לקיחת שוחד של עובד מס הכנסה

להלן פסק דין בנושא לקיחת שוחד של עובד מס הכנסה:

פסק דין

כללי
1.     המשיב, הורשע בבית המשפט השלום בעכו (ת.פ. 1010/02; כב' השופט ג' נאסר), לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הוטלו עליו עונש מאסר של 6 חודשים בפועל, לריצוי בעבודת שירות, 12 חודשים על-תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 25,000 ש"ח. לפנינו ערעור המדינה, הטוענת כנגד קולת העונש, ומתמקדת ברכיב המאסר בפועל.

2.     המשיב שימש כמנהל מדור עצמאיים במס-הכנסה בעכו, ומלכתחילה הואשם בשני אישומי שוחד, המתייחסים לראשית שנת 2001: הראשון שבו הורשע, והשני, עבירה של דרישת שוחד, שבה הואשם יחד עם עובד מס הכנסה אחר, ושממנה זוכו השניים מחמת הספק.

נסיבות העבירה
3.     הרשעת המשיב עניינה מעשים שנעשו במרץ 2001. המשיב הגיע ביום 28.3.01 לנגריית "קומפורט", באזור התעשיה צור-שלום, לשם עריכת ביקורת של מס-הכנסה. הנגרייה היא בבעלותו של מר רומן אסתרליש, שהוא עולה חדש. במהלך הביקורת מצא המשיב ליקויים ברישום התקבולים, ועקב כך התקשר רומן למנהלת החשבונות שלו, גב' ריטה לוקש, ושוחח איתה בעניין. באותו מעמד דיבר גם המשיב בטלפון עם ריטה, וקבע להיפגש עימה למחרת בבוקר במשרדי מס הכנסה. ואולם, חצי שעה לאחר מכן הגיע המשיב למשרדה של ריטה, הנמצא בביתה בכרמיאל, ולאחר שהבהיר לה את חומרת הליקויים שמצא בביקורת, דרש 2,000 דולר שוחד, וזאת כדי שלא יציין בדו"ח הביקורת את הליקויים שמצא. ריטה סיכמה עם הנאשם, כי תשוחח עם רומן, בעל הנגרייה, ותגיע עמו למחרת למשרדי מס הכנסה.
     בשלב זה פנתה ריטה למשטרת ישראל ופעלה לפי הנחיותיה. למחרת היום, 29.3.01, נפגשה ריטה עם המשיב במשרדי מס הכנסה, וסיכמה עמו על תשלום שוחד מופחת בסך 1,200 דולר. יומיים לאחר מכן, ביום שבת, 31.1.01 אחר הצהריים, הגיע המשיב אל משרדה של ריטה בביתה, ושם מסרה לו ריטה מעטפה, ובה 5,200 ש"ח במזומן. שטרות הכסף היו מסומנים. בצאת המשיב מביתה של ריטה, נעצר ע"י המשטרה. עם תפיסתו השליך המשיב את המעטפה. ביקורו של המשיב אצל ריטה ומסירת המעטפה לידיו תועדו במצלמת וידיאו, עליה אמר השופט קמא, כי "תמונה אחת שווה אלף מילים".
     בית המשפט קמא סמך על עדותה של ריטה, ודחה את גירסתו של המשיב לפיה טפלה עליו ריטה אשמת שווא. בהתבסס על מכלול הראיות, הרשיע ביהמ"ש את המשיב.

גזר הדין
4.     לאחר שסקר את טיעוני הצדדים, עמד בית המשפט קמא על חומרתה היתרה של עבירת השוחד, המצדיקה ענישה מחמירה. יחד עם זאת, מן הראוי תמיד להתחשב בנסיבות האישיות של העבריין, לאור עקרון הענישה האינדיווידואלית. כאן נפנה בית המשפט קמא לגזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, שניתן כמה חודשים קודם לכן, בעניינו של סאלח טריף (ת.פ. 1730/02 מדינת ישראל נ' סאלח טריף [פדאור (לא פורסם) 04(3) 867]). באותו מקרה הורשע הנאשם בעבירה של מתן שוחד בסך 2,000 דולר, ובעבירה של מרמה והפרת אמונים, והוטלו עליו, בין היתר, שישה חודשי מאסר בעבודת שירות. בהפנותו לגזר דין זה, ובהזכירו פסיקה נוספת שבה הוטלו עונשי מאסר בעבודת שירות על נאשמים שהורשעו בעבירות שוחד, קבע בית המשפט את העונשים שצוינו לעיל.

טיעוני הצדדים
5.     המאשימה ביקשה להדגיש, כי מדובר בעבירה חמורה, אשר בוצעה תוך ניצול תפקידו ומעמדו של המשיב, כלפי מי שכעולה חדש הוא נמנה עם "אוכלוסיה חלשה". העבירה נעברה תוך תכנון וקור רוח. במעשהו החמור פגע המשיב קשות בתדמיתם של עובדי הציבור. המאשימה, עו"ד גרובר, סבורה כי בית משפט קמא התבסס מאוד על העונש שהוטל בעניינו של סאלח טריף; דא עקא, שאין לראות אותו גזר דין כהלכה מחייבת לעניין העונש הראוי בעבירת שוחד.
     הסניגורית, עו"ד אולמן, הצביעה על כך, שהעבירה נעברה לפני כחמש שנים, כך שלמשיב נגרם עינוי דין ממושך. אין לתלות בנאשם את הזמן הרב שחלף, שכן הוא התייצב לכל הישיבות שנקבעו במשפטו. המשפט התארך אומנם, לאור הצורך בהוכחת האישומים, ואולם עובדה היא שהדבר היה מוצדק, לאור זיכוי המשיב מהאישום השני. כמו כן, עמדה הסניגורית על נתוניו האישיים של המשיב. זו מעידתו הראשונה של המשיב, שהיה עובד ציבור נאמן עשרות שנים. בעקבות המקרה הוא פוטר, וסבלו רב, בין השאר לאור פרסום המקרה באמצעי התקשורת. לדעתה של הסניגורית, העונש שהוטל הוא הולם, והיא הגישה לנו פסקי דין, שבהם הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירות שוחד עונשי מאסר בני כמה חודשים, לריצוי בעבודת שירות.

דיון והכרעה ענשית
6.     לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון ושיקול, סבורים אנו פה אחד, כי יש מקום לקבלת הערעור.

     המדובר בעבירה חמורה מאוד, שנסיבותיה חמורות ביותר. המשיב הוא עובד ציבור בכיר וותיק, בתפקיד רגיש ורב סמכויות במס הכנסה. הנישומים יראים מעובדים במעמדו. והנה, ביוזמתו המלאה, וללא בושה, היה זה הוא שיזם ודרש שוחד, שאותו ישלם לו נישום שלו, שהוא עולה חדש. הוא זה שנקב בסכום השוחד וניאות להפחיתו, והוא זה שהגיע לביתה של מנהלת החשבונות וקיבל לידיו את השלמונים. על כגון דא אמר השופט (לימים הנשיא) לנדוי בע"פ 389/72 זוקאים נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 487, 496-497:

השוחד הינו סימן ההיכר המובהק של משטרים לבנטיניים שחלילה לנו להידמות להם. רחמנות יתרה כלפי הפרט בכגון אלה עלולה לעלות כדי התאכזרות לחברה כולה, פן תשקע ביוון המצולה של שוחד ושל שחיתות.

לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי מן הראוי להחמיר בעונש המוטל על עברייני שוחד - ראו ע"פ 4722/92 מרקוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 45, 49-50; ע"פ 6033/03 בראון נ' מדינת ישראל, תק-על 2003 (2) 3286; רע"פ 1023/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4) 480. גם במקרה שלפנינו, ראוי היה אפוא להטיל על המשיב עונש מאסר משמעותי בכליאה.

7.     הסניגורית המלומדת עמדה על הזמן שחלף, כשיקול רב חשיבות לעניין העונש. לאחרונה עסק הרכב זה בסוגיית הענישה המאוחרת בעבירת השוחד, והשפעתה על שיעור העונש: ע"פ (חיפה) 419/05 מדינת ישראל נ' דוד שמש. באותו מקרה מדובר היה בעובד ציבור, שהודה מיד בעבירות שיוחסו לו, אך כתב האישום הוגש ארבע שנים וחצי לאחר מכן, ללא כל הסבר סביר לכך. החלטנו לתת משקל גבוה לשיהוי בהגשת כתב האישום, ודחינו לאור זאת את ערעור המדינה על קולת עונש המאסר.

     שונה הדבר בענייננו. אין מדובר בעבריין שהודה, וכתב האישום נגדו הוגש כעבור שנים רבות. זאת ועוד, חלק מהתמשכות הזמן נעוץ בוודאי בכפירתו באשמה זו שלפנינו. אכן, הצורך בהוכחת האישום ע"י המאשימה הוא מושכלת יסוד, וזכותו המלאה של כל נאשם לכפור באשמה. ברם, משאורך הדבר זמן, אין לתת לכך משקל רב כשיקול להקלת העונש. צודקת אומנם גב' אולמן, כי הכפירה באשמה הוכיחה את עצמה במקרה זה, לאור זיכויו של המשיב מן האישום השני. ואולם, ענייננו כאן באישום הראשון, שבו נתפס המשיב בכף, כאשר שטרות השוחד המסומנים במעטפה שבידיו. אכן, עיון בפסק הדין של בימ"ש קמא מגלה, כי הגנת הנאשם הייתה כרוכה בזימונם של שני עדים, אשר באו במטרה מוצהרת לפגוע באמינותה של עדת התביעה המרכזית ריטה "ואף להכפיש את שמה". רק בעת סיכומי ההגנה, הטעימה הסניגורית, כי איננה מבקשת מבית המשפט להאמין לתוכן עדותם של שני עדים אלה. לכל זאת - יש משמעות. יוטעם שוב, זכותו המלאה של כל נאשם לכפור באשמתו ולנהל את הגנתו. ואולם, בנסיבות כגון אלה שבפנינו, פוחתת מאוד ההתחשבות בשיקול של התארכות הזמן.

     מעבר לכל זאת, יש לחזור ולהדגיש, כי השיקול של התארכות הזמן הוא רק אחד השיקולים שיש להתחשב בהם (ראו פסקי דין של ביהמ"ש העליון המוזכרים בפסק דיננו הנ"ל: עניין הירש (ע"פ 347/75); עניין גבריאלוב (ע"פ 416/76; עניין אברג'יל (רע"פ 4239/05). כיוצא בזה, גם ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של מי שעובר עבירת שוחד נסוגה במידה רבה מפני העדיפות שיש לתת לאינטרס הציבורי המובהק בענישתם הראויה של עובדי ציבור לוקחי שוחד.

8.     למקרא גזר הדין של בימ"ש קמא, עולה בבירור, כי השופט קמא מצא דמיון בין מקרה זה לעניינו של סאלח טריף, ומכל מקום הקיש מהעונש באותו מקרה לענייננו.
     איננו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא בנקודה זו. ראשית, נעיר, כי סאלח טריף הורשע בעבירה של מתן שוחד ולא בעבירה החמורה יותר של לקיחת שוחד. החוק עצמו קבע, כי העונש שנותן השוחד צפוי לו הוא מחצית העונש של לוקח השוחד (סעיף 291 לחוק העונשין). הדבר גם הוטעם בפסק דינו של בימ"ש השלום שגזר את עונשו של סאלח טריף. שנית, בית המשפט שגזר את דינו של סאלח טריף הטעים כי נסיבות אישיות יוצאות דופן הביאו אותו להקלה בעונש. שלישית - וזה עיקר - איננו סבורים שגזר הדין בעניינו של סאלח טריף משקף, ובוודאי שאיננו קובע ואיננו מתיימר לקבוע, את הענישה הראויה לעברייני שוחד. הלכה זו נקבעת ע"י בית המשפט העליון, אשר קבע, ושנה ושילש, כי עבירות השוחד מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור, גורמות לציניות כלפי הסדר החברתי ומערערות את היציבות החברתית (בג"ץ 7074/93 סויסא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 748, בעמ' 777). העונש הראוי בגינן ככלל הוא עונש מאסר חמור, שיביע בין השאר את "סלידתה ממעשי שוחד בצורה שתרתיע את הרבים" (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 342.
9.     לאור כל זאת סבורים אנו, כאמור, כי שגה ביהמ"ש קמא, בהטילו עונש קל, שאיננו עומד ביחס ישר לחומרת העבירה. יחד עם זאת, בבואנו להתערב בשיעורו של עונש המאסר לא נמצה את הדין, וזאת הן לאור מתן משקל ראוי לנסיבות אישיות מקלות שעלו בפנינו, והן לאור המדיניות הנוהגת, שלפיה אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין בעת שמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש. כדי להיות ברורים יותר, מוצאים אנו לנכון להטעים, כי עונש המאסר בפועל הראוי במקרה זה צריך היה לדעתנו להיות כפול לפחות מהעונש שאותו נטיל אנו.

10.     על המשיב מוטל, במקום עונש המאסר בפועל שהוטל בבית משפט קמא, עונש מאסר בפועל של 12 חודשים.

     עונשי המאסר על-תנאי והקנס שהוטלו בבית משפט קמא יעמדו בעינם.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון