הנאשם נחשף במסגרת תפקידו בצבא לחומר מסווג שכלל בין היתר, פרטים בטחוניים ומסמכים צבאיים מסווגים; תוכניות חירום של חיל הרפואה; מידע על אופן פרישת כוחות החייל ומרכזי השליטה; דרכי סיוע נפשי לעורף בזמן מלחמה; תוכניות לפינוי אזרחים, והערכות מודיעיניות ומבצעיות. בכל אלה, ביקש הנאשם לעשות שימוש, כאשר החליט לפנות אל גורמים עוינים למדינה ולעניינם בחומרים שבידיו, הכל, כנגד בצע כסף אותו תיכנן לדרוש בתמורה. להלן גזר דין בנושא מכירת מידע מסווג לגורמים עוינים: גזר דין השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד - סג"נ 1. הנאשם, פסיכיאטר במקצועו ורב סרן במילואים בחיל הרפואה, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שקשר עם התביעה, בשתי עבירות נשוא פרק ז' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק); העבירה האחת, היא, מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א)+(ב) לחוק; והשניה, החזקת ידיעות במטרה לפגוע בבטחון המדינה, עבירה לפי סעיף 112(ב) לחוק. ההסדר עליו הודיעונו הצדדים בישיבת יום 9.1.08, הוא הסדר דיוני, חלקי, שבמסגרתו הוגש לנו כתב אישום מתוקן, בו הודה הנאשם כאמור, מבלי הסכמה בין הצדדים לענין העונש. 2. עיון בכתב האישום המתוקן מעלה, כי ענין לנו בנאשם שנחשף במסגרת תפקידו בצבא, כמתואר, לחומר מסווג שכלל בין היתר, פרטים בטחוניים ומסמכים צבאיים מסווגים; תוכניות חירום של חיל הרפואה; מידע על אופן פרישת כוחות החייל ומרכזי השליטה; דרכי סיוע נפשי לעורף בזמן מלחמה; תוכניות לפינוי אזרחים, והערכות מודיעיניות ומבצעיות. בכל אלה, כך מסתבר, ביקש הנאשם לעשות שימוש, כאשר החליט לפנות אל גורמים עוינים למדינה (להלן - הגורמים העוינים) ולעניינם בחומרים שבידיו, הכל, כנגד בצע כסף אותו תיכנן לדרוש בתמורה. 3. החל מחודש אפריל 2007, כך כתב האישום המתוקן, פתח איפוא הנאשם בסידרת פניות באינטרנט ובפאקס, אל אותם גורמים עוינים, בהציעו להם סיוע במאבקם כנגד המדינה. גם כאשר לא נענו פניותיו אליהם, המשיך הנאשם ופנה אל אלה ואל אחרים באותן הצעות; עד שנתפש בכף. כך, פנייתו מיום 17.4.07, באינטרנט, אל משרד החוץ האירני, בה הביע נכונותו לשתף פעולה עם שלטונות אירן, בהציגו עצמו בפניהם, כאזרח וקצין ישראלי היכול לספק פרטים על גורמים וחברות בישראל, בעלי "רגישות גבוהה", עקב היותו, כדבריו, בעל קשרים ענפים עם אלה - פניה, שנענתה תחילה, ונפסקה בהמשך. כך, גם פניותיו הנוספות אל גורמים עוינים אחרים, שלא נענו; ביניהן, פניות שיזם בחודש אוגוסט 2007, באמצעות הפאקס שבביתו, אל הקונסוליות האירניות בלונדון ובתורכיה, בהן הביע רצונו לשתף פעולה עם שלטונות אירן; וכך, פניותיו החוזרות אל אלה במהלך חודש אוקטובר 2007, שלא נענו גם הן. ביום 3.11.07, כך הוברר, שיגר הנאשם מכתב באינטרנט, אל אוניברסיטת אל-אזהר, ברצועת עזה, בו הביע רצונו "להצטרף למאמץ" של החמאס ברצועה, במטרה לשתף פעולה עם מאבקו של ארגון טרור זה. הנאשם נתפש כאמור, בעיצומם של ניסיונות ההתקשרות הנ"ל, בהם הודה בפנינו במסגרת הסדר הטיעון, בלא הנד עפעף. 4. ייאמר מיד, כי פרטי הפרשה שהובאו לעיל, והודיית הנאשם בכל שיוחס לו לגביה, העלו בנו תהיות קשות ביותר לגבי אישיותו של האיש, ולגבי דרך התנהלותו בפרשה הנדונה. הסיפור, ככלל, נראה לנו מלכתחילה, מוזר, אניגמטי, ומנותק מכל מציאות אפשרית. נבצר מעימנו להבין, מהו שיכול היה להניע אדם נורמטיבי לכאורה, בעל מעמד מקצועי וחברתי איתן, שדבר לא נחסר ממנו בחיי היום-יום, לקום יום אחד, ולהציע את עצמו לגורמים העוינים ביותר למדינה, למטרות הרס והשמדה של כל שאמור היה להיות יקר לליבו. תהיות אלה שליוונו לאורך כל הדיון בהצגת ההסדר, לא נפתרו; גם לא, לאחר האזנה לטיעוניהם של באי כח הצדדים לעונש, אשר עשו ככל יכולתם לפזר הערפל, ולהעמיד בסיס לוגי כלשהו לדילמות הקשות שהעלה כתב האישום בפנינו. פנינו איפוא אל הסניגור המלומד, עו"ד שאלתיאל, והעלינו תהייתנו בפניו, שמא ענין לנו באדם שיציבותו הנפשית מעורערת, ואשר אולי פעל כפי שפעל, ממניעים נפשיים הצריכים בירור. הסניגור שגרס כי לא עלה בתיק הזה כל צורך בחוות דעת פסיכיאטרית, הותיר את הענין, עם זאת, לשיקול דעתנו. משפנינו אל הנאשם עצמו, ניסה גם הוא, להסביר לנו, לשאלותינו, את הקונספציה ההזויה שהובילה אותו לפעול כפי שפעל; אלא, שאנו לא הבנו. בין כך ובין כך, באין בפנינו כל בקשה מטעם מי מן הצדדים, להגיש חוות דעת פסיכיאטרית בטרם גזירת דינו של הנאשם, החלטנו לעשות כרצון הצדדים, ולגזור דינו מבלי היזקקות לה. 5. לגופו של ענין, שקלנו הדברים שבאו בפנינו מטעם באי כח הצדדים, ומטעמו של הנאשם עצמו, והגענו למסקנה שהמקרה הזה, שעניינו כאמור בעבירות מגע עם סוכן חוץ, והחזקת ידיעות במטרה לפגוע בבטחון המדינה, הוא אכן מקרה חריג בחומרתו, הדורש התיחסות ייחודית מטעם בית המשפט, כפי שטען התובע המלומד בפנינו. בצדק, הצביע עו"ד בן טולילה על העובדה החמורה, שבשונה ממקרים אחרים בהם נדונו עבירות מסוג אלה קא עסקינן, ענין לנו הפעם, באזרח ישראלי מן השורה, שנולד, גדל והתחנך במדינת ישראל, ושהגיע להישגים אישיים בלתי מבוטלים בה, בתחום המקצועי ובכלל. בצדק, עמד על כך, כי עניננו במי ששימש כקצין מילואים, שהחליט בקור רוח ובנחרצות בלתי מתפשרת, לעשות רווחים כספיים ואחרים לעצמו, על ידי העברת מידע וחומרים מסווגים בהם החזיק, לידיהם של הנימנים על המרים באויבי המדינה, למען ישתמשו בהם כנגדה. בצדק גם גרס, כי העובדה שמאחורי התנהלותו המתוארת של הנאשם, עמדה תיאוריה קודרת שבנה לעצמו, על התפוררות החברה הישראלית, על אובדנה הקרוב, ועל הצורך שחש להציל עצמו מאסון קרב, אין בה אלא כדי להוסיף חומרה על חומרה. אין לדעת, כפי שטען התובע, מהי מידת הנזק שיכולים היו מעשיו של הנאשם לגרום למדינה, אילו הגיעו תכניותיו לכלל מימוש. ברור עם זאת, שהנאשם פיתח לעצמו חזון אפוקליפטי, שממנו ביקש כאמור לחלץ עצמו, יהיה המחיר אשר יהיה. יוצא, מכל האמור עד כאן, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, לצד המאמצים החוזרים שהשקיע בניסיונותיו החוזרים ליצור קשר עם הגורמים העוינים למדינה, ולצד האינטנסיביות וההתמדה ב"עבודת השיווק" שעשה לצורך כך; כל אלה, מציבים מקרה זה ברף הגבוה של מידרג החומרה והענישה המתחייבת; מעבר למקובל בענישה שננקטה עד כה על ידי בתי המשפט, בתחום העבירות הנדונות. 6. בענין זה, לא יכולנו לראות עין בעין עם הסניגור, שהעדיף למקד דבריו, ולא בכדי, בעקרונות הענישה האינדווידואלית, בתארו את הנאשם כמי שראוי להתחשבות מיוחדת - קרי, לעונש של לא יותר משנת מאסר שנה בפועל - בהיותו מהווה עוגן יחיד למשפחתו, איש מבריק בעל כישורים יחודיים, שסייע רבות למטופליו בבית החולים אברבנאל, ובכלל. נהפוך הוא בעיני. דווקא מאדם בעל תכונות תרומיות כפי שהוצג על ידי הסניגור, מצופה היה שיפעיל שיקול דעת ערכי, וחשיבה החורגת מתחומי האגואיזם הצרוף, בטרם יעשה את שלא היה עושה אלא הגרוע באויבי המדינה. כך הדבר גם, בהתייחס אל דבריה של עדת ההגנה, אילנה וורצוב, אותם אימץ הסניגור בטיעוניו בפנינו, בענין אופיו המסוגר של הנאשם, הרציונליות שעל פיה חישב צעדיו, והפן הילדותי שאיפיין, כדבריה, את התפרצויותיו מדי פעם. בנקודה זו, יש להדגיש, אין גם בעובדת היות הנאשם בן להורים ניצולי שואה, כדי להסביר מעשיו או להקל ראש עימם, ולהיפך. כבן לניצולי שואה, אמור היה הנאשם להקדיש חייו לפעולות של הצלה וחיים, ולא למעשים הנושאים בכנפיהם בשורות של הרס ואובדן. 7. על רקע האמור עד כאן, נשמעו דבריו של הנאשם עצמו בפנינו - בהם הכריז כי איננו שונא את המדינה על אף הכל - כדברים מנותקים מן ההיגיון ומן הסבירות. כך גם התיאוריה האומללה אותה חזר והציע בפנינו, בדבר "התפוררות הסולידריות החברתית" במדינה, כלשונו, והצורך להימלט ממנה. בדבריו אלה, אין אלא כדי להגביר התחושה שבפנינו אדם מנותק, חסר סולידריות ואמפטיה מינימלית כלפי סביבתו. רק דבר אחד ניתן להביא לטובתו של הנאשם, לבד מעצם הודאתו במיוחס לו, היא, הצהרתו בסופו של יום, כי יש בליבו חרטה על שעשה. בלשונו: "אני רחוק מלהיות גאה בזה, אני מתחרט בזה ומתבייש בזה" (עמ' 14 לפרוט'). ודוק, דבריו אלה של הנאשם יכולים היו להיטיב עימו יותר, אילולא הבהיר לנו במקביל, שעדיין הוא נאמן להשקפתו המקורית כפירוטה לעיל. בלשונו: "אני כן מאמין וכן האמנתי כשהחלטתי לעשות... (את המעשים)" (עמ' 13 לפרוט'). 8. בסופו של דבר, נראה לי, גוברים בענין מורכב זה, הנימוקים לחומרה על הנימוקים לקולא, עם כל המתחייב מקביעה זו. מעמדו של הנאשם; האיכות והרלוונטיות של המידע בו החזיק; היוזמה בה נקט בניסיונותיו הבלתי נלאים להעביר מידע זה, תחילה, למסוכנת באויבי המדינה, ובהמשך, לארגון טרור המקדש מלחמת חורמה עליה; מחייבים כפי שטען התובע בצדק, ענישה בהתאם, מעבר לזו שננקטה עד כה. ויודגש, עיון בגזרי הדין שהגישו לנו שני הצדדים כאחד, לצורך השוואת הדין, מצביע על כך, כי טווח הענישה בתחום הנדון, היה עד היום, מצומצם ומתון למדי. העונשים שהוטלו על העבירות הנדונות נעו עד כה, בטווח של בין שנתיים לשש שנות מאסר בפועל, בלבד. כך, בת"פ 138/95 מ"י נ' הרצל ראד, תק-מח 96(3) 2831, בו הורשע הנאשם דשם, על פי הודייתו, בעבירה של קיום מגע עם סוכן חוץ, ונדון במסגרת הסדר טיעון שקשר עם התביעה, לשלוש שנות מאסר בפועל ושנה על תנאי. כך גם, בתפ"ח 4041/07 מ"י נ' מנאר ג'בארין, תק-מח 2007(4), 9224, בו נגזרו על הנאשמת דשם, שלוש שנות מאסר בפועל, ושנתיים על תנאי. כך, בתפ"ח 863/05 מ"י נ' עלאא מח'ימר, תק-מח 2006(1) 3816, בו נגזרו על הנאשם שנתיים וחצי מאסר בפועל ושנה על תנאי; וכך, בתפ"ח 3008/06 מדינת ישראל נ' ג'ריס ג'ריס (טרם פורסם) בו הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מגע עם סוכן זר וחיפוי, כשהעונש עליו הוסכם, הועמד על 34 חודשי מאסר בפועל. כך גם, בתפ"ח 1019/05 מ"י נ' אל אשואח איאד, תק-מח 2006(1) 2925, בו נגזרו על הנאשם, אזרח דנמרק, שלושים ושלושה חודשי מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, בגין הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר עם חבר בארגון "חיזבאללה", על מנת למסור באמצעותו ידיעה לאויב ולתועלתו (סעיף 111(2) ביחד עם סעיף 92 לחוק העונשין); וכך, בתפ"ח 1197/01 מ"י נ' עידן מרק, תק-מח 2002(1) 678, בו נדון אזרח אוסטרלי, תושב קבע במדינה, שהודה, בעקבות הסדר טיעון, בעבירת ניסיון לקיים מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114 לחוק העונשין) וגזר דינו הועמד על שנתיים מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. העונש החמור ביותר שהוטל על עבירות בתחום הזה, הוא זה שנגזר על הנאשמת תגריד (לטיפה) בת מחמד סעדי נ' מדינת ישראל (ע"פ 2131/03, תק-על 2003(4 1390) שבמסגרתו הוטלו עליה שש שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, בגין הרשעתה בעבירה של מגע עם סוכן חוץ וחיפוי (סעיפים 114, 95 ו-99 סיפא לחוק העונשין). הנאשמת הזו, יש להזכיר, הורשעה בקיום מגע עם תושב חברון, חבר בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, שבאמצעותו גם נוצר הקשר עם המחבלת המתאבדת אשר פוצצה עצמה בשוק מחנה יהודה בירושלים, ביום 12.4.02, וגרמה למותם של שישה אנשים לצד פציעתם של רבים. 9. נראה, לאחר סקירת כל גזרי הדין הנ"ל, כי השלכתם על עניננו היא דו מימדית. פשיטא, המימד האחד, הוא זה המתחייב מן השוני בפרמטרים של החומרה. שהרי, בעניננו מדובר כאמור באזרח ישראלי, קצין בצה"ל המעורה בחברה הישראלית, בשונה מכל המקרים האחרים שהוצגו לנו. המימד האחר, מתחייב ממהות המגעים שיצר הנאשם דנא, עם הגורמים העוינים, שהיו וירטואליים במהותם, ואשר לא צלחו, לעומת המגעים נשוא אותם גזרי דין, שהיו ממשיים יותר ובלתי אמצעיים. האיזון בין אלה לאלה, כך נראה, מחייב בעניננו, מצד אחד, הטלת ענישה משמעותית על הנאשם דנא, כזו, שתהיה בעלת מסר מובהק של הרתעה כפי שטען התובע; ומצד שני, תבטא הקלה מסוימת. יפים לעניינו דבריה של השופטת ע' ארבל בע"פ 10680/04 מדינת ישראל נ' כנעאנה, תק-על 2005(4) 1102 (2005) שעמדה על הצורך להחמיר בענישת אזרחים ישראלים המעורבים בעבירות ביטחון לשם הרתעה: "אכן, בימים אלה בהם נעשה מאמץ עילאי להבטיח את שלומם של אזרחי המדינה כולם מפני אלה המבקשים לפגוע בהם, קיימת חשיבות בענישה מרתיעה שתביא למשיכת היד מעיסוק בכל פעילות שיש בה להקל או לסייע לפעילותם של ארגוני הטרור". כך גם, דבריה של השופטת א' חיות בע"פ 7314/04 איימן אבו קישק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו") בהבהירה: "אכן, עבירות ביטחון חמורות הן יהא מבצען אשר יהא, אך הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים אל הגרועים שבאויבי המדינה ומסייעים בידם לבצע פעולות טרור". אנו מטילים איפוא על הנאשם שבפנינו, העונשים כדילהלן: א. מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים, החל מיום מעצרו; ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום, לא יעבור עבירה כלשהי על בטחון המדינה. הודעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. משפט פלילימגע עם סוכן חוץ / ריגול