עונש על דקירת אסיר בכלא

מה העונש על דקירה של אסיר בבית סוהר ? להלן גזר דין בנושא עונש על דקירת אסיר בכלא: גזר דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 333+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ואיומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. 2. על פי כתב האישום, הנאשם והמתלונן ריצו במועד הרלבנטי לכתב האישום עונשי מאסר בפועל בכלא שטה (להלן: "הכלא") ושהו יחד באגף ב' בכלא (להלן: "האגף"). 3. בתאריך 01.07.03 בשעות הערב, עת שהה המתלונן במועדון אשר באגף, יצא הנאשם בריצה מתאו והגיע למועדון, שם שלף דוקרן שהיה ברשותו ודקר באמצעותו את המתלונן מספר פעמים באזור צווארו, זרועו השמאלית וחזהו. הסוהר (להלן: "גאנם"), אשר הבחין במתרחש, הורה לנאשם לחדול מלדקור את המתלונן. בתגובה איים הנאשם על גאנם שיפגע בו אם יתקרב. 4. ב"כ המאשימה מבקשת להחמיר בעונשו של הנאשם נוכח עברו הפלילי, השימוש בנשק קר ופסיקת בתי המשפט לדרגותיהם ביחס לעבירות מסוג זה, ולהטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי משמעותי ופיצוי למתלונן. על כך מוסיפה המאשימה ומציינת כי למעשיו של הנאשם חומרה מיוחדת, שעה שנעשו בבית הסוהר, מול עיניהם הפקוחות של אנשי החוק. הדבר מעיד על מסוכנתו של הנאשם, כאשר ביצע עבירה חמורה כשהוא נתון בהשגחה, ניתן רק לשער העלול להיגרם מאותו האדם שעה שאינו תחת השגחה ופיקוח. ב"כ המאשימה מבקשת לדחות את המלצת שירות המבחן כבלתי מידתית וכבלתי הולמת את הנסיבות. 5. מאידך, טוענת ב"כ הנאשם כי אין למצות עם הנאשם את הדין מאחר והעבירה בוצעה בתנאים המיוחדים ששררו בכלא, ובעקבות כך שהנאשם נוצל על ידי המתלונן. עוד נטען כי הנאשם ניהל אורח חיים עברייני על רקע התמכרות לסמים. מאז שחרורו עבר תהליך ארוך ומייגע וכיום הוא משתמש במתדון, ולא הסתבך בפלילים. במקרה זה ראוי להעדיף את הפן השיקומי, להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, ולהסתפק בהמלצת שירות המבחן. 6. מטעם שירות המבחן התקבלו תסקיר ותסקיר משלים. הנאשם נקלט במרכז מתדון באום אל פחם בתאריך 18/04/05, לשם פנה מיוזמתו במטרה להיגמל מהשימוש בסמים. שירות המבחן עקב אחר התקדמות הטיפול ובתסקיר המשלים נאמר כי מאז קליטתו שיתף פעולה, הגיע למרכז מדי יום ובדיקות השתן שלו העידו על ניקיון משרידי סמי רחוב. בפני שירות המבחן, הותיר הנאשם רושם חיובי ורציני. התרשמות קצין המבחן הינה כי הנאשם מעוניין לשקם את אורחות חייו העבריינים ולפתוח דף חדש. המלצת שירות המבחן לאור האמור הינה להטיל על הנאשם מבחן טהור למשך שנה, מאסר על תנאי והתחייבות כספית. בפני קצין המבחן, הנאשם קיבל אחריות למעשיו הביע חרטה, אך הצדיק התנהגותו בטענה שהמתלונן נהג לבזותו, להשפילו בפני אסירים אחרים, והיה גונב את חפציו האישיים. לטענתו חש מושפל ונחות, וחש ניצול בעקבות התנהגות המתלונן. בטיעוניו בפני הוסיף הנאשם וטען כי סבל מאלימות פיזית מצד המתלונן ומאיומיו. 7. ההלכה בעבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר ידועה ומחייבת הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. "בעבירות מן הסוג האלים, של שימוש בנשק קר לצרכי דקירות, שהפכו נפוצות במקומותינו יותר ויותר, אולי עד כדי מכת מדינה. הקלות הבלתי נסבלת של אלימות זו, תוצאותיה עלולות להיות חמורות כבמקרה דנן, ובמקרים לא מעטים אף קופחו חיים, אף כי למרבה המזל לא כך בפרשה הנוכחית. על בית-המשפט ליתן יד לענישה ראויה ומחמירה בכגון דא".(ראה: ע"פ 6825/04 - אריק פרטוש נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(1), 3742 ,עמ' 3743). יחד עם זאת מקובל כעקרון מעקרונות הענישה שלעניין כל עבריין יש להביא בחשבון את הנסיבות האינדיבידואליות שלו ושל המעשים שבהם הורשע. "אמנם כן, במעשים כגון אלה שבפנינו, מידת השפעתו של הגורם האינדיבידואלי תלויה בקיומן של נסיבות מיוחדות ביותר, אבל אין לשלול את עצם קיומו של גורם זה...".(ראה: ע"פ 4434/91 - מדינת ישראל נ' יעקב בן אהרון לוי . פ"ד מו(1), 429 ,עמ' 430-431). ב"כ הנאשם מבקשת לקבוע כי לא מדובר במקרה הטיפוסי של שימוש בנשק קר המחייב הטלת עונש מרתיע. עמדה זו לא ניתן לקבל. תופעת האלימות בבתי הכלא הינה ידועה, ומוכרת ובתי המשפט התריעו לא פעם כי על בית המשפט לתרום למיגור התופעה. כך נקבע כי להתנהגות אלימה בין כתלי בית הסוהר השלכות קשות על השלטת הסדר, ועל שמירת שלומם ובטחונם של אסירים הנתונים במשמורת המדינה (ע"פ 5443/98 - מדינת ישראל נ' יוסף מנשרוב, תק-על 99(4), 225 וראה גם ת"פ (נצרת) 530/98 - מדינת ישראל נ' עלא (בן מוחמד) לואבנה, תק-מח 99(3), 2351). חומרתן המיוחדת של העבירות נובעת בין היתר מכך שבוצעו בעת שהנאשם היה אסיר, הנתון תחת פיקוח ובהשגחה של אנשי החוק ובכל אלה לא היה כדי להטיל עליו מורא. יתירה מכך, הנסיבות מלמדות שהנאשם תקף את המתלונן בעת שזה שהה במועדון, ללא כל התגרות מצידו בסמוך לפני כן. לטענתו פעל על רקע מערכת יחסים בה חש ניצול והשפלה. לא ניתן להשלים עם נימוק מסוג זה, אף לא כנימוק מקל. בפני הנאשם עמדו דרכים אלטרנטיביות לפתור את המצוקה שבה היה נתון, ולא היתה כל סיבה שיגיב בדרך אלימה וחמורה לשם הפסקת מעשי ההשפלה שספג (כטענתו) מצד המתלונן. אין צורך לומר, כי חומרתן של העבירות מתחזקת ומתעצמת נוכח העובדה שהנאשם השתמש בדוקרן שהיה ברשותו, דקר את המתלונן מספר פעמים באיזורים רגישים, בצווארו, זרועו ובחזהו. אך בנס לא נגרמה למתלונן פגיעה חמורה יותר. לנאשם יליד 1962, עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות מרובות בעבירות רכוש, לרבות שוד, איומים ואלימות. הנאשם ריצה תקופות מאסר ממושכות, (לפי טענתו בילה כ - 15 שנה בבתי סוהר), וכפי העולה מרישומו הפלילי הוא בא ויצא בתדירות גבוהה מבתי הסוהר מבלי שהפיק את הלקחים הנדרשים מן העונשים שהוטלו עליו. שירות המבחן התרשם מטיעוני הנאשם כי שינה דרכיו וכי כוונותיו להשתלב בחברה ולנהל אורח חיים נורמטיבי הינן כנות. יש לקוות שאכן הנאשם רציני בנסיונו ונכונותו להגמל מן הסם, וכי דרך חדשה זו תוביל אותו בסופו של דבר לנהל אורח חיים ישר. עם זאת, תהליך גמילתו מן הסם אינו משנה בהכרח את דפוסי ההתנהגות האלימה של הנאשם. דפוסי התנהגות אלה, הבאים לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות של הנאשם ובדרך האלימה בה הוא סבור כי ניתן, וצריך לפתור מצבים בהם הוא חש השפלה, מצביעים על המסוכנות הצפויה ממנו לחברה (צידוק דומה למעשיו ניתן למצוא בדבריו של הנאשם בפני בית המשפט בת.פ. 1351/01 באילת). אמנם, הנאשם משוחרר מזה כשנה, ולפי הנטען עבר כברת דרך בנסיונו להגמל מן הסם ועל כך יבורך. שליחתו שוב אל בין כתלי בית הסוהר לא תקטע בהכרח את נסיונו לשקם עצמו, ואולי אף להפך. בתוך מסגרת סגורה וטיפולית יוכל להתמיד בגמילה מן הסם, ואף לקבל טיפול מתאים בדפוסי התנהגותו האלימה. המלצת שירות המבחן במקרה זה איננה מאזנת כראוי את מכלול הנסיבות, חומרת העבירות, התנהגותו האלימה והעבריינית של הנאשם לאורך שנים, והמסוכנות הנשקפת ממנו, כל עוד לא ישנה את דרכיו בכלל. 8. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים והבאתי בחשבון את הודאת הנאשם וחרטתו, ומתוך כוונה להשאיר לנאשם פתח לשיקום ותקווה לשינוי באורחות חייו, מבלי למצות עימו את הדין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 24 חודשי מאסר בפועל. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על עבירת אלימות כלשהיא למעט עבירת איום. ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור במשך תקופה זו עבירת איומים. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. בית סוהר / כלאמשפט פלילידקירהמאסראסירים