מעצר על דקירת קטין

להלן החלטה בנושא מעצר על דקירת קטין:

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת.פ. 7102/08, בו מואשמים המשיבים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב 1 הוא אביו של המשיב 2 ובבעלותו חנות בערערה. ביום 2.6.08 בשעות הצהריים נשברה זכוכית בחנות. לאחר שהבחין בכך המשיב 1, הטיח במתלונן, שהוא קטין ששהה באותה עת בסמוך לחנות, כי הוא זה ששבר את הזכוכית. בהמשך, בסביבות השעה 21.00 באותו יום, ישב המתלונן עם אחרים בסמוך לחנות המשיב 1. למקום הגיע אחיו של המשיב 1, מוחמד בן עלי מסארווה, והתעמת עם המתלונן על רקע שבירת הזכוכית בחנות. בהמשך הגיע המשיב 2 וניסה להתקרב למתלונן במטרה לתקוף אותו אך דרכו נחסמה על ידי אחיו של המתלונן, עדנאן אבו שחאדה.

אזי קרא המשיב 1 אשר עמד בפתח החנות למשיב 2 ומסר לידו סכין. המשיב 2 רץ לעבר המתלונן כשהסכין בידו, קפץ עליו ודקר אותו בידו הימנית ומשהסתובב המתלונן, דקר אותו המשיב 2 בפניו וכן המשיך ודקר אותו בגבו, גם לאחר שהמתלונן נפל ארצה. לאחר מכן רץ המשיב 2 לעבר החנות, מסר למשיב 1 את הסכין ונכנס לחנות. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חתך בעומק 4 ס"מ בגב עליון משמאל, חתך עמוק בזרוע ימנית, חתך קרוע באזור המצח, גבה ועפעף משמאל וחסר עור בגשר האף וכן פנאומוטרקס קטן משמאל, שבר בצלע 4 משמאל, קרע של ריאה בשדה העליון של ריאה שמאלית וכן דימום קטן תוך ריאתי באזור הדקירה. המתלונן אושפז מיום 2.6.08 ועד ליום 10.6.08 בבי"ח הלל יפה בחדרה וכן עבר השתלת עור במהלך אשפוזו.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וביניהן הודעות המתלונן המפרטות את השתלשלות האירוע; הודעותיהם של עדי ראיה לאירוע; עימותים שנערכו בין חלק מעדי הראיה לבין המשיבים; הודעתו של עלי עסלי ממנה עולה כי המתלונן מסר לו את שם הדוקר (המשיב 2) בסמוך לאחר האירוע עת פינה אותו לצורך קבלת טיפול רפואי; ותעודות רפואיות בדבר הפגיעה במתלונן.

כן טוענת המבקשת כי העבירה המיוחסת למשיבים מקימה כנגדם את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, בהיותה עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר. בנוסף טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט באופן שהמשיבים ישפיעו על עדי הראיה שהם בני אותו כפר בו מתגוררים המשיבים וכן קיים חשש שהמשיבים יתחמקו מהליכי שפיטה ולא יתייצבו לדיונים.

המבקשת מציינת כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וכן הסעת שב"ח. למשיב 2 אין עבר פלילי. לטענת המבקשת, העובדה שעברו הפלילי של המשיב 1 אינו מכביד והעדר עבר פלילי למשיב 2 אינם מהווים שיקול לטובת חלופת מעצר, זאת לאור מסוכנותם של המשיבים הנובעת מנסיבות העניין המצביעות על שימוש משולח רסן בנשק וגרימת נזקים קשים למתלונן שהינו קטין בן 16.

ב"כ המשיבים אינה חולקת על עצם קיומן של ראיות לכאורה וטוענת כי מדובר בקטטה המונית בכפר וכי קיימים עדים נוספים שלא הוכנסו לכתב האישום כעדי תביעה מאחר שעדויותיהם מסייעות לגרסת המשיבים. כן טוענת ב"כ המשיבים כי העדויות המצויות בתיק ואשר תומכות לכאורה בעדות המתלונן הינן מתואמות ו/או מוגזמות ו/או מפוברקות והינן של עדים מעוניינים. ב"כ המשיבים מצביעה על סתירות בין עדויות עדי התביעה לעדות המתלונן וכן על סתירות בין עדויות עדי התביעה וטוענת כי מדובר בבעיות בראיות עצמן המהוות משקל כבד לעניין שחרור המשיבים לחלופת מעצר. כן טוענת ב"כ המשיבים כי קיימות בעיות גם בראיות אובייקטיביות, כגון הסכין שלא נתפסה, היעדר סימני דם על בגדי המשיב 2 שנתפסו וכדומה.

עוד טוענת ב"כ המשיבים כי למרות שחלק מעדי התביעה היו מעורבים בקטטה, אף אחד מהתוקפים הנוספים לא נעצר ולא נפתחו כנגדם תיקים פליליים. לטענת ב"כ המשיבים, מדובר באכיפה בררנית.

ב"כ המשיבים טוענת כי לא קמה במקרה זה עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט מאחר שהמשיבים כבר עומתו עם העדים התומכים בגרסת המתלונן ושיתפו פעולה בחקירותיהם. לא הובע כל חשש מצד אי אילו עדים או מהמתלונן לקיום העימותים והעימותים בוצעו. כן טוענת ב"כ המשיבים כי לא קיים חשש להימלטות מהליכי השפיטה מכיוון שהמשיב 1 הינו אדם מכובד בכפר והמשיב 2 הינו בנו ואין לשניהם שום אינטרס שלא לנהל את משפטם ולהוציא צדקתם לאור.

ב"כ המשיבים טוענת כי המשיב 1 הינו אדם בן 48 שעברו הפלילי הינו משנות ה- 80 והעבירה האחרונה משנת 2003 אינה מעידה על מסוכנותו. המשיב 1 הינו אדם מכובד בכפר, אשר מעסיק אנשים רבים כעובדים ופרנסתם תלויה בו. נטען כי המשיב 1 לא רצה להיכנס לסכסוכים וקרא למשטרה וניתן לשחררו לחלופה מרוחקת בכפר מכר.

באשר למשיב 2 נטען כי מדובר בבחור צעיר בן 19.5 שעברו נקי לחלוטין וכי מדובר בחלופת מעצר רחוקה בכפר מכר ולכן אין בכך כדי לסכן את המתלונן ו/או העדים.

במקרה זה אין מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים, שניתן לבסס עליה הרשעה. בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיבים, אם כי ישנה אפשרות כי בסופו של יום יורשעו המשיבים בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות במקום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וזאת לאור הנסיבות בהן אירע האירוע וטענת ב"כ המשיבים כי מדובר בסכסוך שגרם לקטטה המונית והתפרצות יצרים ולא בכוונה מוקדמת לגרום לחבלתו של המתלונן.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקים עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.
ראה:
בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);
בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005).

בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים. ראה:
בש"פ 876/08 נסים אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);
בש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).

בעניין זה מדובר במעשה חמור של דקירת המתלונן, אשר הינו קטין, על רקע סכסוך של מה בכך וגרימת פציעות אשר הצריכו אשפוז בבית החולים, תפרים והשתלת עור. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיבים והמשיבים לא הפריכו חזקת מסוכנות זו. עם זאת, בנסיבות האירוע, כאשר קיימת אפשרות כי מדובר בקטטה הדדית שבה היו מעורבים אנשים רבים ובאירוע חד פעמי שאינו מאפיין את התנהגות המשיבים בדרך כלל, יש לראות את המקרה בנסיבותיו הכוללות. למרות האמור לעיל, קיימת תשתית המבססת סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בביצוע העבירות וקיימת עילת מסוכנות וזאת מעצם טיבה של העבירה. מכאן שקיימת גם עילת מעצר. על עילת המסוכנות יש להוסיף כי ריבוי עדי התביעה שהם תושבי ישוב מגוריהם של המשיבים והמוכרים להם מקים חשש ששחרורם יסכן שלום עדים ויקים סכנה שייעשה נסיון להשפיע על אותם עדים.

על האמור לעיל יש לשוב ולהזכיר כי כלל הוא כי גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.
ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , לא פורסם (1997).

וכן ראה:

בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא, לא פורסם (1998), שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."

על בית המשפט לבחון בהקשר לכל עבירה ובכל מקרה את נסיבותיו של המקרה ושל הנאשם והמסוכנות האינדיבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו. כבר נפסק כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".
(ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, לא פורסם (2004).

כן ראה:
בש"פ 4812/05 עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005);
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720.

במקרה זה סבור אני כי הגם שמדובר במעשים חמורים ובמשיבים שנשקפת מהם סכנה בעיקר למתלונן, ניתן במקרה זה, כאשר מדובר במשיבים בעלי רקע נורמטיבי ככלל, מאחר שעברו הפלילי של המשיב 1 מורכב ברובו מעבירות ישנות ואינו מכביד והמשיב 2 נעדר עבר פלילי וכאשר קיימת אפשרות כי מדובר במעשי אלימות שהם בבחינת אירוע חד פעמי שאינו מאפיין את התנהגות המשיבים בדרך כלל, לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופות מעצר רחוקות ממקום מגוריהם של המתלונן והעדים שתומכים בגרסתו.

יש לציין כי לא הוכחה טענת המבקשת כי המשיבים עלולים לנסות ולהימלט מן הדין. בכל הנוגע להשפעה על עדים החשש קיים, כאמור לעיל, ואולם לא הובאו ראיות כי עד היום נעשה נסיון של ממש להשפיע על מי מהעדים.

ב"כ המשיבים הציע כי המשיבים ישלחו לחלופות מעצר בכפר מכר, הרחוק ממקום מגורי המתלונן ונראה לי כי חלופה זו בתוספת פיקוח מתאים תאיין את מסוכנותם של המשיבים ותמנע מגע עם המתלונן ועדים אחרים.

שקלתי להורות על הגשת תסקירי מבחן בעניינם של המשיבים. לו לא הייתה שביתה ממושכת בשירות המבחן הייתי עושה כן. אלא שבהעדר אפשרות מעשית לקבל תסקיר של שירות המבחן בעת הקרובה החלטתי לבחון את חלופות המעצר האפשריות ולקבוע תנאי שחרור ללא קבלת תסקיר.

בהתאם, בכפוף לבדיקת התאמתם של מפקחים ראויים בחלופת המעצר המוצעת, אני מורה כדלקמן:

המשיבים ישוחררו למעצר בית מלא בישוב מכר, המרוחק ממקום מגורי המתלונן ומשפחתו, לאחר שימציאו כל אחד שני מפקחים מתאימים שאין להם כל עבר פלילי ושיש להם הכנסה קבועה בסכום חודשי של 6,000 ₪ נטו או לחילופין בעלות פרטית ברכוש המצביע על יכולת כלכלית להתחייב בהתחיבויות כספיות, כפי שיפורט. בכל עת ישהה עם כל אחד מהמשיבים אחד המפקחים שאושרו. כל אחד מהמפקחים יחתום על התחיבות אישית בסך 15,000 ₪ להבטחת התחייבויותיו לדווח אם וכאשר יצא המשיב שתחת פיקוחו את הבית ללא אישור של בית המשפט. כמו כן בכל יציאה מהבית שתאושר, לצרכי דיונים בבית המשפט ולכל צורך אחר, ילווה כל משיב ע"י אחד מהמפקחים שאושרו.

נאסר על המשיבים ליצור כל קשר עם המתלונן ומי מעדי התביעה שאינם שוטרים.

כמו כן ניתן בזאת צו לעיכוב יציאתם מהארץ והמשיבים יפקידו את דרכוניהם במזכירות בית המשפט.

המשיבים יתחייבו להתייצב בבית המשפט לכל דיון שיקבע בעניינם.

להבטחת התחייבויותיהם יחתום כל אחד מהמשיבים על ערבות עצמית בסך 20,000 ₪ ויפקידו בקופת בית המשפט מזומן או ערבות בנקאית בסך של 10,000 ₪.

לכל אחד מהמשיבים יוצמד איזוק אלקטרוני לאחר שהסנגורית תמציא לבית המשפט אישור כי יש בבתים בהם ישהו המשיבים קו טלפון "נקי" של בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שירותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.

בכפוף להסדרת כל הבטוחות הכספיות והמצאת אישור בדבר האפשרות להתקנת אזיק אלקטרוני, ואישור המפקחים המוצעים לאחר חקירתם בבית המשפט ניתן יהיה להורות על שחרורם של המשיבים ממעצר.

לבקשת המבקשת אני מאריך את המועד להוצאת תעודת החיסיון עד ליום 1/8/08.

אני קובע את התיק להמשך דיון לשם חקירת המפקחים ובחינה סופית של חלופת המעצר טרם אישורה ליום 6/7/08 שעה 14:20.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון