מעצר על ניסיון הצתה

להלן החלטה בנושא מעצר על ניסיון הצתה:

ה ח ל ט ה

1.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של ניסיון להצתת ארבעה כלי רכב. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, והבקשה הנ"ל הינה נשוא החלטתי זו.

2.     בכתב האישום נטען, כי בין המשיב לבין המתלונן ישנה היכרות מוקדמת. עוד נטען, כי בתאריך 28.4.08 בשעה 23:35 או בסמוך לכך, הגיע המשיב ברכבו לבית המתלונן והוציא מרכבו מיכל עם חומר דליק, אותו שפך על גגותיהם של ארבעה כלי רכב השייכים למתלונן, בכוונה להציתם. מעשי המשיב הופסקו על ידי בתו של המתלונן, שהבחינה במעשים והזעיקה את הוריה.
נוכח מעשים אלה יוחסה למשיב, כאמור, עבירה של ניסיון להצתה לפי סעיפים 448(א) + 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

3.     במהלך הדיון הראשון ציין ב"כ המשיב, עו"ד מרום, כי "לאחר שעיינתי בחומר הראיות אני מבין שיש ראיות לכאורה" וביקש, כי יוגש תסקיר מעצר אודות המשיב וכי הדיון יידחה לצורך זה. ואכן, שירות המבחן נתבקש להכין תסקיר על המשיב והדיון נדחה לתאריך 13.5.08.
נוכח הזמן הקצר ובעיקר לאור העיצומים של שירות המבחן, ביקש שירות המבחן לדחות את מועד הגשת התסקיר.
בדיון שהתקיים ביום 13.5.08 חזר בו הסנגור מהצהרתו הנ"ל בדבר קיומן של ראיות לכאורה וטען לחולשה בראיות בשל סתירות הקיימות בין העדויות שעליהן מבססת המדינה את ראיותיה, עד כי, לשיטתו, יש לשחרר את המשיב גם ללא תסקיר. אעיר, כי חומר הראיות בתיק כה מצומצם, עד כי אין הסבר לכך, שהסנגור שינה טעמו. כך או כך, הוא טען לקיומן של סתירות מהותיות בין הודעותיהם של בני משפחת המתלונן והמתלונן עצמו, כשהוא מבקש לסמוך על הודעתו של נועם, בנו של המתלונן, שלא זיהה את המשיב. כן, העלה הסנגור ספקות נוכח ממצאי חו"ד מומחה בעניין החומרים הדליקים ממטא"ר. לדבריו, גם אם היה ניסיון להצתת כלי הרכב של המתלונן, הרי שניסיון זה לא נעשה על ידי המשיב, הגם שהסכים, כי קיימות עדויות הקושרות את המשיב למקום האירוע.

4.     עיון בחומר הראיות מלמד, כי בתיק קיימות ראיות המספיקות לשלב זה של הדיון, שאם יוכחו, יובילו להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מחומר הראיות עולה, כי במועד האירוע בתו של המתלונן, אורטל, אשר ישבה בחניית ביתם וראתה את המשיב, המוכר לה אישית כחבר טוב של אביה, מגיע בסמוך לחניית ביתם. המשיב צעק לעברה "עכשיו תזמיני משטרה" (שורה 6 להודעתה), קילל אותה והוציא "בקבוק שחור כמו בקבוק גדול של שמן מנוע ומול העיניים שלי הוא שפך את הנפט על הרכבים של אבא שלי" (שם). אורטל שאלה את המשיב למעשיו ובתגובה קילל אותה, והיא קראה לאביה "אבא אבא המכוניות שלך" ועזבה את המקום ("כי פחדה", ר' דו"ח פעולה של תורג'מן אורי בעניין זה). לאחר מספר דקות, התעשתה אורטל וחזרה למקום, ובחקירתה ידעה לציין את שעת האירוע במדויק, כי "הסתכלתי על השעון בדיוק כי רצינו ללכת לאכול" (שורה 13 להודעתה). כן, הוסיפה, כי זיהויו של המשיב הינו ודאי מבחינתה - שכן המרחק בינה לבין המשיב היה קצר ביותר ("כמו שאני יושבת מולך", שורה 19 להודעתה) וכי היתה תאורה טובה במקום. עם זאת, אורטל סרבה לעשות עימות עם המשיב "מסיבות אישיות" (ר' מזכרו של אבינועם בן דוד מיום 30.4.08).

גם אמה של אורטל, הגב' אליזה, אשר מסרה שתי הודעות במשטרה בקשר לאירוע, זיהתה את המשיב כמי שהחזיק בידו את הבקבוק / ג'ריקן עם החומר הדליק. בהודעתה הראשונה היא מציינת שבסביבות השעה 23:30, בעת שצפתה בטלוויזיה, ראתה לפתע במוניטור, המוצב ליד הטלוויזיה, אדם (שאותו לא ניתן היה לזהות במוניטור), אשר שופך על רכביהם משהו. היא אמרה זאת לבעלה, התקשרה למשטרה ומיד לאחר מכן ירדה לחנייה ושם ראתה את המשיב כשהג'ריקן עוד בידו, ג'ריקן שחור שזוהה על ידה גם בתחנת המשטרה. בהודעתה השנייה אליזה סרבה לערוך עימות עם המשיב בטענה, כי "לא נעים לי" וכי יש לה סיבות שאינה רוצה לפרטן. עוד ציינה, כי המשיב היה חבר של בעלה, התארח בביתם וגם בנה נועם מכיר אותו. לדבריה, היא לא ראתה את נועם רב עם המשיב וטענה, כי היא עלתה לביתה מאחר ופחדה.

מעבר להודעותיהן של אורטל ואמה קיימת גם הודעתו של המתלונן אשר מאשר, כי הוא והמשיב היו חברים טובים וכי נהגו בעבר לשתות ולהשתכר ביחד, עד שכשבועיים קודם לכן החליט להפסיק את המפגשים האלה. עוד ציין, כי ביום האירוע המשיב התקשר אליו, באמצעות מכשיר מירס של חבר אחר, והטיח בפניו, כי סיפרו לו שהוא מקיים יחסי מין עם גרושתו. לדברי המתלונן הוא הכחיש את הדבר ולאחר מכן התקשר למכשיר הפלאפון של המשיב. הפעם הבין, שהמשיב שתוי ולכן סגר את הטלפון והלך לישון בערך בשעה 23:30. או אז, הוא שמע את בתו, שהייתה בחוץ, צועקת "אמא"; ואשתו ראתה בטלויזיה במעגל סגור את המשיב משתולל; אך עד שהוא ירד למטה - המשיב כבר נתפס כבר על ידי השוטרים.
יצוין, כי בדו"ח הפעולה של רס"ר אבי דדון, אשר הגיע לאירוע, דווח, כי "בחור בשם צאלח" מסר לו בין היתר שהמשיב רב עם בנו ותקף אותו, ואולם אין לכך זכר בהודעתו של המתלונן ונועם, בנו, מתכחש לכך.
למעשה הודעתו של המתלונן אינה מוסיפה הרבה מן הפן הראייתי (ועיקרה בהצבעה על מניע אפשרי למעשיו של המשיב), שכן דבריו ביחס לאירוע עצמו מבוססים על עדות שמיעה, מלבד העובדה, שציין שראה את המשיב כמי שנתפס על ידי המשטרה במקום האירוע.

בתיק קיימת גם הודעתו של נועם, בנו של המתלונן, אשר הסנגור מבקש לסמוך עליה ולבסס על פיה את הטענה, כי לא המשיב הוא זה ששפך את החומרים הדליקים על המכוניות של המתלונן. לפי הודעה זו, לאחר שנועם שמע את אמו צועקת "המכוניות, המכוניות", הוא התלבש במהרה וירד למטה, ושם הזיז את האדם שעמד ליד המכוניות, ושנדף ממנו ריח של דלק, מהמכוניות של אביו. לדבריו, לא זיהה אותו אדם, ש"הוא היה כנראה מסטול אז הוא התנדנד הוא בא ליפול אז הוא תפס אותי בחולצה, החולצה נקרעה והוא נפל על המדרכה עם הפנים" (שורות 5-6 להודעתו). לאחר מכן, לגרסתו, אותו אדם לא מזוהה התרחק לכניסה ממול, נפל שוב, ואז הגיעה המשטרה והוא, נועם, עזב את המקום ועלה בחזרה לביתו. נועם שלל איומים או תקיפה מצד אותו אדם וחזר וטען, כי מדובר באדם שאינו מכיר, זאת גם לאחר שנחקר תחת אזהרה בחשד למסירת הודעה כוזבת.
ועוד, גם כשעומת עם הטענה שאימו מסרה, לפיה הוא אכן מכיר את המשיב והוא הוא האדם אותו נועם הרחיק מהמכוניות, נועם משיב, בדרך מעט מתחמקת, כי "אני לא מכיר אותו באופן אישי". הגם, שאין חולק, וההגנה אף מבססת על כך את הגנתה, כי נועם מכיר את המשיב היטב, כמי שבילה שעות על שעות בביתו עם אביו ועם המשפחה כולה. ויודגש, כי בהמשך חקירתו נועם אפילו חוזר לגרסתו הקודמת לפיה כלל אינו מכיר את המשיב.

לצורך שלב זה של הדיון, שלב בו אין מקום להכריע בשאלות של מהימנות או בשאלות בדבר משקלן של הראיות, אין בדבריו של נועם כדי לפגוע בפוטנציאל הראייתי שבדברי אמו ואחותו ואין בהם לפגוע, על פני הדברים, בסיכויי הרשעתו של המשיב. אמנם, אין להתעלם מהאפשרות שנועם באמת לא זיהה את מי שניסה להצית את המכוניות של אביו, אך נוכחותו הלא מוסברת של המשיב במקום, חוסר הגירסה מפיו למעשיו במקום, פרט להערה, כי התכוון לשוחח עם המשיב, הגם שלאחר מכן טען שהיה שיכור ואינו זוכר כלל מדוע הגיע למקום ומה עשה שם, בנוסף לעדויות אשתו של המתלונן ובתו, והכל על רקע הסכסוך שבין המשיב למתלונן - די בהם כדי לבסס, לצורך שלב זה של הדיון, ראיות לכאורה מספיקות.



הסנגור העלה גם תמיהות באשר לסתירות שונות בין עדויותיהן של האשה - אליזה, והבת - אורטל, אלא שגם אם יש אי דיוקים בין הגירסאות שמסרו אין בכך אלא ללמד, כי כל אחת מהן צפתה באירוע בשלב אחר שלו ומזוית אחרת, כשאליזה אף ציינה, ברוב הגינותה, כי לא ניתן היה לזהות את המשיב רק מצפייה במוניטור, שכן הדמות היתה מטושטשת, ורק לאחר שירדה וראתה את המשיב עם הג'ריקן בידו הבינה, כי הוא אותו אדם שבו צפתה.

ועוד, הגם שהודעתו של נועם אינה תואמת את הודעותיהן של אורטל ואליזה, הרי שהודעותיהן של אורטל ואליזה נתמכות בראיות נוספות, שכן המשיב נתפס על ידן כשהג'ריקן בידו, ובממצאים אובייקטיבים ובהם דוחו"ת הפעולה של השוטרים שהגיעו למקום האירוע, נטלו דגימות מהרכבים והשתתפו במעצרו ובחקירתו של המשיב, בתמונות של כלי הרכב ובחוו"ד מומחה.

אשר לחוות הדעת, הרי שעולה ממנה, כי בשלוש מתוך ארבעת הדגימות שנלקחו מהמכוניות "נמצא תזקיק פחמימנים כבד... הכולל בין היתר סולר". בשולי חוו"ד צוין עוד, כי "מוצגים 2א ו-2ב לא היו ארוזים בשקיות שמיועדות לאריזת מוצגים לבדיקת חומרים דליקים. יש חשש לזיהום שני המוצגים וכן זיהום הדדי."
מוצג 2א הוא הג'ריקן שנתפס בידי המשיב ובו "נמצאו שרידי בנזין" ומוצג 2ב הוא מעילו של המשיב שבו "לא זוהו שרידי חומר דלק". לפיכך, ולאור העובדה, כי במכוניות נמצאו שרידי "סולר" ואילו בג'ריקן נמצאו שרידי "בנזין", העלה הסנגור את האפשרות, שהחומר שנשפך על המכוניות של המשיב לא נלקח מתוך הג'ריקן שהיה אצל המשיב. אלא, שיש הסבר אפשרי לכך, והוא מצוי בסיפת חוות הדעת, כמצויין לעיל. כך או כך, המקום לבירור הדבר, כמו גם לבירור השאלה האם הבנזין והסולר הם חומרים אחרים שאין ביניהם קשר, כפי שב"כ המשיב מבקש ללמוד ממצאי חו"ד, הוא במסגרת ההליך העיקרי.



5.     משכך, ומשישנן ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות כנגד המשיב, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת, כי גם קמה גם עילת מעצר כנגדו מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, שכן מהאמור בכתב האישום קם חשש, שהמשיב יסכן את בטחון הציבור ורכושו, לאור העבירה המיוחסת לו, שהמסוכנות טבועה בה.
ר' לעניין זה בש"פ 6466/02 גרדשוב נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 12.8.02):
"מי שנכון לשלוח אש במבנה בקרבת דירות מגורים, באישון לילה, באופן שסיכן את חייהם של אחרים, מעיד, לכאורה, על עצמו, שאין לחיי אדם ערך של ממש בעיניו, וכי אין ליתן בו אמון."

דברים אלה נכונים ביתר שאת במקרה שבפנינו, כאשר מעשיו של המשיב נעשו, לכאורה, תחת השפעת אלכוהול ויש בהם כדי לסכן חיי אדם ולגרום לנזק רב באם היה מצליח לממש את תוכניותיו.

זאת ועוד, למשיב שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות (משנת 1993 ו-1994) ובנוסף תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בבית משפט השלום בבאר שבע.

6.     בנסיבות אלה, לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב, אם בכלל, בלא ששירות המבחן יביע עמדתו באשר למסוכנות הקמה ממנו, מה גם, שהסנגור לא הציע כל חלופה אפשרית.

לפיכך, הדיון בתיק זה יידחה לשם קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון