בית המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר למשך שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות. (ב) מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על סימן ה' לפרק י', להוציא עבירות על סעיפים 349 ו-352 לחוק; (ג) מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על סעיף 338(א)(1) לחוק. (ד) פיצוי למתלוננת בסכום של 15,000 ₪. להלן גזר דין בנושא עונש על ניסיון לביצוע מעשה מגונה: גזר דין 1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות: נסיון למעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(4) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), ומעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק. על-פי ההסדר, היו הצדדים חופשיים בטיעוניהם לעונש, לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. 2. על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, בין הנאשם לבין המתלוננת קיימת היכרות שטחית. ביום 14.3.06 בשעת לילה, בעת שהמתלוננת וחברותיה עמדו בסמוך לכיכר שבשדרות הדקל בבית שמש, הגיע הנאשם למקום, כשהוא נוהג ברכב לאחר ששתה "מספר בירות" וכוס יין. כאשר הבחין הנאשם במתלוננת, עצר את הרכב בתוך הכיכר, קרא למתלוננת, וכשזו קרבה, אמר לה שתיכנס לרכב. המתלוננת סירבה, ובתגובה שלח הנאשם את ידו לעברה, משך אותה פנימה, והיא התיישבה לצידו. בעוד הדלת פתוחה ורגליה של המתלוננת מחוץ לרכב, פתח הנאשם בנסיעה מהירה מן המקום. תוך כדי נסיעה מהירה, שלח הנאשם את ידו לעבר המתלוננת ואמר לה שתיתן לו את ידה, וכי הוא אוהב אותה. המתלוננת ניסתה להרחיק מעליה את הנאשם ודחפה אותו. לאחר מכן עצר הנאשם את הרכב, קרב למתלוננת וניסה לנשקה בכוח. בתגובה ניסתה המתלוננת לדחוף מעליה את הנאשם, אך הוא אחז בה. בשלב מסויים הצליחה המתלוננת להיחלץ מאחיזתו של הנאשם ויצאה מן הרכב. הנאשם יצא בעקבותיה, כשהרכב עדיין מונע ונמצא במרכז הכביש. הנאשם השיג את המתלוננת, אחז בה בשתי ידיו וניסה שוב לנשקה, אך המתלוננת המשיכה להתנגד. הנאשם, שלא הירפה מאחיזתו במתלוננת, הרים אותה, הוביל אותה חזרה אל תוך הרכב וסגר את הדלת. בדיוק כאשר התכוון לנסוע מהמקום, הגיעה אל המקום ניידת וסימנה לו לעצור. המתלוננת ניצלה את ההזדמנות ויצאה מן הרכב כשהיא המומה, נסערת ומפוחדת. 3. על-פי המוסכם בין הצדדים, התבקש תסקיר של שירות המבחן אודות הנאשם. בתסקיר הראשון, שנערך ביום 13.9.06, נאמר, כי הנאשם הוא רווק בן 25, המתגורר בבית הוריו בבית שמש ועובד כשכיר באופן סדיר בקשירת ברזל. הנאשם הוא אדם צעיר המתפקד באורח תקין בתחום התעסוקתי, אך הוא סגור ומופנם ומתקשה בחשיפה רגשית. משפחת המוצא של הנאשם מונה 11 נפשות, זוג הורים ותשעה ילדים, כאשר הנאשם הוא השביעי שבהם. שירות המבחן התרשם, כי המדובר במשפחה מגובשת המאופיינת בדאגה ובעזרה הדדית. הנאשם עלה מאתיופיה כאשר היה בן תשע, עם שניים מאחיו, ללא הוריו, ושולב בפנימיה. הוא סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ושירת כשנה. הנאשם שוחרר, לדבריו בגין חוסר התאמה. לכתחילה עבד בתחנת דלק, ומזה שנתיים הוא עובד בעבודתו הנוכחית - קשירת ברזל. לאחרונה קודם ומונה להיות ראש צוות. אשר לעבירה, התקשה הנאשם לקחת אחריות לביצועה, ככל הנראה לנוכח תחושות בושה ומבוכה, איתן הוא מתקשה להתמודד. שירות המבחן הבין, כי הרקע לביצוע העבירה הוא אובדן שליטה, יתכן גם בהשפעת אלכוהול. במסגרת הקשר עם שירות המבחן, עובר לעריכת התסקיר, התרשם שירות המבחן כי מתחולל בנאשם תהליך של שינוי בכיוון של התבגרות ודאגה לעתיד. במהלך התקופה העמיק הקשר עם שירות המבחן, ונוצרה אפשרות לתהליך של חשיפה, בין היתר, גם בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה. שירות המבחן ביקש באותו שלב דחיית הדיון למשך ארבעה חודשים, על-מנת לגבש את האבחון באשר לדפוסי התנהגותו של הנאשם ומקורותיהם, ועל מנת להתחקות ביתר יסודיות אחר הסיבה להתנהגות המתאפיינת בחוסר שליטה ובהתנהגות כוחנית. על-פי האמור בתסקיר השני, שנערך ביום 19.12.06, במהלך התקופה שחלפה מאז נערך התסקיר הראשון המשיך הנאשם לעבוד באופן סדיר, שמר על התנאים המגבילים בהם היה נתון והקפיד להגיע לשיחות בשירות המבחן. בשיחות עצמן שיתף באופן חלקי ברגשותיו. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם חש נבוך מול הנסיון לעבד עימו תכנים רגשיים פנימיים. אשר לביצוע העבירה, גם לאחר העמקת הקשר עימו, התקשה לקחת אחריות לביצועה. מקורו של הקושי, להערכת שירות המבחן, הוא דווקא בהבנתו של הנאשם את חומרת מעשיו ובתחושת הסלידה שהוא חש כלפי המעשים. מבחינתו, לקיחת אחריות פירושה הכרה בעצמו כאדם אשר איבד שליטה ופגע בנערה צעירה במצב של שכרות. הכרה זו עלולה לרסק את דימויו העצמי, שאינו גבוה ממילא, ויתכן שאי לקיחת אחריות מגנה עליו מבחינה רגשית. אשר להמלצה, המליץ שירות המבחן על עונש משולב של מאסר קצר בעבודות שירות ופיצוי לקורבן העבירה. שירות המבחן מציין במפורש, כי מומלץ להימנע מעונש של מאסר בפועל לנוכח החשש, כי חשיפה לחברה עבריינית תגרום להידרדרות במצבו של הנאשם. 4. ב"כ המאשימה, בטיעונו לעונש, אמר, כי כתב האישום מתאר אירוע קשה, שבמסגרתו נלקחה המתלוננת, שלא מרצונה, לנסיעה פראית ומסוכנת. הסכנה שבמעשי הנאשם לא נבעה רק מנהיגתו המהירה, אלא גם מכך שנהג בשכרות. אם לא די בכך, הנאשם גם ניסה לכפות על המתלוננת מספר פעמים מעשים מיניים. במעשיו הטיל הנאשם אימה על המתלוננת וסיכן את הציבור בדרך נהיגתו. ב"כ המאשימה הוסיף, כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ביחס לעונש הראוי. לסיכום, עתר ב"כ המאשימה להטלתו על הנאשם של עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה שתהלום את חומרת המעשים שביצע ואת אופיים המיוחד. עוד ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם גם מאסר על תנאי ולחייבו לשלם פיצוי "מהותי" למתלוננת. ב"כ הנאשם הפנה, מטבע הדברים, לשיקולים לקולא. לדבריו, נסיבות המקרה מצויות ברף הנמוך ביותר של עבירות המין. המעשים המיניים שנעשו היו מינוריים, ויש לבחון אותם על רקע העובדה כי הנאשם היה נתון להשפעת האלכוהול אותו שתה קודם לכן. כמו כן המדובר בנאשם שהודה, חסך מזמנו של בית המשפט, ובעיקר חסך מן המתלוננת את הצורך לעבור את החוויה הקשה הכרוכה במתן עדות בבית משפט. הנאשם הוא אדם צעיר, ללא עבר פלילי. הנאשם נקלט בארץ עם בני משפחתו, שעלו מאתיופיה, ואורח חייו מלמד על מאמצים גדולים להיקלט בישראל, על אף הקושי הרב הכרוך בכך. אין המדובר בבחור שלילי, אלא באדם שמעד באופן חד פעמי. הנאשם הוא איש עבודה, ומעת שהדבר התאפשר לו לאחר תקופה שבה היה במעצר בית, חזר למקום עבודתו. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, אשר, לדבריו, לא ניתנה כלאחר יד אלא בתום תהליך ממושך של קשר והיכרות עם הנאשם. ב"כ הנאשם הטעים, כי שירות המבחן לא מצא כי לנאשם בעיית אלכוהול ולא המליץ על טיפול בכיוון זה. לסיום, הפנה ב"כ הנאשם לאסופה של גזרי דין, אותם הגיש לבית המשפט. 5. אביו של הנאשם, שהעיד בפנינו, אמר כי הוא חולה במחלות שונות ונעזר בנאשם, אשר לוקח אותו לטיפולים רפואיים וכדומה. לדבריו, הנאשם הוא "ילד טוב", וביקש כי בית המשפט יתחשב בכך. הנאשם בדברו האחרון ביקש הזדמנות לחזור לחייו הרגילים. הוא ציין, כי הפיק לקחים מן המקרה שקרה ויודע שהתנהג שלא כשורה. לדבריו, "למדתי מזה וזה ביגר אותי. כל הזמן אני לומד מזה עוד ועוד". עד כאן טיעוני הצדדים והראיות לעונש. 6. העבירות שביצע הנאשם חמורות, במיוחד לנוכח ההצטברות של עבירת מין לצד התנהגות פזיזה ורשלנית בכביש, והכל במצב של שכרות. באופן זה, סיכן הנאשם הן את המתלוננת, אשר היתה "שבויה" בידיו והן את ציבור המשתמשים בדרך. לנאשם היתה יותר מהזדמנות אחת להפסיק את מעשיו, ואולם הוא המשיך בהם. אפילו כאשר עלה בידי המתלוננת להיחלץ מאחיזתו ולצאת מן הרכב, יצא הנאשם בעקבותיה, השיג אותה, אחז בה והחזיר אותה לרכב. הנאשם לא הפסיק את המעשים ביוזמתו, ורק ניידת שהזדמנה למקום וסימנה לו לעצור איפשרה למתלוננת לצאת מן הרכב, כשהיא המומה, נסערת ומפוחדת, כאמור בכתב האישום. אכן, המעשים המיניים שעשה הנאשם במתלוננת, כשלעצמם, אינם מצויים ברף הגבוה של החומרה, ואולם יש לראות מעשים אלה על רקע מכלול הנסיבות, כפי שתואר לעיל. עוד יש לציין, כשיקול לחומרה, את העובדה שהנאשם היה נתון להשפעת אלכוהול באופן שהקהה את חושיו ופגם בשיקול דעתו. מנגד, ניתן להתרשם כי הנאשם מצטער על המעשים ומתקשה להתמודד עם משמעותם השלילית מבחינתו. להוציא העבירות שבוצעו בתיק זה, הנאשם הוא בחור חיובי, איש עבודה ומסייע למשפחתו. אין לשכוח את הרקע ממנו בא הנאשם ואת העובדה כי עלה לישראל בגפו, עם שניים מאחיו, ונדרש להשקיע מאמצים גדולים כדי להיקלט באורח תקין במציאות הישראלית. נראה, כי עד כה עלה הדבר בידו, ומכאן גם הקושי הגדול של הנאשם להתמודד עם ביצוע העבירות בתיק זה. במסגרת הנימוקים לקולא יש לציין גם את הודאתו של הנאשם, חרטתו, וכן את האמור בתסקיר שירות המבחן. בבואנו לאזן בין שיקולי הענישה השונים, כפי שתואר לעיל, סברנו, ולא בלי היסוס, כי ניתן להסתפק בנסיבות הענין בעונש מתון באופן יחסי, אשר יאפשר לנאשם לחזור לדרך המלך, ממנה סטה. אכן, עונש מאסר לריצוי בפועל הוא העונש הראוי למי שפוגע בשלמות גופה ובנפשה של נערה צעירה, תוך שהוא מסכן אותה ואת סביבתו בשל אופן נהיגתו. ואולם, בשים לב למכלול השיקולים לקולא, כפי שפורטו לעיל, סברנו כי הנזק אשר עלול להיגרם לנאשם אם יישלח לבית הסוהר עולה על התועלת שתצמח לחברה כתוצאה מכך. נזכיר בהקשר זה, כי הנאשם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 15.3.06 עד 10.4.06, ומאותו מועד הוא נמצא במעצר בית, תוך אפשרות לצאת לעבוד. עוד נציין, כי לא התרשמנו שהנאשם סובל מבעיה של התמכרות לאלכוהול, ונראה כי המדובר באירוע חד פעמי גם מבחינה זו. לפיכך, החלטנו שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בנסיבות העניין בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, לתקופה המקסימלית האפשרית על-פי החוק, ללא ניכוי תקופת המעצר. 7. על יסוד כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר למשך שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות בכיבוי אש בית-שמש (טל': 02-9911088), בימים א עד ה' בין השעות 08:00 עד 16:00, ובערבי חג בין השעות 08:00 עד 12:30. המפקחת האחראית היא דינה בריטשנר, טל': 050-6278951. המועד לתחילת ריצוי העונש ביום 7.3.07. על הנאשם להתייצב בפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה בתאריך הנ"ל בשעה 08:00, במפקדת מחוז מרכז ברמלה. על הנאשם לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו. כמו כן, עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכל הפרה תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש. (ב) מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על סימן ה' לפרק י', להוציא עבירות על סעיפים 349 ו-352 לחוק; (ג) מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על סעיף 338(א)(1) לחוק. (ד) פיצוי למתלוננת בסכום של 15,000 ₪. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.משפט פליליעבירות מין