חבלה חמורה בנסיבות מחמירות

מה העונש על "חבלה חמורה בנסיבות מחמירות" ?

התפתחה קטטה בה נטלו חלק מהנאשמים, ובמהלכה, דקרו הנאשמים שניים מהמשתתפים בקטטה, אשר פונו לבית החולים, שם אובחנו פצעי דקירה.

בגין מסכת האירועים כמפורט בתמצית לעיל, הורשעו הנאשמים 1 ו- 2 בעבירות בניגוד לסעיפים 333 בנסיבות סעיף 335(א)+(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והנאשם 3 בעבירה בניגוד לסעיפים 333 + 335(א)+(ב) + 31 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

להלן גזר דין בנושא חבלה חמורה בנסיבות מחמירות:

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 12.12.02 שעה 22.00 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים לחנות בישוב ירכא, לאחר שהחלו להטריד עובדות בחנות, נתבקשו לצאת מן המקום.

בפתח החנות, כך נטען, התפתחה קטטה בה נטלו חלק מהנאשמים, ובמהלכה, דקרו הנאשמים 1 ו- 2, שניים מהמשתתפים בקטטה, אשר פונו לבית החולים בנהריה, שם אובחנו פצעי דקירה.

בגין מסכת האירועים כמפורט בתמצית לעיל, הורשעו הנאשמים 1 ו- 2 בעבירות בניגוד לסעיפים 333 בנסיבות סעיף 335(א)+(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והנאשם 3 בעבירה בניגוד לסעיפים 333 + 335(א)+(ב) + 31 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

במסגרת הסדר הטיעון סוכם בין באי כח הצדדים כי בית המשפט יתבקש להטיל על הנאשם 3, 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

באשר לנאשמים 1 ו- 2, לא היתה הסכמה באשר לעונש שיוטל, אך סוכם כי טיעוני הצדדים יהא לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינם.

לאחר הודאת הנאשמים בכתב האישום המתוקן, הופנו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינם.

באשר לנאשם 1 -

בתסקיר מיום 14.09.04, סקרה קצינת המבחן למבוגרים, הגב' נבאל דאהר, את מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.

קצינת המבחן ציינה בתסקירה כי הנאשם לקח אחריות מלאה, הבין את חומרתה וההשלכות שיכלו להיות להשתלשלות האירוע נשוא כתב האישום וסיפר בפתיחות רבה על חלקו באירוע.

כמו כן, מצאה לנכון קצינת המבחן לציין כי על פי התרשמותה, "מדובר בבחור (הנאשם י.א) שמנסה לנהוג על פי החוק שאינו מעורב בתת תרבות עבריינית, שעד אירוע העבירה ניהל בדר"כ אורח חיים חיוב, מבוסס על עבודה ופרנסת שאר אחיו....".

בסיום תסקירה, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית אך הביעה את סברתה כי בעת מתן גזר הדין "יש מקום לקחת בחשבון את גילו, ואת התרשמותנו כי עונש מאסר בפועל ממושך עלול להביא להידרדרות במצבו".

באשר לנאשם 2 -

בתסקיר מיום 10.10.04, אשר הוכן על ידי קצין המבחן מר נג'אר סלאמה, הביא קצין המבחן, תחילה, את הסבריו של הנאשם למעורבותו באירוע נשוא כתב האישום המתוקן, את דבריו כי חש מאויים וחסר אונים עובר ובמהלך הקטטה שהתפתחה, אך יחד עם זאת, על פי התרשמותו של קצין המבחן, לא ניסה הנאשם להפחית מחומרת התנהגותו "ואף הביע הזדהות לכאב שגרם למתלוננים...".
קצין המבחן הביע את התלבטותו בבואו לגבש המלצה בעניינו של הנאשם תוך שהוא מציין כדלקמן:

"מחד עומדת מולנו חומרת העבירה, מאידך תמונה של בחור צעיר נעדר עבר פלילי. מעורבותו בתיק הפלילי פגעה בדימויו העצמי ותפקודו התעסוקתי עת נעצר לתקופה של חצי שנה. מורסי (הנאשם י.א) הביע צער וחרטה שהתרשמנו מכנותם, על מעורבותו וחלקו בעבירה הנדונה. נראה לנו כי שליחתו מאחרי סורג ובריח לתקופה ממשוכת יש בה כדי להוסיף על תחושת הפגיעות ואובדן עצמי".

על כן, באה המלצה כי תקופת עונש המאסר שתוטל על הנאשם תומר בעבודות שירות "כענישה שיש בה אלמנט הרתעתי לעתיד ומציבה גבולות".

בשלב הראיות לעונש, הובא למתן עדות מטעם באי כח הנאשמים 1 ו- 2 מר עלאא ספיה אשר על פי עדות אותה מסר במשטרה (ראה ס/1), בסמוך אחרי קרות האירוע, הועסק בזמן הרלוונטי לאירועים נשוא כתב האישום, כמחסנאי בחנות בה התרחשה הקטטה.

בהודעתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט סיפר העד כיצד התפתחה הקטטה, זאת, לאחר התגרות מי מהנאשמים אשר כללה צעקות וקללות, ובעקבות כך, הוא יחד עם שניים אחרים מעובדי/בעלי החנות המתינו בפתח החנות ליציאת הנאשמים, ואחד סלמאן אף אחז שרשרת ברזל אותה הוציא מרכבו, היכה בה את אחד הנאשמים, ואת שהתרחש תיאר באומרו: "החלו ללכת מכות ידיים, הבחור מטמרה הוציא סכין, נפנף ודקר".

לדברי העד, לא הסתיים האירוע אלא לאחר השלכת אבנים על מכוניתם של הנאשמים (ראה תמונות ס/2) אשר נמלטו מן המקום.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש ביקש לאמץ את הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם 3, ולגזור עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעובודות שירות, ועל הנאשמים 1 ו-2 להשית עונשי מאסר "משמעותיים בפועל" ועונשי מאסר מותנים.

ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 טען בפניי כי אין דומה עונש המוטל על אדם המתכנן פגיעה בסכין באחר, לבין זה שלא עשה זאת מתוך תכנון ומחשבה תחילה, ובמקרה דנן, הצד הנפגע נהג באלימות תוך שימוש בשרשרת עובר לפגיעה בו על ידי הנאשמים, תוך שהוא מפנה לנאמר על ידי העד עלאא ספיה כמובא לעיל.

כמו כן, הפנה ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 לאמור בתסקירי שירות המבחן אודותם כי אלמלא הקטטה שהתפתחה במקום, "לא היו מבצעים את העבירה".

עוד טען ב"כ הנאשמים כי גם אם אינו טוען להגנה עצמית במקרה דנן, עדיין יש לראות בהשתלשלות האירועים כדי נסיבה מקלה וכי אין לאבחן בין הנאשמים לעניין העונש שיוטל עליהם, כל זאת, תוך שהוא מדגיש כי אינו מקל ראש בחומרת העבירה בה הורשעו.

בנוסף לכל האמור לעיל, הודגש כי הנאשמים היו נתונים במעצר במשך כחודשיים. ולאחר מכן במעצר בית חלקי שאיפשר להם יציאה לעבודה בלבד.

יצויין כי, ברשות בית המשפט השלים ב"כ הנאשמים את טיעוניו בכתב, הרחיב והדגיש הבטים שונים שבאו לידי ביטוי בטיעוניו בפניי בע"פ, כמצויין לעיל.

בטרם קבלת מלוא חומר החקירה לידי, החלטתי להפנות את הנאשמים 1 ו- 2 לממונה על עבודות שירות לבדוק את התאמתם לביצוע עבודות שירות, גם אם ציינתי בהחלטה לעשות כן, כי אין בעובדת הפנייתם לממונה על עבודות שירות, כדי להביע עמדתי באשר לגזר הדין שיוטל עליהם בבוא העת.

בטרם מתן גזר הדין, הובאה בפניי בקשה משותפת מטעם באת כח המאשימה ובא כח הנאשמים 1 ו- 2, אשר כותרתה "בקשה להגשת כל חומר הראיות בטרם מתן גזר דין" (להלן: "הבקשה").



בבקשה צויין כדלקמן:

"שני הצדדים מסכימים שבית המשפט יקבל את מלוא חומר הראיות על מנת שיראה את התמונה במלואה בנוסף לראיות שהובאו בפניו עד עתה, וכל זאת לקביעת העונש הראוי לגבי הנאשמים 1 ו- 2".

הבקשה הנ"ל הוגשה בעקבות הגשת עדותו במשטרה והעדתו של העד עלאא ספיה במהלך הבאת ראיות לעונש מטעם ב"כ הנאשמים 1 ו- 2, באשר לתוכנה התייחסתי לעיל, וזו הוגשה, ככל הנראה, להעמיד בפני בית המשפט את מלוא חומר החקירה מעבר למה שהובא בפני במהלך שמיעת הראיות, עד לסיום התיק באופן כמצויין לעיל, וכן לנוכח הודעתו ועדותו של עלאא ספיה במהלך הבאת ראיות לעונש מטעם ב"כ הנאשמים.

עיינתי במלוא חומר החקירה, ואומנם, ניתן לומר כי למול עדותו של העד ספיה מצויות עדויות נוספות של עובדות החנות ואחרים, אשר יש בהן כדי להצביע על מעורבות פעילה הרבה יותר מהנאמר על ידי העד ספיה, ובכלל זה, על פי התאור המובא מפי עדים אלה, על אופן הוצאת הסכין ודקירת המתלונן במהלך הויכוח, ולאו דווקא כתוצאה מהאלימות אותה חוו הנאשמים במקום עת ביקשו למלט נפשם בכל דרך.

ב"כ הנאשם 3 ביקש לאמץ את הסדר הטיעון לעניין מרשו, טען כי המדובר בנאשם הנמצא כיום בתחילת דרכו, עומד להינשא בקרוב, מנהל חיים נורמטיבים "מתחרט על מעשיו, לוקח אחריות על מעשיו" וכי, ההסדר הינו הולם את נסיבות המקרה, עוד הדגיש את שהייתו של הנאשם 3 במעצר במשך חודשיים ולאחר מכן מעצר בית מלא.

בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, מן הראוי לציין כי מעבר למסכת העובדתית הנטענת בכתב האישום המתוקן, והמהווה את הבסיס להודאתם, הרשעתם וגזר הדין אשר עליי ליתן בעניינם של הנאשמים, הרי, תחילה נשמעו ראיות בתיק זה ובכלל זה, נשמעה עדותם של המתלוננים.

תחילת שמיעת הראיות איפשרה לבית המשפט להתרשם ממכלול הנסיבות אליהם הפנה ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 בטיעוניו לעונש, ומכאן, אין הדברים זרים לבית המשפט וניתנה לכך התייחסות בחקירתם הנגדית של המתלוננים, כעולה מפרוטקולי הדיון בתיק זה.

ככלל ניתן לומר, כי תסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים 1 ו- 2 הינם חיוביים ויש בהם כדי להצביע על נאשמים אשר קיבלו אחריות מלאה למעשיהם, הביעו חרטה על הסתבכותם בעבירות בהן הורשעו בתיק זה, נעדרי עבר פלילי, כך, שניתן לומר כי יש ממש בדברי ב"כ הנאשמים בדבר הסתבכות אקראית ולא מתוכננת.

עדיין, אין להקל מחומרת מעשיהם של הנאשמים גם אם לגירסתם (גירסה אשר נתמכה על ידי העד עלאא ספיה) מצאו עצמם מול אחרים אשר נהגו כלפיהם באלימות יוצאת דופן וככל חפצם היה למלט נפשם מהמקום.

אין לי אלא, בנסיבות העניין, להפנות גם לעובדה, עליה אין עוררין והיא דבר הסכין אשר שימשה לדקירה, ואותה הביאו עימם הנאשמים, מה טעם ראו הנאשמים בבואם לחנות לממכר בגדים כאשר הם נושאים על גופם סכין?(לעניין זה יפים דברי כב' השופט מ. חשין בע.פ 9133/04 [טרם פורסם]).

רבות נאמר בדבר תת תרבות הסכין אשר התפתחה לה ברחובותנו, ועל הצורך להטיל ענישה מחמירה אשר יהא בה כדי הרתעה הולמת. יחד עם זאת, מן הראוי לומר כי הענישה הינה אינדיוודואלית ויש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו ונסיבותיהם הספציפיות של הנאשמים.

לצורך כך אפנה לנאמר בע.פ. 5106/99:
"ענישה עבריינית אינה עניין מכני, לא ראוי להטיל גזר דין לפי תעריפים בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, החוק קובע, לרוב, עונש מירבי על שופטים הוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואלים העומדים בפניהם".
(אבו ניג'מה נ. מדינת ישראל פד"י(1) 350 בעמ' 354).

התלבטתי באשר לעונש אשר מן הראוי להטיל על הנאשמים שלפניי, וזאת, כאמור, לנוכח החומרה שיש לראות בעבירות בהן הורשעו.

בעבר נדרשתי לא אחת להחמיר בגזר דינם של "עברייני הסכין למיניהם" ואולם, כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו.

במקרה דנן, אין המדובר באירוע מתוכנן, ויזום על ידי מי מהנאשמים, ממכלול העובדות שבאו בפניי, הכישלון נראה ככישלון חד-פעמי כאשר לנאשמים אין עבר פלילי, לא נרשמו לחובתם רישומים פליליים ותסקירי שירות המבחן יש בהם כדי להצביע על נאשמים שהתנהגותם התנהגות נורמטיבית ללא דופי המקבלים אחריות ומביעים חרטה כנה על הסתבכותם בפרשייה נשוא כתב האישום.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטים ועיינתי, כאמור, במכלול החומר שהובא בפניי ובטיעוני באי כח הצדדים כפי שפורט על ידי בגזר הדין, אני מחליט להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

1.     על הנאשמים 1 ו- 2 - 22 חודשי מאסר מתוכם 10 חודשים בפועל והיתרה על תנאי לבל יעברו עבירת אלימות כלפי הזולת (מסוג פשע) למשך 3 שנים מהיום.

     הנאשמים 1 ו- 2 יתייצבו ביום 13.02.05 בשעה 08.30 במשטרת עכו, לתחילת ריצוי עונשם.

     לצורך מנין תקופת המאסר בפועל אשר הוטלה על הנאשמים כמצויין לעיל, יש למנות את תקופת היותם במעצר - מיום 17.12.02 עד ליום 26.02.03.
     
2.     על הנאשם 3 - 15 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות כלפי הזולת (מסוג פשע) למשך 3 שנים מהיום.


     עונש המאסר בן 6 החודשים ירוצה על ידי הנאשם במסגרת עבודות שירות במעון לקשיש "עין המפרץ", על פי התוכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות שירות, וזאת, החל מיום 01.02.05 בשעה 07.30.

בשולי האמור בגזר דין זה, מן הראוי לציין כי אין בעונש אשר נגזר על הנאשמים 1 ו- 2 כדי למצות את הדין עימם, ואף הקלתי עימם במידת מה לנוכח מכלול הפרטים שבאו בפניי ותסקירי שירות המבחן בעניינם.

יש להמציא עותק גזר הדין למנהל מעון לקשיש "עין המפרץ" לצורך פיקוח על הביצוע, וכן למפקד משטרת עכו לצורך פיקוח על הביצוע.


זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון