הלכה היא, כי בעבירות סמים, ובכלל זה עבירות של סחר בסמים או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור. כן הודגש בפסיקה, כי כאשר מדובר בכמויות סמים ניכרות, הסכנה לשלום הציבור חריפה שבעתיים, במידה שתצדיק מעצר עד לתום ההליכים, ולא תינקט חלופת מעצר אלא רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד. להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר בעבירות סמים: החלטה 1. לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 133/08, שבו הואשם בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד - לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. 2. בכתב-האישום נטען, כי ביום 21/2/08 בסמוך לשעה 22:00, במחסום עטרות שבצפון ירושלים, החזיק הנאשם סמים מסוכנים ברכב שבו נהג. הסמים הוטמנו מתחת ל"תא הכוסות", הנמצא בין מושב הנהג לבין מושב הנוסע שלצדו, וכללו: קוקאין במשקל 295.95 גרם, 5 מנות הירואין במשקל 3.85 גרם, הירואין במשקל 3.8 גרם ושברי טבליות מסוג MDMA (אקסטזי) במשקל 1.15 גרם. 3. בתחילת הדיון בבקשה, חלקה ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום. ואולם, לאחר שב"כ המאשימה סקרה את התשתית הראייתית, אישרה הסנגורית כי בחומר החקירה מצויות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב-האישום. היא אף לא חלקה על כך, כי נגד מרשה קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח העובדה שהלה הואשם בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, המקימה חזקה - על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק הנ"ל - בדבר הסיכון הנשקף ממנו לבטחון הציבור. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה, האם יש חלופה הולמת למעצר שתבטיח את מטרת המעצר. לתכלית זו הוזמן, לבקשת הסנגוריה, תסקיר מעצר. יצויין, כי המאשימה לא התנגדה להזמנת התסקיר, אם כי הבהירה שתתנגד לחלופת מעצר ותעתור למעצר של ממש. 4. להלן הרקע העובדתי אודות המשיב, כפי שעולה מתסקירי המעצר שהוגשו על-ידי שירות המבחן. המשיב הנו בן 39, תושב לוד, נשוי בשנית ואב ל-15 ילדים (בגילאים 4 חודשים עד 18 שנה) משתי מערכות נישואיו. רעייתו מצויה כיום בהריון מתקדם. הוא סיים לימודים מקצועיים בתחום מכונאות הרכב, ובמהלך השנים עבד בעיקר כמכונאי רכב וכנהג שכיר. עובר למעצרו עבד המשיב בגננות כשכיר, בנקיון בתי-ספר, באמצעות חברת כוח-אדם ובתיווך בענף כלי הרכב באורח עצמאי. לחובתו של המשיב שלוש הרשעות קודמות מן העבר הרחוק: האחת - משנת 1987, בגין עבירת גניבה; השנייה - משנת 1993, בשל עבירת תגרה במקום ציבורי; והשלישית - משנת 1995, בעטיין של עבירות סחר בסמים וקבלת נכסים שהושגו בפשע, שנעברו בשנת 1992. עובר למעצרו הנוכחי התגורר המשיב בשכונת "נווה שלום" שבלוד, בסמוך לבתיהם של אמו ואחיו. בתסקיר שירות המבחן צויין, בין-השאר, כי המשיב נמצא בקשר תקין עם כל ילדיו, לרבות עם ילדיו מגרושתו, המתגוררים בסמוך לביתו; וכי מזה כשנתיים, מאז פטירת אביו, הוא מסייע למשפחתו המורחבת, כבכור הבנים. 5. בתסקיר המעצר הראשון, שנערך ביום 24.3.08, בטרם היה סיפק בידה של קצינת המבחן להפגש עם בני משפחתו של המשיב, ציין שירות המבחן כי המשיב נוטה להציג מצג חיובי לגבי מצבו ותיפקודו, תוך הימנעות ממסירת מידע רלבנטי ואגב "טשטוש בעיותיו" (כלשון התסקיר). עוד ציין שירות המבחן בתסקיר הראשון, כי אין בידו לבוא, באותו שלב, בהמלצה לשחרור מן המעצר, זאת נוכח חומרת העבירה והסיכון הרב הנשקף מהמשיב לציבור. בהקשר זה, ציינה קצינת המבחן בתסקירה כדלהלן: "נציין כי טרם עלה בידינו להפגש עם הערבים והחלופה המוצעת, מפאת הזמן הקצר אשר עמד לרשותינו. יחד עם זאת, על-רקע חומרת העבירות המיוחסות לנ"ל, העובדה שמדובר בעבירות של החזקת סמים בכמויות גדולות שלא לצריכה עצמית, והעדר לקיחת כל אחריות מצידו לבעייתיות בחייו, אנו מתרשמים מקיומה של מסוכנות גבוהה מצידו כלפי החברה, ולפיכך, בשלב הנוכחי, לא ממליצים על שחרור מן המעצר". 6. בתסקיר משלים, שהוגש ביום 6.4.08, לאחר שקצינת המבחן נפגשה עם אמו של המשיב, אחיו ואחותו, הומלץ לשחרר את המשיב בערובה, לחלופת מעצר בבית אמו בלוד, הנמצא בשכנות לביתו של המשיב, זאת בשילוב עם "איזוק אלקטרוני". קצינת המבחן ציינה בתסקירה המשלים הקצר, כי האם, מחד גיסא - מבטאת תמיהה ועמדה מסופקת ביחס לעבירות המיוחסות למשיב, ומאידך גיסא - תוכל להציב גבולות לבנה. עוד ציינה קצינת המבחן, כי על המשיב יוכלו לפקח גם אחיו סלאמה, העובד כאיש אחזקה בבית-ספר, שאמנם לחובתו עבר פלילי בתחום של אלימות נגד שוטרים מלפני כשמונה שנים, וכן האחות פאטמה, העובדת אך שעה אחת ביום בעבורות ניקיון. בהמלצתה לשחרר את המשיב בערובה, ציינה קצינת המבחן כדלהלן: "על-רקע כל האמור לעיל, ועל אף התרשמותנו מעמדה מגוננת של המשפחה ביחס להתנהגותו של הנ"ל בעבירות המיוחסות לו, תוך הדגשתם את תיפקודו הנורמטיבי בדרך כלל, והתרשמותנו מרמת סיכון גבוהה בשל חומרת העבירות המיוחסות לו, ייתכן כי חלופת מעצר בבית האם, הנמצא בשכנות לביתו של הנ"ל, בשכונת "נווה שלום" שבלוד, בשילוב איזוק אלקטרוני, ובתנאים מגבילים של "מעצר בית" מלא, יש בה כדי לספק מענה סביר למסוכנותו של הנ"ל לחברה". 7. ב"כ המבקשת טוענת, כי בנסיבות המקרה דנן חלופת המעצר המוצעת אינה הולמת ולא תפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב לציבור בתחום הסמים. בהקשר זה הדגישה, כי המשיב החזיק, שלא לצריכה עצמית בלבד, כמות ניכרת של קוקאין במשקל של כ-300 גרם, שערכה בשוק הסמים, על-פי מסמך שהוגש לבית-המשפט, עומד על כ-60,000 ₪. כן ציינה, כי המעצר בעבירות סמים אמור לגדוע את שרשרת הפצת הסם, ושחרורו של המשיב בערובה לבית אמו, בסמוך למקום מגוריו, לא יפיג החשש כי הלה ימשיך לבצע עבירות סמים. עוד טענה ב"כ המבקשת, כי מתעורר ספק רב בדבר התאמת קרובי המשפחה לשמש כמפקחים אחר המשיב, ובפרט כאשר האם, שהיא מבוגרת, נתפסת כמי שמגוננת על בנה בעניין העבירות הנדונות, והאח, סלאמה, הורשע בעבר בעבירת אלימות כלפי שוטרים. ב"כ המבקשת הוסיפה והדגישה, כי שירות המבחן, אשר העריך כי קיימת מסוכנות גבוהה מצדו של המשיב בתחום הסמים, לא המליץ על חלופת המעצר, אלא אך ציין כי "ייתכן" שחלופת המעצר תיתן מענה סביר למסוכנות הנשקפת מהמשיב. 8. ב"כ המשיב מבקשת לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת, בבית אמו בלוד, אגב איזוק אלקטרוני. היא גורסת, כי החלופה האמורה עשויה להפיג את החשש הנשקף מהמשיב לחברה בתחום הסמים. לטענתה, החלופה האמורה הנה הולמת וראויה, ובפרט כאשר מדובר באדם המתפקד באורח נורמטיבי ושהרשעתו האחרונה בדין היא בגין עבירות שנעברו לפני כ-16 שנה. היא הגישה לבית-המשפט אסופת החלטות, שבהן שוחררו בערובה נאשמים בעבירות סמים, או בעבירות חמורות אחרות. מרבית האסמכתאות שהציגה, התייחסו למקרים שבהם התעורר ספק בעניין עוצמת הראיות לכאורה ובדבר מידת מעורבותם של הנאשמים בעבירות שיוחסו להם, כאשר בית-המשפט מצא שיש בחלופות הקונקרטיות כדי להפיג את הסיכון הנשקף מהנאשמים. 9. כאמור, לא הייתה מחלוקת כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו בעבירת הסמים שבה הואשם, ואף לא הייתה מחלוקת כי בשל מהות העבירה קמה נגדו עילת מעצר, זאת נוכח הסיכון הנשקף ממנו לבטחון הציבור. עיקר המחלוקת נסב על שאלת חלופת המעצר. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלופת המעצר המוצעת אינה הולמת ולא תשיג את מטרת המעצר, וכי אין מנוס, אפוא, מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הלכה היא, כי בעבירות סמים, ובכלל זה עבירות של סחר בסמים או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, "הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור" (בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.3.08)). כן הודגש בפסיקה, כי כאשר מדובר בכמויות סמים ניכרות, הסכנה לשלום הציבור חריפה שבעתיים, במידה שתצדיק מעצר עד לתום ההליכים, ולא תינקט חלופת מעצר אלא "רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד" (בש"פ 941/08 ויספיש נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 4.2.08); וכן ראו והשוו: בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (ניתנה ביום 24.1.08); בש"פ 10827/06 מדינת ישראל נ' דגן (ניתנה ביום 10.1.07); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום29.6.05)). כלל זה הותווה לאור טיבן ומהותן של העבירות, ופגיעתן הקשה בשלום הציבור וביטחונו, ולנוכח הצורך לגדוע, באורח אפקטיבי, את שרשרת הפצת הסם, על כל חוליותיה. על-כן, הכלל הוחל גם בעניינם של נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, או כאלה שתיפקודם עד כה היה נורמטיבי (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164; בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 24.1.05); בש"פ 2864/06 מדינת ישראל נ' אלעצם (ניתנה ביום 31.3.06); בש"פ 941/08 ויספיש נ' מדינת ישראל, לעיל). בהקשר זה נפסק, כי עבירות של סחר בסמים או החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ניתן לבצע בין כותלי הבית, ועל-כן חלופת מעצר של "מעצר בית" בעבירות אלו אינה ראויה בדרך כלל (בש"פ 1793/04 מדינת ישראל נ' סביחאת (ניתנה ביום 24.3.04)). עם זאת, גם בעבירות הנדונות מצווה בית-המשפט לבחון חלופת מעצר, אם מצא כי קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן ניתן להפיג את מסוכנותו של הנאשם באמצעות החלופה המוצעת; ולא אחת נקט בית-המשפט בדרך זו כאשר חומר החקירה לא הקים תשתית ראייתית בעוצמה כזו שתצדיק מעצר עד לתום ההליכים, קרי - כאשר לא היה בחומר זה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, או כאשר מעורבותו של הנאשם בעבירות הייתה שולית (בש"פ 6030/07 מדינת ישראל נ' אלמליח (ניתנה ביום 10.7.07)). 10. ומן הכלל אל הפרט: בנסיבותיו של המקרה דנן נשקף מהמשיב סיכון ממשי לביטחון הציבור בתחום הסמים. סיכון זה נלמד בראש ובראשונה מהכמות הניכרת של סם הקוקאין במשקל של כ-296 גרם, שהחזיק המשיב ברשותו שלא לצריכה עצמית בלבד. הסיכון המוגבר אף נלמד מעובדת הובלת הסמים על-יד המשיב, כשהם מוטמנים במקום מסתור מתחת ל"תא הכוסות" ברכב שהיה בחזקתו. בנסיבות שבהן הכחיש המשיב כל זיקה לשימוש בסמים, יש להסיק כי הכמות הסיטונאית של הסם האמור, ששוויה כאמור עומד על כ-60,000 ₪, נועדה להפצה על-ידו, וכי הלה נוטל חלק פעיל ולא מבוטל בהיררכיית הפצת הסמים; ולא בכדי העריכה קצינת המבחן קיומה של מסוכנות גבוהה מצדו בתחום הסמים. סבורני, כי אין לפנינו מקרה חריג ונדיר המצדיק סטייה מן הכלל, לפיו החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכמות ניכרת, מחייבת מעצר של ממש עד לתום ההליכים. חלופת המעצר המוצעת - של הימצאות המשיב בתנאי "מעצר בית" בבית אמו הסמוך לדירת מגוריו - אינה הולמת כלל ועיקר. ראשית לכל, לא שוכנעתי כי חלופת מעצר בבית אמו של המשיב עשויה להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בתחום הסמים, שכן כבר נפסק, לא אחת, כי את העבירות של סחר בסמים או החזקת סמים ניתן לבצע בין כותלי הבית; ובפרט שעה שהיכולת האפקטיבית של רשויות אכיפת החוק לוודא שהמשיב נמנע מלבצע עבירות סמים הנה מוגבלת ביותר. בהקשר זה יוער, כי "איזוק אלקטרוני" לא יפיג את החשש מביצוע עבירות סמים על-ידי המשיב, אם אלו תבוצענה בין כותלי הבית. זאת ועוד: קשה להלום, כי אמו המבוגרת של המשיב, הנתפסת כמי שמגוננת עליו ומביעה תמיהה על הסתבכותו בעבירה הנדונה, תוכל לשמש כגורם מפקח אפקטיבי למניעת ביצוען של עבירות סמים; ואין זה מתאים כי אחד מן הערבים, שאמור לדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור בערובה, יהיה אחיו של המשיב, אשר לחובתו הרשעה בעבירת תקיפת שוטרים. לכך יש להוסיף, כי אף שירות המבחן העריך את מידת מסוכנותו של המשיב לציבור כגבוהה, ולא המליץ על חלופת המעצר, אלא אך ציין כי "ייתכן" שיהיה בחלופה "כדי לספק מענה סביר למסוכנות". הערכה זו אינה מקובלת עליי, ואינה מבוססת. אשר-על-כן, אין לפנינו נסיבות חריגות ויוצאות דופן לנקיטת חלופת מעצר, ובפרט כאשר החלופה המוצעת אינה הולמת, ולא תפיג את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב בתחום הסמים. 11. על-יסוד האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 133/08. שחרור ממעצרסמיםמעצר