חטיפת תיק ברחוב - ניסיון שוד

להלן גזר דין בנושא עונש על חטיפת תיק ברחוב: גזר דין 1. הנאשם, יליד 1966, הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של ניסיון לשוד, עבירה לפי סעיף 403 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן : "החוק") ועבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק. הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון, לפיו יוחסו לנאשם העבירות הנ"ל, חלף עבירת השוד שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. לא היתה הסכמה לעניין העונש. 2. על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 13.4.05 בשעה 12:00 לערך, הבחין הנאשם ב.ר (להלן:"המתלוננת") כשהיא הולכת ברחוב לפניו, יחד עם אישה קשישה ותיק תלוי על כתפה. הנאשם התקרב בריצה מאחורי המתלוננת, אחז ברצועת התיק, משך ברצועה בחוזקה עד שנקרעה וברח מהמקום כשהוא אוחז בתיקה של המתלוננת. התיק הכיל תעודת זהות, תמונות, סכום כסף של 130 ₪, טבעת, פנקסי שיקים, מסמכים נוספים ומפתחות. תכולת התיק נתפסה והוחזרה למתלוננת. על פי עובדות האישום השני, בתאריך 13.4.05 בשעה 15:30 לערך, הבחין הנאשם ב ש. (להלן:"המתלוננת")כשהיא הולכת ברחוב לפניו. הנאשם הגיע בריצה מאחורי המתלוננת, חטף את ארנקה מידה וברח בריצה מהמקום. הארנק הכיל שיקים וסכום של 200 ₪ במזומן. 3. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, עולה כי הנאשם בן 39, נשוי ואב ל- 5 ילדים. אשתו, ילידת עזה, חזרה עם חמשת ילדיהם לעזה ואין לו כל קשר עמם. ממידע שהתקבל עולה כי האישה עזבה על רקע יחסים מעורערים עם הנאשם ומשפחתו. ניסיונו של הנאשם להחזיר את ילדיו כשל. הנאשם מוכר לרשויות הרווחה בשל בעיות סמים ובעיות כלכליות קשות. הנאשם אינו עובד מזה שנים ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. הנאשם בכור מבין שמונה אחים במשפחת המוצא. ככל הידוע, אחיו מתפקדים באורח תקין והקשר של הנאשם עמם מנותק. אביו של הנאשם נרצח לפני כ- 19 שנה עקב סכסוך בין חמולות. הנאשם, כבכור, נאלץ לקחת עליו את תפקיד ראש המשפחה. אחיו הצעיר ממנו, התאבד לפני כ- 13 שנה, על רקע מצוקה רגשית ומצוקה כלכלית בעקבות רצח האב. הנאשם שיתף בקשייו הרגשיים כתוצאה ממות אביו. לדבריו, מערכת היחסים, כיום, בינו לבין אמו קרובה מאוד. הנאשם סיים 8 שנות לימוד ועל רקע המצוקה הכלכלית סייע לפרנסת המשפחה. לדבריו, החל להשתמש בסמים לפני כ- 15 שנה, על רקע קשיי ההתמודדות עם רצח אביו והתאבדות האח. הוא ניסה להיגמל במסגרת אישפוזית פרטית, אך חזר להשתמש בסם. הקשר של הנאשם עם היחידה לטיפול בנפגעי סמים ברהט אופיין בחוסר יציבות, ואף בקשר עם שירות המבחן, נערך ניסיון טיפולי במהלכו ביצע הנאשם עבירת סמים נוספת, צו המבחן הופקע והוא נידון למאסר. לדבריו, אינו משתמש בסמים מאז תחילת מעצרו הנוכחי. ממידע שהתקבל מגורמי הטיפול בכלא, עולה כי הנאשם פנה לשירות הסוציאלי ביוזמתו, הנאשם מביע מוטיבציה ומשתף פעולה במסגרת הטיפול. להערכת קצינת המבחן, קיימת תחילתה של הבנה ומודעות ראשונית לבעיה בתחום ההתמכרות לסמים. היא התרשמה כי המוטיבציה לטיפול אותה הביע הנאשם היא כנה, אך מאחר ופנה רק לאחרונה בבקשה לטיפול, לא ברור אם המוטיבציה שמביע מונעת יותר מההליכים המשפטיים כנגדו. ביחס לעבירה הנדונה, הנאשם הודה בביצועה והביע חרטה מלאה, כשלהערכת קצינת המבחן, החרטה כנה. הנאשם טען כי הרקע לביצועה הוא התמכרות לסמים. הנאשם הביע אמפתיה כלפי הקורבנות ולקח אחריות על מעשיו. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מסוגל להתייחס ברמה הרגשית לקורבנות העבירה ומבין לעומק את השלכות מעשיו. להערכת קצינת המבחן, מדובר בנאשם בעל אינטליגנציה תקינה, וורבלי, אשר התמכרותו נובעת ממצוקה רגשית וקושי להתמודד עם בעיותיו. יחד עם זאת, הנאשם מעורב בעולם העברייני ובעל דפוסי התנהגות עבריינים מושרשים. למרות ההתרשמות מכוונותיו לשינוי, קצינת המבחן סקפטית בנוגע לכוחותיו, בשלב זה, להשתלב במסגרות טיפוליות מחוץ לכלא. מתסקיר נוסף בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם משתף פעולה בטיפול הפרטני והקבוצתי. הנאשם שיתף כי המסגרת הטיפולית מתאימה ונכונה עבורו בשלב זה. הוא התנגד לשילובו במסגרת קהילה סגורה, לדבריו, הדבר מהווה מכשול ובזבוז זמן עבורו, שכן ברצונו לנסות להחזיר את ילדיו לרשותו. הנאשם הצהיר על נכונותו להשתקם, לנהל אורח חיים נורמטיבי ולחזק את הקשר עם ילדיו. מחד, שיתף כי עדיין זקוק לתמיכה טיפולית באשר לגמילה, מאידך, ציין כי רואה עצמו אחר כחודשיים במסגרת הטיפולית כמי שמסוגל להשתלב במסגרת פתוחה. להערכת קצינת המבחן, הכרת הנאשם בבעיית התמכרותו לסמים בניצניה, מלבד אימו אין לו כל מערכת תמיכה מחוץ לכלא ולכן יתקשה להשתלב ולהתמיד במסגרת פתוחה והוא זקוק למסגרת טיפולית סגורה ואינטנסיבית. לאור כל האמור לעיל, המליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל על הנאשם מאסר בפועל, ימליץ בית המשפט לרשויות הכלא לשלב הנאשם במסגרות טיפוליות לגמילה מסמים. 4. ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרשעות קודמות. בטיעוניו לעונש עמד בא כוח המאשימה על נסיבות ביצוע העבירה, שוד אישה מבוגרת בצהרי היום ברחוב ראשי. בנסיבות אלה, טען ב"כ המאשימה יש לתת דגש לשני דברים: האחד - הצורך במתן תחושת ביטחון אישי להולכים ברחוב. השני- הטראומה שנגרמה למתלוננת בעקבות הפגיעה בה. אשר על כן, יש צורך בענישה מרתיעה. ב"כ המאשימה עמד על כך שמדובר בנאשם נרקומן, כשהדבר צריך לבוא לידי ביטוי בשיקולי בית המשפט בענישה, בהרחקת הנאשם לתקופה ממושכת כדי להגן על הציבור. עוד טען ב"כ המאשימה, כי כעולה מתסקיר שירות המבחן, ניסיונות הטיפול בעניינו של הנאשם בעבר כשלו ומדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות עבריינים מושרשים. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו, אולם מדובר בפסקי דין שנסיבותיהם חמורות יותר מנסיבות המקרה דנן. לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר ארוך ולהפעיל מאסר מותנה בר הפעלה במצטבר לעונש המאסר שיוטל עליו. 5. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, עמד על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם; אשתו עזבה אותו עם חמשת ילדיהם לעזה, ועל רקע זה התדרדר עמוק יותר לסמים. הנאשם ביצע את העבירה דנן, על רקע השימוש בסמים. ב"כ הנאשם טען כי מיד עם מעצרו הנאשם הודה, לקח אחריות על מעשיו וביקש לעבור גמילה. הנאשם חש אמפטיה כלפי הקורבנות, צער וחרטה כנה. עוד טען ב"כ הנאשם, כי אין מדובר במעשה שוד בנסיבות מחמירות, המתלוננת לא נפגעה והתיק לא נלקח. אשר על כן, מדובר במקרה שהנסיבות בו הן מן הקלות. ב"כ הנאשם, עמד על האמור בתסקיר שירות המבחן. המדובר בתסקיר חיובי, ממנו עולה כי הנאשם משתף פעולה וכי הוא נתרם מהמסגרת הטיפולית בה הוא לוקח חלק בכלא. אשר לעונש, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בכך שהנאשם נתון במעצר מזה 10.5 חודשים וטען כי בהטלת עונש חמור, יש חשש ממשי לרגרסיה במצבו של הנאשם. כמו כן, ביקש להתחשב בחרטה שהביע הנאשם. לאור האמור, ביקש ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו תקופת מאסר קצרה שתתאים לנסיבות המקרה. 6. העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות, בפרט עבירת ניסיון השוד שהעונש הקבוע בגינה בחוק הוא שבע שנות מאסר. העבירה באישום השני, בה הורשע הנאשם בגניבה, בכך שחטף ארנק מעוברת אורח, בוצעה אמנם ללא אלימות, אך היא דומה בנסיבותיה לעבירה שבאישום הראשון, שכן שהנאשם ארב לקורבנותיו, נשים שהלכו לתומן ברחוב, וגנב את תיקיהן. אין ספק כי הנאשם זרע פחד בלב אותן נשים. יפים לעניין זה הם דברי בית המשפט העליון בע"פ 8357/00, מדינת ישראל נ' חאלד אבו נאב, תק-על 2001(1), 467 : "... כי פגיעתן הרעה של עבירות אלה היא לא רק באינטרסים רכושיים. יש בהן פגיעה בפרטיות, בתחושת הביטחון האישי וברווחתם הנפשית של הקורבנות וזריעת חרדה בהם, הן מפני מה שארע בעבר והן מפני אפשרות של הישנות מקרים כאלה בעתיד." לנאשם עבר פלילי בעיקר בעבירות סמים וכבר ריצה מספר מאסרים. כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה חב-הפעלה, בגין עבירה שגם נסיבותיה דומות לאלה שבפני. נסיבות חייו של הנאשם קשות הן, כמפורט בתסקיר שירות המבחן. לנאשם רקע של שימוש בסמים במשך שנים רבות, וכל ניסיונות הגמילה בהם נטל חלק, לא צלחו, עד למעצרו. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן המשלים, כי הנאשם בתחילתו של הליך הפנמה באשר לחומרת מעשיו. לאחרונה השתלב הנאשם במסגרת טיפולית בכלא, אך הכרתו בבעיית התמכרותו לסמים הינה בניצניה. לזכות הנאשם שקלתי את הודאתו החוסכת בזמן שיפוטי ויש בה כדי להביע חרטה, ואת נסיבותיו האישיות. בצד הזכות שקלתי גם את השתלבותו של הנאשם בהליך טיפולי בכלא. 7. לפיכך ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן: א. אני דנה את הנאשם ל- 36 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 18.4.05. ב. אני מפעילה את המאסר המותנה של 8 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת.פ. 2197/03 של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 28.5.03. עונש המאסר שהוטל ועונש התנאי שהופעל ירוצו בחופף זה לזה, בהתחשב בנימוקים לקולת העונש שפורטו לעיל, כך שסה"כ על הנאשם לרצות 3שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו הנ"ל. ג. אני דנה את הנאשם ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה מסוג פשע. תשומת לב מנהל שירות בתי הסוהר להמלצת שירות המבחן, להמשיך שילוב הנאשם במסגרת טיפולית לגמילה מסמים במהלך מאסרו בכלא. המזכירות תודיע תוכן ההחלטה למנהל שירות בתי הסוהר. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משפט פלילישוד