בית המשפט פסק כי בנסיבות הנדונות קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סע' 21 (א) (1) (א) וכן סע' 21 (א) (1) (ג) (4) ו- (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו 1996. העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. אין להתעלם מן העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לפני כשבע שנים. להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות ישנות: החלטה 1. ביה"מ מתבקש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בכתב האישום ארבעה אישומים. באישום הראשון מואשם המשיב בביצוע עבירות מין במשפחה - עבירה לפי סע' 351 (א) בצירוף סע' 345 (א) (3) לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן ייקרא "החוק"). נטען כי במהלך השנים 1998-1997 אנס המשיב את בת חברתו לחיים שהיתה אותה עת כבת 7 שנים בלבד (היא המתלוננת א.ג.). באישום השני מיוחסות למשיב אותן עבירות שנטען כי ביצע בשנת 1999. נטען כי המשיב חשף איבר מינו בפני המתלונת וחברתה וביקש אותן לעסות את איבר מינו. באישום השלישי מואשם המשיב בשיבוש הליכי משפט, בכך שביקש מהמתלוננת לבטל התלונה נגדו. באישום הרביעי מואשם המשיב בעבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט. נטען, כי ניסה לעזוב את הארץ, אחר שנודע לו דבר הגשת התלונה. 2. טוען הסניגור, כי אין בראיות פוטנציאל להביא להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. לדבריו המשיב לא ידע כלל על דבר הגשת התלונה נגדו, קודם שעזב את הארץ בשנת 2001, ולתומו שב ארצה בסוף שנת 2004. גם כאשר ניסה לצאת לחו"ל ב- 4.6.05, לצורך עסקיו, טרם ידע אודות התלונה נגדו. עוד טוען הסניגור, כי עדות המתלוננת היא בגדר עדות כבושה והראיות האחרות בגדר עדות שמיעה. אין כל ראיה אובייקטיבית לביצוע העבירות ע"י המשיב. 3. מעיון בתיק החקירה עולים עיקרי הדברים שלהלן: 3.1 התייחסות ראשונה לתלונותיה של המתלוננת, אודות העבירות המיוחסות למשיב, ניתן לראות בהודעת ראיסה אזולאי מיום 29.11.01. בהודעה זו מציינת העדה, כי אם המתלוננת - היא גיסתה גילתה לה כי המתלוננת סיפרה לה שנאנסה ע"י המשיב לפני שלוש שנים לערך. המתלוננת אף נבדקה ע"י רופאת נשים ונמצאה עדות לכך. 3.2 ביום 9.1.02 נחקרה המתלוננת ע"י חוקרת ילדים, בעקבות תלונה על אונס. המתלוננת, כבת 11 אותה עת, לא שיתפה פעולה ומסרה גרסה דלה בפרטים. לכן קבעה חוקרת הילדים, כי אין אפשרות להעריך מהימנות הגרסה. 3.3 לחקירת חוקרת הילדים קדמה הודעת אם המתלוננת, ו.ג, מיום 19.12.01, לדבריה סיפרה לה המתלוננת שהמשיב ביצע בה מעשים מגונים לפני כארבע שנים, עת שהתה בקזחסטאן. היא לקחה את בתה לרופאת נשים שמצאה עדות לנזק בקרום הבתולין. בהודעה משלימה, מיום 8.8.02, היא מוסיפה כי שם הרופאה יבגניה. אותה רופאה יבגניה אדלשטיין נחקרה ביום 8.6.05, אך לטענתה לא זכרה האירוע ולא מצאה כל פרטים, הואיל ובאותה עת טרם הועלו הנתונים במחשב. עוד העידה האם, בהודעתה מיום 19.12.01, כי שנתיים קודם לכן הבחינה במשיב כאשר הוא שוכב שיכור, איבר מינו גלוי והמתלוננת מעסה את איבר מינו. היא סטרה לו וכעסה עליו ויותר לא איפשרה לו להתבודד עם המתלוננת. היא פחדה מהמשיב שנהג להכותה בשיכרותו. היא חיה עם המשיב מאז שנת 1993 ולהם ילדים משותפים. המתלוננת נולדה מבעלה הראשון. 3.4 בהודעה נוספת מיום 31.5.05 חוזרת אם המתלוננת על פרטים דומים. היא מוסיפה כי היא שומרת על קשר עם המשיב, שכן הוא אב לשלושת ילדיה. היא גילתה לו ימים קודם לכן שבדעת המתלוננת להגיש תלונה נגדו. היא עצמה לא רצתה בכך בהתחשב בכך שהוא אדם חולני לאחר שנפגע בתאונת דרכים. 3.5 יצחק פרלמוטר היה חברו של המשיב בזמנים הסמוכים לעבירות המיוחסות למשיב באישום הראשון. הוא מאשר גרסת המתלוננת ואמה, כי אותה עת האם שהתה ברוסיה והוא יחד עם המשיב השגיחו על הילדים. הוא שמע על תלונת המתלוננת מפי אמה ואף התקשר למשיב ששהה אותה עת בארה"ב ושאל אותו על כך. המשיב התייחס לכך בביטול (ראה הודעתו מיום 7.6.05). 3.6 המתלוננת מסרה גרסה מפורטת בהודעה מיום 31.5.05. הודעה זו נמסרה רק לאחר התלבטויות רבות מצידה, כאשר שינתה דעתה מספר פעמים (ראה דו"ח המחלקה לשירותים חברתיים וכן הודעת העו"ס לנערות במצוקה - ענת ארביב רון מיום 1.6.05). בהודעתה מפרטת המתלוננת האירוע המתואר באישום הראשון שבכתב האישום. האירוע נתקיים עת היתה בכיתה א', אז כבת שבע. המשיב היה שתוי אותה עת ואמה היתה בביקור ברוסיה. המשיב ביקש ממנה לפשוט בגדיה ולשבת על גופו הערום. הוא החדיר איבר מינו לאיבר מינה וחדל רק משצעקה מכאב. היא מוסיפה ומתארת את האירוע נשוא האישום השני. באותה עת היתה בכיתה ב'. באירוע זה ביקש ממנה המשיב לעסות את איבר מינו ואמה נכנסה לחדר וגילתה הדבר. היא מגלה גישה אמביוולנטית לגבי הגשת התלונה. כמו אמה, היא מרחמת על המשיב בשל היותו חולני. 3.7 הודעה נוספת מוסרת המתלוננת ביום 1.6.05. בהודעה זו מבקשת לבטל תלונתה לאחר שהמשיב התקשר אליה והבהיר לה כי לא ישרוד תקופת מאסרו. אמה כעסה עליה בשל הגשת התלונה וביקשה ממנה לבטלה. גם האם נחקרה לענין זה. היא אינה משתפת פעולה באופן מלא בחקירה זו ומסרבת לענות על חלק מהשאלות. היא מודה שאכן גילתה לילדים האחרים דבר הגשת התלונה ואיש בבית אינו מדבר עם המתלוננת. היא חוששת שהמשיב יחלה במעצרו. הוצע למתלוננת ולאמה לבצע בדיקה גניקולוגית למתלוננת. השתיים שינו דעתן חליפות לענין זה ובסופו של דבר המתלוננת סירבה לביצוע הבדיקה. 3.8 אין מחלוקת לגבי העובדה שהמשיב נטש את משפחת המתלוננת בספט' 2001 כאשר נסע לארה"ב ושב לארץ רק באוקטובר שנת 2004. הוא בינתיים יצר קשר עם אשה אחרת שהצטרפה אליו בארץ בחודש מרץ 2005. מעדויות המתלוננת ואמה עולה, כי נמסר לו אודות הגשת התלונה במשטרה סמוך ליום 31.5.05. ביום 4.6.05 נעצר המשיב בשדה התעופה עת ביקש לצאת בחופזה מן הארץ. המשיב נחקר בענין העבירות המיוחסות לו ביום 4.6.05. הוא כופר בכל הטענות כנגדו וטוען לעלילה עקב ניתוק הקשר עם משפחת המתלוננת. 4. הוגש תסקיר מעצר מיום 17.7.05 ותסקיר משלים מיום 18.7.05. מתסקירים אלה עולים הפרטים שלהלן. המשיב יליד 1963, נשוי ללא ילדים. בשנים 1993 ועד 1998 הוא התגורר עם המתלוננת ונולדו להם שלושה ילדים. הוא מתייחס לתלונה נגדו כעלילה ומעשה נקם. בשיחה עם המתלוננת היא ציינה כי המשיב היה מכור לטיפה המרה והוא נהג כלפיה באלימות. הוא גם נהג בתוקפנות מינית כלפיה. עדיין היא סבורה שחל שינוי חיובי בהתנהגותו ואיננה חוששת מפניו. אביו של המשיב כבן 78. המשיב נהג לבקרו לעיתים רחוקות. הוא סירב לקבלו למעצר בית בביתו. שירות המבחן מסיק שקיים סיכון מהתנהגות המשיב ולפיכך לא נתנה כל המלצה בתסקיר מיום 17.7.05. בתסקיר הנוסף מיום 18.7.05 צויין כי האב שינה טעמו ומוכן לקבל המשיב למעצר בית בביתו. שירות המבחן אינו סבור שביכולת האב להציב גבולות להתנהגות המשיב. שירות המבחן נותר בדעתו כי אין בחלופה המוצעת כדי לצמצם הסיכון שבהתנהגות המשיב ואין המלצה לחלופת מעצר. 5. נותר להסיק המסקנות מכל הנאמר לעיל. בנסיבות הנדונות קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סע' 21 (א) (1) (א) וכן סע' 21 (א) (1) (ג) (4) ו- (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו 1996. העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות. אין להתעלם מן העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לפני כשבע שנים. חלק ניכר מתקופה זו נעדר המשיב מן הארץ ולא ניתן היה להשלים החקירה בענין. עדותה המפורטת של המתלוננת נמסרה רק כשבע שנים אחר ביצוע העבירות הנטענות על ידיה. למשיב אין עבר פלילי מכביד. לעומת זאת המתלוננת לא כבשה כליל את עדותה במהלך תקופה זו. כבר בנובמבר שנת 2001, עת היתה כבת 10, גילתה האירוע נשוא האישום הראשון בפני אמה, אשר דיווחה לגיסתה ראיסה אזולאי, שמצידה מסרה הודעה מפורטת במשטרה. שנה לאחר מכן הובאה המתלוננת בפני חוקרת ילדים עם פרטי תלונתה. בכל תקופה זו לא היה כלל המשיב בארץ. גם משאזרה עוז, המתלוננת, למסור גרסה מפורטת במשטרה, ללא תמיכה מצד אמה, היא היתה כבת 14 בלבד. באשר לאישום השני, בפנינו גרסאות מפורטות הן מצד האם הן מצד המתלוננת. האם היתה עדת ראייה לאירוע זה. הן האם הן המתלוננת לא גילו התלהבות למסור תלונתן כנגד המשיב. השתיים שינו דעתן מעת לעת לענין הגשת התלונה וגם לאחר שנמסרו הודעות מפורטות, גילו רצונן לחזור בהן מהתלונה. המשיב ביקש לשבש הליכי משפט משניסה לשדל האם והמתלוננת לחזור בהן מתלונתן. חמור מכך, ימים אחר שנודע לו אודות התלונה, הוא ניסה לעזוב בחופזה את הארץ. יש בכך לעורר חשש מפני המלטות מהדין. בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן אין המלצה באשר לחלופת מעצר. קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב. אין ביה"מ יכול בשלב זה לבחון מהימנות העדים. המנעות המתלוננת מביצוע בדיקה רפואית יש בה כדי להעיב על משקל הראיות, אך אין בכך כדי להפריכן. בהתחשב בנסיבות כולן ולאחר התלבטות לא מעטה, סבור אני כי בהעדר חלופה נאותה אין מנוס מלהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים וכך הנני מורה. היה ויתארך הדיון בתיק העיקרי, או יחול שינוי מהותי אחר בנסיבות יתכן ויהא מקום לעיון חוזר בהחלטה זו. נטען, כי המשיב הוא אדם חולני לאחר תאונת דרכים קשה. ההנחה היא שהוא יקבל את הטיפול ההולם בבית המעצר, היה ויתברר אחרת יתכן שגם מטעם זה יהא מקום לעיון חוזר.מעצרמעצר עד תום ההליכים