עבודות שירות בגין תקיפה בנסיבות מחמירות

להלן גזר דין בנושא עבודות שירות בגין תקיפה בנסיבות מחמירות: גזר דין 1. הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). 2. ביום 6.5.05 היכו הנאשמים את חבורת המתלוננים, שלושה במספר (להלן: "חגי", "אילון", ו"שחר"), עת טיילו המתלוננים בטרקטורונים בסמוך לשטח המאהל של הנאשמים ונסיעתם גרמה לבריחת הצאן של הנאשמים. לאחר דין ודברים בין הצדדים ולאחר שאיים הנאשם 1 על שחר כי יהרוג אותו הרים נאשם 2 קילשון והניפו לכיוון ראשו של שחר. שחר התגונן באמצעות ידו ונפגע בידו מהקילשון פגיעה אשר גרמה לשבירת היד. אילון זרק אבן לכיוון הנאשמים 1 ו-2 ואף תפס את הנאשם 2 על מנת למנוע ממנו את המשך הפגיעה בשחר. לאחר מאבק, נמלטו שלושת המתלוננים מהמקום והזעיקו בני משפחה לעזרה. מיד לאחר מכן הגיע למקום הנאשם 3 והנאשמים כולם יצאו ברכבם לחפש אחר המתלוננים. בשלב מסויים כאשר יצא שחר ממקום מחבואו, הבחינו בו הנאשמים 1 ו-3 והגיעו אליו באמצעות רכבם והחלו לתקוף אותו במוטות ובקרשים עד שזה נפל ארצה. בינתיים, הגיע דודו של שחר, יוסי, יחד עם חברו שמעון וביקש מהנאשמים להתרחק משחר. הנאשמים הקיפו את יוסי והיכו גם אותו במוטות וקרשים עד שזה נפל ארצה. אז, הוציא יוסי את אקדחו וירה בו מספר יריות, על מנת להרחיק את הנאשמים מהמקום. אחד מן הכדורים פגע בטלפון הנייד של הנאשם 1 ושפשף את בטנו. גם שמעון, החבר שהגיע עם יוסי, הותקף במקל לכיוון ראשו וזה נאלץ להתגונן באמצעות ידו ונפגע. הנאשם 3 חטף מיוסי את האקדח. רק עם הגעת כוחות המשטרה ואחרים הסתיים אירוע התקיפה. 3. התביעה, בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת נסיבות אירוע התקיפה וכן עמדה על נזקי הגוף אשר נגרמו למתלוננים. עמדה התובעת על הברוטאליות שבמעשי הנאשמים, הבאה לידי ביטוי בין השאר בצמאונם להמשיך ולהכות במתלוננים, בעובדה כי גם לאחר שהמתלוננים נמלטו מהמקום המשיכו הנאשמים לחפשם ולכשמצאו את שחר היכו בו נמרצות ולאחר מכן גם ביוסי, אשר בא לחלץ את שחר. 4. מנגד עמד ב"כ הנאשמים על נסיבותיהם האישיות של כל אחד מן הנאשמים והדגיש כי מדובר באנשים מן הישוב, בעלי משפחות, הנעדרים כל עבר פלילי וכי מאז האירוע נשוא כתב האישום, אירוע משנת 2005, לא נמצאו מעורבים כלל בפלילים. הדגיש ב"כ הנאשמים את נסיבות האירוע בהן הרגישו הנאשמים כי המתלוננים חדרו למתחם בו שהו והרגישו צורך מידי להגן על רכושם. ביקש ב"כ הנאשמים כי בית המשפט לא יזקוף לחובת הנאשמים את העובדה כי לא גילו אחריות או חרטה על מעשיהם, בפני קצינת המבחן והסביר כי הדבר נובע מן התחושה כי נאלצו להגן על רכושם. בסופו של יום עתר לענישה הצופה פני עתיד תחת אפשרות הרחקתם מן הציבור. 5. שירות המבחן הניח בפני תסקירים מפורטים בעינינם של הנאשמים. הנאשם 1 - בן 39 נשוי ואב ל- 9 ילדים סובל ממחלת נפש בגינה נוטל הוא תרופות באופן קבוע ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. שירות המבחן הדגיש את עמדתו הקורבנית של הנאשם ואת העובדה כי לא לקח כל אחריות על מעשיו. הנאשם ראה באירוע כניסיון מצד המתלוננים לפגוע בבני משפחתו ולפיכך יצא להגנת בני משפחתו ורכושו. שירות המבחן בסופו של יום נמנע מכל המלצה טיפולית. הנאשם 2 - בן 38 נשוי ואב ל- 14 ילדים אותם הוא מקיים מקצבת ביטוח לאומי. גם בעינינו עמד שירות המבחן על עמדתו הקורבנית של הנאשם, על העובדה כי מודה בביצוע העבירה אך אינו לוקח אחריות על מעשיו. בנסיבות אלה נמנע שירות המבחן מכל המלצה בעינינו. הנאשם 3 - בן 35 נשוי ואב ל- 11 ילדים המגלה אחלריות לבני משפחתו. בעבר עבד במפעל אריזה וכיום מתקיים מקצבת אבטחת הכנסה. שירות המבחן לא ראה לנכון להמליץ על קשר טיפולי עם הנאשם אך ראה לנכון להציב בפניו גבולות בדרך של עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. 6. אירוע האלימות בו נמצאו הנאשמים מעורבים הינו אירוע חמור למדי. יחד עם זאת, אינני יכולה להתעלם מן ההתגרות המיותרת של המתלוננים בנאשמים, עת הגיחו רכובים על טרקטרונים, לתוך מתחם עדר הצאן של הנאשמים וגרמו לבהלה בקרב עדר הצאן. התגרות זו הביאה לקטטה אשר פרצה בין הניצים. אמנם, תגובתם של הנאשמים היתה קיצונית אלימה ובלתי ראויה ומן הראוי היה כי יכבשו את כעסם. חטאם של הנאשמים אינו טמון אך בפרץ האלימות הבלתי פרופורציונאלי להתגרות המתלוננים, אלא טמון גם בהמשך התנהגותם האלימה עת המשיכו לחפש אחר המתלוננים, אשר התחבאו בסמוך מפני הנאשמים, וכשגילו אותם החלו להכות בשחר נמרצות והמשיכו ותקפו את יוסי עד אשר זה נאלץ לעשות שימוש באקדחו כדי לחלץ עצמו מידם. 7. באיזון שיקולי הענישה העומדים על הפרק גמול והרתעה - המקדמים את האינטרס הציבורי ונסיבותיהם האישיות של כל אחד מן הנאשמים - המקדמים את האינטרס האישי של הנאשמים, סבורה אני כי אין הנסיבות מצדיקות מיצוי הדין עם הנאשמים בדרך של שליחתם לעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. למעט אירוע זה לא נרשמה לחובתם של הנאשמים כל מעורבות פלילית אחרת ואורח חייהם מלמד כי ככלל אנשים נורמטיביים הם על כי לא ידעו להציב גבולות לכעסם נדרשים הם לתת את הדין כיום. לא ראיתי לנכון לאבחן בין חלקם של כל אחד מן הנאשמים באירוע אך ראיתי לנכון לאבחן את עיניינו של הנאשם 1 מן האחרים, בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל. 8. בהנתן כל אלה רואה אני לנכון להשית על כל אחד מן הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מן הנאשמים 2-3 א. מאסר ל- 3 חודשים. בנסיבות העניין סבורה אני כי יש לאפשר לנאשמים לרצות את עונשם בדרך של עבודות שירות. לפיכך אני פונה אל הממונה על עבודות שירות על מנת שיתן את חוות דעתו באם כשירים הנאשמים לרצות את עונשם בדרך של עבודות שירות. ב. מאסר על תנאי והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מהיום. ג. פיצוי למתלוננים - שחר ויוסי- בסך של 5000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים. (10,000 ₪ בסך הכול) על הנאשם 1 א. מאסר על תנאי והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מהיום. ב. פיצוי למתלוננים - שחר ויוסי- בסך של 5000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים. (10,000 ₪ בסך הכול). ג. קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום משפט פליליאלימותתקיפה בנסיבות מחמירותעבודות שירותתקיפה