הפרקליטות ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, בהדגישה את השפעתן והשלכתן של עבירות הרכוש על תחושת הבטחון של הציבור. כן צוינו הנזקים הכספיים הנגרמים לתושבי המדינה הנאלצים למגן את נכסיהם ולבטח אותם מפני עבירות הרכוש. להלן גזר דין בנושא מאסר בפועל בעבירות רכוש: גזר דין לגבי הנאשם מס' 1 1. נאשם מס' 1, (להלן:"הנאשם") הורשע ביום 11.09.05 בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 406(ב) בנסיבות סעיף 408 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, גניבה- עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, החזקת מכשירי פריצה- עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, המסתייע ברכבו לפשע- עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א -1961, שיבוש מהלכי משפט- עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, הכשלת שוטר במילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ניסיון בריחה ממשמורת חוקית בעבירה מסוג פשע- עבירה לפי סעיף 257(1) בתוספת סעיף 25 לחוק העונשין, ותקיפת שוטר במילוי תפקידו בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין. 2. מסכת האירועים שהביאה להרשעת הנאשם פורטה בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית יאמר, כי ביום 14.03.04 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם ביחד עם שותפו (להלן: "אזרזר") לביתו של המתלונן, שבתאי בלוך בגבעת האלה (להלן: "הבית"). סאמי נכנס לבית וגנב מתוכו כספים אותם מסר לנאשם, אשר כל אותה עת המתין לו ברכב. ברכבם של הנאשמים נמצאו 2 פטישים ואיזמל שהינם כלי פריצה. הנאשם היה מצוייד גם בסכין קפיצית. בעקבות מידע שהגיע למשטרה הוצבו מחסומים ובוצעו פעולות לאיתור הנאשמים. מפקד תחנת המשטרה במגדל העמק היה הראשון שאיתר את הנאשמים ועצר את רכבם. מול עיניו של מפקד התחנה ניסה הנאשם להעלים את חבילת הכסף הגנוב ולהסתירו בתא הכפפות של הרכב. חרף הוראת מפקד התחנה שהורה לו להמתין ברכב יצא הנאשם מן הרכב והחל להתרחק מן המקום בניסיון להימלט, ותוך מאבק בשוטרים אשר ניסו לעצור בעדו ולהחזירו לרכב דחף הנאשם את מפקד התחנה. 3. ב"כ המאשימה מבקש להחמיר בעונשו של הנאשם, בהדגישו את השפעתן והשלכתן של עבירות הרכוש על תחושת הבטחון של הציבור בכללותו, ושל המתלונן ומשפחתו בפרט. כן ציין ב"כ האשימה את הנזקים הכספיים הנגרמים לתושבי המדינה הנאלצים למגן את נכסיהם ולבטח אותם מפני עבירות הרכוש. בהתייחס לעבירות שבוצעו כנגד השוטרים, האמונים על שמירת החוק והסדר הציבורי, הדגיש ב"כ האשימה את החומרה שראה המחוקק לייחס לעבירות מסוג זה. המאשימה מבקשת לאבחן בין העונש הראוי ביחס לכל אחד מן הנאשמים, ולקבוע כי יש להחמיר בעונשו של נאשם זה מעבר לעונש שהוטל על אזרזר, וזאת מכמה נימוקים: הנאשם הורשע בעבירות חמורות נוספות, הנסיבות המחמירות שנוספו לו מכח נשיאת הסכין, עברו הכבד יותר, והעובדה שביצע את העבירות בעת שעונש של מאסר על תנאי מרחף על ראשו. לאור האמור התבקש בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, הפעלה במצטבר של עונש המאסר המותנה שהוטל עליו בת"פ 1569/02 (שלום נצרת), מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, חילוט ההתחייבות הכספית על סך 1,500 ₪ אשר נחתמה בת"פ 1569/02 הנ"ל, קנס, פיצוי למתלונן, ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. בנוסף נתבקש בית המשפט לחייב את הנאשם לשאת בהוצאות המשפט ככל שהן נוגעות להעדתם של רון רוזנר ועמוס דניאל. 4. מנגד, טוען הסנגור כי אין להחמיר בעונשו של הנאשם רק מכיון שבחר לנהל את משפטו. לטענתו אין מקום להטיל על הנאשם הוצאות משפט רק מכיון שזימן עדי הגנה שסבר כי יוכלו לסייע בהגנתו, גם אם בהכרעת הדין נקבע אחרת. הסנגור היפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיונות השיקום שלו, וביקש להימנע ממאסרו, בציינו כי במשך למעלה מ-12 שנים לא נגזר עליו עונש מאסר בפועל, ושליחתו למאסר עלולה לסכל את אפשרות שיקומו. בשלהי שנת 99 סיים הנאשם טיפול בקהילה הטיפולית אילנות, ובית המשפט מתבקש להתיחחס להרשעה הבודדת המאוחרת לטיפול זה כאל מעידה, שלאחריה לא היה הנאשם מעורב בעבירות נוספות. עוד נטען כי אין חומרה יתירה בנסיבות המעשים בהן הורשע הנאשם. הנאשם היה נתון במעצר כשבועיים והוא שוהה בתנאים של מעצר בית מלא מאז שוחרר, פרק זמן של כשנה וחצי. כאמור מבקש הסנגור להימנע מהטלת עונש מאסר. במידה ויופעל עונש המאסר על תנאי אזי מבקש הסנגור כי הנאשם ירצה אותו בעבודות שירות. לצד הענישה מבקש הסנגור להטיל פיקוח של שירות המבחן. לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, ותקופת מעצר הבית נטען כי הוא יתקשה לעמוד בתשלום קנס כספי או פיצוי למתלונן. באשר לפסילת הרישיון נטען כי הנאשם נסע ברכב של סאמי ולא נהג בו, ויש להתחשב בכך. 5. הנאשם יליד 1954. גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד כי לאורך שנים רבות, והחל מצעירותו ניהל אורח חיים עברייני. גליון ההרשעות מכיל אין ספור עבירות רכוש, שעיקרן התפרצות לבתי מגורים ובתי עסק וגניבה מתוכם. ריבוי העבירות הביא לכך שכבר מגיל צעיר נגזרו עליו עונשי מאסר, וסה"כ נגזרו על הנאשם 14 תקופות של מאסר. בעברו של הנאשם גם עבירות לא מעטות של אלימות, לרבות תקיפת שוטר כדי להכשילו במילוי תפקידו, ועבירות סמים. הנאשם עשה מאמץ לשקם עצמו והשתלב בקהילה טיפולית לנפגעי סמים בתקופה החל מ - 12.7.98 ועד 21.10.99. ממועד זה ניתן להבחין כי חל שינוי מסוים באורחות חייו מתוך כך שמאז הורשע בעבירה אחת של אלימות, איומים והיזק לרכוש במזיד, וכן הורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית (בשלהי שנת 2002). במשך תקופה ארוכה לא נגזרו על הנאשם עונשי מאסר, ולכאורה, מדובר בשינוי משמעותי וניסיון כן לשיקום. למרות האמור, נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מצביעות על שינוי כזה. ראשית, חבר הנאשם לשותפו שהוא בעל עבר פלילי דומה, ליעד שנבחר על ידם - גבעת אלה, לשם קידום המטרה הלא כשרה, אליה יצאו כשהם מצויידים בכלי פריצה. לא מדובר במעידה, או בכשל מזדמן אלא בפרי פעילות מתוכננת ומודעת. הנאשם נשא על גופו סכין מתקפלת, שאיננה מצויה כרגיל ברשות מי שמבקש לטעון כי הוא מקיים אורח חיים נורמטיבי. בניגוד לחברו, אזרזר, אשר נשמע מיד להוראת השוטר, והמתין ברכב בקבלו עליו את הדין, ניסה הנאשם להימלט מידי השוטרים ונהג בעזות מצח כנגד מרותם של אנשי החוק. כל וזאת לאחר שנכשל נסיונו להסתיר את כספי הגניבה שהיו מוחבאים בתוך גרב רגלו, ובכך לסכל את החקירה ולהינצל מהעונש הצפוי. הנאשם לא היה נכון לשאת בתוצאות מעשיו כשנתפס, והוא אף אינו לוקח אחריות להם כעת. שונה עניינו לפיכך מזה של אזרזר אשר הודה (אף אם בשלב מאוחר) ולקח אחריות למעשיו. זכותו של נאשם לנהל משפטו איננה מוטלת בספק. מאידך, נמנע מן הנאשם לטעון להקלה בעונשו על יסוד הודאה, חרטה וקבלת אחריות. על אזרזר נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. בהתחשב בעקרון אחידות הענישה, איבחנה המאשימה בין עונשיהם של הנאשמים ובכלל זה ציינה ובצדק כי לא מוצה הדין עם אזרזר, והעונש שהוטל עליו לקח בחשבון בין היתר, את הודאתו, לרבות החסכון השיפוטי שנגזר ממנה, לעומת הנאשם שבחר לנהל משפטו ואינו יכול להנות משיקול זה. לשני הנאשמים עבר פלילי מכביד, ומבלי להכנס לויכוח למי מהם עבר עשיר יותר, ברור כי עניינו של הנאשם כאן חמור יותר, הן מפני שהורשע גם בתקיפת שוטר, (עבירה שלצידה נקבע עונש מאסר מינימלי של 3 חודשים) והן מפני שביצע את המעשים כשתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה. נראה כי בנסיבות שפורטו לעיל, המנעות ממאסרו של הנאשם לא תענה על הצורך בהרתעתו ובהגנה על האינטרס הציבורי מפני מעלליו. 6. לאור האמור, בהתחשב בשיקולים שפורטו לעיל, וכן בימי מעצרו של הנאשם, ובתקופה הממושכת של מעצר הבית (של התמשכותה תרם בין היתר הנאשם, באופן בו ניהל את הגנתו), אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר (מ- 14.3.05 - 31.3.05). ב. אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן ה- 6 חודשים שהוטל על הנאשם ב-ת.פ 1569/02 (שלום נצרת). הנאשם ירצה את עונשי המאסר בחופף, כך שסה"כ ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל. ג. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך תקופה זו על כל עבירת פשע וכל עבירה כנגד עובד ציבור. ד. אני מורה על חילוט ההתחייבות הכספית בסך 1,500 ₪ שהוטלה על הנאשם בת.פ. 1569/02 (שלום נצרת). צודקת המאשימה בטיעוניה כי ככלל, מי שביקש לפגוע בקניינו של אחר ולעשות רווח קל על חשבונו צריך להענש גם באמצעות כיסו. למרות האמור, בהתחשב בתקופת המאסר, שהותו הממושכת של הנאשם במעצר בית, ובמצבו הכלכלי לא הוטלו על הנאשם חיובים כספיים באמצעות קנס ופיצוי למתלונן. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. משפט פליליעבירות רכושמאסר