אקדח מסוג FN 9 מ"מ (להלן - האקדח) בביתו ובמחסן הנמצא בביתו של דודו, נאיף אבו לילה. כמו כן, החזיק המשיב 430 כדורים 9 מ"מ לאקדח, 3 מחסניות לאקדח, 106 כדורים לרובה בקוטר 5.56 מ"מ, נרתיק לאקדח וספריי ניקוי לנשק. במהלך התקופה בה החזיק המשיב באקדח, בתחמושת ובאביזרים הנ"ל בוצעו באקדח רצח וארבעה נסיונות רצח (בין התאריכים 20.11.03 עד 13.1.04). כמו כן מואשם המשיב בכך, שבתאריך 29.7.05 ירה באקדח בעת חתונה של קרוב משפחה לא פחות מ- 10 יריות. בגין מעשים אלה מואשם המשיב בעבירות הבאות: החזקת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977; נשיאה והובלה של נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, ו- ירי באיזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

3.     המשיב איננו חולק על כך כי החזיק את האקדח, התחמושת והאביזרים במחסן בו נתפסו, ואולם לטענתו תקופת ההחזקה איננה כאמור בכתב האישום אלא השתרעה על פני 8-9 חודשים בלבד. עוד מכחיש המשיב כל קשר לאירועי הרצח והנסיון לרצח בהם היה האקדח מעורב, לפי הטענה. המשיב מכחיש גם, כי נשא את האקדח. טענתו היא, כי האקדח הוחזק על ידו למטרת הגנה עצמית, לנוכח נסיונות לפגוע בו בשל חשד כי הוא משתף פעולה עם מדינת ישראל. בגין חשדות אלה נורה המשיב על-ידי רעולי פנים בתאריך 11.3.03 ואושפז בבית חולים, ורכבו נשרף פעמיים.

4.     קיבלתי לידיי את תיק החקירה, ומתוך עיון בו עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל העובדות האמורות בכתב האישום. במה דברים אמורים.

5.     אשר לתקופת ההחזקה, אין מחלוקת כי המשיב נורה, נפצע ברגלו ואושפז בבית חולים בתאריך 11.3.03 (בתיק קיימים מסמכים רפואיים המעידים על כך כי הוא אושפז בתאריך האמור ושוחרר מבית החולים בתאריך 13.3.03). אשת המשיב, נוהה גתית, מוסרת בהודעה מיום 18.8.05, כי ביום שחרורו של המשיב מבית החולים הוא מצא את האקדח בדירה שממנה נורה מספר ימים לפני כן כשהוא עטוף בסמרטוטים שחורים (שורה 17 ואילך). בהודעתה מיום 17.8.05 מתארת אשת המשיב באופן דומה את מציאת האקדח על-ידי בעלה, וגם בהודעה זו היא חוזרת על כך שהאקדח נמצא באותו יום בו השתחרר בעלה מבית החולים. בהמשך היא אומרת: "אני יודעת כי האקדח שנתפס אצל בעלי הוא האקדח שנורה בו. היו כמה צעירים שירו בו וזרקו את האקדח. אני יודעת שהוא מצא אותו על הרצפה. כך הוא אמר לי." (שורות 14-15).

יתרה מכך. אף המשיב עצמו, בחלק מהודעותיו, מאשר דברים אלה. המדובר בהודעות הראשונות שנגבו ממנו. לאחר מכן, כאשר התברר למשיב החשד הקיים נגדו בנוגע למעורבות בעבירות שנעברו באקדח, הוא שינה את גירסתו וטען כי האקדח נמצא בחזקתו תקופה של 8-9 חודשים בלבד. כך, בהודעה מיום 9.8.05 אומר המשיב, כי "לאחר זמן מה אחרי שירו עליי והתחלתי ללכת טוב נכנסתי לבית שנמצא בקומה הראשונה שבה אני גר וממנו ירו עליי..." (שורות 17-18). בהמשך, מתאר המשיב כיצד מצא את האקדח בתוך שקית, שנראתה כשקית זבל. לדבריו, בתוך השקית היו גם 4-5 קופסאות כדורים, 3-4 מחסניות וגם "כדורים ארוכים". המשיב לקח את כל שמצא והחביא בביתו כדי להגן על עצמו. לדבריו, הוא נהג לשים את האקדח לצידו בשעה שהלך לישון ומעבר לכך לא עשה בו שימוש. המשיב הוסיף, כי כשבועיים לפני גביית ההודעה עבר להתגורר בבית חדש. שבועיים לפני כן לקח את השקית ובה האקדח, התחמושת והאביזרים ושם אותה בבית אביו. המשיב אישר, כי עשה שימוש באקדח בחתונת קרובו, שהיתה במקום סמוך (האב מתגורר בדחיית אל בריד ושם גם התקיימה החתונה). לדבריו, מיד לאחר שירה חשש שהמשטרה תתעניין לפשר מעשיו ולכן העביר את האקדח מבית אביו לבית דודו נאיף אבו לילה, שם נתפס האקדח (שורות 41 ואילך). בהודעה מיום 14.8.05 חזר המשיב על גירסה זו. הוא אמר, כי בחתונה בתאריך 29.7.05 נעשה השימוש הראשון והאחרון באקדח. כל העת האקדח היה בביתו, וכשישן היה לצידו. רק בסמוך להעברת הדירה, הועבר האקדח לבית האב ומשם לבית הדוד (שורה 52 ואילך).

עוד יש להזכיר בהקשר זה את המזכר שסומן בתיק החקירה ל"ד, המתעד שיחה בין המשיב לבין החוקר ביום 10.8.05. על-פי האמור שם, סיפר המשיב לחוקר, כי זמן קצר לאחר שנורה ברגלו ואושפז בבית חולים, מצא את האקדח בבית סמוך, שממנו נורה.

סיכומה של נקודה זו. הן אשת המשיב והן המשיב עצמו, בהודעותיו הראשונות, מעידים על כך כי האקדח נמצא בסמוך לאחר אירוע הירי, אשר היה, לכל הדעות, בתאריך 11.3.03. די בכך כדי לקשור, לכאורה, את המשיב לאקדח במועדים האמורים בכתב האישום. גם אם "נמתח" את לוח הזמנים על-פי גירסת המשיב, כי מצא את האקדח אחרי שהליכתו השתפרה, עדיין תימצא ההחזקה בטווח המועדים האמורים בכתב האישום. אזכיר, כי לגירסת המשיב, הוא עובד בתל אביב בשנתיים האחרונות (הודעה מיום 9.8.05, שורה 36). ניתן להניח, כי המשיב החל לעבוד לאחר שהליכתו השתפרה. היינו, האקדח נמצא על ידו עוד לפני אירוע הירי הראשון מיום 20.11.03. מדובר, איפא, בהחזקת האקדח, התחמושת והאביזרים במשך כשנתיים וחצי.

6.     נושא נוסף שהצדדים היו חלוקים לגביו היה שאלת נשיאת האקדח, במובחן מהחזקתו. המשיב טען, כאמור, כי החזיק באקדח, אך נשא אותו רק בקשר עם העתקת מקום מגוריו. כמו כן אישר כי עשה בו שימוש בחתונה, כאמור בכתב האישום. בהקשר לכך טענתו היתה, כי האקדח הועבר לבית הדוד בליל החתונה, לאחר שנעשה בו שימוש ובעקבות אותו שימוש. דא עקא, דודו של המשיב, נאיף אבו לילה, שבמחסנו הוחבא האקדח, אומר בהודעותיו, כי האקדח הובא למחסן על-ידי המשיב זמן רב לפני כן, כחודש וחצי-חודשיים לפני שנתפס (הודעה מיום 9.8.05 שורות 5-7). בהודעתו הנ"ל מוסיף נאיף גם, כי ראה את המשיב נושא את האקדח מספר פעמים. "פעמיים או שלוש ראיתי את עלי עם האקדח" (שורה 9). לדברי נאיף, היה המשיב נוהג להגיע למחסן שבהחזקתו, שם אוחסנו גם כלי עבודה של המשיב, ממתין עד שנאיף יתרחק מן המקום, ואז "אני לא יודע מה הוא עושה מחביא אותו או לוקח אותו, אבל כאשר היה מגיע עם השקית הוא היה מחכה לי עד שאני עוזב" (שורות 13-14).

גם לגבי נסיבות השימוש באקדח ביום החתונה מוסר נאיף גירסה שונה מזו של המשיב. כזכור, המשיב טען כי עובר לחתונה היה האקדח מוטמן בבית אביו, ורק לאחר החתונה, בשל כך שהשתמש בו, החליט לשנות את מקום המחבוא למחסן של דודו. נאיף, הדוד, טוען, כאמור, כי האקדח הוחזק במחסנו כחודש וחצי לפני החתונה. ביום החתונה הגיע המשיב למחסן בשעות אחר הצהריים על-מנת לקחת את האקדח ולאחר החתונה השיב אותו למקומו (הודעה מיום 7.8.05 שורות 62-68). דבריו של נאיף מתאשרים בהודעתה של אשתו, מגדה אבו לילה, אשר אמרה כי ביום החתונה ביקש המשיב את מפתחות המחסן פעמיים - פעם אחת אחר הצהריים ופעם נוספת בלילה (הודעה מיום 7.8.05, שורות 28-30).

     לא למותר לציין כבר בשלב זה, כי גירסתו של המשיב לפיה פנה לבית דודו על-מנת להחביא שם את האקדח לאחר החתונה, באופן לא מתוכנן בשל כך שעשה שימוש באקדח בעת החתונה, אינה מתיישבת עם העובדה כי במחסן נמצאו גם התחמושת והאביזרים המפורטים בכתב האישום. אין זה סביר שהמשיב הלך לחתונה כשהוא מצוייד בכל אלה, מחד גיסא, ובשום מקום לא אמר כיצד הגיעו האביזרים והתחמושת למחסן ומתי, מאידך גיסא.

7.     אשר למעורבותו של האקדח ברצח ובנסיונות לרצח המפורטים בכתב האישום, קיימת חוות דעת של מומחה מז"פ מיום 16.8.05 לפיה האקדח ירה את אחד התרמילים המהווים חלק מחומר הראיות בתיק החקירה בנוגע לנסיון לרצח במחנה הפליטים שועפט בתאריך 27.12.03. עוד נאמר בחוות הדעת כי אותו אירוע, היינו, האירוע מיום 27.12.03, קשור לארבעה אירועים נוספים - רצח ושלושה נסיונות לרצח במועדים סמוכים. כמו כן מציין עורך חוות הדעת, כי באקדח שונה הנוקר או הוחלף לאחר האירוע מיום 27.12.03.

לבאי כוח המשיב טענות רבות בנוגע לחומר החקירה שהועמד לרשותם בכל הנוגע לביסוס הקשר שבין האקדח לבין הרצח והנסיונות לרצח האמורים בכתב האישום. בהקשר זה נטען, כי קיים חומר שטרם הועבר לעיון הסניגורים וחומר אחר שהועבר לעיונם עובר לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ולא היה סיפק בידם לבחון אותו. כמו כן, קיים חומר אחר שלגביו ביקשה המבקשת (וכנראה קיבלה) אורכה להוצאת תעודת חיסיון.

אני סבורה, כי יש בחוות הדעת שעיקריה הובאו לעיל כדי להקים ראיה לכאורה הקושרת את האקדח, וממילא את המשיב, אשר הוכח לכאורה כי האקדח היה ברשותו ובהחזקתו הבלעדיים במועדים הרלוונטיים, לאותם אירועים. אך מובן, כי אם יהיה בחומר הראיות הנוסף כדי לכרסם במסקנות העולות לכאורה מחוות הדעת, יוכלו הסניגורים לפנות בבקשה מתאימה לבית-המשפט לעיון חוזר ולבחינה מחודשת של המסקנה, כי קיים חומר ראיות לכאורי גם להוכחת הקשר שבין האקדח והמשיב לבין אירועי הירי שתוארו לעיל.

8.     סיכומם של דברים. בחינת חומר הראיות מעלה, כי קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת אותם רכיבים בכתב האישום שהמשיב אינו מודה בהם. כך, מועדי ההחזקה באקדח מוכחים מתוך הודעותיהם של המשיב ואשתו; חוות הדעת של מז"פ תומכת לפחות בקשר שבין האקדח לבין האירוע של נסיון לרצח מיום 27.12.03; האישום בדבר נשיאת נשק, במובחן מהחזקתו, מוכח לכאורה הן מדברי נאיף אבו לילה והן מדברי המשיב עצמו, אשר מודה בנשיאת האקדח סביב המעבר לדירת מגורים חדשה ובחתונה בתאריך 29.7.05.

9.     עילת המעצר בענייננו קבועה בחוק. סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 מגדיר את העבירה של החזקת נשק כ"עבירת בטחון". עבירה מעין זו מקימה עילת מעצר של מסוכנות לבטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק האמור. ב- בש"פ 9126/04 עבדאללה חוסייני נ' מדינת ישראל (החלטתו של כב' השופט עדיאל מיום 7.11.04) נאמר, כי "אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מידרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בבטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית 'לעת מצוא', החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רשיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רשיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בדרך כלל, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה...". עוד נקבע שם, כי בשלב כה מוקדם של ההליך אכן עשוי להתעורר קושי בקביעת המטרה לה נועדה החזקת הנשק, ולכן על בית-המשפט להדריך עצמו על-פי כללי ההגיון הבריא, ודי במסקנה סבירה שניתן להסיקה בנסיבות המקרה.

בענייננו, טוען המשיב כי יש לסווג את החזקתו באקדח כהחזקת נשק שנועדה לצורך הגנה עצמית, וכראיה הציג את הנתונים בדבר הירי בו והצתת מכוניותיו בשל חשדות בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל. על-פי האמור בכתב האישום, המדובר באקדח שהיה מעורב באירועי רצח ונסיון לרצח בתקופה בה נמצא בחזקתו של המשיב (לא ברור מכתב האישום ומטיעוני הצדדים אם המדובר באירועים פליליים או בכאלה הנושאים אופי בטחוני). המשיב שולל כל קשר לאירועים האמורים וטוען שהאקדח היה בהחזקתו הבלעדית בכל התקופה, עד שנתפס. אין למשיב הסבר כיצד נקשר האקדח לאותם אירועים. הוא אף שולל את האפשרות שביצע באקדח שינויים כלשהם, כגון החלפת הנוקר.

לאחר בחינת מכלול חומר הראיות, אני סבורה כי קיימת הצטברות של נסיבות אשר מחזקות את חזקת המסוכנות הקבועה נגד המשיב בחוק. מסקנתי היא, ממילא, כי לא עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות או להפריכה. להלן אבאר עמדתי. ראשית, המדובר בתקופת החזקה ממושכת ביותר שבה החזיק המשיב בנשק. שנית, האקדח לא נמצא בגפו, אלא נתפסו עימו מאות כדורים (430 כדורים לאקדח, 106 כדורים לרובה) ואביזרים נוספים. המדובר בכמות נכבדה של תחמושת מגוונת, אשר לא ניתן הסבר מספק למקורה וליעדיה. שלישית, על-פי חוות הדעת של מומחה מז"פ, השתתף האקדח לפחות באירוע אחד של נסיון לרצח, בו בוצע ירי על-ידי האקדח. אין בפי המשיב כל הסבר לכך. בהקשר זה יש להזכיר גם את המימצא בדבר שינוי הנוקר שנעשה באקדח בתקופת ההחזקה על-ידי המשיב, לאחר התאריך 27.12.03. גם לכך לא הובא כל הסבר מפי המשיב. רביעית, נסיונותיו של המשיב לצמצם את תקופת ההחזקה באקדח ולהרחיק עצמו מן האירועים הפליליים הקשורים באקדח ושינויי הגירסאות הכרוכים בכך, מדברים בעד עצמם. חמישית, המשיב נראה נושא את האקדח מספר פעמים (על-ידי נאיף אבו לילה). נתון זה אינו מתיישב עם הטענה, כי האקדח הוחזק להגנה עצמית והיה מוחבא בדירתו של המשיב. ששית, המשיב לא נרתע מלעשות שימוש באקדח בחתונה. היינו, אין המדובר בהחזקה אך לשם הגנה עצמית. על יסוד כל אלה הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לסווג את עניינו של המשיב מבחינת מידרג החומרה של מטרות הנשק שנימנו בפסיקה במקום גבוה באופן יחסי, ולא ניתן - לצורך הבקשה שבפניי - לשבצו כמי שהחזיק באקדח, בתחמושת ובאביזרים לצורך הגנה עצמית. התוצאה הנובעת מכך היא, כי עניינו של המשיב מעיד על מסוכנות לבטחון הציבור בדרגה גבוהה.

10.     לא נעלמה מעיניי העובדה, כי המשיב הוא אדם בן 45, אב ל- 9 ילדים, ללא עבר פלילי, אשר שירות המבחן ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית מעבידו, מר חמיס אבו אלעפיה. ואולם אני סבורה, כי בנסיבות העניין ועל אף קיומה של חלופה ששירות המבחן סומך את ידו עליה, המסוכנות העולה מן המשיב לבטחון הציבור היא רבה ולא ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

11.     על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב- ת.פ. 997/05.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחידות בשחרור ממעצר

  2. שחרור ממעצר מנהלי

  3. שחרור עובד זר מהכלא

  4. הפרת תנאי שחרור ממעצר

  5. עיון מחדש שחרור ממעצר

  6. עיון חוזר בתנאי שחרור

  7. שחרור ממעצר סוכן ביטוח

  8. בקשה לקביעת תנאי שחרור

  9. שחרור ממעצר להליך גמילה

  10. שחרור ממעצר בעבירות סמים

  11. שחרור ממעצר על החזקת נשק

  12. שחרור תושבי השטחים ממעצר

  13. שחרור בערובה בעבירות סמים

  14. שחרור ממעצר בעבירה עם סכין

  15. שחרור ממעצר על פציעה עם סכין

  16. עתירה לשחרור עצורי משט המרמרה

  17. שחרור עובדת זרה סיעודית ממעצר

  18. שחרור ממעצר למוסד גמילה מסמים

  19. שחרור ממעצר עקב אי תחילת המשפט

  20. שחרור ממעצר בעבירות פריצה לרכב

  21. הפחתת סכום הפיקדון בשחרור ממעצר

  22. חובת שחרור עצור שחקירתו הסתיימה

  23. שחרור ממעצר עבריין עם עבר פלילי

  24. חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001

  25. אפליה בין נאשמים בהליך מעצר כטענת שחרור

  26. אבחנה בין הפרת תנאי המצאת ערובה לבין הפרת תנאי שחרור

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון