מעצר בית מלא בעבירות סמים

השאלה הניצבת לפנינו היא, האם יש בחלופת המעצר שנקבעה משום להשיג את "מטרת המעצר", במקרה דנן - למנוע מהמשיב להמשיך בסחר בסמים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ?

להלן החלטה בנושא מעצר בית מלא בעבירות סמים:

החלטה

1.     ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' יעקובי), מיום 12.7.07, בב"ש 5353/07, במסגרתה דחה את בקשתה של העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטים נגדו בת.פ 3297/07, וקבע, כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בביתו, בשילוב איזוק אלקטרוני ופיקוח צמוד של בני משפחה, כהמלצת שירות המבחן, ותנאים נוספים.

2.     כתב האישום שהוגש נגד המשיב לבית משפט קמא כלל ארבעה אישומים:
     באישום הראשון הואשם המשיב בכך שביום 9.5.07, בסמוך לשעה 17:30, בדרך חברון בירושלים, מכר המשיב לסוכנת משטרתית (להלן: "הסוכנת") סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 17.54 גרם נטו תמורת 500 ₪.
     באישום השני הואשם המשיב בכך שביום 17.5.07, בסמוך לשעה 20:00, בדרך חברון בירושלים, מכר המשיב לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.3318 גרם נטו תמורת 200 ₪.
     באישום השלישי הואשם המשיב בכך שביום 22.5.07, בסמוך לשעה 12:18, בדרך חברון בירושלים, מכר המשיב לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 9.2456 גרם נטו תמורת 400 ₪.
     באישום הרביעי הואשם המשיב בכך שביום 29.5.07 (בטעות נכתב בכתב האישום 29.5.04 - א.פ.), בסמוך לשעה 19:00, בדרך חברון בירושלים, מכר המשיב לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 14.8272 גרם נטו תמורת 500 ₪, וכן סם מסוכן מסוג LSD נוזלי תמורת 500 ₪. כן החזיק המשיב בכיסו בקבוקון ובו כ-90 טיפות של LSD שלא לשימושו העצמי.
     על כל אלה הואשם המשיב בביצוע ארבע עבירות של סחר בסם מסוכן, בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים") ועבירה אחת של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

3.     בבית משפט קמא לא היתה מחלוקת, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות שיוחסו למשיב, שכן כל מעשיו של המשיב, שנעשו במכוניתה של הסוכנת, צולמו במצלמה נסתרת. כמו כן, לאור הוראות החיקוק שבסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), לא היתה מחלוקת כי קמה עילת מעצר נגד המשיב.

4.     טיעוני ב"כ הצדדים נסובו לעניין חלופת מעצר, כאשר ב"כ העוררת סבר שאין מקום לכך, ואילו ב"כ המשיב ביקש לשחרר את המשיב לאלתר למעצר בית מלא בבית אימו או בבית אחת מאחיותיו. בית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר.

5.     מהתסקיר עולה, כי המשיב, כבן 36, רווק, יתום מאב, מתגורר עם אימו. שירות המבחן התרשם מהמשיב במעצר, כי הוא במצב רגשי ירוד, ומתקשה להתמודד עם תנאי המעצר, וחווית המעצר הינה משברית ומשמעותית עבורו. משך כל השיחה בכה, היכה את עצמו וביטא מחשבות אובדניות. המשיב בעל קווים ילדותיים ובלתי מגובשים באישיותו, בעל דימוי עצמי נמוך, מבולבל, המתקשה בניהול חיים יציבים לאורך זמן. הסמים מהווים עבורו מקור להרגעה עצמית ובריחה מהתמודדות עם קשייו.
     שירות המבחן העריך, כי מעצם אופי העבירות רמת הסיכון הינה גבוהה. עם זאת, לנוכח ההתרשמות כי חווית המעצר הינה משמעותית ומחנכת עבור המשיב ובשל מצבו הרגשי הקשה, יש במעצר בית משולב עם פיקוח אנושי של ארבעת אחיותיו ואימו ואיזוק אלקטרוני משום הפחתת רמת הסיכון. שירות המבחן התרשם, כי בני המשפחה, המזועזעים ממצבו ובשל כך מחויבים ורתומים לתהליך שיקומו, יכולים להעמיד בפניו גבולות באופן סמכותי ולשמש כגורם מכיל ומלווה.

6.     בית משפט קמא, לאחר ששמע את טענות ב"כ הצדדים, אימץ את המלצת שירות המבחן, לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בביתו, איזוק אלקטרוני ופיקוח צמוד של בני המשפחה, וזאת לנוכח מכלול נתוני המקרה, וכאשר נאשמים אחרים, שאף הם הואשמו במכירת סמים לאותה סוכנת משטרתית, שוחררו אף לפני קבלת תסקיר של שירות המבחן. כן אישר למשיב יציאה לשעה טיפולית עם העובדת הסוציאלית, אחת לשבוע, בליווי אחת מאחיותיו, ערבות עצמית וערבות של כל אחת משלוש האחיות המעורבות בהשגחה.
     על כך הערר שלפניי.

7.     ב"כ העוררת, עו"ד עמית מיכלס, טען בערר שבכתב, כי טעה בית משפט קמא כאשר שחרר סוחר סמים, בהעדר נסיבות חריגות המצדיקות סטיות מההלכה הפסוקה. עוד נטען, כי עבירות סחר בסמים ניתן לבצע גם בין כתלי הבית תוך שימוש באמצעי תקשורת, ואין באיזוק האלקטרוני למנוע את ביצוע העבירות בטווח האיזוק. ב"כ העוררת ציין, כי קצינת המבחן נימקה את המלצתה לשחרור המשיב במצבו הרגשי הקשה, בצד קביעתה כי רמת הסיכון הינה גבוהה, ולא ברור מה הקשר בין מצבו הרגשי לאיון המסוכנות במעצר בית. ב"כ העוררת סבור, כי בית משפט קמא טעה כאשר קבע את ביתו של המשיב כחלופת מעצר, שכן הבית שימש כנקודת יציאה עבורו לביצוע עבירות הסחר. עוד הודגש, כי המשיב בעל עבר פלילי והרשעות בעבירות סמים שונות, שביצע ב-10 השנים האחרונות, ונגדו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי ברי-הפעלה של 8 חודשים ושל 4 חודשים. ב"כ העוררת הוסיף וטען, כי עניינו של המשיב שונה מהנאשמים האחרים שמכרו סמים לסוכנת, שמעצרם לא הוארך עד תום ההליכים, בכך שהמשיב מכר סמים שונים לסוכנת, בכמויות גדולות ונוכח עברו הפלילי, ובכל אלה יש להוליך למסקנה, כי יש לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הטענה אחרונה כלפי החלטת בית משפט קמא היא, כי לא התייחס כלל לשאלת האמון במשיב עצמו, ולאור מה שפורט לא ניתן ליתן בו אמון. ב"כ העוררת היפנה לפסיקה שונה התומכת בדבריו.
8.     ב"כ המשיב, עו"ד ראובן בר-חיים, טען, כי אין כל טעות בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבותה של ערכאת הערר. לשיטתו, היה על בית משפט קמא לשקול חלופת מעצר גם בעבירות של סחר בסמים, זו נשקלה לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן ונמצאה מתאימה, ואל לערכאה זו להתערב במסקנתו של בית משפט קמא. עוד ציין ב"כ המשיב, כי בעקבות פעילותה של הסוכנת נעצרו 19 איש שמכרו לה סמים, וכולם שוחררו למעצר בית בביתם, אף ללא קבלת תסקיר של שירות המבחן, ורק אחד מהם, שתסקיר שירות המבחן לא המליץ על שחרורו, נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד נטען, כי המשיב הינו אדם נורמטיבי, מתפקד, עובד קבוע, אשר הביע חרטה על מעשיו, נטל אחריות מתחילה והפנים את לקח המעצר, ובכך יש להקהות את מסוכנותו. ב"כ המשיב הדגיש, כי על אף שבעברו של המשיב עבירות סמים, רק אחת מהן הינה שלא לשימוש עצמי. לדבריו, מעולם לא עבר המשיב עבירה של סחר בסם עד לפגישתו עם הסוכנת שהתיידדה עימו ולחצה עליו להביא לו סמים. המשיב מעולם לא פנה אליה להציע לה סמים, אלא היא זו שפנתה אליו וביקשה לרכוש ממנו סמים. לשיטתו של ב"כ המשיב, יש בחלופת המעצר שהומלצה על ידי שירות המבחן ואומצה על ידי בית משפט קמא להבטיח, כי המשיב לא יבצע עבירות נוספות. אשר למאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המשיב נטען, כי אין לעצור את המשיב, שכן אין במעצר משום מקדמה לעונש הצפוי לו.

9.     גם כאשר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב וגם כאשר מתקיימת עילת מעצר, חזקה עלינו הוראת המחוקק בסעיף 21(ב) לחסד"פ, כי לא יינתן צו מעצר, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". לפיכך, צדק בית משפט קמא משביקש לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב, ועשה כן לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.
     השאלה הניצבת לפנינו היא, האם יש בחלופת המעצר שנקבעה משום להשיג את "מטרת המעצר", במקרה דנן - למנוע מהמשיב להמשיך בסחר בסמים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא השיב בחיוב על שאלה זו.
     ב"כ העוררת היפנה לפסיקה ענפה הקובעת, כי כאשר המדובר בסחר בסמים מסוכנים, הכלל הוא שאין מקום לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, אף לא למעצר בית מלא, שכן אין בכך להשיג את "מטרת המעצר" (ראו לדוגמא: בש"פ 7042/05 מטר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 2198 (2005); בש"פ 6240/02 מדינת ישראל נ' יורם, תק-על 2002(2) 999 (2002)). עם זאת, חובה על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו וניתן לסטות מהכלל במקרים מיוחדים (בש"פ 7950/99 אבנר נ' מדינת ישראל, תק-על 99(4) 204 (1999)). הסטייה מהכלל תלויה במידת האמון שבית המשפט רוחש לנאשם שיעמוד בתנאי מעצר הבית שנקבעו, ובמידת האמון באמצעים ובגורמים הנוספים שנועדו להבטיח המטרה האמורה באמצעות מעצר הבית, כגון בני המשפחה אצלם ישהה המשיב במעצר הבית וכיוצא בזה (ראו: בש"פ 5874/91 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 596, 599 ב'-ד' (1992)).
     כן מקובלנו, כי אין המעצר מהווה מקדמה על חשבון העונש שייגזר על הנאשם לעתיד לבוא בעת הדיון בתיק העיקרי (בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף, תק-על 2006(1) 2489 (2006); בש"פ 1218/07 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2007(1) 2071 (2007) והאסמכתאות שם). גם העובדה כי נגד המשיב תלויים ועומדים מאסרים על תנאי ברי-הפעלה אינה מהווה משום מניעה אפריורי לדון בחלופת מעצר ובלבד שחלופה זו תענה על "מטרת המעצר".

10.     מן הכלל אל הפרט. אכן מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה, כפי שגם קבע שירות המבחן, שכן סחר בסם מסוכן יכול להיעשות גם מביתו של הסוחר - המשיב דנן. לדעתי, יש גם טעם בדבריו של ב"כ העוררת, כי לעובדה שהמשיב היה במצב רגשי קשה בעת שהותו במעצר, אין בהכרח קשר לאיון המסוכנות ממנו במעצר בית, כסברת קצינת המבחן. עם זאת, במקרה דנן דומה, כי ניתן לציין מספר נקודות שעומדות לזכותו של המשיב ומטות את הכף לאימוץ חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט קמא, על אף המסוכנות שבעבירות של סחר בסמים ועל אף עברו הפלילי של המשיב. במה דברים אמורים. אין בעברו של המשיב עבירות של סחר בסמים, אלא רק החזקת סמים לשימוש עצמי ופעם אחת בלבד החזקת סם בכמות שאינה לצריכה עצמית. זאת ועוד. מעיון בחומר החקירה שהועמד לעיוני עולה, כי בכל ארבעת המקרים היתה זו הסוכנת שהתקשרה למשיב וביקשה לרכוש ממנו את הסמים; הסמים לא נמכרו בדירתו של המשיב, אלא הוא עזב את הדירה וברחוב הסמוך נכנס למכוניתה של הסוכנת ושם מסר לה את הסמים וקיבל את התמורה; לא נצפו מכירות סמים לאחרים. את יציאתו של המשיב מן הבית לצורך מכירת הסם ניתן למנוע הן בפיקוח האנושי של מי מאחיותיו של המשיב שישהו עימו בביתו בשעות היום, והן באיזוק האלקטרוני שנקבע, ושנועד להתריע מפני יציאה מן הבית. לפיכך, יש לדחות טענתו של ב"כ העוררת שאין באיזוק האלקטרוני למנוע ביצוע הסחר בסמים, כפי שנהג המשיב לעשות, לפחות בארבעת המקרים מושא כתב האישום. אוסיף, כי לא נטען בשום מקרה, כי רוכשי סמים הגיעו לביתו של המשיב לרכוש סמים. עם זאת, גם במקרה כזה, דומה, כי הפיקוח האנושי של אחיותיו של המשיב יהא בו כדי למנוע מצב זה, לאור התרשמות שירות המבחן מהן, שאומצה על ידי בית משפט קמא.

11.     האם ניתן ליתן אמון במשיב למלא אחר מטרת המעצר ותנאי השחרור? אין תשובה חד-משמעית לשאלה זו. משמחליט בית משפט שלא לעצור אדם מאחורי סורג ובריח, אלא מאשר חלופת מעצר, יש בכך משום ניסיון לצפות את העתיד ואף נטילת סיכון מסוים. הבחינה נעשית עם הכלים הנמצאים לפניו, והכלי הראשון במעלה הוא התסקיר של שירות המבחן. אכן, לא בכל מקרה תאומץ המלצת שירות המבחן, אך בתסקיר המוגש ישנם נתונים המאפשרים לבית המשפט ליטול החלטה מושכלת, ואם תמצי לומר אף "סיכון מחושב", בהיעתרות לחלופת מעצר. האם בכל מקרה בו שוחרר נאשם לחלופת מעצר הוכיחה זו עצמה ומילאה אחר "מטרת המעצר"? ברור שלא, ונאשמים לא מעטים הפרו התנאים ומעלו באמון שניתן להם. האם יש בכך משום להשליך על הכלל ובכל מקרה שלא להיעתר ל"חלופת מעצר"? אף כאן סבורני שהתשובה שלילית, או במילים אחרות, על המותב הדן בנושא לשקול ולהעריך כל מקרה לגופו. ההכרעה בשאלת התנאים המוצעים לחלופת מעצר, לרבות התאמתם של המפקחים המוצעים לפקח על המשוחרר בערובה ולהבטחת תנאי השחרור, נתונה לערכאה הדיונית, המתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מהנאשם ומהערבים. כאמור, בית משפט קמא ראה לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר התנאים לשחרורו של המשיב.

12.     לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בחנתי את החלטת בית משפט קמא והאמור בתסקיר שירות המבחן, ולא בלי היסוס, לאור עברו והמסוכנות של המשיב, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום, בנסיבות העניין, להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולבטלה.
עם זאת, הטרידה אותי שאלה אחת והיא - מי יפקח על המשיב בשעות בהן אינו נתון לפיקוח מי מאחיותיו, וביתר פירוט בין השעה 20:00 עד השעה 08:00 למחרת, שכן על פי המפורט בתסקיר, עתידות אחיותיו של המשיב לפקח עליו בביתו אך משעת בוקר ועד הערב, ולעת לילה נותר המשיב ללא פיקוח. בנסיבות אלה ולמען הדק הפיקוח על המשיב, אני מורה, כי המשיב ימציא מפקח או מפקחים נוספים, שישהו עימו בשעות הלילה, כאשר אחיותיו אינן נוכחות. מפקחים אלו יבחנו על ידי שירות המבחן ויתייצבו לבחינתו של בית משפט קמא, תוך 10 ימים מהיום, על מנת שיבחן אם ניתן לאשרם כמפקחים נוספים על המשיב. המפקחים שייקבעו יחתמו אף הם על ערבות על סך של 10,000 ₪ כ"א. עם זאת, רשאי המשיב להודיע, כי מי מאחיותיו תשהה עימו בשעות הלילה והאחיות יאשרו זאת לפני בית משפט קמא. למען הסר ספק מובהר בזאת, כי כל עוד לא הסתיים הליך זה ישהה המשיב במעצר.

13.     בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון